טבח 7 באוקטובר מצא את קיבוץ חולית, שהוקם מחדש לאחר הפינוי מסיני, בעיצומה של קליטה ושגשוג חברתי. שלושה ימים לאחר האסון בו איבדו 12 מחבריהם, נולד הרעיון לקלוט את תושבי הקיבוץ ברביבים. רגע לפני הכניסה לקראווילות שנבנו עבורם, מספרים חברי הקיבוץ על הפגיעה האנושה בקהילה, הלבטים היכן להתגורר ועל התקווה להשתקם
ב-7 באוקטובר התהפך עולמם של תושבי קיבוץ חולית, כמאתיים תושבים יחד עם חניכי המכינה הקדם צבאית הממוקמת בתחומו. 12 מחבריהם ושלושה עובדים זרים נרצחו, ושני לוחמי לוט"ר נהרגו. לאחר שעות רבות של קרב על הבית, התפנו למלון בעין גדי. בני משפחה שיקיריהם נרצחו, ילדים ללא הורים שנושאים איתם כאב נוראי על יקיריהם וקהילה שעולמה התהפך.
היו קיבוצים ומושבים שנפגעו אנושות, אך כולם היו קהילות גדולות יותר, עם בסיס חברתי ומסורת קהילתית רבת שנים שהיו להם כוחות אנושיים מוצקים יותר.
חברי חולית מנסים להתאושש, הם עושים כל מאמץ להישאר קהילה שפועלת יחד, לקיים מוסדות, לקבל החלטות. כך קיבלו את ההחלטה להגיע לתקופה זמנית לרביבים.
"המחבלים נכנסו לתשע דירות, רצחו וחטפו את כל מי שיכלו"
"הגעתי עם גרעין נח"ל ב-2005, שם הכרתי את טל בן הקיבוץ", מספרת חלי קדישמן אזולאי מחולית. "כל אחד מאתנו המשיך למסלול אחר. אני לגדוד 50, טל לקורס קצינים, כשהשתחררנו התחתנו ועברנו לגור ברחובות. טל למד מדעי הקרקע ומים. נסענו מדי פעם לבקר בחולית ולאחר לידתו של בנינו איתן, פנו אלינו מחולית להצטרף לקיבוץ. זה היה אחרי 'צוק איתן', השתרר שקט באזור ומשפחות רבות הגיעו לעוטף עזה לקליטה, בתנאים מפתים".
חולית עברה הפרטה ב-2011 ובעקבות שינוי כלכלי משמעותי הצטרפו משפחות רבות. "אנחנו הצטרפנו ב-2015" מספרת חלי, "אלה היו שנים של גידול דמוגרפי משמעותי בחולית. היה חיבור טוב בין הוותיקים למשפחות החדשות, קהילה קטנה ומחבקת". ילדיהם של הזוג התחנכו בניר עוז. 
אני מחזיר אותך ל-7 באוקטובר.
"ב-6 באוקטובר אחי לחץ עלינו לנסוע אליו לנעלה (בשומרון). התלבטנו ובשישי אחר הצוהריים נסענו עם הילדים, את הכלבה השארנו בחולית. שבת ב-6:20 הפלפון הבהב. קיבלנו התראה על אירוע חריג. פתחנו טלוויזיה, ראינו את מה שהתחולל בבארי, בניר עוז, בכפר עזה. את חולית לא הזכירו". הוריו של טל ואחותו היו באותה שעה בחולית.
"התחילו להגיע אלינו תמונות בווטסאפ על ההתרחשויות בחולית. קיבלנו הודעות על כניסת מחבלים לבתים. התרחקנו מהילדים שלא ישמעו את השיחות. התבקשתי לדווח לגורמים בצבא ובתקשורת על המתחולל בחולית ולהזעיק עזרה. כעובדת מועצה ידעתי על האישורים שנתנו לקיום מסיבת טבע גדולה ביער רעים. ישר חשבתי מה עלול לקרות אם המחבלים יגיעו למסיבה.
הידיעות המשיכו לזרום. "לפי הדיווחים היה ברור שהמחבלים נכנסו לבתים בשורה שגרנו בה. חמי היה הראשון שקפץ החוצה כדי לחבור לרבש"צ, שלא ענה לו. לא שמענו ממנו כמה שעות, רק מאוחר יותר הצלחנו ליצור אתו קשר. ניסיתי להתקשר לחברים שגרו באותה שורה, לפני הצוהריים כמעט אף אחד לא ענה ולא כתב בווטסאפ. זאת הייתה תחושה של חוסר אונים שאין לנו אפשרות לעזור.
