אומרת דנה שטיין מבית יהושע * לפני כ-15 שנה החליטו דנה שעסקה במכירת פרחים ואחיה קובי שטיין, שעבד בהיי-טק, לגדל ירקות אורגניים * ההתחלה הייתה צנועה, הם גידלו ירקות בשטח של שישה דונם * היום כבר מדובר על מאה דונם ירקות ופירות, המשווקים מידי יום, מיום ראשון עד חמישי, לכל גוש דן
*תמונה ראשית: האחים קובי ודנה שטיין – חווה אורגנית בבית יהושע.
בית יהושע הוא מושב ש"מכותר" בניינים כמעט מכל צדדיו – במזרח אבן יהודה, בצפון כפר נטר ובדרום תל יצחק והמושב נמצא קרוב מאוד לנתניה. למרות הירידה במספר החקלאים במושב, עדיין נותרו כאלה שחיידק החקלאות נגע בהם. הפעם ביקרנו ב"שדה ירוק" – החווה האורגנית שמנהלים האחים דנה וקובי שטיין, דור שלישי של חקלאים במושב בית יהושע.
הדור הראשון לחקלאות היו רחל ושלום שטיין ז"ל, ממייסדי אבן יהודה, שבאותם ימים עוד הייתה מושבה. "סבתא עלתה מפולין וסבא מרוסיה," אומרת דנה שטיין, "לפי מה שאני יודעת – הם לא הגיעו עם רקע חקלאי, הם היו כמו חקלאים של פעם – שלומדים תוך כדי תנועה. כל המשפחה גרה בהתחלה באבן יהודה, גם אבא גר שם עד שהתחתן עם אמא. האדמות שלנו, היכן שאנחנו גרים היום גובלות עם אבן יהודה. אנחנו הבית הקיצוני עם שביל גישה, כשמצד ימין נמצאת אבן יהודה ומצד שמאל נמצא מושב בית יהושע.
"לימים," מספרת דנה, "אבא שלי ז"ל , פרץ שטיין ז"ל, החליט בשנות ה-70 לקנות משק בבית יהושע. בערך בכיתה י', אבי הפסיק ללמוד והצטרף לעבודה עם אבא שלו במשק. אבי קנה משק בבית יהושע אבל עבר אליו רק כשהתחתנו. ב-1971 הם התחתנו ואז הם בנו את ביתנו בבית יהושע, שם אבא המשיך בחקלאות. הם היו שלושה שותפים: אבא ז"ל, סבי ז"ל ודוד שלי, פנחס שטיין יבדל"א, אחיו של אבא. סבא נפטר כאשר הייתי ממש קטנה, בת חמש, כך שאני ממש לא זוכרת את סבא שלי. סבא נפטר ובעצם נשארו אבא ופנחס שותפים בחקלאות.
"אמא שלי חוגגת 80 בחודש הבא, במקור היא ירושלמית שלחלוטין הגיעה במקרה לבית יהושע. את אבא היא הכירה אצל חברים משותפים. אבא היה גדול מאמא ב-11 שנה. היו לו זוג חברים חקלאים ברמת השרון ואמא הייתה עם הבת שלהם בצבא – כך הם נפגשו, אצל החברים ברמת השרון. הם הכירו, התחילו לצאת ביחד ולימים הם התחתנו ועברו לגור בבית יהושע."
בשנים הראשונות גידלו השותפים בוטנים, עגבניות, מלפפונים, חצילים, פלפלים, כל סוגי הדלעות למיניהן, קישואים, "אני קוראת לזה חקלאות גינה," אומרת דנה. "כשסבא נפטר, אבא ופיני המשיכו לגדל את אותם גידולים שסבא גידל. אבל עם השנים הם הפסיקו לגדל בוטנים, שפעם היו מאוד מבוקשים והפכו לפחות מבוקשים, חציל הם הפסיקו לגדל אך המשיכו לגדל ירקות קלאסיים, מלפפון, עגבניה, פלפל, כרוב, כרובית, ברוקולי."
והמשק היה כבר אורגני?
