כלא מחשבתי 

חברת קיבוץ עם מוגבלות נדרשת לאישורים מתאימים להקמת מעלון 

סכסוך ארוך ומתמשך בין חברת קיבוץ איילת השחר לבין קיבוצה הוכרע לאחרונה בפסק דין בו קבע בית משפט השלום בצפת כי החֲבֵרָה לא תוכל להקים מעלית ולהנגיש את דירתה מגוריה הממוקמת בקומה השנייה בבית משותף בקיבוץ אלא אם יהיו בידיה אישור מהקיבוץ והיתר בנייה לביצוע העבודות.  

גישה לדירה בקומה שנייה 

החֲבֵרָה, בת כ-65, מתגוררת זה 25 שנים באותה דירת מגורים. בעקבות פציעה שאירעה לחברה בשנת 2009, היא מתניידת באמצעות כיסא ממונע. בשנת 2015, בוצעו עבודות שיפוץ והנגשה של דירת החברה, והותקן מעלון אנכי (כיסא) בדירה. השיפוץ נעשה במימון משרד הבינוי והשיכון והקיבוץ סייע לחברה בביצוע בפועל. נוכח החמרה במצבה של הנתבעת היא עברה לשימוש בכיסא גלגלים נשכב, כך שהמעלון האנכי איננו תואם עוד את מצבה. בשנת 2019, אושר לחברה מענק נוסף מטעם משרד הבינוי והשיכון לצורך הנגשת דירתה, והקמת מעלית מתאימה. הדירה שופצה והונגשה, אך מעלון או מעלית לא הוקמו. "ללא מעלון", תארה השופטת רביע ג'באלי, "אין לחברה גישה לדירה, וממנה החוצה". החברה, המשיכה השופטת, "אינה מעוניינת לעזוב את דירתה, ולעבור לדירה בקומת קרקע", כפי שהציע לה הקיבוץ.  

פגיעה בזכויות השכנים וסיכונם 

בשנת 2020, נודע לקיבוץ כי החברה החלה לבצע עבודות בניה בדירה ובסמוך לה ללא האישורים הדרושים וללא היתר בניה. הקיבוץ מיהר לבית המשפט וביקש, באמצעות עורכת-הדין ניצן טבנקין (קופרשמיט את גולדשטיין), צו מניעה זמני שיאסור על החברה לבצע עבודות בניה והקמת המעלון בכלל זה, ללא אישורו המוקדם וללא היתר בנייה. 

חברת הקיבוץ היא בת-רשות בדירה, אמר הקיבוץ והוא הבעלים של הדירה והקרקע עליה נמצאת. הקיבוץ הסביר כי החברה אינה יכולה לבצע בדירה או בסביבתה שינויים מבניים ללא אישורו. גם אם "הדירה הייתה משויכת" לחברה, בהתאם "להליך שיוך הדירות" בקיבוץ – הייתה נדרשת הסכמת הקיבוץ לביצוע עבודות בקרקע, שהרי הוא הבעלים שלה. הקיבוץ טען ש"הקמת המעלית טעונה היתר בניה, והביע התנגדותו לבנייתה ללא תכנית מאושרת ומפוקחת, תוך פגיעה בזכויות השכנים וסיכונם".   

הקיבוץ תֵּאֵר וסיפר כי שיתף פעולה עם הליכים תכנונים שהמועצה האזורית יזמה בקשר לכך והסכים להקמת המעלון במתווה מסויים, שזכה לכינוי: תשריט "חלופה 5", "שכולל שביל גישה חדש השונה משביל הגישה המשמש את החברה כיום". הקיבוץ הסביר ששביל הגישה החלופי הוצע, שכן שביל הגישה הנוכחי כיום עובר בחצר השכנים ויתכן שלא תהיה גישה אליו בעתיד. אך החברה שללה חלופה זו ולא הסכימה לביצועה.  

