לוקח ת'זמן 

סבלנות וחוש טכני לא חסרים לשרגא שר מקיבוץ דורות שבונה שעוני קיר גדולים שכל חלקיהם עשויים עץ 

רבים מהאנשים שיצאו לגמלאות, זכו לשמוע את העצה הידידותית הבאה מבעלי ניסיון: "קח לך את הזמן, שום דבר לא בוער". שרגא שר (79), מקיבוץ דורות, גמלאי בחצי משרה, החליט לקחת את הזמן, תרתי משמע. בשלוש השנים האחרונות הוא בונה להנאתו שעוני קיר גדולים, שכל חלקיהם, כולל גלגלי השיניים, עשויים מעץ. עד עתה הוא הספיק לבנות שישה שעונים כאלה, ועוד ידו נטויה. 

"עד היום עבדתי לפי תוכניות מוכנות של דגמים", הוא מספר, "ורק באחד השעונים יצרתי את העיצוב באופן חלקי. בהמשך אני מתכנן ליצור שעון שיעוצב במלואו על פי הדמיון החופשי שלי".  

מה הם שלבי העבודה על השעון? 

"אם יש תוכנית קנויה עובדים על פיה. ברוב השעונים פשוט שלחו לי דפים עם שרטוטים של החלקים בגודל המקורי שלהם. את השרטוטים האלו הדבקתי על העץ, וניסרתי אותו בסבלנות רבה עד שיצא גלגל שיניים או חלק אחר של השעון. בגרסה משוכללת יותר קיבלתי את השרטוטים כקובץ באינטרנט, שאותו הדפסתי ובהמשך גם הדבקתי וניסרתי". 

ממי אתה קונה את התוכניות? 

"יש אנשים, בעיקר בארצות הברית, שמכינים תוכניות כאלה. אחד מהם גר בהוואי והוא מאוד ידוע למי שמתעניין בתחום. בזמן האחרון התחלתי לעבוד עם מכונת CNC, שאני מתכנת לה את החלקים והיא חותכת אותם במדויק באופן אוטומטי". 

מקובל שגלגלי שיניים חזקים עשויים מתכת. השעון יכול לפעול לאורך זמן עם גלגלי שיניים מעץ? 

"אין עם זה שום בעיה. הכוחות שעובדים על גלגלי השיניים הם לא גדולים מדי, והגלגלים שעובדים בכוחות יותר חזקים עשויים בתוכנית מעץ יותר עבה. הם לא נתונים למאמצים גדולים. לגבי השחיקה אני חושב שהגלגלים מתוכננים להחזיק מעמד עשרות שנים, לפחות כאורך חיים של בן אדם. אצלי כמובן גלגלי השיניים עוד לא נשחקו". 

שר אינו היחיד בארץ שעוסק כתחביב בבניית שעונים מעץ. "יש עוד שעונים בארץ שנבנו בטכנולוגיה הזאת", הוא מציין, "אני מכיר אדם אחד שעשה דברים מדהימים. הוא בנה שעונים יוצאים מן הכלל, שיצא לי לראות אותם. התייעצתי איתו פה ושם, וקיבלתי ממנו עצות טובות. אני יודע שיש עוד אנשים שעוסקים בזה, אבל אין לי קשרים איתם".  

אתה גם משכלל את בניית השעונים? 

"בהחלט. גם בשעונים שבניתי על פי תוכנית, עשיתי מספר שיפורים בצד הטכני. קשה קצת להסביר את זה למי שלא מכיר את פעולת השעון. אני רק אציין שהכנסתי מנגנון ויסות בתוך חלקים קיימים, מתוך הניסיון שלי והידע על החלקים שצריכים ויסות". 

