תמר פלד-עמיעד התלוותה לסיור של קבוצת נשים, כולן אקטיביסטיות, נשות קריירה בתפקידי מפתח עם ניסיון ביזמות ועשיה חברתית, שמעוניינות לסייע לתושבי צפון הארץ. תכירו את אורית גולן, שמרית חנקין, רננה לייש, אנאבל פרידלנדר, יעל בן-ארי, תמירה לנג, עופרי אליהו רימוני, נדיה חמדן, וואפה בטחיש שאער, אורנה שמעוני ועוד
*תמונה ראשית: סיור הנשים על גבול הלבנון במטולה. צילום: תמר פלד-עמיעד
ארבע נשים – אקטיביסטיות חברתית, חברו לפני כמה שבועות והחליטו לבדוק, לשאול וליזום סיוע לתושבי הישובים בצפון הארץ. מדובר בנשים בעלות קריירה וניסיון רב ביזמות ועשיה חברתית. נקודת המוצא שלהן הייתה: בואו נשמע מה תושבי הצפון רוצים וזקוקים.
ארבעת הנשים הן אורית גולן, שמרית נחמקין, רננה לייש, ואנאבל פרידלנדר.
אורית גולן היא מנחת קבוצות ומלווה רשויות וארגונים לעידוד יזמות ופיתוח אגפי קהילה ושיתופי פעולה. שמרית נחמקין עוסקת בהפקות סרטים ובשנים האחרונות מפיקה של סרטים ביוגרפים דוקומנטריים, סיפורי חיים ותיעוד. שמרית ואורית חברות כבר עשרות שנים. חברות שהולידה יוזמות חברתיות ואקטיביזם חברתי.
רננה ליש אף היא מהצוות המארגן. רננה היא עובדת סוציאלית במקצועה בעלת תואר שני, יש לה ניסיון עבודה עם קשישים, נשים וילדים בסיכון. יזמית בנשמתה כותבת ויוצרת ובשנים האחרונות עוסקת ביוזמות חברתיות.
אנאבל פרידלנדר, בעלת תואר דוקטור בחינוך, מרצה באוניברסיטת ת"א ובמכללת גורדון. פרידלנדר חוקרת בתחומי הבריאות והחינוך – אקטיביסטית במספר תחומים וחברה בוועד המנהל של עמותת "רוח נשית", העוסקת בעצמאות כלכלית של נשים היוצאות ממעגל האלימות. אנאבל חברה במספר ארגוני נשים.
לעשות ולהיטיב
ארבע הנשים הללו חברו ליעל בן ארי חברת קיבוץ יפתח. בן ארי, תושבת הצפון וחברה קרובה של רננה, התגייסה וגייסה מספר אנשים במספר מוקדים בגבול הצפון שאירחו אותנו ומיקדו, מהו הדבר הנכון לעשות על מנת לסייע ולהניע את אזור הצפון ולהביא לפריחה מחודשת.
בשנה שעברה (2025) יזמה קבוצת נשים זו את "יום האישה" בגבעת התצפיתניות שליד קיבוץ עלומים. כל רצונן היה שקולן של התצפיתניות בנחל עוז, שעד ל-7 באוקטובר התעלמו ממנו, ייזכר ויישמע בעתיד ובבירור. גם השנה הן יחגגו את "יום האישה" באותו מקום.
היוזמה והרצון לעשות ולהיטיב הוא המנוע של נשים אלו. רננה, אנאבל, שמרית ואורית חברו יחד וביקשו לסייע ליישובי הצפון, כאשר התשובה שהן קיבלו הייתה: "בואו וננחה אתכן מהם הצרכים שלנו ובמה תוכלו לעזור".
במרכז "הביתה"
ב-14 לאוקטובר האחרון יצא אוטובוס מתל אביב ואסף בכמה נקודות את הנשים שהצטרפו לסיור, עם התחייבות לתת כתף וליזום בדרכים שונות מנועי עשייה ויוזמה בעבור תושבי הצפון. יעל בן ארי ליוותה אותן במשך כל הסיור, הסבירה וארגנה מוקדים שאירחו אותנו ומיקדו מהם הצרכים שלהם.