"אני תמיד מסבירה ללקוחות שלנו שסבא שלי היה מגדל אורגני בלי לדעת שהוא מגדל אורגני, פשוט כי לא היה משהו אחר. באותם ימים לא ריססו כמו שכבר ריססו בדור של אבא שלי. אבא שלי כבר לא היה חקלאי אורגני, למרות שהחקלאות האורגנית בישראל החלה בשנות ה-70 עם מריו לוי ז"ל משדה אליהו. אגב, אני מכירה את בנו ומריו עצמו ביקר אצלנו מספר פעמים. אני עדיין מוכרת את החוברת יצאה לזכרו של מריו, האיש והאגדה."
אז אבא עבר בשלב מסוים לאורגני?
"אבא שלי לא עבר לאורגני בשום שלב. אבא נפטר לפני 25 שנה בגיל צעיר יחסית. הוא נפטר מאירוע לבבי וכשאבא נפטר – אז בעצם חוסלה החקלאות אצלנו במשפחה. אני הייתי בת 27, אחי קובי היה בן 22 ואחותי נעמי הייתה בת 23. בשנים האחרונות לחייו של אבי החקלאות כבר תפסה נפח קטן יותר – בשנים האחרונות, אחרי שהחקלאות שברה את לבו לגמרי, הוא עבד ב'הגרעין'. אמנם עדיין גידל דלעות אבל זה היה יותר בשביל הנשמה, פחות בשביל הפרנסה. לאחר פטירתו, אמא חיסלה את כל סממני החקלאות שהיו אצלנו – היא מכרה את הטרקטור, את הכלים החקלאיים, מכרה את הכל ואמרה: "אני לא רוצה שאף אחד יהיה פה חקלאי במשק'.
"הייתי אז בת 27, נשארתי לגור במושב אבל עבדתי אז במחלקת המנויים של 'ידיעות אחרונות' בתל אביב, ניהלתי מחלקה. עבדתי 13 שנה בידיעות. אחי קובי למד באותה תקופה הנדסת חשמל בחולון. יש לנו אחות אמצעית, נעמי, שעבדה בפלאפון המון שנים. לימים היא בנתה בית באבן יהודה, היא גם עצמאית היום."
אז בעצם הייתם רחוקים מחקלאות כרחוק מזרח ממערב ומתי מתחילות המחשבות לחזור לחקלאות?
"למעשה, בערך בסביבות שנת 2010 קובי מתחיל לזרוע בי כל מיני רעיונות של לחזור לחקלאות ו-'אולי נעבור לחקלאות קצת אחרת'. אולי נעשה חקלאות אורגנית וכמובן שתנאים שונים לחלוטין ממה שהכרנו בבית של ההורים, לא לעבוד בשבתות, לא לעבוד בחגים. כלומר, לשמור על החיים שלנו ועדיין לעשות משהו שאנחנו מאוד מאמינים ואוהבים אותו.
"ולבסוף החלטנו לחזור ביחד לחקלאות. אני כבר הייתי עצמאית, הייתה לי חנות פרחים במושב וקובי עבד אז בהיי-טק. הוא עבד ב'צורן', ב'סייפן', הוא עבד בכמה חברות היי-טק נחשבות וכך התחלנו לפתח את המשק ממש בקטן – שישה דונם בתוך המשק: שורה של תירס, שורה של חצילים, שתי שורות של חסה, שתי שורות של כרובית, התחלנו מאוד מאוד בקטן. את הירקות התחלנו למכור בחנות הפרחים שלי, כך שבשנתיים הראשונות שילבנו את שיווק הפרחים והירקות, כי כבר הייתה לנו פלטפורמה של חנות קיימת.
"כך לאט, לאט זה התפתח, עם הזמן הבנתי שאת עניין הפרחים אני מחסלת ועושה את מה שאני באמת טובה בו. לא נולדתי לאבא שמגדל פרחים, נולדתי לחקלאי שגידל ירקות, פרחנות זה תחום אחר לגמרי.
"אז התחלנו משם והכל היה אז כמו 'אנו באנו ארצה' – הכול היה חדש עבורנו, הכול היה הכי מינימליסטי שיש. בשלב מסוים קנינו טרקטור וכל ההתנהלות שלנו הייתה באמת 'עקב בצד אגודל' והנה, בחודש מרץ הקרוב נחגוג 15 שנה למשק המשותף שלנו."
