האופציות הגרועות והגרועות יותר להרכבת הממשלה הבאה
מי שמכיר את דעתי על נתניהו ועל הנזק החמור ששלטונו גורם לחברה הישראלית, לתרבות הישראלית, למדינת החוק, לטוהר המידות, ויראה את כותרת המאמר, יחשוב, מן הסתם, שאני חומד לצון, או שזו כותרת פרובוקטיבית שנועדה לצוד את עיני הקורא אך המסר הפוך. אז זהו, שלא. כבר כעת אבהיר, שאני מתכוון לכך ברצינות.
אומנות האפשר
לא שיניתי את דעתי על נתניהו ועל נזקיו. אדרבא, השנה האחרונה, שבה הוא פעל כראש האופוזיציה למדינה, יצר דה-לגיטימציה לממשלה שאדם אחר עומד בראשה, חתר ללא כל רסן תחת הדמוקרטיה, הנהיג אופוזיציה פראית שהשתוללה בכנסת, רק חזקה את עמדתי. גם לא שכחתי מה קרה בפעם שעברה שכחול לבן הקימה עמו קואליציה, צעד שתמכתי בו, ואיך זה נגמר בסוף, כולם יודעים. גם לא שיניתי את תמיכתי בחוק האוסר להטיל הקמת ממשלה על מי שהוגש נגדו כתב אישום.
אבל פוליטיקה היא אמנות האפשר והיא צריכה לפעול במסגרת האפשר. ויש להודות, במסגרת האפשר הסיכוי לכונן קואליציה טובה קלוש, וכל עוד הליכוד לא יעמיד בראשו אדם נורמטיבי, זה לא עומד להשתנות. ואם אין סיכוי לכונן קואליציה טובה, יש לבחור בין חלופות רעות את הרע במיעוטו.
אפשרות אחת: כהניזם פשיסטי, גזעני, טרוריסטי
על פי כל הסקרים וכל ההערכות, יש היתכנות לשתי קואליציות אפשריות.
האחת היא קואליציה עם בן-גביר. בן-גביר מגלם הכהניזם במרעו – פשיזם גזעני טרוריסטי. הצגת ה"התמתנות" שלו, הופכת אותו למסוכן יותר מכל הכהניסטים, בעבר ובהווה, כיוון שהיא מכניסה אותו למיינסטרים, יוצרת לו לגיטימציה ומחזקת בכך את הכהניזם. הלבנת הכהניזם היא הנזק החמור ביותר שנתניהו גרם לחברה הישראלית, אבל אי אפשר להתעלם מהתרומה לכך של שופטי בג"ץ ושל התקשורת. מי שחושב, שמטרתו של בן גביר היא להיות שר בממשלה, אינו אלא טועה. החברות בממשלה היא תחנה שנועדה להגביר את הלגיטימציה לכהניסטים, אך המטרה היא לכבוש את הימין בבוקר שאחרי נתניהו ולהגיע לשלטון. בן גביר מחזק את הפופולריות שלו ואת האחיזה שלו בקרב ציבור ימני רחב ובכוונתו לקצור את פירות השנאה שנתניהו זרע. היום שבו הכהניסט יהיה שר בממשלת ישראל יהיה יום שחור בתולדות מדינת ישראל והעם היהודי. רק המחשבה על כך שבאזכרה השנתית ל"רב" כהנא שר"י (שם רשעים ירקב) ינאם נציג ממשלת ישראל – מצמררת.
אפשרות שנייה: רשימה אנטי ישראלית
האפשרות האחרת אינה טובה יותר – ממשלה שקיומה תלוי ברצונה הרע של הרשימה האנטי ישראלית המשותפת. הרשימה הזו שוללת את זכות קיומה של מדינה יהודית, תומכת באויבי ישראל בכל עימות, תומכת בטרור נגד ישראל. הסיפורים על "תמיכה מבחוץ" או על "הצבעה אחת" הם הבל ורעות רוח. תמיכה (או הימנעות) מבחוץ גרועה אף יותר מחברות בקואליציה, כי היא מחייבת מו"מ קואליציוני סחטני על כל הצבעה, ובכל ששבוע יש עשרות הצבעות בכנסת ובוועדותיה. יש ניגוד עניינים מוחלט בין ממשלה ישראלית, המחויבת לטובתה של ישראל, לבין רשימה שמחויבת לרעתה של ישראל. יתר על כן, אין שום סיכוי להישרדות של ממשלה כזו יותר משבועות ספורים.
