לא נכנעה לביוב

חברת עין השופט התעקשה וזכתה בתביעה שהגישה מול "מי מגידו". פרק חובה לבונים בקיבוצים על דרישות תשלום לפי כללי המים והביוב, ואיך גם זה קשור לשיוך
בשנת 2022 הגישה דנה מוריס, חברת קיבוץ עין השופט, בקשה למתן היתר בנייה לבית בעין השופט בשטח 180 מ"ר. הבית תוכנן להיבנות על מגרש, שעליו היה קיים בית ישן להריסה ששטחו 68 מ"ר. לפי התכנון, הבית הישן נועד להריסה, ותחתיו להיבנות בית חדש.
״התביעה הקטנה״
״מי מגידו" דרשה מהחברה לשלם לה "תשלומי הקמה" בעד מערכות המים והביוב. היא טענה כי התשלום נדרש שלא כדין, ושולם תחת מחאה, שכן לדבריה היא נאלצה לבצע את התשלום כדי לקבל היתר בנייה. בתביעה שהיא הגישה לבית המשפט לתביעות קטנות (הליך בו החֲבֵרה ייצגה את עצמה), היא בקשה לחייב את "מי מגידו" להשיב לה את ששילמה. לטענתה, חיוב בתשלומי הקמה בסך 976 שקלים הוטל בגין שטח הבנייה המבוקש, אך סך נוסף של 9,760 שקלים, היא אמרה, נגבה ממנה, שלא כדין ובהעדר סמכות, בגין שטח הקרקע.
״מי מגידו" היא תאגיד הביוב והמים מייסודה של המועצה האזורית מגידו. לפי אתר המועצה, "מי מגידו" היא חברה בע"מ, שמוגדרת כחברה "עירונית", בבעלות ציבורית מלאה של המועצה האזורית מגידו. החברה הוקמה כדי לעסוק בנושאי הביוב של המועצה (המים מסופקים במועצה על ידי ספקי מים אחרים, לרוב, היישובים עצמם).
הרשמת הבכירה מאיה בלאוף מבית המשפט לתביעות קטנות בעפולה, קיבלה את התביעה, וחייבה את "מי מגידו" להשיב לחברה את ששילמה, בצירוף ריבית והוצאות. "מי מגידו", באמצעות עו"ד אריאל פישר, הגישה לבית המשפט המחוזי בנצרת בקשה לערער על הפסיקה. השופט אברהם אברהם, שדן בבקשה התייחס לסמכות לגבות "תשלומי הקמה" וגם לממשק שנוצר מול "שיוך הדירות" בקיבוץ.
כללי המים והביוב
הסבר קצר. לפי "חוק המים", ובהתאם ל"חוק הרשויות המקומיות – ביוב", ניתנה סמכות ל"מועצת הרשות הממשלתית למים ולביוב" לקבוע כללים מחייבים. כללים אלה נועדו ליצור למועצות אזוריות, מקור מימון למתן שירותי מים וביוב שוטפים ולהקמה, פיתוח ושדרוג של מערכות מים ומערכות ביוב, כך שיהיו ברמה, בטיב, באיכות ובתקנים הדרושים, ולהסדיר היבטים שונים הנוגעים לניהול משק המים והביוב בידי המועצות האזוריות.
כללים אלה נקראים: ״כללי המים והביוב – תשלומים בעד שירותי מים וביוב במועצות אזוריות״.
בהתאם לכללים אלה יש למועצה אזורית סמכות להטיל על בעל נכס מקרקעין "תשלומי הקמה"; ("הקמה" מוגדרת כך: התקנה או שדרוג של מערכת מים או של מערכת ביוב).
הסמכת המועצה האזורית להטיל על בעל נכס לשלם "תשלומי הקמה לביוב או תשלומי הקמה למים" היא מכוח סעיף 8 (א) לכללים. הסמכות נוצרת כאשר מתקיים אחד מהמקרים הבאים הנוגעים לעניין שלפנינו: (1) אושרה בקשה להיתר לבנייה בנכס; (2) המועצה האזורית חיברה את הנכס לראשונה לאספקת מים או להזרמת ביוב.
במקרה הראשון, החיוב מוטל כאשר מוגשת בקשה להיתר בנייה בנכס. במקרה השני, החיוב מוטל בעת חיבור הנכס בפעם הראשונה לאספקת מים או הזרמת ביוב.
איך מחשבים את תשלומי ההקמה?
