במשך שנים קיבלו חברות קדישא מהמוסד לביטוח לאומי סכומים גדולים הרבה יותר מאלה שקיבלו הקיבוצים עבור כל נפטר שקברו. עו"ד רון רוגין פעל שני עשורים כדי לתקן את העיוות
מאבק ארוך שנים שמנהל עו"ד רון רוגין נגד אפליית הקיבוצים והמושבים בגובה דמי הקבורה שהם מקבלים מהמוסד לביטוח הלאומי, הסתיים לאחרונה בהישג לתושבי המועצות האזוריות ובהם הקיבוצים. עו"ד רוגין עובד במשך שנים רבות עם קיבוצים ומושבים, והוא משמש בימים אלו כיועץ המשפטי לענייני מדיניות קרקעית של התאחדות הארגונים הכלכליים הקיבוציים.
דמי הקבורה הם תשלום עבור הוצאות הקבורה הישירות, והם מועברים מהמוסד לביטוח לאומי לגוף המביא את הנפטר לקבורה. בישראל נפטרים בערך 46 אלף איש בשנה, ורובם מובאים לקבורה על ידי ארגוני חברה קדישא בערים השונות.
דמי קבורה מופחתים
"לפני שנים רבות התוודעתי לנושא דמי הקבורה", מתאר רוגין, "כשנתגלעו סכסוכים בחיפה בין שלוש חברות קדישא: האשכנזית, הספרדית והכורדית. אני ידעתי מה גובה דמי הקבורה שהחברות האלו מקבלות מהביטוח הלאומי. לפני 22 שנים, כשהתחלתי לעבוד עם קיבוצים, גיליתי שקיים פער גדול לרעת הקיבוצים בגובה דמי הקבורה. חברות הקדישא בחיפה קיבלו בערכים של היום 6,600 שקל לכל נפטר, בעוד שהקיבוצים קיבלו 3,750 לכל נפטר. חשבתי שאולי יש טעויות בהנהלת חשבונות, אבל מבדיקת תשלומי ההעברות מהביטוח הלאומי הבנתי שאלו הסכומים. כשחקרתי את הנושא ראיתי שהסעיף בחוק קובע באופן כללי, שהמוסד לביטוח לאומי ישלם דמי קבורה כפי שנקבע בתקנות. התקנות מותקנות על ידי שר הרווחה, על פי המלצת המוסד לביטוח לאומי, ובכפוף לאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת. בהמשך גיליתי שתקנות דמי הקבורה שהותקנו ב-1976, מעניקות יתרון כספי לחברות הקדישא הגדולות שהן עמותות בעלות כוח רב. בעצם גיליתי שככל שהנפטר מגיע מיישוב שברמה המוניציפאלית מסווג כגבוה יותר, כך דמי הקבורה שמשולמים עבורו הם גבוהים יותר".
לפני 18 שנים כשעו"ד רוגין התעמק יותר בנושא, הוא מצא שהאוצר נענה לבקשות חברות הקדישא הגדולות להגדיל את דמי הקבורה שהן מקבלות, וכדי שלא ייווצר גרעון נקבעו ליישובים הקטנים יותר, שלא לחצו ולא התלוננו, דמי קבורה מופחתים לעומת היישובים הגדולים. דמי הקבורה עבור נפטרי ישראל חולקו לחמש קטגוריות של דרגות תשלום: הראשונה, עם התשלום הגבוה ביותר, שלוש הערים הגדולות במדינה. השנייה, ערים עם מעל 50 אלף תושבים. השלישית, ערים עם פחות מ-50 אלף תושבים. הרביעית, מועצות מקומיות. החמישית, עם דרגת התשלום הנמוכה ביותר, מועצות אזוריות הכוללות קיבוצים, מושבים, יישובים קהילתיים, ויישובים ערביים.
המלצת הוועדה: כל המתים שווים
"פניתי לביטוח הלאומי ואמרתי שאני לא רוצה להתעסק עם ההתחשבות על כל מת", ממשיך רוגין, "ביקשתי שנשמור על כבוד המת ושייקבע תעריף אחיד של דמי קבורה. משלא נעניתי עתרתי לבג"ץ ב-2004, והדיון התקיים באפריל 2005 בהרכב שבראשו ישבה נשיאת בית המשפט העליון דאז, השופטת דורית בייניש. השופטת בייניש שאלה את נציגי הפרקליטות מה ההיגיון שמאחורי התקנות, ואיך זה יכול להיות שבכל העולם יש יתרון כלכלי לגודל, ורק בתקציב דמי הקבורה בישראל יש יתרונות לקוטן. הם לא ידעו מה לענות, ובית המשפט הוציא צו על תנאי שמורה למדינה להסביר מדוע לא ייקבעו תעריפים אחידים של דמי קבורה. כפי שתמיד קורה בבירוקרטיה שלנו, הוחלט בביטוח הלאומי להקים ועדה לבחינת הנושא ולמתן המלצות. הוועדה נועצה בחברה של כלכלנים מפורסמים, ואלו הגיעו למסקנה שכל המתים שווים ולכן יש לקבוע תקציב אחיד לכולם. ביולי 2007 פורסמו המסקנות בדוח עב כרס שתמך בעתירה שלי".
