אלף מוזיקאים לקחו חלק בפרויקט "קונצרט מולדת" למען החזרת החטופים בזעקה המונית להחזרתם הביתה
כמה ימים אחרי אותו יום מר ונמהר, שבו איבדה ארצי את פניה ונפשי את זקיפות קומתה, חשתי צורך עז לקום מן האפר ולתרום את חלקי לשינוי המצב אליו נקלענו. כפנסיונר שפשט את מדיו סופית לפני 28 שנה, והתמרונים הקרקעיים מעולם לא היו ממילא במרחב הצטיינותו – הדרך הצבאית לא עמדה עבורי על הפרק, והחיפוש התמקד במישור אומנויות הבמה, שבהן אני עוסק בשנים האחרונות. כך הגעתי אל הרעיון של הופעות בפני אנשים שפונו מביתם, והם פזורים ברחבי הארץ ומבקשים מזור ונחמה, שאולי בכוחי להעניק להם דרך צלילי המוזיקה שבאמתחתי.
ואז התחלנו לצאת, גל הרציג שותפי ואני, למקומות שונים בהם שוהים מפוני הדרום והצפון – שרנו להם ואיתם, ראינו הבזקים של אור שנצצו בעיניהם הכבויות, ושבנו הביתה כשתחושה של סיפוק מפעמת בליבנו. אבל ההופעות לא היו רבות – כל האומנים בעלי השם הסתערו על המקומות בהם שוהים המפונים, והותירו פירורים ליוצרים אנונימיים כמונו. חיפשתי דרכים נוספות לשקם ולהשתקם באמצעות שירתי.
חדוות היצירה
באחד הימים קראתי בקבוצת וואטסאפ שבה אני חבר ידיעה קטנה, המבשרת על פרויקט מוזיקלי למען השבת החטופים, ומציעה אפשרות להירשם על מנת לקחת חלק בפרויקט זה. הסתקרנתי ונרשמתי מבלי להסס לרגע.
אחר כך הגיעו אלי המלים של השיר "הביתה" אותו היינו אמורים לבצע, בצירוף הקלטת דמו שנתנה לנו מושג איך השיר אמור להישמע וההתרגשות שבתוכי הלכה וגברה, מתוך ההבנה שאני עומד להיות שותף לארוע מיוחד וחד פעמי שייתכן כי יצליח להרעיד את אמות הספים, להוציא אנשים רבים משאננותם ולהיטיב עם ליבן של משפחות החטופים.
אינני יודע לומר עד כמה הושגו המטרות הללו, אני יודע לומר שהעבודה על השיר ביחד עם עוד כאלף נגנים וזמרים היתה בשבילי חוויה אדירה ונדירה, שבה השתלבה חדוות היצירה עם עומק הכאב ברמות יוצאות דופן. המוזות זעקו ביום ההוא את זוועות התותחים, ובו בזמן שאגו את השאיפה לעולם שתוכו רצוף אהבה – ואנחנו, כך הרגשתי, היינו להן לכלים של קולות וצלילים, דרכם התממש אותו מיזוג בלתי מצוי של זעקה ושאגה הבלולות זו בזו. שרתי ובכיתי, בכיתי ושרתי – בעיקר כשהגיעו משפחות החטופים והצטרפו לשירה בהתרגשות ניכרת ומדבקת עד מאוד. לחלוחית הדמעות הגמישה והעצימה את הגרון, הקול והקרביים – ולעיתים אף התרוממה רוחי אל שערי שמים, אם לא מעבר להם.
עומק הנשמה
הקונצרט הזה לימד אותי ביתר שאת את עוצמת השפעתה של המוזיקה על חיי, ועל חיי האנשים שאני חפץ ביקרם. האם תחלחל השפעה זו גם אל ליבם של המושכים בחוטים, ותעזור להניע אותם, בעקבות ההאזנה לשיר "הביתה" בביצוענו, לקבל החלטות שישיבו את החטופים אל ביתם ואלינו, רגע לפני שנאחר את המועד??
ובשולי הדברים –
המלחמה הארורה שבתוכה אנחנו שרויים בעת הזאת היא בחזקת סיוט מתמשך, אולם דווקא בשל קיצוניותה ואכזריותה היא פותחת על דרך הניגוד הזדמנויות חדשות ליצירה, נתינה והתבוננות אל עומק הנשמה, והאירוע המופלא אותו חוויתי באמפי קיסריה עם שותפי הכה רבים, הוא דוגמה מסעירה להמחשת תובנה זו.
בעיטה בבטן
טליה ירום, שיזמה והפיקה את הקונצרט, מספרת בעמוד הפייסבוק שלה על הרעיון והביצוע
״וואו… את אמיתית?! אני איתך!" זה בעיקר מה שאמרו לי מאז שבחרתי להרים את הראש וללכת עם הלב למען המטרה שגדולה מכולנו יחד: כולם! הביתה! עכשיו!
לפני כחודשיים, קצת אחרי שהמציאות השחורה סגרה על כולנו, ומתוך כל הכאב שהרגשתי, כאב כזה שמקפיא את הנשמה ומשבית את הגוף, החלטתי שאני חייבת לעשות את מה שאני עושה הכי טוב, וזה ליצור מציאות חדשה, כזאת שתחמם אלפי לבבות, כזאת שתפתח את שערי השמיים ותפרוץ באמת את כל הגבולות האפשריים.
אז לקחתי על עצמי צו 8 ויצאתי ל"מילואים" של חודשיים, והרמתי מאפס את הוויז׳ן שהיה לי בראש:
1,000 מוזיקאים באמפיתיאטרון קיסריה, בנגינה ובשירה המונית, למען החזרת החטופים, הזועקים ״הביתה״ אל העולם! קראתי לרעיון הזה ״קונצרט מולדת״… (המייצג במדויק את מהותו) ומשם זה כבר היסטוריה!
הטלפון הראשון היה לחברי הטוב מיטלמן. ערכנו "קדם אירוויזיון" משלנו לבחירת השיר שיבוצע בקונצרט, לגמר עלו שלושה שירים… עד שבחרנו סופית לעשות עיבוד מחודש ל"הביתה" בשילוב "התקווה" אינסטרומנטלי, בוורסיית רוק עם תזמורת.
בעיטה בבטן.
כל כך הרבה אנשים טובים נסחפו והצטרפו אליי, ובזכותם הצלחנו ביחד להפוך את הוויז'ן למציאות, ולהרים את המופע המוזיקלי הגדול ביותר שנערך אי פעם בישראל!
מאות נגנים וזמרים, מכל רחבי הארץ, מכל הגילים (מגיל 10 ועד 80!!!), מכל סוגי הכלים, ומכל הגוונים – התאחדו בסולידריות מטורפת, התאמנו חודש שלם על התווים, התאמצו, נסעו ממרחקים, ישבו על הטריבונות הקרות מהזריחה ועד השקיעה, וביצעו שוב ושוב ושוב, בהרמוניה אלוהית ובביצוע מופתי – את התפילה הענקית של כולנו להחזיר את כולם הביתה.
באמצע יום הצילום, כיבדו אותנו בנוכחותם משפחות החטופים, והצטרפו אלינו בשירה העוצמתית ובקריאה מופלאה אל השמיים. וכמה שאנחנו ריגשנו אותם – הם ריגשו אותנו פי כמה!
יוזמה והפקה טליה ירום (מפיקה בפועל "גלויות אירוויזיון ישראל")
ניהול מוזיקלי ערן מיטלמן
מנצח מאסטרו מארק וולך
במאים שילה גלאי ודני קסון