רק מאוחר יותר באותו היום הבנו את גודל הזוועה, המחבלים נכנסו לתשע דירות בשורת הבתים שלנו, רצחו וחטפו את כל מי שיכלו".
הדמעות זולגות, הסיפורים מצמררים. דומים למה ששמענו על ההתרחשות בבארי ובניר עוז. בשוני אחד – בחולית לא מדובר באנשים מבוגרים מאוד, כולן משפחות צעירות, עם ילדים בגיל הרך או תלמידי בית ספר.
חלי וטל בעלה, חברו לתושבי חולית במלון בעין גדי. טל הייתה בהריון מתקדם. בחודש פברואר ביקשו לעבור להתגורר ברביבים. טל גויס למילואים בצפון ואחר כך בעזה. הוא הגיע מהמילואים ללידת בנם יובל. "לקח לנו כמה שנים להסתגל לחיים במקום רחוק, עם קהילה קטנה" אומרת חלי. "הייתי בתקופת חיים של הזדהות ואהבה למקום, ואז בא האסון המטלטל של 7 באוקטובר, כל חיינו השתבשו".
עכשיו הם מחכים עם אופטימיות ותקווה לחברים מחולית שיגיעו לרביבים כדי לבנות מחדש את הקהילה.
"לאפשר קבורה של נרצחי בארי ולאפשר בניית מחנה קראווילות ברביבים לתושבי חולית"
"ב-10 באוקטובר, שלושה ימים אחרי האסון שהתרחש ביישובי עוטף עזה, פניתי לערן דורון, יו"ר מועצת רמת הנגב, כדי לקבל את תמיכתו בשני נושאים אקוטיים" מספר דוד בן לולו, עד יולי מרכז המשק של רביבים וכיום יו"ר קיבוץ חולית, "לאפשר קבורה של נרצחי בארי בבית הקברות ברביבים ולאפשר בניית מחנה קראווילות ברביבים לתושבי חולית. ערן ראה בשני הדברים פעולה חשובה ממדרגה ראשונה, מכאן נסללה הדרך לביצוע. הבאתי את שני הנושאים הללו לדיון במוסדות הפורמליים של רביבים. הייתה הסכמה גורפת לקדם את התהליך, יצאנו לדרך".
לרביבים שותפות מוצלחת ("שחרור") עם רעים וחולית בענף גידולי שדה בנגב המערבי. דוד פנה עם הרעיון לקיש, מנכ"ל "שחרור" וחבר חולית, שהעלה אותו בפני חברי חולית ואלה אישרו להתקדם עם התהליך. נציגי חולית פנו ל"תקומה", שהתייחסה בחיוב למעבר חולית לרביבים.
בנובמבר נכנסה לפעולה מחלקת התכנון של משרד השיכון. התקיים דיון בין אגף התכנון של המועצה האזורית (בראשות אורן פרץ), למחלקת התכנון של משרד השיכון, ונבחרה החלקה הדרומית לקיבוץ, בין רביבים למצפה רביבים. "ריכזתי את הפעולה מול תקומה. שיתופי הפעולה היו יוצאים מהכלל. תקומה קבעה את עקרונות הקמת מחנה הקרוונים, תוך הקשבה וכיבוד הצרכים שעלו על ידי רביבים וחולית" אומר בן לולו. 
לא כולם מעוניינים לחזור לדרום בשלב זה
בעוד בקיבוץ חולית פעלו לקדם את המעבר לרביבים, בתוך הקהילה התגלעו חילוקי דעות, כאשר לא כל חברי הקיבוץ הסכימו לעבור לרביבים. כ-30 אחוזים העדיפו לעבור לנצר סרני.
מספר אלכס וינטרוב מחולית: "אחרי 7 באוקטובר, כששהינו בעין גדי, התחלנו לחשוב על העתיד. לכולנו היה ברור שאין שום אפשרות לחזור לחולית שנפגעה אנושות באותו יום נורא. חיפשנו מקום להקמת מחנה זמני שכנראה נשהה בו שנה או יותר. רצינו להתקרב לדרום, חלק מהחברים עובדים בענפי החקלאות בקיבוץ, ועוסקים בשיקום המקום. רביבים הייתה האופציה המועדפת.