דורך פעמיים ביממה 

באוקטובר הקרוב שרגא שר יגיע לגבורות. הוא נולד בקיבוץ דורות, ללני ושלמה, שהיו מדור המייסדים. נשוי באושר לברכה, והם הורים לארבעה בנים נפלאים, וסבים לעשרה נכדים מקסימים. את ילדותו העביר בבית הילדים של הקיבוץ השיתופי, שכלל כמובן לינה משותפת שגם חלק מילדיו התחנכו על פיה. כשהגיע לגיל בית הספר היסודי ניסו חברי הקיבוץ הצעיר של אותם ימים לקיים בית ספר בכוחות פנימיים, וכך יצא שאותו מורה שלימד היסטוריה היה גם המורה להתעמלות והמורה לזמרה. כשהגיע לגיל תיכון צורפה קבוצת בני הקיבוץ של שרגא לקבוצה מקבילה במשמר השרון, וכך התחנכו ילדי דורות הרחק מהבית. שרגא וכמה מחבריו למדו בבית ספר מקצועי בנתניה, מתוך כוונה שישתלבו בהמשך במפעל הברזים והמגופים שהיה באותה עת המפעל המרכזי בקיבוץ. במשך מספר שנים הוא עבד במפעל, ובשלב מסוים יצא ללימודי הנדסה בטכניון, והמשיך לאחר מכן לעבוד במפעל כמהנדס. בסך הכול עבד 23 שנים במפעל, שב-2007 נמכר על ידי הקיבוץ לחברה חיצונית. 

"כשסיימתי לעבוד במפעל עשיתי הסבה למחשבים", מספר שר, "ועבדתי בתחום הזה קרוב ל-30 שנה. עבדתי ביחידת מחשב אזורית, שנקנתה על ידי חברת אמן, שגם היא נקנתה על ידי חברה יותר גדולה. הבעלים התחלפו אבל אני המשכתי לעבוד בדיוק באותה עבודה באותו מקום. היום אני מטפל רק במחשבים של הקיבוץ בחצי משרה, ובחצי השני אני נהנה לעשות דברים שאני אוהב כמו בניית השעונים". 

חדר המחשב שהיה לשרגא בבית הפך לחדר העבודה לבניית השעונים, ובחדר הזה תלויים שני שעונים מעשה ידיו. אחד השעונים האלו הוא הראשון שנבנה על ידו והוא כבר אינו פועל, והשעון השני הוא השעון הכי מוצלח שיצר. שעון נוסף שלו תלוי בסלון, ואחת המשימות השגרתיות שלו היא לדרוך את השעונים הפעילים פעמיים ביממה כדי שיעבדו כסדרם. שעון נוסף מתוך השישה שבנה, נמצא עכשיו בשיפוצים בחדר העבודה. "עשיתי בשעון הזה שיפוצים רציניים", מתאר שר, "אבל עדיין לא סיימתי אותם. הפרויקט הבא שלי יהיה לבנות שעון שמתחילתו ועד תומו, יהיה מתוכנן, מעוצב ומבוצע על ידי". 

כשאני שואל אותו אם הוא גם מוכר את השעונים שלו, שרגא פורץ בצחוק גדול. 

"לא", הוא אומר, "קודם כול, אני לא יכול להיפרד מהם. חוץ מזה, קצב הייצור שלי הוא איטי. לפעמים לוקח חצי שנה עד שהשעון שבניתי מתחיל לתקתק. זה לא בדיוק קצב שמתאים לייצור מסחרי". 

אילו תגובות אתה מקבל מהחברים ומהמשפחה? 

"בני המשפחה מאוד תומכים בי על העיסוק המעניין שמצאתי, ואנשים זרים אפילו מתפעלים כשהם רואים את השעונים שבניתי. זה דבר לא רגיל מבחנתם, ולא פוגשים הרבה אנשים שעוסקים בזה. במשך שנים זה היה החלום שלי. עוד כשעבדתי במשרה מלאה, אמרתי לעצמי שיום אחד אצא לפנסיה וזה מה שאעשה. זה התחיל מזה שנתקלתי במקרה באינטרנט בחוברת שהנושא שלה היה מסור נימה, שעושים איתו כל מיני ניסורים ודברים מעניינים, ובין שאר הדברים שהיו בחוברת היו גם השעונים מעץ. כלי העבודה הראשון שקניתי היה מסור נימה חשמלי, שבלעדיו אי אפשר לייצר את השעונים. את השעון הראשון בניתי לפני כשלוש שנים, ומאז אני ממשיך עם זה להנאתי הגדולה". 

אתה ממליץ על העיסוק הזה לגמלאים? 

"אני ממליץ עליו למי שיש לו סבלנות ורקע טכני. ניצלתי לא מעט את הידע הטכני שלי בייצור השעונים, והצטיידתי בהרבה סבלנות עד שהגעתי למוצר המוגמר".