בניגוד לרע"ם, המכריזה שהיא מניחה בצד את כל הנושאים הלאומיים, נותנת לממשלה חופש פעולה בענייני חוץ וביטחון ומתמקדת בנושאים האזרחיים והכלכליים של ערביי ישראל (וכפי שראינו, לפחות בכנסת הקודמת לא כל הח"כים של רע"ם הפנימו את חזונו של מנסור עבאס, ולא עמדו בכלל הזה) – הרשימה המשותפת מחויבת לנושא הלאומני. ממשלה שתלויה ברשימה המשותפת לא תוכל להפעיל את צה"ל נגד התבססות איראן בסוריה והתחמשות חיזבאללה. היא לא תוכל לשלוח את לוחמי צה"ל לעצור את המחבלים במיטתם לפני שהם יוצאים לפיגועים בישראל. היא לא תוכל להגיב על ירי רקטות על ישראל. ברגע שישראל תפעל, הרשימה המשותפת תצביע נגד הממשלה, ואחרי השנה האחרונה, איננו יכולים להשלות את עצמו שבעניינים הלאומיים ניתן לסמוך על גיבוי של האופוזיציה בראשות נתניהו. ממשלה כזו תיפול מהר מאוד ונלך לבחירות שבהן נתניהו ובן גביר יזכו בניצחון סוחף.
פסולות חיתון
יש להכריז על הרשימה האנטי ישראלית המשותפת ועל רשימת הכהניסטים ועוזריהם כפסולות חיתון, בכל מחיר. זה ייהרג ובל יעבור.
וברגע שפסלנו את שתי החלופות הרעות הללו, מה האפשרויות שבידינו? כמובן, סיבוב בחירות שישי. בנוסף לנזק הכלכלי והנזק לדמוקרטיה בסבבי הבחירות החוזרים ונשנים – מה ישתנה לאחר בחירות כאלו? נחזור לאותן דילמות.
בני גנץ מאמין שאם גוש נתניהו לא יקבל 61 מנדטים, החרדים ילכו אתו לקואליציה. אני בספק אם הדבר נכון. הם אינם פוסלים אותו, אך הקהל שלהם דבק בנתניהו ולכל היותר הם ינסו לדחוף לממשלת אחדות של כחול לבן – תקווה חדשה עם הליכוד. ואם הם ינטשו את גוש נתניהו ויצטרפו לממשלת גנץ, המחיר שידרשו בתמורה עלול להיות כבד מנשוא.
קואליציה עם נתניהו- לא בכל מחיר
לכן, בעוד יש להכריז על המשותפת ובן גביר כפסולי חיתון, אין מנוס מראיית נתניהו כשותף לגיטימי. אני מקווה, שהפעם יש עתיד וכחול לבן ילכו יחד לממשלה כזו, כדי להוות גורם חזק ומשמעותי יותר מכחול לבן לבדה בממשלת האחדות הקודמת. אבל קואליציה עם נתניהו – לא בכל מחיר, אלא בתנאים מסוימים, ואלו הם:
א. ממשלה רוטציונית, שבה גנץ/לפיד יהיה הראשון ונתניהו שני. למה? כי אם נתניהו יהיה הראשון – לא תהיה רוטציה. בסרט הזה כבר היינו.
ב. תיקי המשפטים, ביטחון הפנים והתקשורת לא יהיו בידי גוש נתניהו. כן, לפיד וגנץ יוותרו על דרישה לתפקיד שר הביטחון או החוץ. הליכוד יקבל את תיקי הביטחון, החוץ והאוצר.
ג. כל חקיקה בנושא מערכת המשפט מחייבת את הסכמת הגוש שבהנהגת גנץ/לפיד. ולמען הסר ספק – לא יעלה כלל חוק מגה-שחיתות הצרפתי ולא פסקת התגברות בפחות משבעים ח"כים.
ד. ולפני הכל – זו ממשלה בלי פסולי החיתון.
האם יש סיכוי שהליכוד יסכים לתנאים האלה? איני יודע. אך אלה, בעיניי, קווים אדומים. על בסיסם, ניתן להקים ממשלה עם הליכוד. אני מקווה, שבמהלך השנתיים הראשונות יסתיים משפט נתניהו. אם הוא יזוכה מכל האישומים, הוא יהיה ראש הממשלה אחרי הרוטציה. אם יורשע, יכהן מי שהליכוד יבחר כמנהיגו.
וכעת, מטרת-העל היא למנוע 61 מנדטים לגוש בן גביר.