"העבודה מתחלקת בין שנינו"
גם דנה וגם קובי מתגוררים עם משפחותיהם בבית יהושע. דנה (52) חיה עם רועי ואם לשתי בנות, אורן (23) ואלה (12). קובי (47) נשוי לעמית ובני הזוג הורים לנגה (20), זהר (18) ומוריה (13).
"ההתחלה הייתה מאתגרת," משחסרת דנה, "כי הלכנו על חקלאות שהיא אחרת. מעבר לעובדה שמדובר בחקלאות אורגנית אנחנו החלטנו שאנחנו לא הולכים לשווק לשוק הסיטונאי. זה לא כל כך עניין אותנו אבל ידענו שאם אנחנו רוצים לחיות בכבוד אנחנו חייבים לשווק בצורה ישירה.
"תמיד אני אומרת לכולם, אנחנו לא באנו להתעשר מהחקלאות אבל כל הזמן אמרנו שאנחנו רוצים להשתכר בכבוד! ובחקלאות הקונבנציונאלית מאוד קשה עד בלתי אפשרי להשתכר בכבוד כי אתה תלוי בשוק הסיטונאי או ברשתות ובמחירון שהשוק הסיטונאי נותן. כך מהיום הראשון כיוונו לחקלאות ישירה בלי פערי תיווך, גם בחנות שלנו במשק בבית יהושע וגם במשלוחים עד הבית.
"הכול היה חדש. אמנם אנחנו מגיעים מבית חקלאי ומאנשים שהם עובדי אדמה אבל מעולם לא התעסקנו בשיווק ישיר של תוצרת חקלאית, בשינוע והפצה של ההזמנות, באריזה של התוצרת – אבא שלי הריי היה חקלאי אחר לגמרי מזה."
היום החקלאים צריכים להיות גם משווקים.
"היום החקלאים צריכים להיות הכל! הם צריכים להיות משווקים, הם צריכים להיות מנהלי חשבונות של העסק, הם צריכים להיות מנהלי עבודה – באמת, בשביל להצליח אתה נדרש היום להמון זרועות ואחת הסיבות שזה מצליח לנו היא שאנחנו שניים, העבודה מתחלקת בין שנינו, כלומר יש תחומים קובי אחראי עליהם ויש תחומים שאני אחראית להם."
אבל זה גם קצת לחוץ, כי הכל מתחלק לשניים.
"אז נכון, זה גם שניים שגרים באותו משק, גם שותפים, זה מאוד מאתגר אבל אני חושבת שעם הערכים שקיבלנו בבית זה הסתדר מצוין. לדוגמא, אנחנו יכולים במהלך השבוע לריב או לא להסכים ביננו על כל מיני דברים, אבל כשנגיע לשולחן ביום שישי בערב עם כל המשפחה – אף אחד לא יידע מזה והכול יסתדר – אנחנו לא נוותר אחד על השני בשביל או בגלל העבודה. אז זה מאתגר מאוד, בטח בהתחלה אבל גם היום זה לא שהכל נוצץ, יש בעיות ואנחנו מתמודדים איתן תוך כדי תנועה.
"אז לא שהכל קל אבל אני חייבת להגיד שהשותפות שלנו היא שותפות טובה, כי אנחנו כל הזמן מפרים אחד את השני ואנחנו מכבדים אחד את השני. אנחנו מבינים אחד את השני ואנחנו גם מאוד מפרידים את הסמכויות והאחריות בתוך העסק על מנת שיהיו כמה שפחות חיכוכים. אני אחראית על השיווק, קובי אחרי על החקלאות, אני אחראית על המשלוחים והחנות, קובי אחראי על קבוצות רכישה – הכל נורא ברור לגבי מה כל אחד מאתנו עושה בעסק, כך שאנחנו כמעט ולא נושקים אחד לשני ביום יום. התחלנו בשישה דונם והיום אנחנו מעבדים 100 דונם ומרוצים מהמשק."
אז דיברת על שיווק ישיר לצרכנים, בניתם אתר ייעודי למשק?
