חללים חטופים חולצו מעזה  

במבצע צבאי בתחילת השבוע חולצה גופתה של עפרה קידר מבארי שנורתה עת יצאה להליכת הבוקר. שי לוינסון ויונתן סמרנו חולצו באותו מבצע. כשבועיים קודם חולצו החללים החטופים אביב אצילי ויאיר יעקב מניר עוז 

*תמונה ראשית: עופרה קידר עם שניים מנכדיה. נרצחה בשדות שאהבה. צילום: מהאלבום הפרטי 

בתחילת השבוע (בין שבת לראשון) חולצו במבצע צבאי בהובלת שב"כ החטופים החללים עופרה קידר, יונתן סמרנו וסמ"ר שי לוינסון. המבצע התאפשר "הודות לעבודה מודיעינית מקדימה ובשילוב יכולות מיוחדות", כפי שנמסר משב"כ. 

בבוקר 7 באוקטובר יצאה עופרה כדרכה להליכה בשדות. היא שוחחה עם בנה אלעד וכלתה ענבר כשמחבלים תקפו אותה. עפרה נרצחה, גופתה נחטפה לעזה והוחזקה שם במשך 625 ימים. 

מקיבוץ בארי נמסר:  

עפרה קידר, בת 70 בהירצחה, הייתה אישה מלאת מרץ שקידשה את מוסר העבודה והעשייה, הרבתה במתן אהבה ודאגה לקרוביה, ותרמה ללא לאות לפיתוח הקהילה. עפרה נולדה למשפחת גיטל, בתם האמצעית של פנינה ודובל'ה, ממייסדי קיבוץ קדמה, ובילדותה עברה עם משפחתה לבארי. היה לה אופי מופנם אך עוצמתי, ילדה שקטה עם רוח ספורטיבית. בנערותה אהבה אתגרים פיזיים, והתנדבה לקפל מצנחים כדי להגשים את חלומה לצנוח. אישה מסורה שתמיד עבדה קשה ולא עשתה עניין משום דבר. היא הייתה שותפה אמיתית לחיי הקיבוץ – רפתנית מסורה, מטפלת בעגלים ביונקיה, ובהמשך גם דמות מפתח בפינת החי המקומית, מקום שבו שילבה את אהבתה הגדולה לחיות עם עבודתה הקיבוצית. שגרת חייה הייתה פשוטה ויציבה: הליכות מוקדמות בבוקר, שעות עבודה ארוכות, שחייה יומית, גידול משפחתה ואהבה עמוקה לטבע ולבית שבנתה. 

עפרה היתה אחת מהנשים שהובילו את בארי להיות הקיבוץ המשגשג שהוא היום והיוותה דוגמה לנשים אחרות תוך הפגנת עוצמות ויכולות הובלה. היא הותירה אחריה שלושה ילדים – יעל, אורן ואלעד, ושבעה נכדים ונכדות". 

עוד נמסר מקיבוץ בארי, המחכה להשבת החטופים החללים, יוסי שרעבי, אילן וייס, מני גודארד, סהר ברוך ודרור אור: "אנו חוזרים ומזכירים כי השבת כלל החטופים היא חובה מוסרית, ואסור שתהיה מונעת משיקולים פוליטיים. תקופה ביטחונית מורכבת לא מצדיקה להפסיק במאמצים לחתור לעסקה שתשיב את החטופים הביתה". 

 50 חטופים נותרו בשבי בעזה, לפחות 20 מהם מוגדרים חיים. 

אביב אצילי מניר עוז נהרג כשלחם עם כיתת הכוננות, יאיר יעקב נרצח באכזריות  

בהכוונת מודיעין מדיוק יצאו כוחות צבא ובהם חטיבה 188, גדוד 13 של גולני ויחידת יהל"ם למבצע לחילוץ שני החללים החטופים מניר עוז, אביב אצילי ויאיר יעקב. בקשר נשמע קולו של מפקד חטיבה 188: "זו לא זכות, אלא אחריות מוסרית וקיומית עמוקה, להשיב כל חטוף ישראלי לחיק משפחתו ולאדמת מולדתו למנוחת עולמים בקבר ישראל".  