הסיור החל במרכז "הביתה", שם קיבלה אותנו עופרי אליהו רימוני. הרעיון והרצון של "הביתה" הוא להוות מרכז של חדשנות ויזמות בגליל המזרחי והגולן. "הביתה" היא תנועה אזורית של תושבי הגליל, הפועלת לייצר סיפור חדש להתיישבות בגליל באמצעות זרוע ביצועית לְיְִזִּּוּּם והקמת פרויקטים מחוללי שינוי בתחומי החינוך, פיתוח כלכלי, תרבות ופנאי. התנועה הוקמה ב-2024, בעיצומה של מלחמת "חרבות ברזל", במטרה להביא תקווה לאזור שחווה חורבן ואובדן אמון ומתוך הבנה כי עלינו לקחת את גורלנו בידינו למעננו ולמען ילדינו.
עופרי, ממייסדות ומובילות תנועת "הביתה", היא ילידת יסוד המעלה, דמות מובילה ומוכרת באזור הצפון. עופרי וחבריה לעמותה מאמינים בצמיחה ופריחת כל האזור.
עופרי מקבלת את אותנו הנשים: "אנחנו מאמינים בפיתוח כלכלי והוא שיניע צמיחה ובטחון. המתחם של ה'הביתה' ממוקם בלב עמק החולה ואגמון מרקט. באותו בניין פתחו את ה-Open Valey הצפוני. עמותת 'הביתה' עוסקת במספר תחומים, בעיקר בעידוד תעסוקה איכותית, תרבות ברמה הגבוהה ביותר וחינוך. החזון שלנו הוא לקדם את כל הנושאים ולהפוך את הצפון לאזור פורח בכל התחומים. אנו יוצרים שיתופי פעולה, נוכחנו שבשיתופי פעולה שונים האימפקט הרבה יותר גדול ויש לכך תוצאות גדולות."
יעל בן ארי היא כאמור הרוח החיה בסיור זה, והיא זו שיצרה את כל החיבורים והאירוח שזכינו להם בתחנות השונות. בן ארי תיארה את המצב, הקשיים והאופק החדש של אזור הצפון. לדבריה, יש הבדל גדול בין הישובים של ההתיישבות העובדת לבין הישובים העירוניים.
הנשים המארחות, שהציגו את החזון והעשיה שלהן, הגיעו מקשת של אוכלוסיות שונות. נדיה חמדן תושבת יאנוח ויו"ר נעמ"ת במרחב מרכז גליל. חמדן היא אישה דרוזית העובדת בקידום נשים ושיתופי פעולה.
נדיה באה במסר ברור על הצורך בקידום הנשים הדרוזיות בכפרים הדרוזים, שהינם חלק אינטגרלי מהגליל. היא מספרת שהמלחמה העמיקה את הפערים, וכעת יש לצמצם את הפערים. נדיה מאמינה ביוזמה ולקיחת אחריות. ברור לה שיש להשפיע על מדיניות הממשלה. מסר מאוד חשוב שנאמר ביום זה הוא שתושייה = חוסן.
בכל התחנות בסיור שנכחתי בו פגשנו תושיה, יוזמה והבנת הכח של החברה האזרחית. החברה האזרחית היא זו שבעיקר יוזמת ומניעה עתה את פיתוח אזור הצפון.
נשים ידועות ביכולת שלהן ליצור שיתופי פעולה ואכן, זה מה שקורה בשטח. גם האירוח שלנו מטרתו שיתופי פעולה והנעת פיתוח הצפון.
"הבחירה הצפונית"
תחנתנו השנייה היא בקרית שמונה, בה מארח ומקבל אותנו שני אורן. שני (51), עומד בראש עמותה הנקראת "הבחירה הצפונית" לצמיחה דמוגרפית וצמיחה של עסקים וחברה.
שני אורן עבר עם משפחתו לקרית שמונה לאחר ה-7.10 ומעיד שכל משפחתו שלמה ושמחה עם המעבר. אורן מאמין שצמיחה דמוגרפית תיתן מענה לדרישה שההתייחסות לפריפריה תשתנה. ברור לאורן שכאשר תגיע לקרית שמונה אוכלוסיה חדשה מאזור המרכז, אנשיה ידרשו שמה שקורה במרכז יינתן גם בקרית שמונה.
אורן מדבר על תרבות ברמה גבוהה, חינוך מצוין וכמובן תעסוקה, על שינוי הנרטיב המלווה את העיר: "המסר החדש הוא שאנו בוחרים לחיות פה ורוצים לבנות ולטפח. לא עוד תחושת מסכנות וחוסר ברירה. המסר הוא של בחירה בכל הטוב שיש כאן ובכל אזור הצפון," הוא מוסיף.
