גליה בזק הילגר, מהיישוב גן-נר בגלבוע, מקדמת חינוך לחברה משותפת * במשך שנים היא פועלת בבתי-ספר להקניית ערכים וליצירת הבנה ושיתוף בין החברה היהודית והערבית * בראיון לעדינה בר-אל היא מספרת על עבודתה במהלך השנים ובעמותת "יוזמות אברהם" ועל השבר הגדול של ה-7 באוקטובר
גליה בזק הילגר מתגוררת ביישוב גן-נר עם בעלה הצלם נפתלי הילגר ועם חמשת ילדיהם. המשפחה נהנית בכל בוקר מן הנוף הנפלא הנשקף מן הגלבוע לעמק יזרעאל. הם אוהבים לטייל בארץ ובעולם וללמוד על תרבויות שונות. לגליה ונפתלי יש עניין משותף במיוחד בהכרה, קבלה וקיום משותף של תרבויות מגוונות.
"אני נולדתי בארץ לזוג הורים שעלו ממרוקו כבני נוער. אמי מהעיר מַקְנֵס ואבי מהעיר מָרָקֵש. הם פילסו את דרכם בתוך החברה הישראלית בשתי ידיים ובמאמץ מאוד גדול," מתחילה גליה את סיפורה. "אבי, יעקב בזק, היה איש ציבור שנים רבות. הוא שימש כדובר עיריית חיפה וניהל את אגף יחסי הציבור וקשרי החוץ של עיריית חיפה. זאת החל מתקופתו של ראש העיר אבא חושי ועד יונה יהב. אמי היתה עובדת קהילתית עם מבוגרים. הבית שלנו היה תמיד בית פתוח, חם וצבעוני. חברים רבים התארחו סביב שולחן האוכל בבית הורי ונהנו מבישוליה המעולים של אמי."
גליה נולדה בחיפה ושם עברו עליה ימי ילדותה ונעוריה. היא למדה בבית הספר היסודי "דוד ילין", בחטיבת הביניים "חוגים" בכרמל ובתיכון "ויצו חיפה" והמשיכה לשירות הצבאי בחיל הים בחיפה.
בהמשך למדה והיא בעלת תואר ראשון במדעי הרוח והחברה ותואר שני במנהיגות חינוכית. לאחר סיום הלימודים גליה החלה את הקריירה כאשת חינוך, בתחילה כמחנכת ובתפקידים שונים בתוך המערכת הבית ספרית. שש שנים היתה סגנית מנהלת. בשנת 2016 עזבה את משרד החינוך ועברה לנהל את מחלקת בתי הספר במועצה האזורית גלבוע.
פעילות משותפת בגלבוע
"במשך שש שנים הייתי אחראית על שבעה-עשר בתי הספר במועצה האזורית גלבוע, בהם למדו כעשרת אלפים תלמידים," היא מספרת. "במועצה האזורית גלבוע יש 33 יישובים, מתוכם 5 כפרים ערבים. התושבים הערבים מהווים כ-40 אחוזים מן האוכלוסייה בגלבוע."
"בעבודתי בגלבוע נפגשתי רבות עם החברה הערבית. נחשפתי לאתגרי החברה הערבית, לקשיים, לפערים, לחוסר השוויון ביחס לחברה היהודית, לתפיסה של מיעוט שחש קיפוח, וכן לקושי להשתלב בחברה היהודית שגורם לאבטלה גבוהה. נכנסתי לבתים על מנת לעזור ויכולתי לראות את מצוקות החיים של מבוגרים ושל ילדים, שלא תמיד מקבלים את המענה שהם זקוקים לו.
"כמנהלת תחום בתי הספר בגלבוע הובלתי תוכניות חינוך רבות. שמנו דגש על תוכניות המקדמות ערכים הומניים, סובלנות וקבלת האחר. ביחד עם 17 מנהלי בתי הספר, חלקם יהודים וחלקם ערבים, יצרנו פורום חינוך אזורי במטרה לחזק תהליכים לחברה משותפת. השפעתו של הפורום ניכרה בתהליכי החינוך בבתי הספר ובקהילה.
