יש לה אפס סובלנות לחטטנות, חיבה למבטא בריטי, העדפה לתרבות מקומית וחלום להפריח את שממת הקיבוץ בתחום המוזיקה
רוני מגדירה עצמה "בנאדם של מוזיקה ושירה" ורוב חייה עסקה בתחום. עובדת כאחראית משרד בבית ספר "מקאמאת" למוזיקה מהמזרח בצפת "ובמקביל משתדלת לעשות מוזיקה מתי שאפשר – להקליט, לשיר באירועים בקיבוץ, לעבוד עם ילדים על שירים לטקסים". בשנה שעברה העבירה חוג שירה לילדות והשנה פתחה הרכב ווקאלי בסגנון גוספל בקיבוץ "שהוא ממש בחיתוליו ואני מקווה שיצליח". בעברה עבדה שנים רבות בבי"ס רימון למוזיקה בתפקיד מנהלתי, ובעברה הרחוק יותר שרה בלהקה צבאית ובהרכבים שונים. "החיים הרבה יותר יפים עם מוזיקה. חוץ מזה אוהבת מאוד לצלם, ליזום פרויקטים קהילתיים וליצור באופן כללי".
איזה איבר בגוף שלך מספר שאת מקיבוץ?
"ציפורניים גזורות בלי לק ופנים (לרוב) ללא איפור".
זיכרון ילדות מתוק שקשור בקיבוץ…
"טיולים בשלוליות ובוץ עם בני הכיתה שלי בתקופת היסודי. למדנו בקיבוץ רק ילדי הקיבוץ מכיתה א' עד ו', עם צוות חינוכי נהדר של מורות ומטפלות והרבה תוכן חינוכי לימודי וחווייתי. זה זכור לי כתקופה קסומה".
המאכל שהכי אהבת או הכי שנאת שהכינו בחדר אוכל?
"הכי אהבתי ביצים וצ'יפס שבעבר היו עושים פעם בשבוע בחדר אוכל. הכי שנאתי כבד עוף שהיה סוג של פלטה צמיגית".
משפט שאמרו לך על הקיבוץ שבחיים לא תשכחי…
"פעם אמר לי בוב הארט ז"ל (איש מיוחד מותיקי הקיבוץ) שבקיבוץ כולם מכירים אחד את השני אבל כמעט אף אחד לא מכיר אף אחד באמת".
אם היית יכולה לחזור בזמן , איזו עצה היית נותנת לנערה שהיית?
"שזה אולי נשמע מוזר אבל יש גם אנשים שלא גדלו בקיבוץ והם ממש סבבה, אז תשילי דעות קדומות".
מה השאיר אותך בקיבוץ כל השנים האלה?
"לא נשארתי כל השנים, מאז הצבא יצאתי וחזרתי כמה פעמים. ולפני חמש שנים חזרתי אחרי תקופה ארוכה במרכז הארץ. חזרתי לגדל את הבת שלי בקיבוץ ליד המשפחה ולאחרונה התקבלתי לחברות".
מה התכונה הכי "קיבוצניקית" שלך?
"ללא ספק מוסר עבודה גבוה, רצון לעשות למען הכלל ושאיפה לשוויוניות, וגם הומור בריטי שאופייני במיוחד לכפר הנשיא".
אם לא היית גרה בקיבוץ, איפה היה בית החלומות שלך?
"בקהילה של אנשים כמוני, עם הרבה טבע ורוח".
שריטה שהקיבוץ של פעם השאיר בך…
"אפס סובלנות לחטטנות, חיבה למבטא בריטי והעדפה ליצירת תרבות מקומית עצמאית על פני רכישת תרבות מבחוץ".
מה הפינה האהובה עליך בקיבוץ?
"משק ילדים (והבית כמובן, שלי ושל ההורים)".
איזה ענף מענפי הקיבוץ שכבר לא פעילים היית מחזירה לחיים?
"חדר אוכל כמובן, בית הספר המקומי ובית המלאכה של ג'יין תלם שהייתה אשפית של עבודות בעץ והייתה עושה חוגים לילדים ומבוגרים. בכל בית בקיבוץ היו יצירות מדהימות שהחזיקו שנים, שהילדים הכינו".
איזה חג קיבוצי הכי אהבת בתור ילדה?
"קודם כל חג המשק – בגלל ה"זיגים" (מערכונים קורעים מצחוק של הוותיקים בקיבוץ) ותחושה כללית של גאוות יחידה. וגם פסח, בגלל הסדר הקיבוצי העצום בחדר אוכל, ושבועות בגלל הטרקטורים עם כל התוצרת החקלאית".
תורנות בקיבוץ – איזה הכי אהבת?
"תורנות שבוע שמירה בשער שיצא לי לעשות רק פעם אחת בגיל 18 בערך. ארוחות שחיתות ליליות של צ'יפס ובשר על האש עם מלא חבר'ה…"
אם היית צריכה לנסח את ה"אני מאמינה" שלך בכמה משפטים, או לבחור מוטו לחיים, מה הוא היה?
"יצירה זאת התשובה כמעט לכל דבר".
האם יש איזושהי דמות מהקיבוץ שהשפיעה מאוד על מי שאת היום?
"ההורים שלי. אנשי רוח, ערכים ועבודה שמתמקדים בעיקר".
ספרי על חלום אחד שהגשמת וחלום אחר שעדיין לא אבל היית רוצה להגשים…
"להפריח את השממה בתחום המוזיקה בקיבוץ, ולעסוק במוזיקה לפרנסתי".
אם היית יכולה, היית מחזירה את הגלגל לאחור, לימים שלפני ההפרטה?
"בקיבוץ הישן היו הרבה דברים יפים ותמימים וגם הרבה סטגנציה. מבחינתי היתרון הגדול בלגדול בקיבוץ הישן השיתופי הייתה העובדה שגדלנו פחות או יותר כשווים מבחינה כלכלית. היום זה מאוד רחוק מזה וזה יוצר פערים בין משפחות וילדים שחיים באותה קהילה. אני אישית מתבאסת מתרבות הצריכה שיצאה מפרופורציה ובגדול יותר נוח וטוב לחיות בקהילה שחבריה שותפים לערכי יסוד בתחום הזה (למשל). מצד שני בקיבוץ של היום אין תורנות משלוח עופות".
מה הגעגוע הכי עמוק שלך?
"לשתי הסבתות שלי שכבר לא עמנו".
מה את מאחלת לקיבוץ שלך ל-20 שנה הבאות?
"שיפרח ושירגיש בית לכל מי שחי בו".
תגובה אחת
רק בגלל הרוח!! רוני המדהימה, מכל הבחינות