עודנו מקשיבות לאורן, אישה אחת מהקבוצה שלנו סיפרה שבנה מחפש קרקע לבנייה, על מנת לבנות בית. היא סימסה לבנה והביאה להתעניינות ולבדיקת אפשרות בניית בית בעיר. חברה נוספת מספרת לי, שבקרוב היא ובעלה יעברו לקריית שמונה. כרגע הם גרים במודיעין. ברור להם שזהו הדבר הנכון לעשות מבחינתם, מתוך אמונה ששינוי זה ייטיב עימם והם יהיו מאד מועילים בעיר.
שני מסיים לדבר ואחריו מגיעה ופא בטחיש שאער, אישה דרוזית תושבת מסעדה שברמת הגולן. ופא מתארת את מצבם של הדרוזים והקושי בו הם חיים, בשל העובדה שרבים מבני משפחתם נמצאים מעבר לגבול הסורי.
ופא דיברה על הכאב והצורך הגדול שהעיר קרית שמונה תחזור ותפרח, משום שקרית שמונה היא העיר שאליה נוסעים ומקבלים שירותים רבים. היא סיפרה על שיתופי פעולה בין נשים דרוזיות לנשים יהודיות במכללת תל חי. ופא היא יועצת זוגית ומשפחתית, מאד פעילה בארגון "נשים עושות שלום" וחברה ב"פורום 1325" של התנועה – אישה פורצת דרך בתחום הגישור ומדברת על הקשיים בפריצת דרך מול הגברים.
אישה מהאגדות
התחנה הבאה היא מטולה, שם מקבלת אותנו בחום תמירה לנג. לראות את האישה הזאת ולא להאמין. לנג היא דמות מאד משמעותית במטולה. תמירה לנג (64) היא חקלאית ואגרונומית במקצועה, מתאמת הפעולות במטולה ומשרתת כבר למעלה מ-600 ימי מילואים. תמירה משרתת בכיתת הכוננות וגם בימים הקשים ביותר שעברה מטולה, כשרבים מהתושבים עזבו את המושבה, תמירה לא עזבה.
תמירה עורכת לנו סיור בגבול הנושק לישוב, מראה את הנוף עוצר הנשימה ויחד עם זאת, משקפת את המלחמה שבמידה רבה עדיין מורגשת ונמצאת בישוב. שישים אחוז מתושבי מטולה עדיין לא חזרו להתגורר בה. בית הספר נפתח בשנה זו אך מספר התלמידים עומד על 36 בלבד.
אי אפשר שלא להתפעל מתמירה. תמירה מעבירה מסר בדיבור שלה, במראה שלה, מסר של אמונה ואהבה עמוקה למטולה. תמירה מספרת לנו על הימים הקשים של המלחמה שעברו ומה קורה במטולה בימים אלו. אם מדברים על ציונות אז תמירה היא המודל במלוא מובן המילה.
אנו עוברים דרך המטעים של הישוב, חקלאות מפותחת עם תפוקה מצוינת. מטעים בהם מגדלים תפוח עץ מסוג 'פינק ליידי', קיווי, שזיפים ועוד מיני פירות נשירים למיניהם. תמירה מראה לנו את מחיר המלחמה, מרבית הבתים במטולה נפגעו. תמירה בעצמה נפצעה במלחמה, ובשל התנאים שהיו לא יכלה לצאת מהעיר על מנת לקבל טיפול רפואי.
כשנשאלה אם מישהו מחברי הממשלה הגיעה לביקור במטולה, הייתה תשובתה שלילית – אף אחד לא הגיע, אמרה תוך שהיא מדגישה שכנראה לא עניינו אף אחד. מרכז קנדה (אתר נופש להחלקה על הקרח) שהיה מאד משמעותי עד המלחמה עומד שומם. תמירה מבהירה שכדי שמטולה תשתקם חייבים להחזיר את תחושת הבטחון לתושבים. המפתח הוא בכך.
בין הנשים שהצטרפו לסיור נמצאת אורנה שמעוני, האישה שהקימה את תנועת "נשים בשחור", חברת קיבוץ אשדות יעקב, בת 85, זקופה, אנרגטית, בעלת ראייה ברורה וידיעה כיצד יוצרים שינוי. בנה אייל שמעוני ז"ל נהרג בלבנון.
אפשר בוודאות לומר שצה"ל יצא מלבנון רק בעקבות לחץ ציבורי עצום, שהחל עם היציאה של אורנה והצטרפותן של אלפי נשים משבוע לשבוע, עד שהפכו לתנועת נשים בכל הארץ, רובן אמהות שהפגינו ומחו על המלחמה והמחיר בעצם הישיבה בלבנון.
