"כשאדם ללא יד או ללא רגל צועק שאגת ניצחון" 

תערוכת צילום חדשה של צלמת הספורט לילך וייס רוזנברג מרמת יוחנן תופסת ברגישות רגעים מעוררי השראה בספורט הנכים 

"ללא גבולות", תערוכת צילום חדשה של צלמת הספורט לילך וייס רוזנברג, שהצליחה לתפוס ברגישות רגעים מעוררי השראה שצולמו במהלך המשחקים הפראלימפיים פריז 2024, מוצגת בימים אלו בבית ההנצחה בקיבוצה רמת יוחנן. 

אל עולם הצילום והספורט הגיעה לילך (37) עוד כנערה בתיכון. "אנחנו משפחה ספורטיבית ותמיד אהבתי ספורט", היא מספרת. "כבר בתיכון התחלתי לצלם משחקים וראיתי שזה הולך טוב יחד". זה לקח עוד כמה שנים טובות בהן עבדה בתחום המחשבים במפעל פלרם הקיבוצי, שבמהלכן הפך התחביב למקצוע. "בהתחלה עבדתי במקומות קטנים, ומשם עוד עבודה ועוד מקום. בערב, אחרי העבודה, הייתי מצלמת משחקי כדורסל, ערב או שניים בשבוע משחקים במנהלת ליגת העל. ירדתי למגרש, גם למקומות שבהם אין אישור לאוהדים להיכנס וצילמתי. וככה לאט לאט, שיפרתי ציוד ושיפרתי יכולות, צברתי תיק עבודות והתפתחתי. ראיתי שאני טובה בזה והתחלתי לעבוד בזה".  

לשמש השראה 

צילומיה של לילך הוצגו במספר תערוכות לצד צלמים נוספים. בתערוכה הנוכחית מוצגים תצלומיה מהמשחקים הפארלימפיים בפריז 2024. "זה משהו שרציתי עבור עצמי כבר הרבה זמן. זו חשיפה לספורט נכים מנקודת המבט שלי וגם 'לשבור את תקרת הזכוכית' עבורי". 

לילך צלמת מתנדבת של הוועד הפראלימפי הישראלי והתאחדות הספורט לנכים כבר כמעט עשור ומלווה תחרויות בארץ ובחו"ל. "זה תחום מדהים. יש משהו עוצמתי יותר בספורט נכים מאשר בספורט רגיל, כשאדם ללא יד או ללא רגל צועק שאגת ניצחון. זה מעורר השראה מה אנשים יכולים לעשות. וגם מבחינה צילומית זה יותר מענין, גם לי וגם עבור הצופה. אנשים מתחרים בריצה, למשל- איך הם מתארגנים, צריכים להוריד את הפרוטזה או ללבוש את הפרוטזה. או מתחרים בשחייה שאין להם יד, איך הם לובשים כובע שחייה או משקפת, רציתי לחשוף את הציבור גם למאחורי הקלעים".  

את לא חוששת מצילומים שיכולים להיות חשופים מבחינת הנכות? 

"הספורטאים הפראלימפיים מתורגלים ומודעים לנושא הצילום. אני לא מצלמת כדי להביך אותם, אלא כדי להראות אותם לצופה. מורן סמואל (אלופה פראלימפית בחתירה פריז 2024) אמרה בראיונות – אני פה כדי לשמש השראה". 

לילך מוסיפה שלחלק מהמתחרים יש גם נכויות שקופות, "כאלה שקשה לראות במבט את הנכות". 

למשל? 

"יש מחלות עצבים, מחלות שרירים, שיתוק. או למשל סלאח שאהין חבר המשלחת הישראלית בחתירה שזכה במדליית ארד בפריז 2024. הוא נראה בריון, שרירי, גבוה. הוא נפגע מצרור כדורים ברגל, אבל עם מכנסיים לא רואים את הפציעה". 

לילך מספרת שהיא מאוד אוהבת ספורט, בעיקר ישראלי, ועל הרבה רגעים מרגשים לאורך המשחקים. "היה יום שמורן סמואל לקחה זהב (בחתירה) והצמד (שחר מילפלדר וסלאח שאהין) לקחו ארד, וכולנו התחבקנו ביציע. או הרגע שאסף יסעור-בתמונה, לקח זהב בטקוונדו".