סעיף 9 לכללים, קובע את דרך החישוב: מכפלת שטח הבנייה והקרקע, בתעריף נתון, והוא מפרט: (1) במקרה שיש אישור בנייה חדשה ואין בנייה קיימת בנכס: החיוב מחושב לפי שטח הקרקע בנכס ושטח הבנייה החדשה (מוכפל בתעריף). (2) אך במקרה שבעת אישור הבנייה החדשה קיימת כבר בנייה קיימת – החישוב נעשה לפי מכפלת שטח הבנייה החדשה (מוכפל בתעריף).
השופט אברהם אברהם מיישם את הכללים לעניין שבפניו: הסמכות להטיל חיוב, במקרה זה, מקורה בהגשת בקשה להיתר בנייה. כאן מדובר בנכס "שבעת אישור הבנייה החדשה יש בו בנייה קיימת" (שכן על המגרש של החברה היה מבנה ישן להריסה, בעת שביקשה את היתר הבניה).
כאשר מוגשת בקשה להיתר בנייה, לבנייה חדשה, כאשר בנכס הייתה בנייה קיימת, חשבון תשלומי ההקמה ייעשה על פי שטח הבנייה החדשה (מוכפל בתעריף הנתון). השופט מסביר כי בשונה מהמקרה בו "על הנכס לא הייתה בנייה קיימת (שם נעשה החשבון על פי שטח הבנייה וגם שטח הקרקע), אזי במקרה שבו ישנה בנייה קיימת, לא מובא בחשבון שטח הקרקע.
מאחר ש"מי מגידו" דרשה מהחברה תשלומי הקמה שחושבו גם לפי שטח הקרקע, היא לא הייתה מוסמכת לכך, פסק השופט אברהם אברהם, ולכן צדקה החברה בתביעתה וכך גם בית המשפט לתביעות קטנות שקיבל את תביעתה.
״למעלה מהדרוש", השופט הוסיף בשולי פסיקתו, "מספר הערות": "שורש הבעיה טמון במקום אחר", הוא אמר. שטח המגרש בעבר היה 185 מ"ר. לאחר שנעשה בקיבוץ שיוך דירות, גדל שטח המגרש לכדי 637 מ"ר. "מי מגידו" ביקשה לגבות תשלומי הקמה על ההפרש שבין השטח החדש לעומת הישן. אך "כללי המים והביוב", אינם נותנים ל"מי מגידו" את הסמכות לחייב את החברה-התובעת בתשלומי הקמה בגין פעולת השיוך בקיבוץ, שגרמה להגדלת שטח הנכס (הקרקע). "מי מגידו" ביקשה לעשות שימוש בסעיף אחר לכללים (סעיף 5), תאר השופט, שעניינו דרך החישוב של תשלומי הקמה ב"מתחם של גוף עתיר שטח שהוא קיבוץ או מושב", אלא שסעיף זה אינו מקנה בידיה סמכות להטיל את החיוב המדובר.
הסמכות להטלת החיוב מצויה, כאמור, בסעיף 8 לכללים. "מי מגידו" לא הראתה מקור אחר לחיוב, ולכן, הדגיש השופט, "עמדת מי מגידו" קורסת עוד בשלב שאלת הסמכות להטיל תשלומי הקמה עבור ההפרש בשטח הנכס״.
משכך, אישר בית המשפט המחוזי את פסיקת בית המשפט לתביעות קטנות (לפיה על "מי מגידו" להשיב סכומים לחברה-התובעת), ודחה את בקשת הרשות לערער שהגישה "מי מגידו". המועצה האזורית מגידו, במענה לפנייה שקיבלה, השיבה בהודעת מייל כי לשיטתה מדובר "בפסק דין שגוי", שכן בית המשפט, כך לפי המועצה, לא דן בטענה שאופן החישוב צריך להיות לפי סעיף 5(ב) לכללי המים והביוב (הנוגעים לגוף עתיר שטח שהוא קיבוץ). פסק הדין, לפי המועצה, מחייב אותה רק כלפי החברה-התובעת כאן ולא "כלפי צדדים שלישיים" (תושבים אחרים). "התאגיד ימשיך לחייב", כתבה המועצה, "כאשר חיוב בגין אישור בנייה יהיה לפי סעיף 8 (א)(1) לכללי המים והביוב, והחישוב בגין מתחם עתיר שטח יהיה לפי אופן החישוב בסעיף 5 (ב) לכללי המים והביוב (חישוב הכולל מרכיב הקרקע)". המשך, כך נדמה, יבוא.