"אחת מתוכניות הדגל ברשות נקראה 'יחד בגלבוע'. במסגרת אותה תוכנית נפגשו ילדי גן חובה ותלמידי כיתות א'-ב' לאורך השנה וקיימו קשר ומגע דרך אומנות, תנועה ומוסיקה. 'יום השיא' של תכנית זאת כלל כ-3,000 ילדים שנפגשים ללימוד ולפעילויות שונות, שרים בעברית וערבית ורוקדים. גם היום, לאחר ה-7 באוקטובר, אנו נוכחים לדעת שקשר ישיר, מגע עם בן החברה האחרת, מצליח לצמצם חשדנות, פחד וריחוק וכן לחזק רגשות ועמדות חיוביים כלפי האחר.
"כחלק מעבודתי בגלבוע," מספרת גליה, "נפגשתי עם עמותת יוזמות אברהם. יצרנו שיתוף פעולה להובלת דגם 'לימוד משותף'. כל תלמידי כיתות ח' – יהודים וערבים – למדו אנגלית במפגשים משותפים, בהם נוצרו היכרות, קשר וקירבה בין התלמידים."
עמותת "יוזמות אברהם"
"יוזמות אברהם" הוא ארגון משותף ליהודים וערבים, אשר הוקם בשנת 1989, במטרה לקדם שילוב ושוויון למען חברה משגשגת, בטוחה וצודקת בישראל. שליחות הארגון היא לקדם שוויון ולכידות חברתית יהודית-פלסטינית בישראל באמצעות עיצוב מדיניות, השפעה על דעת הקהל וכן פיתוח והדגמה הלכה למעשה של מיזמים ותוכניות.
העמותה מפעילה מיזמים שונים לקידום חברה משותפת. לאור הצלחתם של המיזמים, מציעים אותם לקובעי המדיניות. זאת מתוך תפיסה, לפיה הממשלה והמדינה נושאות באחריות לקיום חברה מכלילה ושוויונית. בין השאר פועלת העמותה גם להעלאת מודעות לפשיעה בחברה הערבית ולצמצומה. מאז ה-7 באוקטובר הקימה "יוזמות אברהם" מטות בהם פועלים ערבים ויהודים בתוך הערים המעורבות לצמצום מתחים והעלאת שיתופי הפעולה.
"המהות של 'יוזמות אברהם' היא שינוי מדיניות," מסבירה גליה. "אנחנו מגיעים לחברי ממשלה ולכנסת כדי לספר על הפעילויות שלנו, להדגים בפניהם מה ואיך צריך לעשות כדי לקדם שוויון של יהודים וערבים, לגרום לחקיקת חוקים או מניעתם והקצאת משאבים ותקציבים לנדרש."
אחד התחומים להשגת מטרות אלו הוא תחום החינוך, אותו התבקשה גליה בזק הילגר לקחת על עצמה ביולי 2022. והיא אכן עשתה זאת: "בשנה הראשונה לעבודתי בארגון הצלחנו להטמיע את דגם ה'לימוד המשותף' במשרד החינוך. הכשרנו רפרנטים של 'המטה לחיים משותפים', כדי שיציגו וישלבו את התוכניות בבתי הספר, והכנו השתלמויות להכשרת מנהלים ומורים."
אבל אז הגיעו האסון והזוועות ב-7 באוקטובר, וכל הקשור לתהליכי חינוך לחברה משותפת קרס. השבר הגדול יצר מתחים וחוסר אמון, והיה גם חשש לאלימות בין יהודים לערבים בארץ. "הבנו שהמצב מחייב פעולה." מספרת גליה, " נפגשנו עם מנהלים וצוותי חינוך, בדקנו מה קורה בחדרי המורים, ולאט לאט התווינו תכנית חינוכית מותאמת לתקופה זו."
אחרי ה-7 באוקטובר
"לפי מחקר שערכנו במרץ 2024 בקרב 400 תלמידי תיכון ו-400 מורי תיכון – מחציתם יהודים ומחציתם ערבים – בנושא עמדות ויחס כלפי האחר, מסתבר שיש קיצוניות רבה יותר ביחס של היהודים לערבים, במיוחד אצל תלמידי תיכון. יש תחושה של שנאה וכעס וחוסר באמפטיה ואי יכולת להאמין בתהליכים לקיום משותף. גם מורים וגם תלמידים נעשו קיצוניים יותר," אומרת גליה.
