יבול שיא
הרפת והחלב
Shutterstock 2025857222

לאסוף את השברים 

2 דק' קריאה

שיתוף:

הנורות האדומות הבהבו במלוא עוצמתן ואנחנו נשארנו אדישים  

הזהרנו מפני תהליכי ההקצנה בחברה הישראלית. התגברות הגזענות, השנאה התהומית נגד השמאל. היווצרות כוח פוליטי לאומני קלריקלי שקבל לגיטימציה על ידי יותר מ-50 אחוז מהחברה הישראלית. תוך רפיון מוחלט של השמאל הישראלי. 

הנורות האדומות הבהבו במלוא עוצמתן ואנחנו היינו אדישים כלפיהם. חשבנו שזה משב רוח שיחלוף. לא הבנו שהרוח המשיחית אוחזת בכל מקום. החל מנוער הגבעות ועבור דרך שכונות שלמות שסמוכות למרכזים ליברליים כמו רעננה, כפר סבא, רחובות, גבעת שמואל וערים מעורבות כמו; חיפה, לוד, רמלה. 

בעוצמה גוברת בערי הפריפריה; באר-שבע, דימונה, אופקים, נתיבות, שדרות, קריית שמונה, חצור, צפת, עפולה ועוד. לא רצינו לשמוע ולראות. 

כל אלה לא נוצרו ביום אחד. הם נוצרו בישיבות ההסדר, בכוללים, בחינוך הממלכתי דתי. הם הצמיחו את נוער הגבעות, את המכינות הקדם צבאיות בעלי. הם נתנו את הכוח ליישובים כמו קריית ארבע, יצהר ובת עין שהובילו את דגל השנאה כלפי הערבים. 

הם הקימו בתי מדרש, סמינרים בהם התחנכו אלפי תלמידים על בסיס האמונה שבמדינה יהודית אין מקום ליהודים כופרים ובעיקר לערבים. 

כל מי שדגל בקיום משותף, בסובלנות כלפי כל אזרח, נאלם דום. כן, צריך להודות -אנחנו אשמים. אנחנו כל כך נאיביים. קבלנו את האמירה של הימין "אין עם מי לדבר", אמצנו את האמירה החלולה: "את הסכסוך יש לנהל", הסכסוך זה מפעל שימורים? 

גם גדולי ההוגים כמו דוד גרוסמן, מאיר שלו, יהושוע סובול, עייפו ממאבק מתמיד. המרכז הליברלי והשמאל לא מצאו מנהיג עוצמתי שיוביל את המחנה. 

אחי זאב צחור ז"ל שחינך אלפי סטודנטים, הזהיר בקולו ובכתיבתו מפני השתלטות הימין הקלריקלי. לא הקשיבו לקולו הרועם. כן, אנחנו אשמים. 

אנחנו לא לבד. חלק ניכר מהאשמה על ההקצנה מוטל על החברה הערבית. היא דחתה את היד המושטת. לא הייתה מוכנה לעשות את ההבחנה בין ימין קיצוני ושמאל מתון. עבורם כולם אשמים במצב הערבים באותה מידה. 

האלימות והפלגנות בתוך החברה הערבית, עם מנהיגות כושלת הביאו אותם לחפור בור לעצמם. במקום להעצים את הקשר עם החברה היהודית במקומות העבודה, במסחר, במערכות החינוך וההשכלה. הם העדיפו את בדלנותם. כשהיו צריכים להתאחד בתוכם הם בחרו בפלגנות. 

המוכשרים והמשכילים בחברה הערבית בחרו להגר לארצות רחוקות, לקנדה, ארה"ב ומדינות אירופה. אלה שנשארו בארץ בחרו לחיות בערים היהודיות, שעה שהרוב הגדול נשאר לחיות בעוני ומצוקה. 

האם המפלה של היום תביא להתפקחות, לבניית השקפת עולם שמביטה נכוחה במצב הקיים? כולנו מחויבים לבדק בית יסודי. ייאוש זו לא תכנית עבודה. צריך לאסוף את השברים ולבנות תכנית אסטרטגית מציאותית, שמאמינה שנחזור להגשים את ערכי מגילת העצמאות. 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

נדב שמילה1 ,2, גינת רפאל2, כרמית זיו2* ונדב ניצן3* 1 הפקולטה למדעי החקלאות, המזון ואיכות הסביבה, האוניברסיטה העיברית, ירושלים; 2 המחלקה לחקר תוצרת חקלאית, מינהל המחקר החקלאי, מכון וולקני;  3 היחידה לפיטופתולוגיה, מרכז מחקר
11 דק' קריאה
חוקרים שותפים: טל אוגד, מו"פ דרום, חוקר ירקות. יואל מסיקה, מו"פ דרום, חוקר הגנת הצומח. טלי אילני, מו"פ דרום, חוקרת קרקע ומים. חגי רענן, מנהל המחקר החקלאי – גילת, ניסויים מבוקרים וכימות מיקרוביולוגיה כללית
9 דק' קריאה
כנס סיכום עונת הירקות בערבה היה מרתק * במהלך הכנס ניתנו נתונים אודות ענף הפלפל, הגנת הצומח, צריכת המים הרבה בחום של הערבה וכן תוצאות ניסויים בתוצרת לאחר הקטיף *תמונה ראשית: מימין לשמאל: מעיין
3 דק' קריאה
חקלאים, רפתנים ונוקדים מיישובי העוטף, הצפון ושאר יישובי הארץ הביאו את ביכוריהם לנשיא המדינה ורעייתו *תמונה ראשית: מאיר יפרח ונשיא המדינה, יצחק (בוז'י) הרצוג כמדי שנה נשיא המדינה יצחק הרצוג אירח ביום חמישי, כ״ט
5 דק' קריאה
ההתחממות הגלובאלית האריכה את התקופות החמות וכתוצאה מכך תוקפות את הגידולים מחלות שבעבר נחשבו ללא דרמטיות, אבל שילוב ביניהם לנגיפים הופך לקטלני ומביא להתמוטטות צמחים * הרצאה מרתקת של ד"ר עומר פרנקל, ממכון וולקני
13 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן