החטופות ששוחררו ראו בעזה את צחי מידן ועמרי מירן מנחל עוז אבל מאז עברו שלושה שבועות ואין סימנים להתקדמות בשחרור החטופים. חברי הקיבוץ יזמו מסע טרקטורים "עד התלם האחרון – עד החטוף האחרון" למען השבתם
המאבק להשבת החטופים מרצועת עזה הגיע לשלב הטרקטורים, הסמל הייחודי לקיבוצים המעבדים את אדמותיהם. ביום שישי האחרון יצא מסע טרקטורים ממספר קיבוצים לכיכר החטופים בתל אביב. ביום שלישי השבוע (יום לאחר הדפסת העיתון) אמור לצאת מסע גדול יותר מקיבוצים מרחבי הארץ לכנסת ישראל בירושלים.
הרעיון לצאת ביום שישי למסע טרקטורים לכיכר החטופים תחת הכותרת: "עד התלם האחרון – עד החטוף האחרון", עלה בקרב מספר חברי נחל עוז וכן מנהלת הקהילה לשעבר, אילת גלס, מקיבוץ פלמחים. הרעיון המקורי היה לצאת במקביל מקיבוץ כרמים שבנגב, שבו שוהים מספר חברים מנחל עוז, וממשמר העמק שבו שוהים רוב חברי נחל עוז המפונים. בסופו של דבר יצא ב-8:00 בבוקר טרקטור מקיבוץ כרמים, ובמקביל לו טרקטור ממעגן מיכאל. בדרך הצטרפו לטרקטור מכרמים שני טרקטורים מאזור המרכז, ולטרקטור ממעגן מיכאל שלושה טרקטורים מהצפון, וכך הגיעו בשעה 15:00 לכיכר החטופים שבעה טרקטורים.
שבע שעות לכיכר
בנחל עוז נחטפו בשבת השחורה חמישה אנשים: צחי מידן (47), עמרי מירן (45), אלמה אברהם (84), והאחיות דפנה (15) ואלה (8) אליקים. אלמה והילדות הוחזרו במסגרת עסקת הנשים והילדים, וצחי ועמרי נותרו בשבי חמאס ברצועת עזה.
מוטי גרליץ, בן נחל עוז שעזב בשנת 2000, בן כיתה של החטוף צחי עידן, טרקטוריסט בעבר וכיום פרופסור בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב, גויס למסע על ידי גלס ונרתם מיד למשימה. בחלק מהדרך הוא נהג בקייס האדום שנתרם על ידי ענף הגד"ש של קיבוץ להב, ובחלק נהג ברכב הליווי כשבטרקטור נוהג מיקי לוי חבר הקיבוץ.
"יצאנו מכרמים ועשינו עיקוף כדי לעבור במועצה האזורית שער הנגב שאליה משתייך נחל עוז", מספר גרליץ, "ומשם עלינו צפונה. בדרך עצרו אותנו שוטרים ולמרות שלא תיאמנו איתם את המסע, הם היו בסך הכול בסדר גמור. היו כמה קטעים שהיו לנו ויכוחים שנגעו לבטיחות, אבל הם תמכו לחלוטין במסע ולא עצרו אותנו. בכמה צמתים עמדו אנשים שעודדו אותנו. בקיבוצי שער הנגב לא פגשנו הרבה אנשים כי כולם מפונים, וגם כי עשינו את המסע מהיום למחר בלי להודיע עליו שבועיים מראש ולאפשר לאנשים להגיע. במושב כוכב מיכאל בחוף אשקלון, שאליו ההורים של צחי עברו מהקיבוץ, כל המושב יצא לעודד וגם הצטרף אלינו קומביין שנסע איתי כברת דרך. בצומת ביל"ו הצטרפו אלינו שני טרקטורים: מנצר סרני ומרבדים, והם המשיכו איתי עד לכיכר החטופים. אף אחד לא כעס עלינו בכביש על הנסיעה האיטית. היו רק צפירות עידוד. בדרך עשינו גם ראיונות לטלוויזיה כדי להעלות את המודעות, ואחרי שבע שעות הגענו לכיכר וחנינו שם".
ידוע משהו על המצב של צחי ועמרי?
