"כי עוד אאמין גם באדם, גם ברוחו, רוח עז"

המשימה המוטלת היום על כתפי התנועה הקיבוצית היא עצומה, ועל מנת להצליח בה דרוש מנהיג עז רוח, חולם ומגשים, איש של שותפויות וחיבורים. קצת על מסע אישי, אמונה, משמעות, מנהיגות חדשה ומעגלים שנסגרים

לפני כשנתיים טלפן אליי ליאור שמחה. "אנחנו צריכים לדבר", אמר, "בואי ניפגש". ליאור ואני אומנם מכירים שנים רבות, אבל מודה שהשיחה הזו תפסה אותי בהפתעה. מספר ימים לאחר מכן נפגשנו ב"קפה אורלי" שבקיבוץ נען.
ליאור הגיע, נמרץ כהרגלו. לפני שהתיישב עבר בין שולחנות הקפה לשאול לשלומם של חברי הקיבוץ שישבו שם, לאחר מכן התיישב מולי, היישיר מבט ואמר בנחישות אופיינית: "יש לנו מסע לעשות עבור הקיבוצים, אני רוצה שתצטרפי אליי". "על מה בדיוק מדובר?", שאלתי מופתעת, והוא השיב: "לחדש את השליחות של התנועה הקיבוצית ואת הרלוונטיות שלה לקיבוצים ולחברים".
לקחתי לגימה ארוכה מהקפה ההפוך, חשבתי לרגע ואז השבתי: "תודה על ההצעה ליאור, זה מאוד מחמיא לי, אך לפני הכול אני מבקשת שניפגש עם אדם שעליו אני סומכת בעיניים עצומות. אני רוצה שנקבע פגישה עם אופיר ליבשטיין".
קפה שחור חזק ושיחה מלב אל לב
יום רביעי, 9 בפברואר 2022, נסענו ליאור ואני לפגישה משותפת במשרדו של אופיר במועצה האזורית שער הנגב. 12:00 בצוהריים, קפה שחור חזק ושיחה מלב אל לב. אופיר שיתף אותנו בחלומות הגדולים שהיו לו עבור העוטף, שכללו שיתופי פעולה עם הפלסטינאים ועם גופים רבים אחרים. כזה היה אופיר, איש של חיבורים ושותפויות, איש של שלום. ליאור ואני הקשבנו בהתפעלות לדבריו מעוררי ההשראה, לתשוקה שבה תיאר את חלומותיו ולאמונה המוחלטת בדרך.

לאחר שסיים שיתפנו אותו בחלומות שלנו. ליאור סיפר עד כמה בוער בו נושא הקיבוצים וחידוש הקשר והרלוונטיות של התנועה אליהם, ועל הרצון להחזיר לחברים ולקיבוצים את הרוח, הגאווה והאמונה בדרך. עוד סיפר על כוונתו להתמודד בעוד שנתיים לתפקיד מזכ"ל התנועה וגם על הקשר שלנו ועל כך שביקש ממני להצטרף אליו כשותפה למסע החשוב הזה.
בניגוד לליאור, אני הייתי מהוססת יותר בנוגע להתחייבויות עתידיות ושאלתי את אופיר לדעתו. אופיר הקשיב רוב קשב, מדי פעם שאל שאלה, אך טרם הביע את דעתו. בסוף הפגישה הודיתי לו על הזמן שהקדיש לנו, התחבקנו ונפרדנו לשלום.
מאוחר יותר באותו היום טלפנתי לאופיר, חשוב היה לי לשמוע את התרשמותו מכוונותיו של ליאור ומהחיבור בינינו. אופיר אמר לי שראה את השינוי שחל בליאור ואת רצינות כוונותיו. "לכי על זה", הוא אמר, "אל תחששי. אתם תעבדו טוב ביחד". האמונה שלו חיזקה אותי ונטעה בי ביטחון. מאז נפגשנו מספר פעמים אופיר ואני, ובכל פעם הוא התעניין ווידא שלא קיבלתי "רגליים קרות" ושאני עדיין שותפה במסע של ליאור.
אופיר ליבשטיין היה חולם ומגשים, אדם שפיו וליבו שווים, אותנטי ובגובה עיניים, והוא זה נתן לי את האומץ להתחיל את המסע. חלפו כשנתיים מאז אותה פגישה, ובפרק הזמן הזה – ה-7 באוקטובר,
השבת הארורה, שהייתה עבורי צומת דרכים משמעותי.

לדאוג שאף קיבוץ לא יישאר מאחור
לפני כחודש נסענו שוב יחד, ליאור ואני, לסיור בעוטף, הפעם ללא אופיר. כשחלפנו ליד המועצה האזורית שער הנגב, החלפנו מבטים וידענו, ללא מילים, שהמעגל עומד להיסגר. אופיר היה הראשון שפניתי לבקש את עצתו, וכשזו התקבלה הרגשתי ביטחון לחבור למסע המשותף, ומאז – להיסחף לשליחות ולתשוקת העשייה של ליאור.
המשימה המוטלת היום על כתפי התנועה הקיבוצית היא עצומה, ועל מנת להצליח בה דרוש מנהיג עז רוח, חולם ומגשים, איש של שותפויות וחיבורים, גם כאלה שעל פניו נראים בלתי אפשריים. מנהיג שמאמין בכל ליבו, ובכוח אמונתו יוצר מציאות.
אחת המשימות החשובות העומדות בפני התנועה הקיבוצית כעת היא לשקם ולהחזיר את האמון והחיים למקום שאופיר כה אהב, להגשים חלק מהחלומות שחלם ולהפכם למציאות.
להיות שם עבור הקיבוצים, לדאוג שאף קיבוץ לא יישאר מאחור. להוביל מנהיגות חדשה בתנועה, כוחות חדשים, שמביאים עימם חדשנות, יצירתיות ובשורה ממשית לחברות ולחברים. זו משימתנו הגדולה, תקוותנו הגדולה, בקיבוצי העוטף, הצפון, בכל נקודה בישראל.
ליאור שמחה מחויב לכך, כולנו מחויבים לכך. יחד. עד התלם האחרון.

מוקדש באהבה, בהערכה ובגעגוע גדול לאופיר ליבשטיין ז"ל – מנהיג, חולם ומאמין.