הייתה קבוצה אחרת בקהילה שלא הייתה מעוניינת לחזור בשלב הזה לאזור הדרום. הטראומה כל כך גדולה שהעדיפו מקום במרכז. הם פנו לנצר סרני כדי לדעת אם יש היתכנות להקים שם מחנה זמני. מוסדות קיבוץ נצר סרני נתנו תשובה חיובית. שתי האופציות, רביבים ונצר סרני, עלו לדיון פנימי ונערך דיון נוקב. הרוב החליט שמעדיפים להקים את המחנה הזמני ברביבים".
"האופציות השונות הוצגו להנהלת תקומה שקבלה החלטה חד-משמעית להקים את המחנה ברביבים" אומר דוד בן לולו. "חברים שלא היו מעוניינים להגיע למחנה ברביבים תוקצבו באופן פרטני. כל משפחה חויבה לחתום על הצהרה לגבי בחירתה. כך נקבע שבמחנה שיקום ברביבים, יבוצעו עבודות התשתית לקליטת 66 קראווילות ומוסדות ציבור שישרתו את הקהילה, ובתוך כך יהיו מבנים שיאפשרו את קליטת המכינה הקדם צבאית שהיא חלק אינטגרלי מהקהילה".
שני צוותי פעולה
תקומה החליטה על הקמת מבני הקראווילות בשלושה גדלים, בהתאם לגודל המשפחות. במקביל רביבים והמועצה נערכים לקליטת הילדים במערכות החינוך: ילדי הגיל הרך במערכת החינוך ברביבים, תלמידי בתי הספר – במוסדות החינוך במועצת רמת נגב.
"התקדמנו מול תקומה ומול מוסדות רביבים בהכנת המחנה הזמני" אומר אלכס. "צוות מתכלל מלווה את התהליך, כולל שמירת קשר עם המשפחות שבחרו בדרך אחרת, בהנחה שחלקן יחליטו בסופו של דבר לחזור לחולית. בשלב הזה אנחנו עוסקים באופן אינטנסיבי במעבר לרביבים. שני הצוותים, של רביבים ושל חולית, פועלים בסנכרון מלא. חשוב לנו לשמור על עצמאות הקהילה שלנו. אנחנו קהילה צעירה, יש לנו תרבות חיים שונה מזו הנהוגה ברביבים, אך נשמח לכל שיתוף פעולה בין שתי הקהילות. יש לנו המון מה ללמוד מרביבים. מקווים מאוד שעד סוף חודש אוגוסט נסיים את המעבר. חשוב לנו שהילדים ישתלבו במערכות החינוך מראשית ספטמבר".
מרבית הקרווילות כבר ממוקמות בשטח שרביבים הקצתה. התשתיות מוכנות, בשבועות הקרובים קהילת חולית תגיע לרביבים. למספר משפחות שביקשו להקדים את בואן, הקצתה רביבים דיור זמני.
מראשית התהליך, הוקמו שני צוותי פעולה, ברביבים ובחולית, שפועלים בתאום לתת מענה לכל הצרכים של חולית, לפני ובעת המעבר. אותם צוותים יצטרכו לתת מענה לסוגיות שונות שיעלו במהלך המעבר והקיום המשותף ולהביא בחשבון את ההבדלים שבין הקהילות: קהילת חולית היא קהילה צעירה, ברביבים יותר משליש גימלאים. חולית קיבוץ מופרט, רביבים קיבוץ שיתופי בעל דפוסי התנהלות שנקבעו כבר לפני שנים רבות.
קהילת חולית תצטרך לקבל את הכללים המקובלים על חברי רביבים בכל הקשור להתנהגות במרחב הציבורי. כך למשל יש להניח שעם החברים נסתדר, אבל איזו קבלת פנים תהיה לכלבים? כלום לא סיבה לדאגה, אבל מחייב הרבה סבלנות.
דוד בן לולו מדגיש את הצורך לפעול ברגישות רבה. רביבים קולטת קהילה שעברה אסון, יש שונות בין חברי חולית לגבי יכולתם להכיל את האסון, הם זקוקים לקליטה מחבקת.
