חוות דעת לחוות הטורבינות 

האם קבוצת גבע חייבת לחשוף בפני מי שתובע אותה חוות דעת משפטית שקיבלה? 

בתביעה שהגישו עוד בשנת 2021 שתי חברות לאנרגיה מתחדשת (התובעות) כנגד קבוצת גבע, הן טענו כי הקיבוץ התקשר עימן בהסכם לשכירת הקרקע לצורך הקמת הטורבינות. הקיבוץ טען שם, בין השאר, כי לצורך הקצאת הקרקע היה עליו לקבל את אישור רמ"י ותנאי לכך הוא אישור האסיפה הכללית של החברים. זו, אמר הקיבוץ, החליטה שלא לאשר את ההקצאה ואין להתערב בהחלטותיה (ראו "משפט חברים", גיליון זמן קיבוץ, 24.2.2022). משכך, תבעו התובעות מהקיבוץ לאשר את הקצאת הקרקע כדי להקים עליה את חוות הטורבינות או לחלופין לשלם להן פיצויים בסך 52 מיליון שקלים.  

ה"תיק" נידון "במחוזי" וגם בעירעור בבית המשפט העליון וכעת הוא שב לאולמו של השופט שאהר אטרש מבית המשפט המחוזי בנצרת, בפניו התנהל שלב הגילוי והעיון במסמכים.  

לאחר שכל אחד מבעלי הדין מסר לצד השני את "תצהיר גילוי המסמכים" שברשותו, מצאו התובעות כי הקיבוץ ציין ב"תצהיר הגילוי" שהגיש, כי קיימת ברשותו חוות דעת משפטית שקיבל הקיבוץ מפרקליטיו בקשר עם העניין ששנוי במחלוקת בתביעה. התובעות מיהרו לדרוש לעיין בחוות דעת זו, אך הקיבוץ סרב וטען כי על חוות הדעת שקיבל מאת פרקליטיו וכלל המסמכים הקשורים בייעוץ שניתן לו – חל חסיון עו"ד-לקוח, ולכן הם לא גּוּלוּ לתובעות. 

רגע, הסבר: 

חסיון עורך דין – לקוח 

לקוח הפונה ומבקש יעוץ משפטי מעורך דין יודע כי יש חסיון על הדברים שלגביהם הוא מבקש יעוץ מקצועי משפטי מעורך הדין ועל תוכן הייעוץ שהוא מקבל. חסיון עורך דין-לקוח נועד ליצור לעורך הדין ולקוחו סביבה בטוחה בה הלקוח יכול לשתף מידע באופן חופשי עם עורך הדין, ולעורך הדין להעניק ללקוח ייעוץ משפטי ולהגן על זכויותיו, כאשר העיקרון הוא שהמידע מוגן בפני חשיפתו בפני צדדים שלישיים ואף בבית המשפט.  

"מוסד החיסיון המשפטי" נועד להגן על מערכות יחסים מיוחדות המושתתות על אמון בין הצדדים, כגון יחסי עורך דין-לקוח, רופא-מטופל ועוד. "מוסד החיסיון מבטא מדיניות משפטית-חברתית שמכירה באפשרות להעדיף אינטרסים וערכים מסוימים על פני גילוי האמת העובדתית". במילים אחרות, קיומו של החיסיון מונע כאמור, בתנאים מסוימים, חשיפת מידע שהוחלף בין עורך הדין ללקוחו.  

סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין (שכותרתו "סוד מקצועי"), קובע כי "דברים ומסמכים שהוחלפו בין לקוח לבין עורך דין ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, לא יגלה אותם עורך הדין בכל הליך משפטי, חקירה או חיפוש, מלבד אם ויתר הלקוח על חסינותם". המשמעות: חיסיון יכול למנוע את "גילויה של ראיה קבילה, מהימנה ורלוונטית בהליך שיפוטי".  

חסיון זה מעוגן גם ב"פקודת הראיות" (החוק המסדיר את קבלתן של ראיות במערכת המשפט). שם נקבע כי ביחס לאותם "דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו", הנוגעים לשירות המקצועי שניתן ללקוח – "אין עורך הדין חייב למסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החיסיון". 

