מעניין לפעמים לדעת איך מתנהלת החקלאות באזורים נדחים בצד השני של כדור הארץ, מה הם אמורים ללמוד מאיתנו, ומה אנחנו יכולים ללמוד מהם. ביקור בבהוטן יכול ללמד מעט על החקלאות בממלכה הרחוקה, שלא רבים מבקרים בה
המטוס הקטן תמרן בין הרי ההימלאיה שגובהם כ-5,000 מ', כאשר מסלול הנחיתה הקטן נראה בעמק הצר שבין ההרים. "איך אנחנו אמורים לנחות שם?" שאלתי את עצמי, כאשר אני נצמד לחלון בחוסר נוחות. זהו שדה התעופה המסוכן בעולם, ורק טייסים בודדים מסוגלים לנחות בו.
בהוטן, ממלכה בודהיסטית, שוכנת מצפון להודו, לא רחוק מנפאל, כאשר גובלת מצפון עם סין. המדינה הררית, מכוסה ברובה ביערות. מערכת הכבישים דלה ביותר ולרוב הכפרים ניתן להגיע רק בהליכה או רכיבה על סוסים.
הטייס פתח את תא המטען והגיש לכל נוסע את המזוודה
המטוס נחת לבסוף במסלול הקצר, ועצר קרוב לבית הנתיבות הצבעוני, עליו, כמו על כל הבתים בבהוטן, ציורים מעשה ידיהם של ציירים בצבעים טבעיים בלבד. הטייס פתח את דלת המטוס, ירד ראשון ועזר לנוסעים לרדת בסולם המדרגות הקטן. לאחר מכן פתח את תא המטען והגיש לכל אחד מהנוסעים את מזוודתו.
לבהוטן הגעתי כאורח של משרד החקלאות המקומי, במטרה להכין דו"ח שיוגש לבנק העולמי. ככל שלמדתי על החקלאות בבהוטן בהכנה לנסיעה, עדיין הופתעתי מהגישות המשונות. סדרי העדיפות של החיים בממלכה, שונים יותר מכל מה שהכרנו. כאשר מדד האושר של נתיני הממלכה, חשוב למלך הרבה יותר מהתל"ג.
המדינה המשתרעת על פני שטח של 47,000 קמ"ר ובה רק כ-800,000 תושבים, רובם איכרים המגדלים את תוצרתם גם לצריכה עצמית. תנאי האקלים בבהוטן מתאימים למגוון רחב של גידולים, החל מאקלים סוב-טרופי באזורים נמוכים בדרום, ועד לאקלים ממוזג בצפון באזורים הרריים. השטח החקלאי מצומצם – כ-360,000 אקטר, כאשר כ-90% ממנו – אורז ודגנים, ובשאר השטח גדלים ירקות ומטעים. סוגי הקרקע מגוונים: מקרקע בינונית-קלה עד לבינונית-כבדה. המים מצויים בשפע ובאיכות טובה, אך כמעט ללא תשתיות להשקיה. רוב השטח הררי או מכוסה ביערות. השטח החקלאי מוגבל ביותר ומהווה רק כ-16% מהשטחים.
הייצוא החשוב ביותר הוא חשמל הידרואלקטרי הנמכר להודו, אך קיים גם ייצוא של פירות, בעיקר תפוחי עץ, להודו ובעיקר לבנגלדש. הנמל הקרוב ביותר, נמצא בכלכותה שבהודו, במרחק של כ-700 ק"מ, כאשר הדרכים משובשות, ולעיתים בזמן המונסונים, בלתי עבירות, כך שהייצוא לארצות מעבר לים בעייתי.
מטעי תפוחים
התנאים הטופוגרפים קשים ביותר לחקלאות. בעמקים הקטנים שבין ההרים, מגדלים אורז ודגנים, ואילו במדרונות ההרים ירקות ועצי פרי. כתוצאה מכך יעילות הגידולים נמוכה ביותר. התפוחים גדלים בשטחים שוליים בעלי טופוגרפיה קשה. התמורה המתקבלת מייצוא התפוחים, גבוהה מאוד, למרות איכות הפרי הירודה.