"גם אצל הערבים יש מצוקה רבה אחרי ה-7 באוקטובר," היא ממשיכה. "יש להם את הכעס על מה שקורה להם בתוך החברה הישראלית וגם לגבי מה שקורה בעזה. רובם מגדירים את עצמם כערבים פלסטינים, ולרובם יש משפחות שנפגעו ונפגעות בעזה. לעומת זאת החברה היהודית לא מכירה לעומק את מה שקורה לתושבים בעזה, כי כמעט אין לכך ביטוי בתקשורת הישראלית.
"מתוך הכאב, העצב והצער על מה שקרה ב-7 באוקטובר, אנחנו מבינים ביתר שאת שאין לנו בררה אלא לחזק את היכולת שלנו לחיות בארץ הזו ערבים ויהודים יחד," היא אומרת. "ואם חלילה לא נצליח, החברה שלנו עלולה להתפרק מבפנים."
התוכנית החדשה
"בנינו תכנית חינוכית מותאמת לתקופה: אנו מבינים כי נכון עתה לפעול ביחד עם צוותי הניהול של בתי הספר ולעבוד בשלבים עם המורים בלבד, לא עם התלמידים. זאת ועוד, השלבים הראשונים של הפעילות צריכים להיות עכשיו בנפרד, חד לאומיים. כל חברה מתכנסת עתה פנימה בתוך הסיפור שלה, מתבוננת, לומדת ומתחזקת בתוך עצמה ומתוך כאביה.
"התהליך דומה בשתי החברות והוא מורכב ממספר שלבים: זה מתחיל מה'אני' – התעסקות בחברה שלי, אחר כך – אני שומע על האחר, בשלב הבא אני שומע את האחר, ולבסוף מתקיים המפגש עם האחר."
וכך מתקיים רצף של מפגשים בחדרי מורים. כל מפגש מתחיל בהרצאה מעוררת השראה ונוגעת במקומות הרגישים ובקונפליקטים. המרצים הם מומחים בתחום. בתום כל הרצאה מתקיימות סדנאות בקבוצות קטנות, בהדרכת מנחה ערבייה ומנחה יהודייה. הסדנאות נועדו לעיבוד מה ששמעו בהרצאה, בחינה אישית ובניית מסוגלות וכלים להחזקת מורכבות וניהול שיח של קונפליקט רגיש באופן מקדם.
הפעילות בחדר המורים הערבי
מתוך דיווחים של מנהלי בתי ספר ערביים, מסתבר שאחרי ה-7 באוקטובר – המורים נאלמו לגמרי, אפילו לא משוחחים על המצב ביניהם לבין עצמם בחדרי המורים, והם גם נעלמו מן הרשתות החברתיות. וזאת מתוך חשש שמשגיחים עליהם והם עלולים להיות מואשמים כמסיתים לטרור.
"לפיכך אנחנו משתדלים לבנות שיח בחדר המורים," אומרת גליה. "אנחנו מעלים נושאים רלוונטיים, כגון: מה קרה לנו אחרי ה-7 באוקטובר; מה קורה בנרטיב הערבי; מדוע כל אחד מאיתנו חווה את זה בנפרד וקשה לו לחוות זאת כחלק מהחברה; מה מפחיד כל אחד מאיתנו; ומה צריך לעשות כדי להתמודד עם הרגשות שלנו.
"המטרה שלנו," מציינת גליה, "היא לתת לאדם לדבר בתוך הקבוצה שלו, לתת לו רגע של ביטחון שהוא יכול להתבטא, וגם שיש לו את היכולת להתמודד עם המציאות הזו. יש לתת לכל אחד מהמורים הרגשה שהוא לא לבד, שהוא חלק מקבוצה, ובסופו של דבר לתת לו כלים להתנהל במורכבות הזו של החברה הערבית. ואז, בעתיד, הוא יצליח לנהל שיח עם התלמידים על נושאים חברתיים רגישים.