הייתה זו דוגמה מאלפת לכוחה של קבוצה, ששינתה תודעה מהותית בקרב הפוליטיקאים.
אורנה שמעוני הייתה חלוצה. תפישת הבטחון אז כמו היום הייתה שחייבים לשבת בלבנון על מנת לייצר בטחון. שמעוני מאמינה בבטחון המדינה, בעלה שירת שנים רבות במילואים וילדיה שירתו אף הם כלוחמים.
שמעוני: "ידעתי שחייבים לשכנע כמה שיותר אנשים. כל מסעות המחאה שיצאנו אליהם החלו במטולה. 12 מסעות הוצאנו. חיפשנו קריאות של קונצנזוס ובקבוצות מאד משמעותיות. עם בחירתו של אהוד ברק כראש ממשלה הוא הצהיר שתוך שנה הוא יוציא את צה"ל מלבנון. אכן, הוא הבטיח וקיים."
אורנה תיארה את דרכה ודרך תנועת הנשים ששינו תודעה במדינת ישראל. אורנה היא דוגמה לאישה מנהיגה שיצאה למאבק מתוך כאב עצום על בנה אייל שנהרג, מתוך הבנה שחייבים בטחון בגבול הצפון עם מינימום הרוגים.
שמעוני הקימה את "בית אייל" שבעמק הירדן, שם ממוקם מרכז הנצחה לכל חללי ישראל בלבנון. אפשר לכתוב על אורנה ספרים, מיעוט המילים לכבודה כאן עושה עימה קצת חוסר צדק, כך גם לגביי רב הנשים המארחות אותנו.
מטולה שנפגעה במלחמה עדיין משוועת לחיזוק וחזרת התושבים לישוב. מסתבר שיש היום בישוב קבוצת אנשים מהגיל השלישי שהתנדבו לבוא ולתת שנת שירות בישוב. 20 משפחות מהמגזר הדתי החליטו לעבור למטולה על מנת להאיר את הישוב. כל המשפחות עזבו את בתיהן ומתוך תחושת ציונות בחרו לעבור למטולה עם כל הקושי בתחושת הבטחון.
ספורט נשי בגליל
התחנה האחרונה אליה אנו מגיעות היא קיבוץ כפר בלום. שני אנשים מארחים אותנו, זיו ברתנא, שאחראי על הספורט והכדורסל בקיבוץ ודנית ביתן, תושבת כפר בלום.
זיו ברתנא, תושב קיבוץ עמיר, גם מרכז את קבוצת הפועל גליל עליון נשים, שהעפילה לליגה הלאומית בכדורסל לנשים בעונה האחרונה. הוא מספר על הספורט והכדורסל עד המלחמה, מה קרה בזמן המלחמה ובימים אלו. חשוב לזכור שכל תושבי האזור פונו ופוזרו למספר מקומות. ברתנא ריכז את פעילויות הספורט בעמק הירדן ולקח על עצמו לאמן קבוצה של ילדות ונערות. בשנה הראשונה הפכו את המשחקים מאירועים תחרותיים לאירועים חברתיים. התנאים היו לא פשוטים והנחישות וההכרה בערך הספורט הם שהינחו.
זיו ברתנא: "אנחנו מאמינים בהעצמת נשים ואנו עושים זאת באמצעות הכדורסל, מעודדים ילדות ונערות לשחק ומשתמשים בדרכים שונות, על מנת שכדורסל הנשים באזור ימשיך להתעצם.
"בימים אלו אנו עורכים את ה-'גליליאדה' – אירוע ספורט הנערך במשך שלושה שבועות בענפי ספורט שונים. כל אישה או נערה שמשתתפת באירוע מזכה את הישוב ממנו היא באה בשתי נקודות. דבר זה מעודד את הישובים לטפח את הספורט הנשי והוא משאב של מוטיבציה. נער או גבר המשתתף מזכה את הישוב בנקודה אחת.
"התחרות היא על כמות המשתתפים, תחרות בין הישובים. הרצון הוא לעודד נערות ונשים להשתתף ולקדם כמה שיותר את ספורט הנשים. להביל מהכדורסל הגברי – יש לנו קושי כלכלי וכאן אני בא בקריאה להשתתפות ועזרה כלכלית, על מנת לעודד ולתמוך בנבחרת הכדורסל שלנו לנשים.