המטעים הם למעשה בדרך כלל בוסתנים הצמודים לבתי המגורים של האיכרים בשטח שיפועי בגודל של כ-10 דונם. העבודה היא עצמית על ידי בני המשפחה בלבד ללא אפשרות עיבוד בכלים מכניים בגלל התנאים הטופוגרפיים. היות וקיים מחסור בידיים עובדות, רמת התחזוקה נמוכה בחלק מהמטעים, העשבייה הרבה פוגעת בהתפתחות העצים, יש בעיות סניטציה קשות, בעיקר עקב כך שלא מוסרים הענפים היבשים. העצים אינם גזומים מספיק, על כן הם גדולים מידי ונטועים במרווחים גדולים. כתוצאה מכך קיימת בעיית הצללה וחוסר פוריות, כאשר הפרי מרוכז במעטפת העץ ובחלקו העליון.
למרות שהנהר זורם סמוך למטע, לא תמיד המטע מושקה
השקיה
היות והמטעים גדלים במדרונות תלולים, ביצוע ההשקיה קשה למדי. אין כמעט מערכת השקיה סגורה במטעים, וההשקיה במידה וקיימת. הינה בהצפה, ערוגות ותעלות. למרות שלעיתים קרובות יש זרימת מים בנהר הסמוך למטע, אין שימוש במערכת שאיבה להעלאת המים למטע הממוקם גבוה יותר, וההשקיה מתבצעת רק במידה וקיימת זרימת מים בגובה המטע או מעליו. כך מושקים העצים בקיץ על ידי נשמי המונסון, ובחורף בתקופת היובש – רק פעם או פעמיים. במקרים רבים המטע כלל לא מושקה בחורף.
אמנם בתקופת התרדמה בחורף, העץ הנשיר אינו זקוק להשקיה מרובה, אך רגיש מאוד למחסור במים בזמן ההתעוררות, הפריחה והחנטה. מחסור במים בתקופה זו, עלול להביא לנשירת פרחים וחנטים, ולפגיעה קשה ביבול.
הזנה ודישון
היות ולא קימת כמעט מערכת השקיה מסודרת, וקיים מחסור בדשנים וחומרי הזנה, אין כמעט דישון או יישום של מיקואלמנטים, ולעיתים נראים סימני מחסור בעצים. בדרך כלל לא נעשות בדיקות קרקע או בדיקות עלים לבדיקת רמת חומרי ההזנה הדרושים. לעיתים נעשה שימוש בזבל אורגני, אך כנראה לא בכמות מספקת, ולא בטוח שהזבל מאיכות טובה.
שיטת ההדברה: איסוף המזיקים ע"י ילדי הכפר והשלכתם לנהר
הגנת הצומח ואיכות הסביבה
שלא כמו בארצות מתפתחות אחרות, קיימת בבהוטן מודעות גבוהה ביותר לשמירה על איכות הסביבה. זו נמצאת בראש סולם העדיפויות, והמודעות לה קיימת בכל הדרגים של משרד החקלאות, החקלאים והתושבים. לדוגמא: כל מי שעוקר עץ, חייב לנטוע עץ במקומו. אין כלל שימוש בשקיות פלסטיק. בשוק הקונים מביאים סל לקניות מהבית, ואילו בחנויות, האריזה נעשית בשקיות מנייר ממוחזר. גם במשתלות, השתילים אינם מגודלים בשקיות, אלא ישירות בקרקע. השימוש בתכשירי הדברה, נדיר ביותר. בהמלצות ההדברה של משרד החקלאות, ישנן תמיד שיטות חלופיות לחומרי הדברה. במידה ומומלץ בכל זאת שימוש בחומר הדברה, ישנה אזהרה לחקלאי, כי השימוש בו הינו מזיק, והנזק הכרוך בכך, עלול להיות רב מן התועלת. במשרד החקלאות מצאתי דף הדרכה צבעוני ויפה, בו הוראות לקטילת חיפושית מזיקה, שתמונתה התנוססה בראש הדף. בדף נכתב (באנגלית): "אסוף את כל ילדי הכפר, חלק להם שקיות, תן להם סוכריה על כל חיפושית שיאספו מהעצים, אסוף את השקיות עם החיפושיות, וזרוק אותן לנהר".