"לא. הדבר היחידי ששמעתי לאחרונה מהמשפחה של צחי הוא שהחטופות ששוחררו ראו אותו ושהוא כנראה יודע שהמשפחה שלו חיה. כשלקחו אותם הם לא ידעו כלום על מצב בני המשפחה, אבל הייתה חטופה שפגשה את צחי ועמרי והעבירה להם את המסר ואחר כך סיפרה על מצבם למשפחה. היא שוחררה לפני שלושה שבועות, כך שקשה להגיד שאנחנו יודעים מה מצבם כעת".
איך אתה מתייחס לגישה של קבינט המלחמה לפיה רק עוד לחץ על סינוואר יביא להחזרת החטופות והחטופים הנותרים?
"אני אשתמש במשפט שלישי מירן לביא, אשתו של עמרי מירן, אמרה באחד הראיונות בעקבות פגישת משפחות החטופים עם קבינט המלחמה. היא שאלה את חברי הקבינט שאלה מאוד פשוטה: האם בין כל המומחים שמנתחים את המצב יש גם מומחים שבאים בגישה אחרת שהיא לא צבאית. התשובה שהיא קיבלה זה שלא. לדעתי, צריך לעשות הכול קודם כל להחזיר את החטופים, ואחר כך להמשיך במלחמה שהממשלות שלנו חיכו 15 שנים עד שפתחו בה. מצד אחד, הם רוצים למוטט את חמאס, כי אם לא יעשו את זה תושבי העוטף לא יחזרו לבתים שלהם, ומצד שני, האמון בממשלה לא יחזור אצל תושבי העוטף אם לא יחזירו את כל החטופים. לכן בסולם העדיפויות שלי להחזיר את החטופים צריך מיד כי אין זמן, ולמוטט את חמאס יש עוד זמן. אני מקווה שמפעילים את הכוח הצבאי מספיק נכון, כדי שהחטופים לא ייפגעו".
בפועל לא קורה שום דבר
מיקי לוי מכיר את עמרי מירן שנחטף לרצועת עזה מזה עשר שנים, כשבחמש השנים האחרונות הם עבדו יחד בענף הנוי של נחל עוז. "הוא חבר טוב. הוא גם שכן. איש משפחה. הוא גם מטפל בשיטת שיאצו. הוא בן אדם חביב ונעים לעולם. מאוד חיובי. חבר אמיתי".
עם החטוף השני, צחי עידן, גם יש לך קשר?
"בטח. צחי לא עבד איתי, אבל הוא חבר קיבוץ. גם הוא שכן שלי. הוא מאוד קשור למשפחה שלו, ומקדיש להם הרבה זמן. איש מאוד חביב ונעים, וגם חבר שלי. איש טוב".
לוי מנסח את דרישתו מהממשלה, שלשמה יצא למסע הטרקטורים. "אני חושב שצריך להחזיר את החטופים הביתה בכל מחיר", הוא אומר, "היה צריך לעשות את זה כבר שלשום. אנחנו כבר מעבר לזמן שהיה צריך לבצע את זה. המדינה הפקירה את האנשים האלו ואפשרה לחמאס לחטוף אותם מהבתים שלהם, אז בואו לא נפקיר אותם בפעם השנייה".
לדעתך זה ריאלי? אפשר לקיים עכשיו משא ומתן להחזרתם?
"אני חושב שאם הדרישות של חמאס לקבל את כל האסירים שלהם עדיין בתוקף, אין לנו ברירה אלא לעשות את זה למען החטופים והשבויים שנמצאים בידיהם. לא צריך לחשוב יותר מדי. פשוט צריך להחזיר הביתה את כל מי שנשאר ברצועת עזה".
אחרי שעשית את המסע לכיכר החטופים, עם איזו תחושה יצאת?
"תחושה טובה. כל הדרך אנשים תמכו בנו, צפרו, נופפו עם דגלים, ועצרנו לשיחות קצרות בכמה מקומות. הייתה הרגשה שיש הזדהות איתנו, אבל כנראה זה לא מספיק כדי לשכנע את מקבלי ההחלטות. הכול מתנהל יפה ונעים, אבל בפועל לא קורה שום דבר".
אז לא להרפות ממקבלי ההחלטות?
"לא להרפות".
