"לחיות קרוב לאדמה" 

שניהם נולדו בירושלים ונתיבי החיים לקחו אותם למחוזות שונים * מעיין אחי יובל, טיילה באנגליה על סוס ועגלה עם גרופים של התרבות הקלטית ואלי לוי, החל בגננות, התפתח עד שהגיע לחקלאות * השניים נפגשו והחליטו להקים חווה חקלאית * החיפוש בארץ הביא אותם למושב גבעת יואב, בגולן, שם הם היום מתפרנסים מ"עלימאמא" – גן אורגני וחנות טבע 

מעיין אחי יובל הינה בחורה בשנות הארבעים שלה שסיפור חייה המרתק נשמע כמו לקוח מעלילת ספר. מעיין נולדה וגדלה בירושלים, תמיד היתה מוקד חברתי, תמיד הלכה בנתיבים אותם היא התוותה. שם המשפחה מעורר בי סימן שאלה. מסתבר שהשם אחי יובל, הוא לזכרו של יובל, דודה של מעיין מצד אביה, שנהרג בהיותו חייל.  

מעיין, בת בכורה להוריה, השתחררה מהצבא ונסעה למסע נדודים ברחבי העולם. מסע נדודים זה כלל את המזרח ואת אירופה. תקופה מסוימת היתה באנגליה, התחברה לאנשים מיוחדים, סוג של נוודים. שם, באנגליה, התניידה עם סוס וכרכרה.  

מעיין: "האנשים איתם הייתי הם אנשים שהיו מהתרבות הקלטית. התרבות הקלטית היא תרבות עתיקה  של נוצרים בצפון אירופה. הקבוצה אליה התחברתי היתה קבוצה מעורבת של אנשים מבוגרים וצעירים. הרגשתי  'בבית' עם אנשים אלו. שהיתי באנגליה כשנה חייתי בלונדון תקופה מסוימת.  

"הייתי בפסטיבל שעסק באקולוגיה, שם פגשתי את הגבר שהוא אבי בתי הבכורה. לאחר תקופה מסוימת, הפכנו לזוג וכעבור זמן נכנסתי להריון – ובחרתי להשאיר את ההיריון ולהיות לאמא. ההחלטה להשאיר את ההיריון, ללדת את הילדה הובילה להחלטה נוספת, לשוב לארץ  וללדת  בארץ שהיא ארצי ובשפה שהיא שפת אימי." 

מעיין חזרה לארץ ואז ילדה את בתה הבכורה: "ילדתי את טוליה, שם יוצא דופן ולאחר זמן נודע לי שזהו שם קלטי. היינו תקופה קצרה שוב באירופה, חזרנו לארץ והתיישבנו בישוב קדיתא הנמצא ליד הר מירון. בקדיתא היינו כחצי שנה. שם גרנו על שטח של משפחה שהיתה מאד מחוברת לאדמה. אם המשפחה ילדה את כל ילדיה בבית בלידות ביתיות.  

"אותה תקופה בקדיתא חידדה בעבורי את תפיסות חיי, את הבחירות שלי. בנקודת הזמן בה טוליה הייתה בת שנה וחצי ,אביה ומי שהיה בן זוגי עזב את הארץ. הבחירה ללדת את טוליה הייתה שלי בלי קשר לנסיבות. הייתה בי תחושה מאד חזקה שאני הולכת עם האמת שלי.  

"פניתי ללימודים, למדתי פסיכותרפיה גופנית. עזבתי את קדיתא, עברתי לגור קרוב להוריי. התחלתי בדרך עצמאית חדשה של בן אדם בוגר ואחראי שלוקח אחריות על חייו. הוריי מאד שמחו ותמכו בי. המשכתי ללכת עם האמת שלי. תמיד עבדתי קרוב לאדמה, התפרנסתי והייתי אחראית מרפאה. בעקבות לימודי התחלתי לטפל באנשים ובניתי לי קליניקה שהלכה וגדלה. הייתה בי תשוקה מאד גדולה לטפל. 

"פגשתי את אלי כשהייתי בת 32. הייתי כבר מעוצבת עצמאית וטוליה גדלה. אלי הוא אדם מיוחד במינו. אלי ירושלמי אף הוא. הוא נולד למשפחה דתית, כל בני משפחתו דתיים. אלי הוא היוצא דופן. אלי הוא אדם היודע ומכיר ומבין את שפת האדמה. הוא אדם אינדיבידואליסט, אי אפשר לכפות עליו מאום. אלי הוא אדם המחליט ובוחר את  חייו.   

אלי לוי, או כפי שאומרת מעיין, נראה בחזותו ממש כשמו: אליהו הנביא. אלי שגדל בגבעת זאב, התגייס לצנחנים. לאחר שהשתחרר מהצבא נסע לטייל בעולם, חזר לארץ ועבד כגננן בחברת גננות קטנה באזור שילת, שם למד גננות בסיסית. בהמשך, עבד בגן ירק אורגני בכפר רות. אחר כך למד פרמקלצ'ר. באותה חברה עשה את ההכשרה. 

מעיין: "העבודה ב'גן השדה' אצל רועי, הייתה האוניברסיטה שלו. שנינו מאמינים באקולוגיה, בשמירה על כדור הארץ, ההחלטה למצוא לנו חלקת אלוהים קטנה ולהקים מתחם ירקות אורגני היתה טבעית ובעיקר בשל ההחלטה של אלי לעבוד את האדמה, להתפרנס מהאדמה ולחיות על האדמה. היה זה הכי נכון וטבעי עבורנו לבחור אדמה בה נרגיש ונדע שזהו מקומנו הטבעי – 'בית'." 

מעיין מתארת את אלי כך: "אלי הוא אדם שהינו קסם מהלך. אלי ממגנט אליו אנשים והינו כמו זרקור של אור. פגשתי גבר המדבר את השפה שלי. נישאנו כדת משה בישראל עם חופה וקידושים. החלטנו לצאת למסע נדודים בארץ. החלטנו למצוא מקום שהוא הנכון בעבורנו, בו נוכל להקים חווה ולחיות קרוב לאדמה." 

מכפר רות הצפינו בני הזוג הטרי לרמת הגולן: "הייתה לנו תחושה פנימית שעלינו לצאת לדרך חדשה," מספרת מעיין. "היה לנו אוטו קטן. היינו טוליה, אלי ואני – שני כלבים וכמובן מזרונים. במשך חודשיים הסתובבנו. הגענו לאזור מבוא חמה והמקום מאד מצא חן בעינינו. לבסוף הגענו למושב גבעת יואב הסמוך, שכרנו במושב דירה קטנה – ואז בדקנו ולמדנו את המקום. היה לנו ברור שאנחנו רוצים להקים חווה אורגנית קטנה. אני הייתי בהריון ומועד הלידה התקרב.  

"ילדתי את חן לאחר מכן את בר ואת זיו, כשאנחנו כבר תושבי רמת הגולן. את כל הלידות שלי ילדתי בלידה ביתית וכל ילדיי היו בחינוך ביתי. הבנים נולדו בהפרשיי זמן קצרים. חן כיום בן אחד עשרה וחצי. בר בן עשר וזיו בן שמונה. גידול הילדים חפף להריונות, הלידה וגידול המשק האורגני שלנו."  

עלימאמא 

"התחלנו עם דונם אחד וגדלנו בהמשך," ממשיכה מעיין לספר. "גם גינת ביתנו היתה מקום בו גידלנו את הירקות האורגניים. בתקופה הראשונה מכרנו את הירקות ממש בסלון ביתנו, עשינו ימי שוק בתוך הבית. חיפשנו שטח אדמה שיכולה להכיל מפגשים בין אנשים. מצאנו שטח אדמה של שנים עשר דונם בגבעת יואב. המיקום והמקום של שטח זה יפהפה, ניתן לראות את הכנרת מהשדה.  

"בנינו סוכה במרכז השטח. הסוכה בנויה ביסודה מארבע כפות תמרים. הסוכה היא הסנטר וממנה יוצאות ערוגות של ירקות אורגניים. העברנו את ימי השוק מביתנו ועשינו ימי שוק בסוכה בשדה. הגדלנו ובנינו לול תרנגולות עם ביצי חופש. המקום נמצא כל הזמן בגדילה וצמיחה.  

"הצמיחה והגדילה יצרו צורך בבית אריזה. שכרנו בית אריזה שבו נוכל לארוז את התוצרת ולרכז הכול במקום אחד. ההמשך היה פתיחת חנות בבית האריזה למכירת התוצרת. צמחנו והגדלנו את סל המוצרים שלנו, שמבוסס על תוצרת מקומית וחקלאות אורגנית. עלימאמא הפך למרכז חברתי אנושי." 