"בשלבים הראשונים בחדר המורים הערבי, על מנת לחזק אמון ויכולת לשיח כנה, אנו מקיימים הרצאות וסדנאות עם מובילים ערבים בשפה הערבית. ורק בשלבים שלאחר מכן אנו פותחים השיח על האחר ומפגישים את חדר מורים עם מרצים יהודים וסדנאות בהנחיית ערבייה ויהודייה יחד. כל שלב במפגשים הוא חשוב לבניית התהליך. אנו רוצים להאמין שהמורים יצליחו בעתיד לקיים שיח בחדר מורים ובתוך הכיתה על הסכסוך היהודי-ערבי, על מורכבות הזהות בחברה הערבית ועל כל נושא חברתי רגיש."
הפעילות בחדר המורים היהודי
"בחדר המורים היהודי המצב קצת שונה. באופן כללי המורים אינם חוששים לדבר על המצב, להביע את דעותיהם או רגשותיהם. יחד עם זאת, שמענו ממנהלי בתי הספר שיש מורים שחוששים להביע דעתם בחדר מורים או לעורר שיח על נושאים טעונים, כי הם חושבים שדעתם היא דעת מיעוט והם מבקשים להימנע מלעורר שיח שעלול להיות נפיץ ולגרום למתחים נוספים."
גליה מדגימה את התהליכים שעוברים המורים באמצעות פעילויות שנעשו לאחרונה בבית הספר "עמקים-תבור" במזרע, בו פועלים כ- 120 אנשי חינוך.
למפגש הראשון הוזמן המרצה ערן זינגר, איש תקשורת שחוקר את החברה הערבית בשנים האחרונות. הוא סיפר על מה שקורה בחברה הערבית אחרי ה-7 באוקטובר.
"ההרצאה שלו טלטלה את השומעים היהודים, שנמצאים כידוע במציאות קשה של מלחמה, של חטופים שלא הוחזרו, שעדיין לא מעכלים את האירועים של ה-7 באוקטובר. למעשה באמצעות ההרצאה אנו מאתגרים את המורים להיות חלק מחוויה מורכבת, שדורשת מהם הקשבה על האחר בתקופה כל כך רגישה."
למפגש השני הגיעו שני מרצים – ערבי ויהודי. האחד הוא סמיר קעדאן, מרצה באוניברסיטת תל אביב במחלקה לסוציולוגיה ופסיכולוגיה וגם מנהל את המחלקה של חברה משותפת בבית ברל, והשני הוא ד"ר רן קוטנר, מומחה ביישוב סכסוכים ושלום ומנהל המחלקה באוניברסיטת חיפה.
סמיר קעדאן סיפר לנוכחים על תהליך התפתחות הזהות האישית שעבר בילדותו ונעוריו ביישוב באקה אל גרביה, תהליך של הבנת המורכבות שלו כערבי בתוך מדינת ישראל. "כאשר שומעים את הסיפור האישי, לא ניתן להתווכח עם האדם על רגשותיו," אומרת גליה, "וזה 'מוריד את העוקץ' מהוויכוח ופותח את הלב להקשבה."
בסדנאות שלאחר ההרצאות יש שתי מנחות, יהודייה וערבייה. בסדנה המורים בוחנים את עצמם, מה הרגישו, מה אִתגר אותם, מה חסם אותם, עם מה הסכימו ועם מה לא. בסדנאות מקיימים סימולציות שונות להתמודדות עם קונפליקטים ובחינה עצמית. לבסוף מוצעים הכלים למורה לפעילות בנושאים רגישים.
בהמשך צפויים מפגשים נוספים באותו מודל – הרצאה וסדנאות. והשלב האחרון אליו שואפים – מפגש עם חדר מורים ערבי.
להתחיל מחדש
לסיום אומרת גליה: "אנחנו בהחלט מאמינים שהיכרות, מגע, קשר ישיר עם האחר, מצמצמים את החשש והחרדה, מרחיבים את הסובלנות והאמפתיה, ומקדמים את הערכים והרגשות שמאפשרים לנו לחיות פה ביחד.
"ה-7 באוקטובר קטע תהליכים שהובילו לכך, טלטל את החברה הישראלית ויצר חוסר אמון קשה וריחוק בין החברה היהודית לערבית. אנחנו רואים את תפקידנו כשליחות להזכיר לכולם מה חשוב ועל מה אסור לנו לוותר. מתוך הניסיון הרב שהארגון 'יוזמות אברהם' צבר אנו משתדלים לחנך להקשבה, לרגישות, להבנה של המציאות המורכבת ולבניית חברה משותפת יהודית-ערבית."
