נדחה בעליון ערעור היורשים על חלוקת כספי מכירת "דגניה סיליקון"
בדצמבר 2021 דחה בית המשפט המחוזי בנצרת את תביעתם של 32 יורשי חברים מדגניה ב' שביקשו לקבל, כיורשים, כספים שחולקו לחברים ממכירת המפעל הקיבוצי "דגניה סיליקון" (ראו "משפט חברים", גיליון 16.12.21). היורשים טענו שהוריהם-המורישים היו זכאים לכספים אלה, מכוחה של החלטת "שיוך הזכויות הרָדוּם" (ש"מתעוררת לחיים" לעת שיוך), שקבעה "מועד לשיוך הרדום": מאי 2010. בנובמבר 2010 חילק הקיבוץ לחבריו "חלוקה ראשונה": 20 מיליון שקלים מתמורת המכירה, תוך שהוחלט שהחלוקה מיועדת למי שהיו חברי הקיבוץ באותו מועד (ובהם חברי הקיבוץ המנוחים, שהתובעים הם יורשיהם). בסוף 2016, ביצע הקיבוץ מכירה נוספת, של כל אחזקותיו ב"דגניה סיליקון". 85 מיליון שקלים נוספים חולקו לכל מי שהיו חברי קיבוץ במועד זה. בחלוקה זו לא נכללו חברים שהלכו לעולמם קודם למועד זה (גם אם היו חברים במועד "החלוקה הראשונה"). בית המשפט דחה את תביעת היורשים לקבוע כי הוריהם היו זכאים לחלוקת הכספים גם במועד "החלוקה השנייה", בטענה שהיו חברים ב"מועד השיוך הרדום". כניסתו לתוקף של "השיוך הרָדוּם", מצא השופט יונתן אברהם, הותנתה בשינוי אורחות חיים בקיבוץ ובאישור הסדר מפורט, באישורי המערכת הבנקאית ורשויות המס, אך אלה לא התקיימו. החברים המנוחים היו בין החיים עת התקבל ההסדר ה"רדום" וגם כשחולקו כספי החלוקה הראשונה. הם יכלו להשפיע על ההחלטות שהתקבלו, אך לא עשו זאת.
לאחרונה נשמע ערעור היורשים בבית המשפט העליון, בפני ההרכב: נעם סולברג, גילה כנפי-שטייניץ ויחיאל כשר. הקיבוץ יוצג בידי עו"ד עומר כהן (שלמה כהן ושות'), והיורשים בידי מוני עזורה וענת אלפסי. בתום הדיון בערעור, המליץ בית המשפט למערערים לחזור בהם מערעורם, וכך היה. הערעורים נדחו, ובהסכמת הצדדים הם לא חויבו בהוצאות ההליך.
רק חברים חיים זכאים לקבל כספים
מה פסקה השופטת בתביעת יורשת שביקשה לקבל נתונים כספיים של קרן המילואים בקיבוץ יזרעאל?
יורשת של חברת יזרעאל תבעה בבית משפט השלום בנצרת, באמצעות עו"ד גדעון היכל, לקבל מיזרעאל "חשבונות מדויקים של קרן המילואים" (שמתנהלת בקיבוץ), המפרטים כספים שקיבל כל חבר קיבוץ מהקרן או מהקיבוץ. עוד ביקשה לקבל מידע לגבי יתרת הכספים שנצברו בקרן המילואים ומהו חלקה של אִמָּהּ המנוחה בהם. לאחר שתדע את היקף הכספים, היא תתבע את חלקה של אִמָּהּ בהם. בשלב זה היא העמידה את תביעתה על 500,000 שקלים.
קרן מילואים, מוקמת לפי הוראה מיוחדת בפקודת האגודות השיתופיות (סעיף 41). יעודה ביזרעאל הוא צבירה וניהול של כספים שיוקצו בעתיד כמענקים או כהלוואות לצרכים סוציאליים לחברי הקיבוץ.
כספי קרן המילואים מגיעים מתוך רווחי האגודה. נכסיה אינם נחשבים כנכס של קיבוץ יזרעאל ולא משמשים לעסקיו. בהליך מקביל אחר שמנהלת היורשת כנגד הקיבוץ, בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, היא תובעת לקבוע כי היא הנהנית היחידה מכספי אמה המנוחה, המופקדים בקומת גמל אותה מנהלת קרן המילואים.