מסע הלחצים של חברות הקדישא
לדברי רוגין עם פרסום דוח הוועדה החל מסע של לחצים מצד חברות הקדישא הגדולות, שטענו שאי אפשר לקבוע תעריף שוויוני שמשמעותו הפחתת דמי הקבורה שהן יקבלו והגדלת דמי הקבורה שהיישובים הקטנים יקבלו. בסופו של דבר, נמצא ב-2009 פתרון זמני. אישור הוראת שעה של תקנה שתעלה את התעריף בקטגוריה החמישית ומקצת מהרביעית. הוחלט להעלות את דמי הקבורה ליישובי המועצות האזוריות מ-3,750 שקל ל-4,400 שקל, בהוראת שעה שתחודש בכנסת מעת לעת. כשהגיע נוסח ההוראה לידי רוגין הוא ראה שההעלאה חלה רק מ-2009, ודרש להחילה מ-2004 מועד פנייתו הראשונה לבג"ץ. הסוגיה הובאה בפני שופטי בג"ץ, והם קבעו שהוראת השעה תחול מאז הדיון הראשון בבג"ץ שהתקיים באפריל 2005. ואכן כך היה. ב-2011 וב-2012, כשהתקיים דיון בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת על הארכת הוראות השעה, הופיעו אנשי ההתיישבות ודרשו שוויון בדמי הקבורה אך לא נענו על ידי נציגי הביטוח הלאומי. כך התקיימו סבבי הוויכוחים כחמש-שש פעמים, כשהנושא הובא לוועדת העבודה והרווחה של הכנסת. יושבי הראש ובהם ח"כ אלי אללוף ובהמשך ח"כ חיים כץ דווקא תמכו בעמדת נציגי המועצות האזוריות, אך הסבירו שהם רק הגוף המאשר את התקנות ולא הגוף הממליץ לשר הרווחה או מתקין אותן, ולכן קצרה ידם מלהושיע.
"הסברתי לאנשי הוועדה ששיטת הקטגוריות היא אבסורדית", מציין רוגין, "זה יכול לגרום למצב שכשנפטר זוג שגר בעיר, הוא יהודי והיא לא יהודייה או ספק יהודייה, עליו יקבלו דמי קבורה גבוהים כשהוא ייקבר בעירו, ועליה, כיוון שנקברה בבית עלמין קיבוצי, יקבלו הרבה פחות. דרשתי גם להתחשב בהוצאות הנסיעה ליישובים מרוחקים, וגם סיפרתי שחברות הקדישא הגדולות לקחו תחת חסותן בתי עלמין קטנים בשטחים, ואז הן מקבלות עבור הנפטרים שם דמי קבורה גבוהים. הסברתי שהשיטה יוצרת קומבינה על גבי קומבינות".
מי שקובר יותר
הסיפור הולך ומסתבך. ב-2018 פנה עו"ד רוגין לביטוח הלאומי, דרש להתקין תקנות קבועות ושוויוניות, ואיים לפנות שוב לבג"ץ. התשובה שהוא קיבל הייתה שתוקם שוב ועדה, שתגיש את מסקנותיה לביטוח הלאומי. בנובמבר 2020 כשהובאה לוועדת העבודה והרווחה של הכנסת בקשה נוספת להאריך את הוראת השעה, הודיע יו"ר הוועדה דאז, ח"כ חיים כץ מהליכוד, כי הוא אינו מוכן להאריך את התקנות הלא שוויוניות ודרש לתקן תקנות אחרות.
בינתיים, אותה חברת כלכלנים מפורסמים שנשכרה על ידי הביטוח הלאומי אך הנהלתה התחלפה, קבעה, בניגוד לחוות הדעת הקודמת שלה, שיש הצדקה לתעריפים השונים של דמי הקבורה אך לא לפי ערים אלא לפי היקף הקבורה בכל בית קברות. הפעם הם המליצו על תקצוב לפי שלוש קבוצות. בקבוצה הראשונה נכללים גופי קבורה שקוברים אדם מדי יום. בשנייה, גופי קבורה שקוברים בין אדם ליום לאדם מדי שבוע. בשלישית, גופי קבורה שקוברים אדם פחות ממדי שבוע. כשרוגין שאל מה ההיגיון בקטגוריות החדשות, הוא נענה שגוף קבורה בבתי הקברות העמוסים צריך להחזיק צוות גדול, ואילו בקיבוצים ובמושבים הקבורה נעשית בהתנדבות. את זה הם אמרו על סמך בדיקה בקיבוץ אחד ובמושב אחד.
