ספר חיים וזיכרון לנופל, המעוצב ברגישות, משקף את דמותו של האדם הצעיר שסיפור חייו עולה מן התוכן הכתוב והחזותי. על ההשראה בעקבות המפגש עם בני המשפחה ועל גלגולו של הזיכרון
מלחמת "חרבות ברזל" נמשכת כבר חודשים וגובה חללים, תרתי משמע.
כל אחד מהם הוא עולם מלא שנפער בו ובמשפחתו, בקֶרב חבריו ובני קהילתו, חלל כואב ובלתי נתפס.
השכול העכשווי הוא המשכו של מאבק לאומי לבניית המדינה ושמירתה כבית לאומי לעם היהודי כאן בארץ ישראל. ההיסטוריה שלנו רצופה בסיפורי קרבות. על מגש הכסף המטפורי הוגשה לנו מערכה ארוכה בלתי נגמרת, חסרת מוצא, שאי אפשר לחזות את סיומה. בפרקי המערכה הזאת רשומים סיפורי החיים היפים והסוערים של האזרחים, בהם החיילים שעמדו בפרץ ורבים מהם לא שבו.
הימים עוברים. השנים נוקפות. הסיפורים עלולים להישכח. התצלומים המקוריים דהו. השרבוטים ומכתבי האהבה מאבדים אט אט מהקשרם. מתישהו, כעבור חודשים, או אחרי תריסר שנים, או 37 שנים כפי שיסופר כאן, חשים בצורך להחיות את זיכרון העבר הנעים, הייחודי, של אלה שאינם כבר בינינו. שהלכו מאיתנו לבלי שוב כשהם מותירים אחריהם מעגל חיים, ארוך או קצר־מועד, רווי מעשים של שגרה, התרוממות, מכשולים, הרהורים, חוויות ואהבות נכזבות, מעגל המצפה שנסגור אותו בצורה יפה ומכובדת.
כדי שהפנים והלבבות המיוחדים ימשיכו ללוות את בני המשפחה והידידים לשנים הבאות, חשוב לתעד את מכלול הזיכרונות ולהוציאם לאור. יש שיפיקו אלבום תמונות, סרטון, ריקוד, או טיול. אחרים ילחינו שיר ויהיו בינינו שיציירו, יפסלו גלעד, או יקימו מיזם חברתי למען הציבור. על כל אלה שורה הציווי הפנימי למימוש משימה ראויה – חיים למזכרת שהיא מזכרת לחיים.
להחיות את העבר
במהלך עשרות השנים האחרונות נקראתי לסייע למשפחות בעיצוב ובהפקות דפוס של ספרי זיכרון לנפטרים מבוגרים ולצעירים שנפלו בעת שירותם הצבאי. ניכר בסיפורי העבר מתקופת מלחמת העולם השנייה, דרך המלחמות והמבצעים שחווינו בארץ הדוויה, כי חוויות השירות הצבאי במגוון יישומיו תופסות מקום נכבד בקורות החיים. הן שזורות במסכת החיים הקצרים של החייל הצעיר ומהוות אבני דרך להתמצאות בנבכי סיפור החיים של הפרט והמקורבים אליו.
הגישה שלי ושל העמיתים לצידי הייתה להחיות את העבר במתכונת של ספר קריא ונגיש, שחוויה מרגשת לדפדף בו בכל עת – ליצור ספר הנוסך אווירה מיוחדת על הדמויות בראי התקופה והמקום.
על ספר שכזה לשלב את החומר התיעודי הנבחר – תמונות, מסמכים, איורים ועוד – עם הסיפור העשיר, המעלה זיכרונות, מעשים, משאות נפש והישגים שראוי לבחון אותם ולהתגאות בהם. והיו גם ספרי זיכרון לחיילים שנפלו במילוי תפקידם, שלא במהלך הקרבות, והותירו תהיות בלתי פתורות על הסיבות לאובדן הבן ועל נסיבותיו.
ספרי זיכרון אחרים יצאו לזכר הורים וקרובים שבהם ביטאו את הנחותיהם וספקותיהם שעלו בסיוטיהם הליליים על הסיבות לאובדנו של הבן, האח, או בן הזוג החייל שנקטף בדמי ימיו. כשהספר יוצא לאור ובני המשפחה מעלעלים בו, הם הופכים שותפים עוד יותר טובים לרוח המשפחתית המלוכדת.
אסופת החוויות העשירות מתקופת ההתבגרות, ההתקדמות בדרגות ובתפקידים, והתיאורים המרתקים, מעוררים געגועים ומחברים את מעגלי השבט יחדיו. עורך הספר, יחד עם המעצב, מסייעים במיון החומרים תוך הקפדה על נאמנות למקורות התיעודיים. הדרך היא לראיין ולשוחח, ולכתוב יחד עם המשפחה את סיפור החיים, לערוך את התכנים, לפרש את תרומתם לסיפור ולעצב באמצעות החומרים החזותיים והטקסטואליים הגשה מקורית, ייחודית לאדם שסיפורו מקופל בין הדפים וזורם ברצף מתפתח בין השערים הפנימיים והשורות.
