"לזרוע אור" – ביחד נצמח מזה 

מאז שהדס למדני יזמה את "לזרוע אור" ופנתה בקריאה להתנדבות בשתילת עציצים ועד היום, הצטרפו מעל אלף אנשים – מתנדבים ומתנדבות * עד עתה נשתלו ונמסרו כמויות בלתי נתפסות של עציצים – כ-20,000 עציצים 

שמו של מיזם זה טומן בחובו את כל הסיפור. הדס למדני היא היוזמת, המרכזת, המובילה של מיזם זה. ניתן לומר שהמיזם שיזמה ממש בימים הראשונים לאחר ה-7.10 – אוסף ומספר מי זו הדס למדני. 

באותם ימים עצובים יצאה הדס דרך הפייסבוק בקריאה להקמת מיזם של שתילת ייחורים ושתילים, גידולם ומסירתם למשפחות שפונו מביתם. תוך שעות נענו עשרות אנשים לקריאתה של הדס.  

נפגשתי עם הדס כעשרה חודשים מאז אותה קריאה והתוצאה היא  מיזם ארצי אלפי מתנדבים, גוף שמחויב בהנהלה, בחלוקת תפקידים, בעסק ברמה הארצית, שכולו וכולם עובדים בהתנדבות.  

כפר חיים 

הפגישה עם הדס למדני נערכה בבית הוריה במושב כפר חיים. סבה וסבתה של הדס היו ממקימי המושב. הוריה של דליה היו ממקימי מושב כפר ביל"ו.  

כפר חיים שבעמק חפר נוסד בשנת 1933. אחד המושבים הבודדים שלא נעשתה בו הרחבה. המושב נקרא בשם זה, משום שביום עלייתם על הקרקע נרצח חיים ארלוזורוב. מייסדי הכפר הגיעו מרוסיה ופולין. 

בשנים הראשונות החקלאים במושב התפרנסו מחקלאות מגוונת והקימו משקים מעורבים. בהמשך, חקלאים רבים מהמושב פיתחו וגידלו פרחים במשקם. כך גם, אילן ודליה, הוריה של הדס.  

דליה ואילן, בני 88, נראים מצוין. "במשך שנים גידלתי סוגים שונים של פרחים, למדתי והתמחיתי בגידול פרחים. גידלתי גיפסנית, ציפורן רוסקוס. היה לי משק פרחים מאד גדול," מספר אילן. דליה ואילן ושותפים מלאים ותורמים ככל יכולתם ביוזמת "לזרוע אור". עיניהם של אילן ודליה נוצצות כשהם מדברים על התרומה והשותפות שלהם.   

אילן ודליה, באהבתם הגדולה את ענף הצומח, נתנו לשלושת ילדיהם שמות של פרחים: ניצן, תומר והדס. הילדה הרביעית נולדה  ממש בימי מלחמת יום כיפור ונקראה זוהר, על שם הטיס זוריק לב, שנהרג במלחמה. זוריק היה בן כפר ביל"ו וחבר יקר לדליה.  

הדס גדלה במושב. ילדה שלישית במשפחה, בת אחריי שני בנים. הדס מספרת: "השתרכתי אחרי שני האחים הגדולים שלי, הייתי הקטנה בחבורה. כך, רכשתי כישורים של בנים. עבדתי במשק בבית המלאכה של סבא שלי, סבא שלי היה אדם עם יכולות וכישרונות גדולים ברמה הטכנית. ממנו ומאבא למדתי את כל מלאכות המשק, גם ברמה הטכנולוגית הגבוהה ביותר.  

"אמא וסבתא הקנו לי ולימדו אותי את מלאכות הבית. סבתא לימדה אותי לסרוג ולתפור. סבתא הייתה מורה לתפירה והקימה מפעל תפירה. הימים של פעם היו ימים של צנע והסתפקות במועט. סבתא היתה מומחית במחזור בדים וחומרים על מנת לתפור, לסרוג וליצור. סבתא הייתה דמות מאד כריזמטית ומשפיעה. ממנה למדתי וינקתי המון כישורים, יכולות והיא הייתה עוגן חזק. הייתי ילדה ספורטאית. התעמלתי בהפועל עמק חפר, הייתי אלופת הארץ בריצת 800 מטר ו-1,500 מטר. הספורט התחרותי גבה מחיר מאד גבוה של פציעות.  