בחצר בית בחאן יונס השייך לאחד ממחבלי חמאס, תוך עבודת חפירה עדינה, חולצו החללים החטופים והובאו ארצה לקבורה. בטקס שנערך במקום לאחר מכן הוצב במקום פסל ציפור עשוי ברזל, בדוגמת הפסלים שיצר ופיזר אביב אצילי ברחבי ניר עוז, על כנף אחת שלה נחרת שמו של אביב, ועל השנייה – יאיא (יאיר). שירו של דויד גרוסמן "קצר פה כל כך האביב" נשמע ברקע. 

קצר וחטוף ושובר את הלב 

אביב אצילי היה חבר בכיתת הכוננות של ניר עוז. בבוקר 7 באוקטובר יצא להילחם במחבלים שחדרו לקיבוץ, נהרג ונחטף לעזה, בן 49 במותו.  

חברו סיון להבי (ציקי), בן כיתתו של אביב מניר עוז, מספר: 

"אנחנו ילידי 74, גדלנו בלינה משותפת ובהמשך במוסד החינוכי 'מעלה הבשור', בבוקר לומדים עם קיבוצי התק"מ ובערב חוזרים למוסד החינוכי של השומר הצעיר".  

סיון מספר שבביקוריו בניר עוז לאורך השנים חילק את הזמן בין הוריו, שחוו אף הם את מתקפת הטרור, לבין אביב. "הוא חבר ילדות, נשארנו בקשר טוב וקרוב כל השנים וכשבגרנו והמשפחות שלנו הפכו חברות, נסענו יחד לטיולים בארץ ובחו"ל.  

מהכיתה שלנו רק שני בני כיתה נשארו בקיבוץ, שניהם נפלו ב-7 באוקטובר, אביב שלחם בכיתת הכוננות ורועי מונדר שנרצח בביתו". 

"אביב הוא שילוב מאוד נדיר של נפש אומן עם נפש מוסכניק, הוא נתן את כל כולו בעבודה במסגרייה והרבה שנים לא היה ער ליכולותיו המופלאות באומנות. ניר עוז מתפרנס מענף חקלאות גדול, ומחזיק במוסך חקלאי שנותן שירות לגד"ש והכנת הכלים החקלאיים לעבודה, יחד עם מסגרייה שמעניקה שירותים לקיבוץ ולחבריו. אביב ניהל את המוסך ביד רמה. תמיד היה קשוב לחבר שזקוק לתיקון קטן יחד עם חידושים עבור הגד"ש. היה איש אהוב שעזר לכולם, תמיד במרכז העניינים, תמיד עם חיוך". לפני כמה שנים נרשם לחוג רישום במועצה. פתאום התגלה שיש לו מתנת אל. הוא מאוד אהב שיש לו משהו נוסף, התחיל לצייר ולפסל ועשה דברים מדהימים. אחרי שנפל בקרב התפרסמו עבודות שלו והוצגו בתערוכות. היו לו ידי זהב". 

לא היה להם סיכוי מול כמות המחבלים 

במקביל לעשיה במוסך ובקהילה מילא אביב לתקופה את תפקיד רבש"צ הקיבוץ עד שהוחלף בגלל מגבלות רפואיות אך נשאר חבר בכיתת הכוננות. "כשהתחילו להתקבל הדיווחים ב-7 באוקטובר, היה ברור שמי שצריך לדאוג להם הם חברי כיתת כוננות. בלי למצמץ הוא הוזנק עם כיתת כוננות להילחם במחבלים ברחבי ניר עוז. לא היה להם סיכוי מול כמות המחבלים". 

אביב נפל בקרב יחד עם חברים נוספים מכיתת הכוננות. הוא נלחם יחד עם תמיר אדר וגופות שניהם נחטפו לעזה. "כשיצא להילחם הוא הקליט הודעה למשפחה 'נלחמים, הכול בסדר. כנסו לממ"ד ושתו כוס מים', האופטימיות הזו אפיינה אותו". 