"חובת הגילוי אינה מוחלטת" 

במסגרת הליכים שמנהלים צדדים בשלב המקדמי של בירור התביעה, קיים שלב "גילוי מסמכים". "תקנות סדר הדין" החולשות על פרוצדורה זו קובעות כי "הליכי גילוי ועיון נאותים מהווים תנאי בסיס לקיום הליך שיפוטי ראוי והוגן". 

הכלל פשוט: הצדדים מחליפים ביניהם "תצהירי גילוי מסמכים" המאמתים את רשימת כל המסמכים, הנוגעים לעניינים השנויים במחלוקת, המצויים ברשותם ושאותם יציגו בתביעה.  

התקנות מורות ש"בעלי הדין" יאפשרו "האחד לשני לצלם את המסמכים או לסרוק אותם". בדרך זו, אף צד לא יופתע במהלך ניהול התביעה. צד יכול להימנע מגילוי מסמך אם הוא טוען לגביו "טענת חיסיון". אם תהיה על כך מחלוקת – בית המשפט יעיין במסמך ויכריע בכך.  

"חובת הגילוי אינה מוחלטת", פסק בעבר בית המשפט העליון. היא יכולה "לסגת מפני טענות בדבר קיומו של חיסיון סטטוטורי כגון החיסיון הקבוע בחוק לשכת עורכי הדין. החיסיון שחל על מידע הקשור לשירות המקצועי שמעניק עורך הדין ללקוח, הוסיף שם בית המשפט העליון, הוא "חיסיון מוחלט" שחל גם "במסגרת הליכי גילוי, ואין לבית המשפט שיקול דעת להסירו". באותו מקרה דרש אחד הצדדים מהצד האחר לגלות לו חוות דעת משפטיות. "אלה חוות דעת המצויות בליבת השירותים המקצועיים שעורך דין מעניק ללקוחו, והן חוסות כאמור תחת חיסיון מוחלט", פסקה שם השופטת רות רונן מבית המשפט העליון.  

טחנות רוח, טחנות צדק 

 ובחזרה לתביעת הטורבינות: 

השופט שאהר אטרש קבע שחוות הדעת המשפטית שקיבל הקיבוץ מפרקליטיו ושיבקשו התובעות לעיין בהן, אכן רלוואנטית למחלוקת. עם זאת, הסביר השופט, בהתאם להלכה שנקבעה בבית המשפט העליון, כי בהליכי גילוי המסמכים האלה מתקיים "חיסיון עורך דין-לקוח", שהוא חיסיון מוחלט, שאין לו "שיקול דעת להסירו".  

השופט השתכנע. חוות הדעת, שהתובעות דורשות לעיין בה, פסק השופט, היא חלק מהותי מהשירותים המקצועיים שעורכי הדין העניקו לקיבוץ. "היא חוסה תחת חיסיון עורך דין-לקוח, והקיבוץ אינה צריך לגלותה". השופט הוסיף כי גם אם הקיבוץ ציין בכתב הגנתו שהוא הסתמך על חוות הדעת והעצות המשפטיות שקיבל, אין בכך כדי לפגוע בחיסיון המוחלט של עו"ד-לקוח. 

"צד להליך עשוי לבסס את טענותיו המשפטיות על חוות דעת או על ייעוץ משפטי שהוא קיבל", הסביר השופט את ההלכה בקשר לכך. "קיומה של חוות דעת שעליה מתבסס צד להליך, אינה מעלה או מורידה לצורך הדיון בטענות הצדדים לגופן. אלה טענות שבית המשפט דן ומכריע בהן".  

חלקים שהושחרו 

עוד הלינו התובעות שהקיבוץ העביר להן פרוטוקול ישיבת ועד ההנהלה של הקיבוץ, כשחלקים נרחבים בו הושחרו, ללא הצדקה. הקיבוץ טען ש"אותם חלקים שהוסתרו הם נושאים שונים המצויים בטיפול השוטף של הקיבוץ ואינם רלוונטיים לעניין המחלוקת שבין הצדדים". השופט קיבל טענה זו של הקיבוץ וקבע שאין מקום להורות על גילוי החלקים שהושחרו לתובעות.  

הצדדים, אגב, מצויים בהליכי גישור, והמשך הדיון בתביעה נדחה לשנה הבאה.