לגדול ולנהל חיי שגרה גם בתוך הכאוס
"לפני 7 באוקטובר היינו בתהליך קליטה של 18 חברים. קיבלנו החלטה להמשיך את התהליך. במהלך שהותנו בעין גדי קיבלנו ששה מועמדים לחברות" אומר יואב בוקעי, מנהל קהילת חולית
יואב בוקעי, מנהל קהילת חולית, הוא תושב ברור חייל שנבחר לתפקידו בדצמבר 2022. "בעשר השנים האחרונות, לצד שינוי אורחות החיים נעשתה פעולה מדהימה של קליטה. הקהילה ריבעה את מספר חבריה. ערב 7 באוקטובר היו בחולית 84 חברים. זאת קהילה הטרוגנית. יש עדיין בודדים מאלה שעברו מסיני למקום הנוכחי (חולית הוקמה ב-1982 בפתחת שלום), חברי הגרעין המייסד נמצאים בעשור השביעי לחייהם. חברי חולית מתאפיינים בשתי תכונות חשובות – פתיחות ונכונות לקלוט חברים חדשים, ואהבה וקשר למקום. כל אלה אפיינו את הקהילה לפני האסון, אנחנו משוכנעים שאותה הוויה תמשך גם בתהליך הבנייה המחודשת של הקהילה.
באותו יום נורא החברים הבינו מיד שיש אירוע יוצא דופן והסתגרו בממ"דים. שני חברי כיתת הכוננות יצאו להגן על הקיבוץ. הם זיהו כ-60 מחבלים שחדרו לקיבוץ ויצאו למסע הרג. הרבש"צ אבי קורין היה הראשון שדיווח לצבא על חדירת מחבלים ויצר קשר עם מפקד הגזרה. תוך פרק זמן קצר הוא נהרג בקרב עם המחבלים. גם מפקד הגזרה נפל בקרב בדרכו לחולית. הצבא הגיע לעזרה רק בחלוף שעות רבות, כאשר חברי הקיבוץ נותרו חסרי כל הגנה.
סביב שש בערב החל פינוי לקיבוץ גבולות. במהלך הלילה בדקנו טלפונית היכן נמצאים כל תושבי חולית (חלקם שהו מחוץ לקיבוץ באותו יום). בשעות הבוקר המוקדמות התבהרה התמונה: מי נרצח, מי נעדר ואת מי צריך לפנות. אחרי שסיימנו לאתר את כולם, הקהילה פונתה לעין גדי. 
במשך שבועות רבים עסקנו בתהליך של החזרת התושבים לשגרת חיים קהילתיים. לא כולם הגיעו לעין גדי, חלק נסעו להיות בקרב בני משפחה קרובים, אך הרוב נמצא באותו המקום. התחלנו להפעיל וועדות ולקיים פעילות קהילתית.
לפני 7 באוקטובר היינו בתהליך קליטה של 18 חברים. קיבלנו החלטה להמשיך את התהליך. במהלך שהותנו בעין גדי קיבלנו ששה מועמדים לחברות, אנחנו עדיין בתוך התהליך. זה מוכיח את רצון הקהילה להמשיך לגדול וגם בתוך הכאוס הגדול לנהל חיי שיגרה.
הקהילה שותפה לכל המהלכים, העיקרי שבהם המעבר לקיבוץ רביבים. בשבועות הקרובים יתחיל מעבר הדרגתי. כל משק בית יודע לאיזה קרווילה יכנס.
ברביבים חולית תהיה קהילה עצמאית, עם מוסדות פנימיים שיפעילו את כל צרכי הקהילה. במקביל נהיה שותפים בפעילויות של רביבים, מתוך בחירה אישית. השכונה ברביבים תהיה מרכז לכלל חברי חולית שנמצאים במקומות שונים בארץ.
אין לי ספק שהחיבור בין קהילת רביבים וקהילת חולית יהיה משמעותי לשתי הקהילות. אנחנו נעזר בניסיונה הרב של רביבים, ונשמח להביא לחברי רביבים את המיוחדות של קהילת חולית".
תשעה חודשים אנחנו מוצפים בסיפורים שהדמיון לא יכול היה להמציא. מציאות הזויה. כואבת ומצמיתה. כולנו בטראומה ממה שהתרחש ב-7 באוקטובר, ועדיין אנחנו בתוך סרט רע.
יחד עם זאת אנחנו מתעודדים כששומעים את היכולת של קהילת חולית לשקם עצמה ולצמוח מחדש.