"כן, בשנתיים הראשונות עדיין לא בנינו אתר לשיווק, היינו בלי אתר ועבדנו בשיטה של פעם. עונים לטלפון, לוקחים הזמנה, השיווק היה מ'פה לאוזן'. בסוף השנה השניה כבר הבנו שאנחנו צריכים להתחבר למה שקורה סביבנו והקמנו אתר שבעצם מוכר את התוצרת דרך האתר, אז גם הגדרנו את האזורים שאנחנו מגיעים אליהם ואנחנו פחות או יותר על אותם אזורים גם היום. אנחנו מגיעים לכל אזור השרון, לכל גוש דן כלומר: תל-אביב, גבעתיים, רמת גן, בני ברק, גבעת שמואל, פתח תקווה, כל כביש 2 וכל כביש 4 עד רחובות. אנחנו מגיעים יום יום לכל האזורים, מלבד רחובות אליה אנחנו מגיעים פעם בשבוע, אבל גוש דן כולל נס ציונה וראשון לציון – כל יום אנחנו שם."
"אני כל הזמן על הדופק"
ממה שאת אומרת לי זה נשמע כמו אופרציה שלמה, מה שאת אומרת לי זה עסק לא פשוט בכלל.
"זה בכלל לא פשוט, אנחנו מתחילים כל בוקר מוקדם, אני קמה בשש בבוקר, אנחנו מתחילים לעבוד בשש וחצי ואני מסיימת לעבוד בהתאם למה שקרה במשך היום. בשש וחצי בבוקר אנחנו מתחילים לארוז את המשלוחים; הרכבים שלנו מגיעים ב-12 בצהרים, כשהכל כבר מוכן וארוז לדרך. בחדר אריזה אנחנו בין 4 ל-5 אורזים ואנחנו דואגים שהכל יהיה מוכן לפי אזורים, כל אזור והמשטח שלו, כל שליח בא ולוקח את האזור שלו. אנחנו מתחילים את החלוקה בסביבות 13:30-14:00 ומסיימים את החלוקה בסביבות תשע וחצי – עשר בלילה. עד עשר וחצי אני מתחייבת להגיע לכולם!"
ואת כל הזמן יום יום על הדופק.
"אני כל הזמן על הדופק, אני בקשר עם הנהגים, אני בקשר עם הלקוחות, אני לא סוגרת את הטלפון. יש לי שני מכשירי טלפון, אחד פרטי ואחד עסקי והטלפון העסקי לא נסגר עד שאחרון הלקוחות מקבל את המשלוח שהזמין ממני."
ולמחרת שוב, אותו דבר.
"בדיוק, אנחנו מוציאים משלוחים מראשון עד חמישי לכל האזורים שהזכרתי, נכון, זה קשוח אבל אותי זה ממלא. יש פה איזושהי תחושה של 'אנחנו עושים משהו טוב'. אני יודעת שהתוצרת שאנחנו מביאים הביתה, לבית הלקוח, היא בריאות! אתה יודע כשהייתי ילדה אז כל הזמן אמרו 'תאכלו ירקות, תאכלו ירקות, זה בריא, זה בריא, זה בריא'. היום אני מבינה עוד יותר טוב שבירקות שאכלתי היו כל מיני דברים שהם לא היו לגמרי בריאים. לפני 30-40 שנה הירקות היו מרוססים בהגזמה ומהונדסים גנטית. כל הזמן התפארו שהתוצרת הישראלית היא היפה ביותר בעולם, בטח יפה. כשאתה מכניס לירק זרזים והורמונים וכימיקלים כדי לזרז את הצמיחה – אז הכל נראה טוב מבחוץ.
"הסיבה שהכניסו הנדסה גנטית לירקות לפני עשרות שנים באמת הייתה כדי להשביח את הזן. אז נכון ששנים רבות כבר לא מהנדסים גנטית ירקות ופירות בישראל, גם לא בחקלאות קונבנציונאלית, אבל שם עדיין מרססים גם בחומרים שאנחנו יודעים שהם לא טובים לנו לבני האדם.
השימוש האינטנסיבי בחומרי הדברה שאימצנו כ"כ חזק בשנות ה 80 90 אמנם מייצר ירקות שלעיתים וויזואלית נראים נהדר, אבל מכילים שאריות חומרי הדברה ברמות לא הגיוניות. אז נכון שאין מחקר שהוכיח שהחקלאות האורגנית היא בריאה יותר אבל אני כל הזמן אומרת: 'אני לא צריכה מחקרים, אני מפעילה שכל ישר'. הוכח שהחקלאות האורגנית יותר נקיה מחקלאות שנעזרת בדשנים וחומרי הדברה."
