"בית שסיים את תפקידו יש להרסו", נהג לומר אדריכל מחלקת התכנון של הקיבוץ הארצי, שמואל מסטצ'קין. למזלנו הטוב, כאשר מסיים בית התנועה הקיבוצית את תפקידו לאחר 50 שנה הוא לא נהרס, אלא מושכר ומשנה את פניו ואופיו הפנימי.
כאשר נבנה בית התנועה בשנות ה-60 המאוחרות, הוחלט לקשטו ביצירות אמנות של חברי הקיבוץ הארצי, בחזקת חלון ראווה ציבורי קבוע לאמנות הקיבוצית במיטבה מבית היוצר של אמני הקיבוץ הארצי. בעיתון "על המשמר" (20.5.1969) נכתב:
"האמנים, חברי הקיבוץ הארצי. תרמו תרומה נכבדה לעיצוב האסתטי-אמנותי של הבית. תבליטים, פסלים וציורים מקשטים את הבית על מבואותיו, מסדרונותיו וחדריו ומשווים לו חן רב ואופי מיוחד.
לא בית משרדים אפור ושיגרתי, אלא כעין בית נכות של היצירה האמנותית הקיבוצית". וכאן מעיר הכותב: "אמנם אין זה אלא מקרה בלבד, אך הבית כאילו בא להצדיק את שם הרחוב שבו הוא שוכן, הרחוב הנושא את שמו של האמן הדגול – ליאונרדו דה-וינצ'י".
היוזמה להכנסת ערכי יצירה ואמנות אל בית התנועה הייתה של מזכירת ארגון האמנים בעת ההיא, לאה צימרמן (חצור) ז"ל, שביוזמתה ועמלה קיבל הבית את צביונו האסתטי.
הנהלת "חבצלת" בעידוד אנשי הארכיון התנועתי בגבעת חביבה, הבינו את הערך התיעודי, הארכיוני והאמנותי שבשימור יצירות אמנות שנעשו במיוחד לבית התנועה על ידי בכירי אמני הקיבוץ הארצי בעת ההיא.
כמי שהיה שותף להחלטה להעביר את היצירות לגבעת חביבה, אני מעיד שהחלטה זו נשענה על תפישה ארכיונית הרואה ביצירה האמנותית חלק משימור התרבות התנועתית והקיבוצית.
מכוון שבגבעה קיים ארכיון "השומר הצעיר – הקיבוץ הארצי", אך טבעי שהיצירות יהיו חלק ממנו. הוקם צוות מצומצם בגבעה שקבע היכן יוצבו היצירות כך שהן ישמרו באופן אחראי ובטוח.
פירוק והרכבה
ניסיון מוצלח של שימור קיר אמנותי בגבעת חביבה עם "סטודיו תכלת" לתיעוד ושימור (שיקום ציור קיר של האמנית תמר גטר בספריה הישנה של הגבעה) בראשות שי פרקש ואלי שאלתיאל, הביא לסיכום שהם יבצעו את פירוק היצירות מבית התנועה והרכבתם המחודשת בגבעת חביבה.
אל נקל ראש בדבר. תהליך פירוק היצירות מהקירות דורש מיומנות מקצועית, ופתרונות טכניים תוך כדי ביצוע, כך ששלמות היצירות תשמר.
האמנים שיצירותיהם היו בבית התנועה הלכו ברובם לעולמם. נזכיר יוצרים כמו שרגא ווייל (העוגן), שמואל כץ (געתון), יחזקאל קמחי (יקום), רודא ריילינגר (הזורע), יוחנן בן יעקב (הזורע), ג'ין מאיר (עין השופט), דניאל נחום (רוחמה), אראלה שפרוני-הררי (עין החורש), דינה ניר (שער העמקים) ופסלים וציירים שיצירותיהם מילאו את חדרי הבית.
יצירתו המונומנטלית של משה סעידי (כפר מנחם) באולם הכנסים שבבית, תישאר בשלב זה במקומה. לצערנו חלק מהיצירות הניידות "נעלמו" עם השנים.
בעוד חודש-חודשיים, כאשר תושלם עבודת השיקום וההצבה המחודשת של היצירות בחללי מבני גבעת חביבה, תמצא ההזדמנות החגיגית לציין זאת באירוע מיוחד.
מצאתי לנכון לפרסם רשימה זו כדי למנוע בעתיד הרס יצירות אמנות שנעשו בקיבוצים במרחב הציבורי. כמי שנמצא בצומת ארכיוני-אמנותי, אני ער למציאות שישנם מקרים בהם יצירות אמנות פשוט מתאדות ונעלמות.