דמי הקבורה ירדו שוב
למרות שרוגין ביקש לא להיכנס להתחשבות על גבי המתים, אנשי המועצות האזוריות הבינו שחייבים להגיש דוח נגדי לזה של הוועדה, והם הקימו צוות שדגם יישובים רבים. ההתחשבנות נעשתה על מרכיבים כגון התקציב הלא ריאלי בסך 200 שקל שהביטוח הלאומי הקציב לארון קבורה, על עלויות חפירת הקברים, ועל הוצאות הנסיעה מבתי החולים ליישובים שחלקם מרוחקים מאוד. הביטוח הלאומי היה מוכן להכיר בזה שקבורה במקומות פריפריאליים יקרה יותר, והם הסכימו להוסיף 600 שקל ליישובים בנגב ובגליל, אלא שמכיוון שח"כ חיים כץ לא האריך את הוראת השעה הם טענו שדמי הקבורה ירדו שוב ל-3,750 שקל ולזה יתווספו 600 שקל ביישובי הפריפריה. בהמשך הוחזר לכל היישובים התעריף המשופר של 4,400 שקל.
"לא הצלחנו להגיע להבנות עם מנכ"ל הביטוח הלאומי מאיר שפיגלר", אומר רוגין, "ובמצב הזה התקנות עם הקטגוריות החדשות היו אמורות להגיע לאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת. לנו הקציבו בתקנות 4,400 שקל לנפטר, ולגופים הגדולים של חברה קדישא 6,800 שקל לנפטר. לפני הדיון יצרתי קשר עם ח"כ אפרת רייטן ממפלגת העבודה, יו"ר ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, ואחרי שיחה עמוקה ורצינית וקשב רב היא אמרה שהיא לא תיתן את ידה להסדר שמפלה את ההתיישבות הכפרית במדינת ישראל.
כשנודעה עמדתה החל מסע לחצים אדיר עלינו ועל ח"כ רייטן, כדי שניסוג מעמדתנו שצריך לשפר את מצבם של היישובים הכפריים. לקראת הישיבה גייסנו אנשי מועצות אזוריות מהפריפריה, בבקשה שידרשו להימנע מאישור התקנות המפלות. לילה לפני הישיבה ח"כ רייטן הודיעה לשר הרווחה, מאיר כהן, שהיא לא תאשר את התקנות המפלות והיא ממליצה לו למשוך אותן חזרה. האמירה הזו במצב שבו הכנסת מתפזרת הלחיצה את כל הגורמים, ואנשי חברה קדישא הבטיחו לי שאם יאושרו התקנות הם יביאו הצעה משופרת ליישובים הקטנים בעוד שנה.
סופו של עיוות מתמשך
חלק מראשי ההתיישבות נטו לוותר ולהאמין להבטחות. כשראו שאני לא מוותר הוחלט על פגישה ביני לבין הנהלת המוסד לביטוח הלאומי ופורום חברות הקדישא, ולפגישה הזאת הגעתי בחברתו של יעקב בכר, מנהל התאחדות הארגונים הכלכליים הקיבוציים, כדי שייתן לי חיזוק וגיבוי מול הגופים העומדים מולי. הפגישה שהתקיימה לתוך הלילה במשרדי הביטוח הלאומי בתל אביב, הסתיימה ללא הסכמות בינינו. אלא שאז, בדקה ה-90, לפני הישיבה בכנסת, אמרו לי נציגי חברה קדישא שהם מקבלים את המתווה שהצעתי, שבו יועלה הסכום למועצות האזוריות ויופחת לערים הגדולות".
על פי המתווה המוסכם יקבלו הקיבוצים ושאר יישובי המועצות האזוריות דמי קבורה בסך 5,365 שקל, שעליהם יתווספו 600 שקל ליישובי הפריפריה, ובתי קברות אזוריים המשרתים 70 אחוז מיישובי המועצה – בין 6,400 שקל ל-6,800 שקל לנפטר. שר הרווחה יחתום על התקנות החדשות שיותקנו על ידי הביטוח הלאומי בעוד כשנה, וכך יגיע לסיומו עיוות מתמשך בתעריפי דמי הקבורה לנפטרי הקיבוצים.
ח"כ אפרת רייטן (העבודה), יו"ר ועדת העבודה והרווחה, מסרה בתגובה: "לאחר קיום הליך יסודי וממושך ותוך הקשבה לצדדים כולם מתוך רצון להגיע לפתרון מוסכם וראוי, ומתוך ההקשבה וההבנה לטיעונים שהוצגו על ידי עו"ד רוגין המצביעים על כך שחקיקת המשנה הייתה מבוססת על הפליה לרעה, מנוגדת לעיקרון השוויון, מנוגדת לעמדת בית המשפט העליון ומנוגדת לחוות הדעת הכלכלית המקורית של המוסד לביטוח לאומי בדבר תעריף אחיד של דמי קבורה, הובלתי, בשכל ישר, תיקון חדש שקובע שאין מתים ש'שווים' יותר. דין אחד לכולם. בהתאם לערכים המסמלים את מדינת ישראל, תנועת העבודה והתנועה הקיבוצית שהיא מאבני היסוד של הפרויקט הציוני".