במהלך מתקפת הטרור נחטפה מביתה אשתו של אביב, ליאת אצילי. ליאת שוחררה בעסקה לאחר 54 ימים בשבי חמאס. "במהלך התקופה הזו שבה שניהם היו חטופים, סייענו עם הילדים. יום אחרי שליאת שוחררה קיבלנו את הבשורה שאביב הוכרז כחלל וגופתו מוחזקת בעזה".   

הלוויתו של אביב נערכה בניר עוז עוד טרם הושבה גופתו. על המצבה נחקק "אחכה לך בשדות" משירה של להקת משינה. אביב הותיר אחריו את אשתו ליאת וילדיו- עופרי נטע ואיה. 

לאחר חילוץ הגופות חזרו הלוחמים לנקודה ממנה חולצו הגופות יחד עם שני אחיו הגדולים של אביב, ועם בנו עופרי. במקום נערך טקס והוצבה אנדרטת פסל ציפור לזכרם. לאחר 614 ימים בשבי הושבו לביתם. 

מתקשה להשתקם 

"יש לבני ניר עוז תחושה של חוסר מנוחה. חסרי מנוח ברצון לסיוע לקהילה, בצורך לזעוק את חזרת החטופים ולשמור את הנושא על סדר היום, שלא ישכחו אותם בימים טרופים האלה. ניר עוז זקוקה להרבה עזרה וחיבוק כדי להשתקם. אנחנו, בני הקיבוץ, באים לכרמי גת, משתתפים בעצרות ומשתדלים לקיים אירועים בניר עוז. זה מקום הילדות שכל כך אהבנו, מקום שבכל פעם שחוזרים אליו הלב מתרחב, וכרגע – מתקשה להשתקם". 

סיון, שהיה סמנכ"ל תקציבים במנהלת תקומה, מספר שניר עוז לקראת פיצול גדול. 50 משפחות, בעיקר משפחות צעירות עם ילדים שחוו את אירועי הדמים של 7 באוקטובר ומתקשות לחזור, בחרו לעבור יחד לקיבוץ בית ניר. במקביל מתגבשת קבוצת חברים, גרעין של משפחות שיהיו ה"חלוץ" ויחזרו בחודשים הקרובים לניר עוז. "יש כבר חברים שעובדים בקיבוץ ולנים בכרמי גת, אליהם תצטרף מכינה וקבוצות נוספות לחיזוק הקיבוץ. 30 אחוז יחזרו, השאלה היא מי יהיו האחרים שיחזרו לבתי ניר עוז".  

סיון מבקש להודות לכוחות צהל ולשב"כ שפעלו להחזרתם של אביב ויאיר ומקווה שהמהלך הדרמטי במזרח התיכון יסתיים בעסקה הכוללת את השבת החטופים. "אנחנו ממשיכים לדרוש להחזיר את כולם מיד עכשיו, כדי שכל המשפחות יוכלו לסגור מעגל ולהמשיך לשקם את עצמם". 

חיוך לכל מצב 

דברים שכתב אביב גולני לזכר חברו אביב אצילי 

לפעמים זה חיוך צנוע, מעט נבוך מכל תשומת הלב והמחמאות שמופנות אליו. 

לפעמים זה חיוך שובב, שמרמז על תחילתה של הרפתקה חדשה. 

לפעמים זה חיוך מתנצל, שמגיע בסופה של אותה הרפתקה… 

לפעמים זה חיוך של אושר, של התענגות על רגע קטן בחיים. 

לפעמים זה חיוך של השלמה, שמקבל את החיים כמו שהם, על הטוב והפחות טוב שבהם. 

לפעמים זה חיוך קטן, שעוצר צחוק גדול שמגיע בסיומה של בדיחה שכבר סופרה מאה פעם. 

