*תמונה ראשית: מרכז המבקרים לירקות בנחל עוז לפני ההרס
המתקפה הרצחנית של ארגון הטרור חמאס, גבתה את חייהם של חקלאים, בעיקר בקיבוצי עוטף עזה. מנתונים שהגיעו לידינו התברר כי בבוקר ה-7 באוקטובר נרצחו בביתם בקיבוץ כפר עזה גמלאי משרד החקלאות יגאל פלש ורעייתו סנדי. פלש היה לאורך שנים רבות מדריך כותנה בדרום. בני הזוג פלש הונצחו בפינה מיוחדת בקומת הכניסה של בנין משרד החקלאות בבית דגן.
להלן דברים לזכרם של יגאל פלש ורעייתו כפי שנמסרו על ידי אבישי וזה (מדריך שה"מ בגימלאות):
"יגאל וסנדי יקרים, קשה לדבר עליכם בזמן עבר. אהבנו אתכם. כבר שבועיים שאני מחכה להזמנה ביום ראשון או שלישי מיגאל לגמור את העוגות שסנדי עשתה ביום שישי ולא גמרנו. ואם הוא לא הזמין, בדרך כלל הזמנתי את עצמי.
עשרות שנים שאנחנו מבלים בטיולים, ועם יגאל בשדות. יגאל, חקלאי שכבר לא ניתן לשכפל כאלה. התחיל מלמטה מלזרוע, להשקות ולקטוף, ומהראשונים שהכניס את הטכנולוגיה לחקלאות השדה. מומחה לכותנה ומנהל האגף לגידולי שדה. צעיר וידען "הלוחש" לצמחים.
הייתי איתו בסיור בארה"ב בנושא כותנה. וכל פעם ששאלנו שאלות, הם אמרו לו: למה אתה שואל, אנחנו לומדים ממך.
יגאל ידען בחקלאות, מהיחידים שידע להעביר את הידע לעבודה מעשית בשדה. איש ענו, שקט, טוב לב, שתמיד נעים בחברתו. שמח ביבולים הגבוהים שידע לגדל, חקלאי בנשמה.
פעמיים בשבוע בדרך כלל, היינו נפגשים, ואם לא – אז מדברים על החיים ועל החקלאות. בזמן האחרון, על שיפוץ הבית והכייף לחזור לבית המשופץ (המחודש).
נעשה חגיגה גדולה כשיגיעו הרהיטים, אמר. ופתאום הכל נדם. הטלפון האחרון ב- 15.56 היה אופטימי. הם עברו פה, שמעתי פיצוץ של חלונות והם עברו. לטלפונים הבאים כבר לא הייתה תשובה.
סנדי ויגאל, חברים אהובים. כל כך חיכיתם לנכדות, ושלחתם לנו תמונות. איזה אושר ניבט מעיניכם. המשפחה הייתה בראש דאגותיכם, וכל כך רציתם שקרן תגור על ידכם. וכשזה קרה, הכל נדם.
אני שמח שכל מה שכתבתי, אמרתי להם כשהיו בחיים. כבר יותר משבועיים אני הולך לישון אתכם וקם אתכם. מטורף ולא נתפס".
"איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא?"
במושב נתיב העשרה נרצחו ינון יעקובי ורעייתו בלהה, בביתם שהועלה באש. יעקובי היה אגרונום ומדריך גידולי שדה באזור הדרום. בן 78 היה בהירצחו.
ינון יעקובי ז"ל נולד בקיבוץ ניר עם ורעייתו בלהה ז"ל בקיבוץ רוחמה. בשלב מסוים בחייהם הם עברו להתגורר במושב נתיב העשרה במועצה האזורית חוף אשקלון.
נודע לי שהשניים כתבו בצוואתם שאחרי מותם יישרפו גופותיהם ואפרם יפוזר בשדות הקיבוצים ניר עם ורוחמה. רצה הגורל ושניהם מתו בביתם שהועלה באש.
לא היה אדם במרחבי החקלאות בנגב שלא הכיר את סעיד משה שדמותו הוטבעה במותג "הדוד משה" על אריזות תפוחי אדמה. סעיד היה עובד שלחין בקיבוץ ניר עוז. הוא גידל תפוחי אדמה והיה מרכז הגד"ש בקיבוצו ניר עוז, לתקופה ממושכת. הוא ניהל את מערך תפוח האדמה ביח"ם וחזר לתקופה נוספת לתפקידו כמרכז הגד"ש עד ליום הירצחו בשבת 7 באוקטובר, והוא בן 75. רעייתו עדינה נחטפה לעזה ושוחררה.
קיבוץ ניר עוז העלה קוים לדמותו של סעיד. וכך נאמר: "סעיד היקר, קשה לעכל את גודל השבר שאתה לא איתנו. היית לנו כמו אבא, חבר ושותף. עבודה משותפת לאורך עשרות שנים, תמיד בשיתוף פעולה. ידעת להתפשר, להגיע להסכמות עם כולם, יחס אישי ומשתף לכל אחד ואחד. תמיד ברוח טובה בלי לוותר על עקרונותיך. היית איש משפחה, בעל נהדר לעדינה וסבא מושלם לנכדים. קשה להפנים שאתה איננו ובלתי אפשרי לדמיין איך אפשר בלעדיך. יש כל כך הרבה לספר עליך אוהד הפועל, חוש הומור ציני, אישיות חמה ורגישות לכל אחד ואחת. הפכת את הגד"ש למקום שכולם רוצים לעבוד בו ולענף מרכזי בהכנסות הקיבוץ.
סעיד היקר, תשמור על עדינה שתצליח להחזיק מעמד ותחזור במהרה הביתה. ייקח לנו שנים לעכל את האובדן שלך.
חיים לבנה נרצח בקיבוצו נחל עוז בבוקר ה-7 באוקטובר. יענקל'ה כהן ממייסדי קיבוץ נחל עוז, שזכה זה מכבר לתואר "מר תפוח אדמה", מספר ש"לבנה נולד בארגנטינה, עלה לישראל בן 18 לבד בלי משפחתו. הוא הגיע לקיבוץ בחן, שם הכיר את רעייתו ישראלה והם החליטו לבנות יחדיו את ביתם.
נולדו להם ארבעה ילדים: בועז, אלעד, יסמין והגר. בחן היה קיבוץ של עולים מדרום אמריקה וחיים ורעייתו חיפשו חיים בקיבוץ של ילידי הארץ, צברים, ובאמצע שנות השישים של המאה הקודמת הם הגיעו לנחל עוז והשתקעו שם.
בנחל עוז התעמק בנושא החקלאי ואמרו עליו שבעורקיו זרם דם חקלאי. הוא ריכז לא מעט גידולי ירקות והיה אחראי על גידול זן אבטיח ראשון בארץ, ללא גרעינים -"אבטיח נחל עוז", שנחשב לשם דבר בשוק המקומי. היה מרכז גידולי השדה של הקיבוץ ועד צאתו לגמלאות, נשם את רגבי האדמה וכל גידולי השדה בנחל עוז. חיים אהב מאד לחקור ולבדוק לעומקו כל תחום שעסק בו בעצמו".
יושב ראש האגודה החקלאית במושב מבטחים בחבל אשכול, גליל נחום, סיפר לנו שהמושב שכל חקלאי, טל ממן בן 38 שהשאיר אחריו את רעייתו ענת ושלושה ילדים. טל גידל עגבניות ונמנה עם כיתת הכוננות של המושב. בשבת בבוקר נהרג במהלך קרב עם מחבלים. את המשק החקלאי הקים סבו שהיה ממקימי המושב בשנות החמישים של המאה העשרים. אביו של טל היה דור שני לחקלאות וטל נמנה עם הדור השלישי.
דוד (קצ׳קו) קציר ז"ל מכפר עזה, האיש עם רעמת התלתלים והחיוך הרחב. נולד ב-27.6.51 בחיפה להורים אליעזר ורחל, אחיהם הקטן של משה ודליה, ושל יעקב, יוסף, ציפי ושושנה.
בכיתה ה' הצטרף לתנועת הנוער העובד והלומד וחלם להיות חקלאי בקיבוץ. התגייס לנח"ל במסגרת גרעין 'קדרון' לרמת רחל. בכל חופש רק חיכה לחזור לקיבוץ, לעלות על טרקטור ולעבוד בשדה. בתום שירותו הצבאי עבר לקיבוץ צובה כמובן לשלחין. במלחמת יום הכיפורים לחם בגדוד הסיור של אוגדת אריק שרון בחווה הסינית והיה בין אלה שמצאו את התפר שאיפשר את הצליחה. אחרי המלחמה חזר לשדה. וכך גם כשעבר לקיבוץ כפר עזה בשנת 1978.