"השתחררתי מהצבא, פניתי ללימודים באוניברסיטה והשקעתי את כל כולי בלימודים, זנחתי את הספורט. תואר ראשון למדתי מדעי החיים. התואר השני היה לימודי ביוכימיה. בחרתי בתחום הזה, כי רציתי להבין ולדעת לעומק.  

"בתואר השני התוודעתי למקצוע רפואת השיניים. החלטתי ללמוד רפואת שיניים ולהיות רופאת שיניים. התחלתי ללמוד ממש מאפס, ושנים רבות אני רופאת שיניים.  

שינוי בתפישה 

"באותן שנים, היו לי הישגים יפים, הייתי מאד משימתית. בתוכי היו תחושות של חוסר סיפוק, המושג אושר לא היה בלקסיקון שלי – ידעתי שאני צריכה לעשות שינוי.  

"הכרסום הפנימי הביא אותי לטיפול פסיכולוגי. דבר שהיה מאד לא מקובל באותם ימים, בטח שלא במגזר המושבי. החלטה זו  והתהליכים שעברתי יצרו מעיין נביעה חדש בחיי. כשאני מתבוננת במי שהייתי  אני יכולה לומר שהייתי טיפוס משימתי עם כישורים רבים של ביצוע משימות מוגדרות. כל משימה שהצבתי לעצמי – עמדתי והצלחתי בה. הטיפול הזה שינה את מסלול חיי הרגשי, הפנימי. הייתה זו פריצה גדולה בעבורי בהרבה מישורים ומובנים. 

"השינוי הגדול שעשיתי בטיפול הפסיכולוגי הייתה ההבנה שחשוב לי לממש הרבה חלקים בתוכי והביא אותי להחלטה להיות רופאת שיניים  בקופת חולים הכללית, על מנת לטפל ולרפא וגם לממש עוד רצונות וחלקים בתוכי. התמקדתי בצד המקצועי, אני מתפרנסת מהיותי רופאת שיניים, לא קריירה.  

"באותן שנים הייתי אם צעירה, התפתחתי גם ביכולות התקשורת הבין אישית עם ילדי עם הסביבה האנושית שלי. הבנתי שהחיים אינם נוסחה מתמטית, החיים יקרים וחשוב לי לחוות סיפוק ועניין בכל מערכות חיי. הייתי בת 35 וחזרתי לעסוק בכל התחומים אותם אהבתי ושהקנו לי שימחה בילדותי.  

"הבנתי שאני צריכה לעשות ולעסוק בגם וגם וגם. חזרתי לשיר, לנגן, לעסוק בגינון ועוד. פיתחתי את האינדיבידואל שלי ואחת התכונות שפיתחתי הייתה יכולת התגמשות. לא עוד קצוות. החיים הפכו רכים יותר, מאפשרים.  

"בתחילת שנות הארבעים שלי התחלתי להתנדב בבתי ספר בתחום איכות הסביבה, המחזור. נחשפתי לילדים שלא מוצאים את דרכם בכיתה במסגרת הכיתתית. פניתי ללימודי הגינון הטיפולי בסמינר הקיבוצים.  

"למדתי הוראת סביבה וגינה באמצעות גינון ופיתחתי כלים טיפוליים בתחום האומנות. פיתחתי את  תחום האומנות האקולוגית,  זהו תחום מופלא של שילוב אלמנטים מהטבע באמנות.  

"נוצר בתוכי איזון בין החיים המקצועיים ובין היכולות, הכישרונות ותחומי העניין בחיי. היה זה כמו איסוף סך ילדותי ובגרותי למימוש. כל שלמדתי מסבא וסבתא מהוריי, מהחיים במושב, נאסף ופרץ.  

"לפני שנתיים ראיתי שמחפשים בקניה רופא שיניים, באזור נידח של המסאים מרה. החלטתי להתנדב ולנסוע לטפל שם. נסעתי פעמיים. פגשתי אוכלוסייה שונה. נסעתי לבד, הייתה זו התנדבות פרטית שלי. הייתה זו התנסות יוצאת דופן – התחברתי לאנשים שם, חיבור ברמה כזו שעלה בי רצון לאמץ את אחד התינוקות שם.  

"הייתי שם בתפקיד של רופאת שיניים ובזמן הפנוי הייתי וביליתי עם הנערות והתינוקות שם. הייתי שם פעמיים. בפעם הראשונה נסעתי לבד לחלוטין ובפעם השנייה דודתי הצטרפה אליי." 