עם הזמן בנו בני הזוג קהילת לקוחות וחברים מרוצים ואף יצרו קשרים חברתיים ענפים: "פתחנו בית קפה בשדה," מספרת מעיין. "בתקופת הקורונה הבאנו אמנים ועשינו הופעות בשדה שלנו. הייתה זו תקופה בה אסור היה להיפגש וההופעות בשדה הפכו לשם דבר ונוצרה תרבות בימים ההם. אנו עושים סדנאות שונות בשדה. חלקת האלוהים שלנו בה אנו מגדלים ירקות אורגניים הפכה לחלקת אלוהים פורייה ומשגשגת אף ברמה האנושית והתרבותית. יצרנו ימי קהילה בשדה. ימים בהם אנשים מגיעים לקטוף ירקות ולבשל יחד. המקום הפך ללב גדול ופועם." 

מדוע החלטתם לגדל גידולים אורגניים? 

מעיין: "בחירה זו נבעה מאהבתנו את כדור הארץ ואת האדמה. ההתייחסות שלנו בני האדם לגבי מי התהום, לגבי האוויר שאנו נושמים, מי השתיה שאנו שותים ועד העננים והגשם, הכול מושפע מהרעלים שנותנים לחקלאות שאינה אורגנית. אנחנו מאמינים שהטבע וחוכמת האדמה והיקום, הכול קיים בחוכמה זו. הכלו ישנו, הכול קיים ואנו בני האדם צריכים להיות במינימום התערבות כדי שיהיה שגשוג." 

מעין, שכאמור ילדה את כל ארבעת ילדיה בלידות טבעיות בבית, מוסיפה: "גם ללדת בלידה טבעית בבית,  זהו המשך של התפיסה שלי, שלידה היא משהו טבעי והנשים נולדו עם הידע והיכולת ללדת, ולכן יש לתת לתהליך הטבעי להתרחש."  

לאכול בריא 

החקלאות האורגנית הולכת וגדלה בשנים האחרונות. המודעות לתזונה בריאה גדלה, הן ברמה הבריאותית האישית שלנו כבני אדם והן ברמה הרחבה והגדולה של ההתייחסות לכדור הארץ. מסתבר שמגדלי הירקות האורגניים במהותם הופכים את שדות הגידולים שלהם לשדות פוריים בעוד מובנים. עלימאמא הוא מודל מיוחד במינו. בעלימאמא מגדלים גזר, ברוקולי, דלועים – דלעות ערמונים, פרובנס ויפנית, אבטיח ומלון (בעונה), כרובית, כרוב לבן וסגול, סלק, לפת, קולרבי, שומר, תירס, ירקות עלים ועוד – כולם אורגניים, כולל לימון ורימון אורגניים (זמינות המוצרים משתנה לפי העונה). כדי להשלים את המגוון, מעיין ואלי מביאים את חלק מהמוצרים ממשקים אחרים. 

אלי שיודע את האדמה הוא חקלאי שעובד כמו שחקלאים פעם עבדו. באופיו הוא חקרן וחרוץ, עובד עבודת כפיים ממש. מעיין ואלי הגשימו רצון וחלום להיות, להתפרנס ולחיות באהבה וקשב פנימי. עלימאמא נוצר, צמח וגדל משילוב האינדיבידואליזם של אישה זו וגבר זה.  

השנים הראשונות של מעיין באירופה בקהילת אנשים מיוחדת וההצמדות לדרכה. אלי בדרכו היוצאת דופן להיות לחקלאי ובמלוא מובן המילה הפך לעובד אדמה. שניהם יחד יצרו סינתזה שהצמיחה משפחה ובה בת ושלושה בנים ומרכז אורגני משגשג.  

כל אזור בארץ שונה ביסודו מאזור אחר. אנשי רמת הגולן הם אנשים שבחרו לגור בחבל ארץ צפוני זה. מרכז עלימאמא הפך למוקד משמעותי בצריכת הירקות האורגניים אצל משפחות רבות ברמת הגולן.  

נראה כאילו ההקשבה של מעיין ואלי לעצמם ולמאווייהם מדויקת בכל קנה מידה. כאילו והבחירה היא דו כיוונית. הם בחרו להקים מרכז לגידולים אורגניים ברמת הגולן וכאילו רמת הגולן בחרה בהם.