היורשת-התובעת סיפרה שֶׁאִמָּהּ המנוחה "הייתה שנים ארוכות חברה בקיבוץ ומילאה בו תפקידים רבים ומגוונים". זהו קיבוץ הוא עשיר, אמרה התובעת, המחזיק במפעל מיטרוניקס. ידוע שהמפעל חילק לחברי הקיבוץ כספים רבים מרווחיו. התביעה הוגשה, אמרה היורשת, כי "אין לה מושג מי מכל התאגידים שהקים הקיבוץ מחזיק כספים שלמנוחה זכויות בהם". לדבריה, חברי הקיבוץ החליטו שרק חברים חיים זכאים לקבל כספים מרווחים של המפעל. המשמעות היא "להפלות את יורשי המנוחה, ולקבוע שהיורשים לא יזכו בכספים המגיעים להם".
אדם שמת אינו חבר אגודה
הקיבוץ, באמצעות עו"ד עומר כהן (שלמה כהן ושות'), התנגד. אין ליורשת כל עילה לקבל את הסעד המשפטי שהיא תובעת. יתר על כן, הוסיף הקיבוץ, גם אם בית המשפט יוציא צו לגילוי חשבונות הקרן, לא יהיה בכך להועיל לתובעת, שכן כספים אלה אינם שייכים לתובעת, אלא לקיבוץ. קיימת הסכמה של כל החברים והמנוחה בכלל זה, כי תקנון יזרעאל וההחלטות שהתקבלו מכוחו, אינם מקנים זכויות ליורשי חבר שנפטר, למעט אם הוחלט במפורש אחרת.
הקיבוץ הסביר שהחברים המצטרפים לקיבוץ שיתופי, ובכלל זה המנוחה, אינם משלמים בגין השתתפותם בהון האגודה ואינם זכאים לקבל תשלום במותם, אלא אם קיימת החלטה מפורשת לתת מענק ליורשי חבר שנפטר. בהתאם לתקנון הקיבוץ, לחבר אין זכות בהון הקיבוץ, קרנותיו או רכושו, גם לא בעת פטירתו (שמפסיקה את חברותו). הקרן היחידה, הדגיש הקיבוץ, שניתנת לפדיון לטובת חבר שחברותו פקעה היא "קרן חיים", ורק בה לתובעת זכות לקבל את היתרה שהייתה למנוחה בחשבון זה. ביחס ליתר הקרנות המנוהלות בקרן המילואים, אין לתובעת כל זכות, שכן הן אינן מקנות זכויות אישיות לחברים, ואינן ניתנות לפדיון עם פקיעת החברות בקיבוץ.
בהתאם, הועברו ליורשת כספים המהווים את חלקה בעיזבון המנוחה ב"קרן חיים", ונמסר לה פירוט הפעולות החשבונאיות הנוגעות למנוחה רק בקרן זו. בבית המשפט הסביר נציג הקיבוץ במילים פשוטות: "האגודה מחלקת את רווחיה לחברי האגודה. אדם שמת, מן הסתם אינו עוד חבר אגודה".
השופטת רים נדאף השתכנעה מעמדת הקיבוץ וקבעה שהתובעת לא הוכיחה זכאותה לקבלת כספים מהקיבוץ בהיותה יורשת של חברת קיבוץ. הטענות בדבר אפליית חברי קיבוץ חיים לעומת יורשים של חברי קיבוץ שהלכו לעולמם לא הוכחה, ואין לקבל אותה. המנוחה, ככל החברים, קיבלה על עצמה את הוראות תקנון האגודה, שלא מקנה זכויות לחברים שחברותם הופסקה (עקב מוות או מכל סיבה אחרת).
השופטת הוסיפה והתייחסה להחלטה שקיבל הקיבוץ לאחר פטירת האם המנוחה. לפי החלטה זו מקבל "כל חבר קיבוץ בהווה", שקרוב מדרגה ראשונה שלו נפטר, מענק של 50,000 שקלים. לתובעת, שלא הייתה חברת קיבוץ, אין זכאות לקבל מענק כאמור, אמרה השופטת.
סוף דבר, השופטת דחתה את התביעה וחייבת את היורשת-התובעת לשלם לקיבוץ ולקרן המילואים 15,000 שקלים הוצאות משפט.