היות ולא נעשה שימוש בתכשירי הדברה, קיימת הדברה ביולוגית יעילה
היות ולא קיימת עדיין בבהוטן מונוקלטורה בצורה נרחבת, כלומר, לא מגדלים גידולים אחידים על פני שטחים נרחבים, אין עדיין התפרצויות מזיקים בקנה מידה רציני, וחשיבותם של המזיקים הקיימים, אינה גבוהה ביותר. כמו כן, היות ולא נעשה שימוש רב בתכשירי הדברה, קיימת עדיין הדברה ביולוגית יעילה ומניעת התפרצות מזיקים חדשים. בסיורי במטעים, הבחנתי מידי פעם באוכלוסיות של אויבים טבעיים – טורפים וטפילים.
הדרים וסוב-טרופיים
בדרום באזור פונקה, האקלים חם ומתאים לגידול הדרים וסובטרופיים. השטחים בדרך כלל מישוריים יותר ונוחים יותר לעיבוד. באופן כללי האזור מתאים יותר לחקלאות. מגדלים בעיקר מנדרינות המיוצאות להודו ובנגלדש במחירים גבוהים יחסית. חלק מהיבול הולך לתעשייה לייצור מיץ. העצים הינם זריעים מקומיים הגדלים ללא הרכבה, על כן הנוף צפוף וגדל לגובה, ללא אפשרות לעצב את העץ. כך גם היבול נמוך, ואיכותו אינה אחידה.
המדריכים מגיעים לשטח באופניים או בהליכה ברגל
מערכת ההדרכה התרשמתי שנעשתה עבודה רבה במערכת ההדרכה, והיא משוכללת ויעילה. משרד החקלאות משקיע אמצעים רבים בהכשרת אנשיו. בין השאר, נשלחים אנשים ללימודי חקלאות באוניברסיטאות בחו"ל וחוזרים עם ידע רב. ידע זה מועבר לאנשי ההדרכה. פועלים בשטח למעלה ממאה מדריכים העובדים בתנאים קשים: נסיעה באופניים או הליכה ברגל. למרות זאת, מצליחים להגיע למגדלים בתדירות גבוהה יחסית, פעם ב-2-3 חודשים. יחד עם זאת, אנשי ההדרכה אינם מתמחים ספציפית בגידול מסוים, אלא נותנים הדרכה בגידולים שונים. על כן הידע שלהם כללי, ולעיתים שטחי ובלתי מעמיק. הכשרת המדריכים עורכת כשנתיים, לא תמיד מספיקה להקנות להם ידע מעמיק בתחומים עליהם הם מופקדים.
בפגישה עם שר החקלאות וצמרת משרדו, סיפרתי על החקלאות בישראל, והקרנתי סרט וידיאו על החדשנות בחקלאות הישראלית. עם סיום ההקרנה, ניכר על פניהם תסכול רב, ובדיעבד, הקרנת הסרט הייתה טעות.
הצעתי לשר החקלאות, להחליף את השטחים המישוריים והגדולים יחסית בהם גדלים אורז ודגנים, במטעי תפוחים, שלהם פוטנציאל הכנסה רב ביצוא, ובמקום זאת לייבא קמח ואורז. השר שלל מכל וכל את האפשרות לייבוא, ודיבר על מושג שבארץ למדנו להכיר רק לאחרונה: "ביטחון המזון".
אכן יש לחקלאים בבהוטן מה ללמוד מהחקלאות בישראל, אך גם לנו יש כמה דברים חשובים ללמוד מהם.