להביא אור לאנשים 

ה-7.10 הגיע. הדס המשיכה לעבוד כרופאת שיניים, בשעות הפנאי עסקה בזריעה ושתילה שתילים ועציצים. במידה רבה היתה זו  התרפיה שלה, חלק משגרת חייה. לאחר מספר ימים, כשהסתבר ששני חבלי ארץ, מאות משפחות פונו מביתם למלונות, למקומות שונים בכל הארץ, הדס חשבה לעצמה: "מדוע שלא נרכז ונפעל למען אותם אלו  שהשאירו את ביתם מרחוק ונפעל לשיקום הגינות שנחרבו, ממש כפי שאני עושה כך, יחד נוכל לפעול וליצור ולהביא אור לאנשים. 

"כתבתי בפייסבוק שמי שרוצה להצטרף לפרויקט שיכתוב אני. מישהו כתב וענה שהוא ראה יוזמה דומה, פניתי אליו ויצרנו שיתוף פעולה, יצרנו צוות. לא היה מודל כזה בעבר.   

"היינו רק בנות  בהתחלה. החלטנו לקרוא למיזם 'לזרוע אור'. הקריאה הזאת הביאה עימה מאות מתנדבים. הפכנו למיזם בקנה מידה ארצי.  על מנת להיות יעילים ועם עשיה הולכת וגדלה, עשינו מספר דברים: למשל יש לנו רכזים אזוריים בכל הארץ. רכז אזור הוא שקולט את העציצים שגודלו על ידי מתנדבים בכל האזור. לדוגמא: בחיפה יש משפחות מפונים. רכז אזור חיפה מרכז את העציצים, אלו שמגדלים המתנדבים – ומפנה את העציצים למשפחות.  

מוסדות חינוך רבים התגייסו למיזם "לזרוע אור". מאותה קריאה בפייסבוק, לקחה הדס על עצמה לגייס ולרתום אירגונים להתנדבות  יחד עם אנשים פרטיים שמתגייסים למען הפרויקט.   

הדס: "אני מתעסקת  בפרטים הקטנים ביותר ובמקביל מנהלת הכל ברמה הארצית. יש התעסקות בהמון פרטים קטנים. כל עציץ שאנחנו מביאים למפונים אנחנו אורזים באריזת שי. מיוזמה קטנה הפכנו לארגון שצומח כל הזמן.  

"המציאות משתנה כל הזמן, ועם המציאות המשתנה השתנו המטרות. בשבועות הראשונים התרכזנו בתושבי עוטף עזה. שמנו עצמנו למטרה לשקם את הגינות שבעוטף ולהביא לכל משפחה עציצים, כדי שיהיה להם צמחים לטפח ולגדל. 

"לאחר תקופה הבנו שמשפחות שפונו נמצאות בכל הארץ. עשינו דגלונים עם הלוגו של המיזם. בכל עציץ אותו אנו מוסרים יש דגלון.  הכנסנו את הדגלון עם הלוגו משני טעמים: 1. כדי שאנשים ידעו מאיפה הגיעו העציצים אותם קיבלו. 2. אנחנו כותבים אינפורמציה על הצמח. הכל בהתאם לאנשים להם אנו מוסרים את העציצים שלנו. יש משפט  הכתוב על כל הדגלונים: 'ביחד נצמח מזה'." 

נשות מפתח מכל הארץ 

המיזם "לזרוע אור" מחייב עבודה והשקעה יומיומית. הדס עובדת כ-20 שעות בשבוע ברפואת שיניים ויותר משלושים שעות בשבוע במיזם זה.  

הדס: "אנחנו לא קונות עציצי פלסטיק. משתלות תורמות לנו עציצים  וחומרים ואנשים משתמשים שימוש חוזר בעציצים שלהם. הכסף היחיד אותו אנו משקיעות הוא בתערובת השתילה. יש קבוצות ווטסאפ אזוריות, בקבוצות אלו נוצרים קשרים ושיתופי פעולה מיוחדים במינם. המתנדבים מגדלים צמחים בעציצים או מייחורים או מהשרשה או מהנבטה של זרעים. כל אחד תורם ועושה על פי הבנתו.  

"חשוב לי מאד שאנשים ייהנו  מהגידול, מהתרומה. ישנם סוגים שונים של עשייה והתנדבות. מטפלים בגנון לוקחים חלק במיזם, חוות חקלאיות  וגינות קהילתיות.    