"לחשיבות שבעידוד הילדות, הנערות ונשים לכדורסל יש הרבה מאד אלמנטים. אף היום חשוב לתמוך ולעודד ספורט זה של הנשים בגליל העליון. חשוב לציין שהחינוך לספורט מתחיל ממש בכיתה א'. ילדות צעירות מקבלות עידוד ותמיכה לצאת ולהיות ספורטאיות. נתון נוסף המאפיין את הגליל העליון, הילדות, נערות ונשים מגיעות מכל המגזרים בצפון, כולל ילדות ונערות ממג'דל שאמס, שמשתתפות מכיתה ז'."
באנו לעבוד
האישה האחרונה שמקבלת אותנו היא דנית ביתן. ביתן, ילידת כפר בלום, היא אישה גבוהה וברור שאף היא הייתה כדורסלנית, וכפי שהיא בעצמה מעידה – גם בנותיה משחקות כדורסל.
אולם דנית ביתן מדברת איתנו על עניין אחר וכלכלי: "מלון 'פסטורל' נמצא בבעלות מלאה של הקיבוץ, מלון שגדל עם השנים, מלון יוצא דופן בשל ההתמקדות שלו במוסיקה בעיקר. זהו מלון עצום כשמוטיב המוסיקה והתרבות נוכחים גם בעיצוב המלון, עם מדשאות עצומות וגינון מרהיב. שם המלון הוא 'פסטורל' ואכן יש הרגשה שהפסטורליה נוכחת בכל מקום.
"עם פרוץ המלחמה המלון נסגר לשנה וחצי. על אף סגירתו של המלון היה צורך להמשיך לתחזק את המלון ולדאוג לכל העובדים. היה זה אתגר עצום."
רוב העובדים פונו מהקיבוץ ולמרות זאת, דנית וצוות מצומצם של עובדים שמרו על קשר עם עובדי המלון ברמה היומיומית ודאגו לפגוש אותם.
"כפר בלום ממוקם חמישה ק"מ מהגבול והמלחמה נכחה בקיבוץ יום יום," מסכמת ביתן. "המסר שלי הוא שחייבים להחזיר את התיירות לצפון, בואו והניעו עימנו את הגלגל. תיירות היא כוח מניע של כלכלה ופריחה."
תם ונשלם הסיור ביישובי הצפון. הנשים שיזמו וארגנו את הסיור: רננה ליש, אנאבל פרידלנדר, שמרית נחמקין ואורית גולן, בשיתוף עם יעל בן ארי, העבירו את המסר: "עכשיו תורנו לעבוד, ליזום ולעשות למען חידוש והחייאת אזור הצפון."
הסיור הזה יצא לדרך בשיתוף פעולה עם נשים נוספות, מזכירה את מיכל ליטמנוביץ, מנכ"לית ויוזמת של עמותת "עבודה שווה", שחברה אף היא לקבוצת המובילות.
כל אחת מהנשים היוזמות פנתה וגייסה נשים משפיעניות ממגזרים שונים שתצטרפנה ותהיינה בסיור זה. לכל אישה משפיענית יש רדיוס גדול של הון אנושי, אותה היא יכולה לעניין ולגייס בעבור אזור הצפון. נשים באופיין יודעות לעשות שיתופי פעולה ולהתגייס בעבור מציאות מיטיבה לתושבי אזור הצפון.
הסיור הזה אותו יזמו גולן, נחמקין ליש ופרידלנדר היה רק תחילתה של יוזמה לעשייה. וכפי שאמרה שמרית נחמקין: "באנו לעבוד. האנשים שקיבלו ואירחו אותנו חידדו ואמרו 'במה נוכל לעזור להם?'. אנחנו קשורות לארגוני נשים ונשים קשורות לחיים עצמם. אחד המאפיינים של נשים זו סולידריות. הכוח המניע שלי ושלנו הוא הרצון שיהיה טוב, הרצון לשפר, עבורי זו משימה של לתת כתף ולעזור לתושבי הצפון."
מייד עם סיום הסיור פתחה אנאבל קבוצת ווטסאפ לכל משתתפות הסיור. כל אישה הציגה עצמה. כל הנשים שהשתתפו הן נשים בעמדות ניהול, נשים התורמות ומחויבות לקידום בתחומים חברתיים. כך נוצרו אפשרויות להמשך הפעילות.
כתבה זו נכתבה כסיקור סיור הנשים, ומי שקרא ומתקיים הדהוד בליבו לגייס עצמו על מנת לעזור לתושביי הצפון, תהיה בכך ברכה גדולה.
המשך יבוא.
