כללי "איזון המשאבים" לגבי "בית משויך" ו"איגרת חוב" שמחזיק חבר קיבוץ המתגרש מאישה שאינה חברה
כמה שווה בית בקיבוץ
בעת גירושין, בני הזוג נדרשים גם לחלוק בנכסים המשותפים שלהם. אלה אמורים להתחלק, עקרונית, באופן שווה בין בני הזוג, תוך ביצוע "תשלומי איזון" ביניהם (שנועדו להשוות עודף או גרעון אצל אחד מבני הזוג כתוצאה מחלוקת הנכסים), בין באמצעות תשלום כספי או מתן זכויות בנכס. תהליך זה נקרא "הסדר איזון משאבים", שתחילתו בקביעת השווי של הנכסים המשותפים.
"תביעה רכושית" שהתבררה בבית משפט לענייני משפחה בבאר שבע מספרת על מחלוקת בין בני זוג שנפרדו הנוגעת הן לזכויות של בני הזוג בבית המגורים שלהם בקיבוץ בעוטף עזה והן לשווי הבית, לצורך הסדר איזון המשאבים ביניהם (זאת לצד מחלוקות אחרות באשר לנכסים פיננסיים ואחרים שלהם). מבין השניים, רק בן הזוג (הוא התובע) הוא חבר הקיבוץ. לכך יש משמעות בנוגע ל"טיב הזכויות" שיש לכל אחד מבני הזוג בבית. התובע גם ביקש מבית המשפט לקבוע שאין לגרושתו זכויות בבית ועליה לפנותו.
שמאי מקרקעין שמינה בית המשפט קבע כי שווי שוק של הבית בקיבוץ כולל הקרקע הוא 1,500,000 שקלים (וללא הקרקע: 1,050,000 שקלים). התובע התנגד לשומה זו, וטען שהשווי הכולל של הבית עם הקרקע הוא 1,050,000 שקלים בלבד. הוא אמר כי רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) מקצה את הקרקע "במסגרת שיוך הדירות לפי שווי אפס", כהטבה שמעניקה המדינה לישובים הסמוכים לרצועת עזה ובכלל זה לקיבוץ, ולכן אין לקרקע שווי כפי שקבע השמאי. התובע הציג את "הסכם השיוך" עם הקיבוץ, ואמר שלפי האמור בו לא ניתן להשכיר את הבית או לסחור בו.
האישה ביקשה מבית המשפט לאמץ את חוות הדעת של השמאי.
הסבר קצר: לעת "שיוך דירות" בקיבוץ נדרש החוכר-החבר לשלם דמי היוון (דמי חכירה מהוונים) בשיעור מסוים הנגזר משווי הקרקע ובכפוף להנחות הקבועות בהחלטות השיוך של רמ"י. לפי החלטות אלה באזורי עדיפות לאומית קיימת זכות להנחה בשיעור דמי החכירה. בקיבוצים השוכנים ב"קו עימות" וישובי עוטף עזה בכלל זה, ניתנת הנחה בשיעור 100 אחוז (פטור מלא) על דמי החכירה.
שווי המבנה ושווי הקרקע
השופט אלון גביזון דחה את טענת התובע וקבע כי לצורך איזון המשאבים בין בני הזוג שווי הבית בקיבוץ, כולל רכיב הקרקע, הוא 1,500,000 שקלים. "לא ניתן לנתק את שווי המבנה משווי הקרקע עליה בנוי הבית", אמר השופט, ואין לקבל את הטענה כי "אין לקרקע שווי". אין בהטבה שנתנה המדינה לקיבוץ, במסגרת הליך השיוך, וליישובים אחרים הנמצאים 'בעוטף', כדי ללמד על שוויה האמיתי של הקרקע. זו הטבה שנותנת המדינה כדי לעודד התיישבות ביישובי קו העימות, אך אין בה "להפוך את הקרקעות למחוסרי שווי כלכלי". הגם מגבלות הסחירות שיש לבית, הוסיף השופט, עדיין אין לומר שזהו נכס לא סחיר, וקיים ביקוש גדול למקרקעין בקיבוצי הדרום חרף מגבלת הסחירות.
אשר לזכויותיה של האישה בבית המגורים – השופט הסביר כי מאחר והיא אינה חברת קיבוץ, יש לה "זכות אובליגטורית" (חוזית) לאיזון שווי הבית, להבדיל מזכות קניינית בבית. הסכם השיוך, תאר השופט, נחתם בין התובע (חבר הקיבוץ) לבין הקיבוץ, כאשר האישה אינה צד לו.
הסכם זה מקנה לה מעמד של בת רשות, לתקופות מתחדשות (שנה, בכל פעם), כאשר מעמדה של הנתבעת כבת-רשות להתגורר בקיבוץ תלוי במגוריה עם חבר קיבוץ (התובע). משהתגרשו הצדדים, אין לה, איפוא, זכות בדירה, ולכן אין לה "טענות הגנה" כנגד פינויה מהבית.
איזון המשאבים בין בני הזוג
משכך, פסק השופט כי במסגרת איזון המשאבים בין בני הזוג, ישלם התובע לגרושתו "בגין איזון שווי הבית בקיבוץ 750,000 שקלים (מחצית שווי הבית). לצד זה, קבע השופט שהאישה תשיב לתובע 85,000 שקלים, שמהווים מחצית מהסכומים שהתובע המשיך לשלם לצורך הליך השיוך בקיבוץ לאחר הפירוד ביניהם. עוד פסק השופט כי האישה תפנה את הבית בקיבוץ בתוך חודש ימים מעת שתקבל את הסכום שנפסק לטובתה.
נכס נוסף של התובע לגביו טענה האישה כי יש לבצע "איזון", הוא איגרת חוב שבה מחזיק התובע, אותה קיבל מהקיבוץ. זו אג"ח שאינה סחירה (ככל הנראה מתכונת שאימץ הקיבוץ ל"שיוך פירות נכסים" שמגולם באיגרת החוב), המזכה את בעליה בעתיד בסכום מירבי של 70,000 ש"ח (מחושב לפי ותק מלא של 45 שנה). שווי האג"ח, טען התובע, מותנה ברווחים שייווצרו בקיבוץ, ככל שלא יוזרמו להשקעות או להחזר חובות.
התובע אמר ש"במועד הקרע" עדיין לא התגבשה זכותו לאיגרת החוב, והוא קיבל אותה שנים לאחר מכן. האישה ביקשה, כאמור, "לאזן" גם את שווי האג"ח, במסגרת חלוקת הרכוש עם התובע.
השופט קבע שמדובר בנכס "שאינו-בר-איזון", שכן התובע קיבל אותו מהקיבוץ לאחר מועד הקרע, ובני הזוג לא ראו בו נכס משותף. השופט הוסיף כי אין הצדקה לכך שהתובעת תהנה מרווחי הקיבוץ (בדמות איגרת חוב), כאשר התובע אינו נהנה מהכנסותיה כעצמאית לאחר פרידתם.
לא ניתן לסיים מבלי לומר שגם על דרך חלוקת המיטלטלין בבית המגורים לא הסכימו הצדדים, וגם כאן נדרשה הכרעה שיפוטית. כך נפסק ש"חלוקת המיטלטלין והתכולה המשותפים בבית שבקיבוץ תעשה בשיטת שתי הרשימות". לפי שיטה זו, אחד מבני הזוג מכין "שתי רשימות" לגבי חלוקת המיטלטלין, והשני בוחר באחת מהן.
ניתן לפנות למדור בשאלות עקרוניות משפטיות בנושאים הנוגעים לזכויות וחובות החבר, יחסי קיבוץ והחבר ועוד. השאלות והתשובות להן, יפורסמו לפי שיקול דעת המערכת, וללא זיהוי השואלים או הקיבוץ. אין במתן התשובות משום יעוץ משפטי אלא מידע כללי. כתובת הדוא"ל לשאלות כאמור וגם לסיפורים משפטיים מהחצר הקיבוצית [email protected]
כמה שווה בית בקיבוץ | צילום: שאטרסטוק