"אני רוצה לציין במיוחד את חוות הנוי בעמק חפר, שאנשיה לקחו חלק  משמעותי  במיזם. הם משתפים פעולה ומהווים אכסניה ובית לצמחים והעציצים. יש לנו אנשי מפתח שמגדילים ראש ולקחו על עצמם תפקידי ניהול התפקידים שגדלים עם הזמן. ככל שגדלנו חילקנו בינינו תחומי אחריות. נשות המפתח באות מכל הארץ – טלי מהתענכים, אביטל מכוכב יאיר, תמר מרמת השרון, דניאלה מיבנה, יסמין וגליה מראשון לציון ונטע מתל אביב.  

"שמנו לעצמנו למטרה להביא סביבה ירוקה לאנשים שנעקרו מבתיהם, שנעקרו מהנוף הירוק שלהם ונקלעו לסביבות נטולות ירוק. מלונות, שכונות עירוניות. עבורי צמח הוא סימבול לצמיחה, עם מבט לעתיד. ברמה הסימבולית, צמחים מפתחים שורשים, משתרשים, משתקמים ומתגברים על מעבר טראומטי ופורחים. דרך הצמחים בעציצים אנו נותנים את החיבוק שלנו." 

אילן, אביה של הדס, מוסיף: "נעשו מחקרים שהוכיחו שסביבה ירוקה טובה ומיטיבה לבריאות האדם. הסביבה הירוקה מיטיבה הן לבריאות הפיסית והן לבריאות הנפשית. מתקיימות כאן הרבה מטרות מוצהרות ויש גם מטרות משנה.  

"ישנם הרבה אנשים כמונו שנרתמו למיזם זה ובכך ההצטרפות והתרומה הפכו למשמעותיים מאד ככוח מניע לאנשים מהגיל השלישי. אנשים ששותפים למיזם מקנים ורוכשים חוסן קהילתי. זהו מיזם שפועל ותורם הן למתנדבים והן לנתרמים ממנו. קבוצות מתחומי החינוך שהצטרפו, מקנות אחריות אקטיביזם והזדמנות לפתיחת ראייה והבנה על מצב המדינה ומה שקורה כאן." 

מיזם לטווח ארוך 

"יש כאן ערך מוסף עצום: חיבוק גדול המגיע יחד עם כל עציץ אותו אנו מצמיחים ומוסרים. המחבק נתרם ממש כמו הנתרם. מסתבר שהעציצים זוכרים מפגשים אנושיים." 

הדס מוסיפה: "אנחנו נותנים תשומת לב אישית לכל משפחה. אנחנו בקשב ובתשומת לב כדי לדעת מה הדרך בה אתם רוצים שנפעל? יצרנו רשת ארצית שבקשר עם אנשים שנפגעו מהמלחמה. מבחינתנו אין הבדל  בין מפונה מהדרום  או מהצפון. אנחנו בתשומת לב כל הזמן ופותחים עצמנו לכל אפשרות של נתינה.  

"ההתחלה הייתה לא פשוטה. קהילות של אנשים מדממים בנפשם פונו מבתיהם לאחר הטראומה הקשה. היה צורך ליצור קשר עם ראשי הקהילות. לאט לאט נוצרו קשרים.  

"הקמנו  חוגי גינון באילת לקהילת מפונים, גם בנתיבות יזמנו ועשינו שתילות משותפות. למעשה, זהו מיזם שמתפתח נדבך על נדבך. יד מרדכי לדוגמא היו הראשונים שהתפנו למלונות. דאגנו להם לעציצים בחדריהם. הם גם היו הראשונים שחזרו לבתיהם. נדרשה לכך הרבה עבודה. אסור לשכוח, הם היו במצב רגשי לא פשוט. היה צורך להיות מאד מדויק ולהיות עם כוונה האומרת ושואלת: מה יעשה להם הכי טוב? היה ויש צורך בהבנה בנפש האדם, הקשבה ורגישות, עם בירור הצרכים שלהם.  

"עבורי זהו מיזם לטווח ארוך, לשנים רבות, מיזם שעוזר לאנשים לחזור לחיים, ללכת מחדש ולמצוא את המשאבים הפנימיים  לחיים. אנחנו מדינה במשבר, יש במדינת ישראל אוכלוסיות גדולות שנפגעו. יש בפנינו עוד דרך ארוכה לשיקום ויצירת חיים מחודשים ומיטיבים.  

"בימים אלו לדוגמא אנו פעילים גם במשמר העמק. משמר העמק קלט את כפר עזה ממש בימים הראשונים של המלחמה. בימים אלו משמר העמק בנה שכונת קרווילות עבור המפונים מנחל עוז, מה שאומר, הקמת ישוב בתוך ישוב.  