כלואה בדירתה 

החברה, באמצעות עו"ד יעל בן דוד שמלצר, טענה ש"הקמת המעלית איננה טעונה היתר וביקשה להסתמך על סעיף 59ג לחוק המקרקעין – "התאמות לאדם עם מוגבלות", ואמרה כי על הקיבוץ "החובה לפעול לצורך הנגשת דירתה", ובהתאם לתקנון עליו גם לספק את הצרכים המיוחדים של חברי הקיבוץ. 

השופטת רביע ג'באלי הביעה צער על הסיטואציה לפיו החֲבֵרָה "כלואה" בדירתה. אך הוסיפה ש"תרומתה של החֲבֵרָה לסיטואציה זו הייתה מכרעת וכי קיבעון מחשבתי מנע קידום פתרון הגיוני". 

השופטת קבעה תחילה שאין כל משמעות לטענות בדבר הליך שיוך הדירות וזכאות החברה לשיוך הדירה, שכן "מדובר בעבודות אשר טעונות היתר בניה ואישור הקיבוץ בתור הבעלים של הקרקע, וככל ומדובר בבית משותף, נדרשת גם הסכמת בעלי הדירות בבניין המשותף". גם מהנדסת המועצה האזורית כתבה "לא ניתן היתר עבור הקמת המעלון, וכי הקמת מעלית טעונה היתר". המועצה ציינה שהיא נכונה לקדם היתר במסלול מהיר של רישוי מקוצר.  

אכן, הוסיפה השופטת יש בחוק המקרקעין הוראה מיוחדת הקובעת את התנאים הדרושים להנגשת בית משותף לאדם עם מוגבלות, אך אין בה לפטור מקבלת היתר בנייה להקמת המעלית.  

השופטת שוכנעה "שהקיבוץ יצא ידי חובתו בניסיון לקדם את נושא המעלון", ויחד עם הגורמים הנוספים שהיו מעורבים בעניין, חיפש "חלופה שתתאים לחברה ולשאר דיירי הבית המשותף". בשלב מסויים, תארה השופטת, התנדב לסייע לחברה יואל מרשק, חבר התנועה הקיבוצית וגם סוכם עם ראש המועצה האזורית ומזכירת הקיבוץ למנות "פרוייקטור להשלמת הנגשת הגישה לביתה של החברה".  

צו מניעה עד קבלת היתר 

"בית המשפט גילה רוחב לב וניסה לא פעם להביא את הצדדים לפתרון מהותי לסיום המחלוקת בנוגע להקמת המעלון, אך הדבר לא עלה בידו "על אף קיומה של הצעה מאושרת בידי הקיבוץ והוועדה לתכנון ובניה גליל עליון (זו החלופה המתוארת כאמור, אותה שללה החברה). "בית המשפט ער לתסכול הנתבעת ולמצבה הקשה כל עוד אין לה גישה לדירתה ומדירתה החוצה", ולטענותיה הקשות כלפי הקיבוץ, אך "אין בטענות אלו להוות פטור או לאפשר בנייה ללא היתר, הנחוץ לצורך הבטחת שלומה ובטחונה של החברה ושאר דיירי הבית המשותף", הוסיפה השופטת והציעה ש"הפרוייקטור שמונה על ידי כלל המעורבים" ינחה לבצע את החלופה הזו.  

סוף דבר, הוציאה השופטת צו מניעה עד לקבלת היתר בנייה: "האוסר על החברה לבצע עבודות בנייה בכלל והקמת מעלון בפרט, במקרקעי הקיבוץ ללא רשות הקיבוץ. ההליך השיפוטי הסתיים,  המעלית טרם הוקמה עד כה, לנוכח הסירוב הנטען, ועדיין נכונים דברי הסיום של השופטת: "אני מקווה שהצדדים יצליחו בעתיד להתגבר על המכשולים ויגיעו לפתרון מוסכם לרווחת החברה".