תמיד אמרו לנו לשטוף טוב טוב את הירקות לפני שאוכלים…
"שטיפה לא ממש מועילה. אמר לי פעם אגרונום – מישהו שאני סומכת על דעתו – הוא אמר לי שיש מוצרים בחקלאות הקונבנציונאלית שהוא לפעמים ממליץ לא לצרוך אותם בכלל, כמו למשל תות שדה שאתה לא ממש יכול לשטוף אותו. אנשים לא מבינים שתות שדה זה אחד המוצרים הכי מרוססים שיש בחקלאות הקונבנציונאלית. קליפת התות שדה כל כך דקה שאין מה לשטוף.
"אז גם באורגני אני הרבה פעמים מסבירה ללקוחות חדשים שמגיעים אלינו, בטח ללקוחות ראשונים, זה 'קודם כל תתחילו מהעלים כי מהעלים אי אפשר להוציא ריסוסים'. פטרוזיליה, שמיר, קוסברה, שמיר, מנגולד, חסה – כל מוצרי העלים שאנחנו מגדלים הם לא מרוססים, הם נקיים לחלוטין, רק מים לשטיפת אבק ובוץ וגמרנו ועל זה אני בכלל לא מתלבטת. אחרי זה יש את כל אלה עם הקליפה הדקה – אפרסמון, אגס, תפוח, תות שדה, תותים ופירות יער, אי אפשר להוציא את הריסוס מהם, אי אפשר. עכשיו אתה יודע שגם אבטיח שיש לו קליפה עבה מכניסים לו מים עם חומרים שיזרזו את הגדילה שלו וישביחו אותו – אין את זה באורגני! אנחנו משתמשים בקומפוסט טבעי.
"אנחנו עובדים עם 'ביובי' הרבה מאוד בהדברה ביולוגית של מזיקים. משתמים בחרקים מועילים שטורפים את החרקים המזיקים. שמע, החקלאות של פעם הייתה כזאת בדיוק, פשוט לא קראו לה אורגנית ולא היה להם מערכת אישורים כתוצרת אורגנית, אבל זה בדיוק מה שהיא הייתה – טבעית, נקיה, לא עם כל הדברים שמשתמשים היום לחקלאות הרגילה."
החקלאות האורגנית גם מוציאה פחות יבול מהרגילה, לא?
"תראה, זה קצת אגדה אורבנית. המשפט שאמרת היה מאוד נכון בשנות ה-70 ושנות ה-80 ועד שנות ה-90 באמת היבול היה נמוך משמעותית מהחקלאות הרגילה. ואז ההסבר למחירים הגבוהים היה גם שהם מוציאים הרבה פחות לדונם. אבל אני יכולה להגיד שהמצב היום רק משתפר כי כמו שהחקלאות הקונבנציונאלית מתקדמת – גם החקלאות האורגנית מתקדמת. פעם בשניה היית מזהה מה אורגני ומה לא. אם אני אשים לך היום תוצרת אורגנית ליד תוצרת לא אורגנית אתה לא תזהה מי זה מה.
"איריס בית צבי הייתה אחת מהמגדלות האורגניות הראשונות בישראל, בכפר יהושע. ואנחנו כשהתחלנו חיפשנו ללכת וללמוד ממקומות ותיקים שכבר צברו ניסיון בתחום. ואיריס אירחה אותנו וזה היה מקסים וכשהגענו לאיריס וראינו את הירקות בחנות אמרתי 'וואלה, זה בררה' כאילו מי קונה כזה דבר? ואיריס ראתה ואמרה לי 'זה רק ילך וישתפר, זה רק תלוי בכמה מגדלים אורגניים יהיו בארץ' והיא לגמרי צדקה. ככל שיהיו יותר מגדלים ישקיעו יותר במחקרים, יתאמצו יותר להביא תכשירים טבעיים ומועילים. תשמע, היום אתה לא מבדיל בין תוצרת אורגנית ללא אורגנית, המוצרים האורגניים עברו כברת דרך ארוכה מאוד. אני לא מבדילה ביניהם, היום זה נראה אותו דבר, אחד לאחד."