רוח האדם שמאחורי הסיפור
כל ספר זיכרון מהווה תמיד – מתחילתו בכריכה ועד סופו – "מוצר" שלם, ספר שאין כמותו, המוקדש לאישיותו של אדם אחד השונה ממשנהו, המגלם במהותו חוויה אסתטית, מעוררת קרבה.
הניסיון מראה כי למשפחה עניין רב במעורבות בפרטים, מה שמחייב לנהוג בסבלנות רבה ובפתיחות לרחשי הלב.
ניתן לומר כי בהשראת המפגש הבלתי אמצעי עם נציגי המשפחה ועם רוח האדם שמאחורי הסיפור, שורה על המקורבים מעין תרפיה במשך תקופת העבודה על המזכרת ההולכת וקורמת דפים חיים. עוד פיסת מידע, עוד חיוך שנשתמר במגירה.
שימור הזיכרון של הנופלים במערכות ישראל לדורותיהן חשוב בכל ממד. יתרונו של ספר הזיכרון ניכר ביכולת לעלעל בו בכל שעה ובכל מקום. ספר הכתוב, ערוך ומעוצב כראוי, משאיר חותם מנחם ומקרב לבבות. הוא אינו מתחרה באמצעי המחשה אחרים תלויי טכנולוגיה, בגנים צומחים, או בשבילים ובמצפורים שכבודם במקומם.
37 שנים אחרי המלחמה
מוצג כאן הספרון המעודן והמוקפד בעיצובו, "אלון בָָּכוּת", לזכרו של אלון אילת, אחד מי"א הנופלים מבית השיטה, חניך קורס טיס וקצין שריון שנפל בסיני בשעתה הראשונה של מלחמת יום הכיפורים.
המלחמה תפסה אותו בתעוז "נוזל" שבגזרה המרכזית. המיוחד בספר, המחזיק 76 עמודים, יצא ב-0102, 37 שנים לאחר המלחמה, ומבוסס על גלגולו של הזיכרון. שנתיים קודם לכן ערכו בני כיתתו של אלון, קבוצת "רימון", מפגש שירה וסיפורים בהשתתפות בני המשפחה וחברים וב־2009 ערכה אזכרה נוספת, "ערב אלון השני". זיכרונות חדשים אלה תרמו ממד משמעותי לאופיו של ה"מוצר" המודפס.
המשפחה ציינה אז במבוא: "הזמן החולף שינה ואולי אפילו 'חידש' אותנו – הזוכרים. דברים שידענו ופרטים שרק נודעו לנו, וגם הבהירו איך התגלגלו הדברים ומה אירע. חברים לגדוד הוסיפו עוד סיפורים וכך עשו גם חברים בני כיתתו שבַשלו להביא את הזיכרון של אלון למשהו שהוא שלהם".
שמו של הספר נלקח מהפסוק "- – – וַתָּמָת – – – וַתִּקָּבֵר – – – תַּחַת הָאַלוֹן וַיִקְרָא שְׁמוֹ אַלּוֹן בָּכוּת". (בראשית, ל"ה, 8).
גלגול הזיכרון משיחות ההווה אל העבר הרחוק משקף את ערך הדפדוף והעיון החוזר בחומרי הזיכרון הטריים־דאז אל יצירת קובץ זיכרון מחודש שערך מיכאל פאר מבית אלפא בסיועו של צחקי שריג מבית השיטה וצילם אריה שטיימץ ממרחביה. כשאחותו של אלון, מיכל אילת־כספי, ביקשה מהמעצב הגרפי ליצור כריכה לבנה, בהמשך לדפים האווריריים, היה ברור כי יש בעיניה ערך לזַכּוּת ולתום שישקפו משהו מאישיותו של האח, וכשמספרי העמודים מופיעים בתוך המשולש הסגול של חותמת הדואר הצבאי, הם הופכים למוטיב גרפי חוזר המזכיר סממן מוכּר מהקשר בין החייל לבין משפחתו.
להבדיל מספרי זיכרון המגישים בדרך כלל את הסיפור האנושי באופן כרונולוגי בלבד, כאן נוספה נקודת המבט הייחודית, אל הזיכרון המעובד, בו משתלבות תמונות העבר הרחוק עם אלו של הדוברים הבוגרים במפגשים המאוחרים ועם תצלומי הרכינה למרגלות הקבר שנכרה בעבר הרחוק וממשיך להצמיח את פרחיו אל מול השדות, היכן שהחיטה צומחת שוב.