"השטח עליו נבנו הקרווילות הוא שטח שצריך עכשיו גינון. שכונה זו לא קיבלה שום תקציב לגינון ציבורי. לקחנו על עצמנו להירתם ולשתול  ולהקים גינות. נוכחנו שמנהלת תקומה הבטיחה הבטחות אך אינה מקיימת חלק גדול מהן. במנהלת תקומה הבטיחו גינות, עכשיו הם אומרים, תסתדרו לבד.  

"ככל שאנו מתעמקים ונכנסים לעובי הקורה, אני רואה שלא נעשית שום חשיבה ותכנון לטווח רחוק. אחד הכללים שחרטנו על דגלנו, בלי פוליטיקה. כל מי שמצטרף  יודע זאת. מפתיע ומשמח לגלות שכל סוגי האוכלוסייה בארץ הצטרפו  ל'זרוע אור'. יש פעילים במיזם שהם מתנחלים מגוש עציון, מבני מנשה, דרוזים, בני עיר ובני הכפר. חתך אוכלוסייה עצום, מראה של הפסיפס הישראלי חברתי.  

"התחלתי כמיזם חברתי וכעת הוא גם מיזם שיקומי שמתאים עצמו למציאות המשתנה. בתקופה הקרוב 80 משפחות מכיסופים מתעדות לגור בעומר. יימצא איש המפתח איתו נוכל לתאם ולעבוד יחד על מנת לבנות גינות לציבור אנשים זה.  

"ההתחלה תהיה בשכונת מבנים שוממת, ותוך זמן קצר תהיה זו שכונה פורחת ירוקה ויפה. נוכחתי שכל מי שהצטרף ל'זרוע אור' נתרמים בתהליכים נפשיים, כמו דחיית סיפוקים ופרמטרים רגשיים נוספים. קבוצות של ילדים ונוער רוכשות ידע והתנסות בהשרשות, ייחורים ושתילה. ה-7.10 הפגיש את כולם עם קושי וכאב.  

"פנינו לקהילות גם לגביי בתי עלמין – הלוויות, אזכרות, גינון ושתילה. התחלתי בקריאה להצטרפות ויצרנו תנועה גדולה של עשייה בתחום הגינון. נוצר כור היתוך ברמה האנושית מפגשים אנושיים מרגשים ושיתופי פעולה יוצאי דופן. כור ההיתוך פועל הן בעשייה המשותפת וההירתמות מכל גווני הקשת של החברה הישראלית והן בין העושים במלאכה לנתרמים.  

"אנו עובדים עם כל קשת המצבים הסוציואקונומיים, ברמות הרגשיות, הפיסיות והכלכליות (משוקמים, פצועים, בעיות קוגניטיביות ופוסט טראומה). יש הרבה אנשים בודדים, חיילים בודדים לצד קהילות שונות עם כל המורכבויות שלהן. זהו המודל של החברה הישראלית. מודל של סולידריות, אחווה, אחריות אישית וחברתית, חוסן  ויצירת אחדות למען מטרה משותפת. 

זוהי אחדות בהתגלמותה מבלי לבטל את השוני בין האנשים. כל אדם כאינדיבידואל יכול לתת ביטוי אישי משלו, באופן שמתאים לו. מה שמשמח וקורה בשטח הוא שכל הזמן נוצרות עוד ועוד זרועות של עשייה ויצירה. יש אנשים שיוצרים כלים יפים לעציצים. זהו מודל רב מימדי. 

הדס: "המארג הזה, אותו למדתי בגינון הטיפולי, מתקיים ונעשה אצלנו. מתקיימת משוואה לא ליניארית. אין פתרון מוגדר אחד. תמיד יכנסו פרמטרים לא ידועים  שישנו ויביאו תוצאה שונה. אין שום יכולת לחזות מה יהיה…"  

עם סיומה של הפגישה בינינו אמרתי להדס: "הדס, יצרתם כאן מבנה שהולך וצומח עם סדר ואגון למופת. זהו מבנה יוצא דופן. את חייבת לתעד את השלבים של הצמיחה ממיזם קטן לארגון גדול. להערכתי, יום יבוא והמודל שבנית יהיה מודל לדוגמא. ועוד דבר, המאפיין הבולט של ארגונים נשיים הוא שיתופי פעולה יוצאי דופן, עם תפיסה של win win, 'לזרוע אור' הוא המודל של צמיחה, זריעת אור, אהבת האדם ואהבת הצומח.