בכפר עזה עבד בתחילה במסגרייה, אך מהר מאוד מצא את עצמו שוב בגידולי השדה. היה מרכז כותנה, מרכז שלחין ומרכז ענף גידולי שדה. משם עבר לקדנציה של ריכוז המשק. בתפקידו זה יזם את האיחוד של גידולי שדה כפר עזה ומפלסים- שכ"ם.
עם סיום תפקידו כמרכז משק, חזר לשדה וגידל פרחי שעווה ובצלים של אמריליס ליצוא. בהמשך, קצ'קו נעשה מומחה לתפוחי אדמה. הוא ריכז את הגידול בכפר עזה ומשם עבר לנהל את מחלקת חומר הגלם במפעל תפוגן. אחרי מספר שנים עבר לגלי משה, שם ניהל את גידולי תפוחי האדמה.
עם יציאתו לפנסיה, עבד במחלקת הקומפוסט של 'נגב אקולוגיה' וכיועץ עצמאי לגידולי תפו"א.
במקביל הגשים שני חלומות ישנים – טיולי ג'יפים וגידול יוני דואר. קצ'קו בנה במו ידיו שובך יונים מפואר וגידל כ 100 יוני דואר. יום יום היה בשובך, שעות רבות.
הוא קנה את ג'יפ חלומותיו – גרנד צ'ירוקי, והרבה לצאת לטיולים ונהיגה אתגרית.
בג'יפ הזה נרצח ב-7.10 בקיבוצו כפר עזה כשעמד לצאת לטיול בנגב.
היה איש משפחה מסור בכל נימי נפשו. השאיר אישה, חמישה ילדים ושבעה נכדים.
יהי זכרו ברוך.
להבדיל אלף אלפי הבדלות, יעקב ("יענקל'ה") כהן שהה בצוותא עם רעייתו שרה 18 שעות בממ"ד ביתם בקיבוץ נחל עוז. "בשבת שמחת תורה 7 באוקטובר מרכז המבקרים לירקות "עוז" היה ערוך ומוכן לקבל את פני המבקרים. באותו יום הייתה אמורה להתחיל תכנית ביקורים שבועית חדשה. ב-06.15 נשמעה אזעקת צבע אדום. והעולם התהפך עלינו. למעלה מ-100 מחבלים פרצו את גדרות ושערי קיבוץ נחל עוז והחלו במסע הרצח וההרס ברחבי הקיבוץ. מרכז המבקרים לירקות ותפוחי אדמה היה אחד היעדים שלהם. הם פרצו פנימה, הרסו ובזזו כל מה שהשיגה ידם. מאז שהתפנינו אחרי 18 שעות בממ"ד, איש לא נגע במרכז המבקרים ואין לנו מושג מתי נורשה לחזור ולהקים את הכול מחדש". יענקל'ה כהן יהיה בחודש הבא בן 89.
איך הצלחתם לשרוד שעות על שעות?
"באחת השעות שהיינו נצורים בממ"ד העזתי לפתוח את הדלת ולא ראיתי מחבלים בקרבת הבית. ניגשתי למטבח, לקחתי לחמנייה ובקבוק מים וחזרתי לממ"ד". יענקל'ה ורעייתו שרה פונו מהקיבוץ לדירת אחות רעייתו בירושלים.
יענקל'ה כהן נמנה עם מייסדי קיבוץ נחל עוז בשנת 1953. הוא בא לשם מגרעין הכשרה של חניכי התנועה המאוחדת שהתקבצו מקרית חיים, רחובות ותל אביב.
כהן הוביל מהפכה בתחום גידול תפוחי אדמה, מטיפול באיסוף הירק בידיים ועד למיכון. הוא יזם את הקמת מפעל "תפוד" בשער הנגב, צמוד לעיר שדרות.
"פעמיים בחיי פוניתי מהבית" מסכם יענקל'ה כהן את שיחתנו. "בשנת 1948 פוניתי מהמושבה גן יבנה שם נולדתי, בהיותי בן 14, אחרי שהצבא המצרי הגיע לשערי המושבה. העבירו אותנו לגדרה ואחר כך לרחובות. והשנה, 75 שנים אחרי הפינוי הראשון – פוניתי מקיבוץ נחל עוז".
מרכז המבקרים לירקות הוקם בקיבוץ נחל עוז לפני שנתיים בהשקעה של ארבעה מיליון שקלים, תרומות מגופים ומוסדות בארץ ומחוצה לה.