ותמיד יש את החיוך הזה, שכאילו שמור במיוחד בשבילך ונותן את ההרגשה שאתה האיש שהוא הכי שמח לפגוש בעולם. 

אביבון, 

השארת אותי עם חיוך קטן ועצב ענק בלב. 

בשבילי תמיד תישאר החבר שיש לו חיוך לכל מצב. 

מצא מנוחה נכונה.  

ושכולם ישובו בעקבותייך. 

הותיר אחריו שובל חברים 

הספד שהוקרא בהלוויתו של יאיר יעקב מטעם קיבוץ ניר עוז. נכתב על ידי רננה גומא יעקב, אם ילדיו 

יאיר יעקב נולד ב-29 בספטמבר 1964, כ״ג תשרי, תשכ״ה, לפלור-שושנה ולאלפרד עובדיה יעקב. 

הוא נולד באופקים, להורים ממשפחה קראית, שעלתה ממצרים. 

יאיר הוא הבכור מבין ארבעת ילדי המשפחה, וגדל במשפחה מורחבת, בה כונה בינקותו "שמנקו", כיוון שהיה תינוק מדושן, כך מספרות דודותיו, ומאוחר יותר "קונדסון", כינוי המרמז על מעלליו כנער. 

בגיל 14 החליט יאיר כי הוא רוצה לצאת ללמוד בפנימייה. כך קרה שאת לימודי החטיבה והתיכון עשה בבית הספר החקלאי "מקווה ישראל", שם טיפח את אהבת האדמה והחיבור לחקלאות על כל גווניה. הוא סיים את חוק לימודיו עם "בגרות ים תיכונית", כפי שהיה נוהג לומר בעצמו, כיוון שבילה שעות רבות עם חבריו בחוף הים הסמוך לפנימייה. עם סיום לימודיו התגייס לנח"ל המוצנח, יחד עם רבים מחבריו למחזור ס"א במקווה ישראל. גרעין הנח"ל הצטרף לקיבוץ מגן בנגב המערבי, ושם לימים קבע יאיא את ביתו.  

מספר שנים מאוחר יותר, ב-1995, עבר לקיבוץ ניר עוז השכן בעקבות הזוגיות שלו עם רננה, איתה הקים בית. לשניים נולדו שלושה ילדים: שיר, אור ויגיל, אותם גידלו לאהבת האדם והאדמה.  

יאיא עבד תחילה בגד"ש כאיש השקיה וקו-נועים, ולאחר מכן במספר משקים חקלאיים באזור כמנהל עבודה. בשנים האחרונות עבד במוסך בקיבוץ עלומים וגם שם התמסר כולו בחריצות האופיינית לו לכל משימה. הוא היה איש של בוקר, והיה מגיע מוקדם לעבודה, להכין לכולם קפה שחור טורקי קטן. כמו שאהב.  

את היותו שחקן נשמה, חבר אמת ואיש שמתגייס מייד לכל צורך של אנשים סביבו, ניתן לראות בשובל החברים שהותיר אחריו. ליאיא יש חברים שהמשיכו ללוות אותו מגיל הגן, מבית הספר היסודי, ממקווה ישראל, מהצבא, מהגרעין לקיבוץ מגן אליו הצטרף. בכל מקום נותרו לו חברי אמת שהמשיכו ללוות אותו עד יומו האחרון והמר.  

ב-7 באוקטובר נחטפו הוא ובת זוגו מירב טל מביתו. מביתה של רננה נחטפו שניים מילדיו – אור ויגיל. שיר, ביתו הבכורה, שרדה את הטבח בדירתה בניר עוז. אור, יגיל ומירב הושבו הביתה בסוף 2023. יאיא נרצח באכזריות מחוץ לביתו בניר עוז בטבח 7 באוקטובר ונחטף חלל. הוא חולץ על ידי כוחות הבטחון והובא לקבורה לאחר 614 ימים בשבי האויב.  

הלווייתו של יאיר יעקב נערכה בשישי האחרון (20.6) בקיבוצו ניר עוז.