ריסוסי הזנה, האבקה, השקיה, דישון, דילול והגדלה, הגנת הצומח
ענת זיסוביץ חריט, מדריכת מטעים נשירים; דוא"ל: [email protected]
כרמית סופר–ארד, מדריכת הגנת הצומח (מטעים); דוא"ל: [email protected]
שלומי זרחין, מדריך גידול דבורים; דוא"ל: [email protected]
שמעון אנטמן, ישראל דורון, איל יונאי, יעל גרינבלט, זאב פרקש, איתי במברגר, ד"ר ליאור גור, דוד קלס
הקדמה
החורף האחרון החל עם צבירת שעות קור סבירה, בדומה לשנת 2025. עם זאת החל מתחילת פברואר חלה פחיתה משמעותית בצבירת הקור והתחממות ניכרת. הזנים המוקדמים אשר נהנו מצבירת שעות קור מספקת, נהנו גם מהאביב החם והמוקדם ונצפתה פריחה שופעת ואחידה. עם זאת, במרבית המקומות צבירת הקור נעה בין 50% ל 70% מהממוצע הרב שנתי. גם השנה, לא הגענו לממוצע הרב שנתי מבחינת משקעים, אך הפיזור של הגשם היה מיטבי לאורך העונה בניגוד לשנה שעברה.
ריסוסי הזנה חנקנית לתחילת העונה
כאשר העץ מתחיל בתהליך הפריחה והחנטה, הדורש אנרגיה רבה, השורשים עדיין אינם פעילים, ולעתים מערכת ההשקיה שדרכה ניתן הדישון אינה פעילה אף היא. לפיכך, משלב זה ועד לתחילת השקיה סדירה מומלץ לתמוך בגידול באמצעות מתן ריסוסי הזנה עלוותיים. ריסוסי ההזנה העלוותיים יינתנו לפני הפריחה ב'גרין טיפ' ובתום הפריחה בריכוז של 1%, מדי שבוע עד עשרה ימים, עד לתחילת הדישון. אם ידוע כי המטע מתעורר כשהוא סובל ממחסור הזנה באחד מהמיקרו-אלמנטים, ניתן לתקן זאת באמצעות ריסוס בתכשירים שמשולבים בהם גם מיקרו-אלמנטים, כגון מגנזיום, מנגן, בורון וכדומה.
בשוק מוצעים תכשירים חנקניים שונים, כמו: בונוס, עלוומיד, חנקת אשלגן, 23-7-23, 21-21-21 ועוד. לטיפול בדשנים לא נדרשת תווית הוראות לתכשיר בנושא הגנת הצומח, כפי שנדרשת בתכשירי ההתעוררות.
חומרים לשיפור חנטה
במסחר קיימים מספר חומרים הנועדו לשפר חנטה (סופר סט, ביוגרין, תכשירים המכילים בורון ועוד). ניתן להתנסות בחומרים אלו על פי תווית בעיקר בזנים בהם מתקשים לקבל יבול. רצוי להשאיר ביקורת לא מרוססת לשם ההשוואה.
האבקה והפריה על ידי דבורים
כוורות דבורים – הכנסת כוורות דבורים היא קריטית להבטחת תהליך ההאבקה וההפריה בזנים שאינם מפרים את עצמם. נמצא כי הכנסה מדורגת של הכוורות למטע תורמת לפעילות הדבורים, ובעקבותיה להעלאת אחוז החנטה. במקרה של חוסר במפרים ניתן לפזר ענפים פורחים של מפרים. את הענפים, כשהם במצב של פקעים תפוחים לפני הפריחה, מניחים בכלים עם מים, שאותם מפזרים כל עשרה עצים לאורך השורה. יש להחליף את זרי הפרחים מדי כמה ימים. במשמש ובשזיף יש להכניס כוורות דבורים ביחס של כוורת אחת לארבעה דונמים. מחצית מהכוורות יוכנסו ב-10% פריחה של הזן המאחר (כאשר יש שני זנים שונים הפורחים במטע), והמחצית השנייה – ב-80% פריחה. בחלקה שבה נטוע אפילו זן אחד הדורש הפריה זרה, יש להכניס כוורות, ויש לשקול הכנסת כוורות גם בזנים בעלי פוריות עצמית.
איכות הכוורות – הכלל החשוב ביותר לקבלת האבקה טובה הוא הכנסת כוורות חזקות להפריה. ניתן להעריך את חוזק הכוורת על ידי התבוננות בפעילות הדבורים בפתח הכוורת ביום שבו שוררים תנאי מזג אוויר נוחים. אם קצב הכניסה והיציאה של הדבורים אל הכוורות ומהן הוא מהיר ופעילותן רבה – סביר להניח כי הכוורת יעילה. מעבר לכך, ניתן להזמין (בתשלום) פיקוח על טיב הכוורות. למידע בנושא ניתן לפנות למועצת הדבש; טל': 03-5621515.
מיקום הכוורות – על מפה סכמתית של החלקה כדאי לסמן את מיקום הכוורות הרצוי (מספר כוורות ונקודות הצבה), ואותה למסור לדבוראי לפני העברת הכוורות לחלקה. בקביעת מיקום הכוורות יש להתחשב בגורמים שלהלן: המרווחים בין הכוורות, כשהמרחק המקסימלי בין עץ לכוורת יהיה לכל היותר 150 מטר (קרי 300 מטר בין כוורת לכוורת); מקומות חשופים לקרני השמש, כך שלא תהיה הצללה על הכוורות אשר תגרום לפחות שעות פעילות של הדבורים; מניעת הפרעה לפעילות השוטפת במטע; סמיכות למקורות מים, ובהקשר זה נציין כי רצוי לספק שקתות של מי ברז או ברז מטפטף לשתיית הדבורים.
ריסוסים – עם הכנסת הכוורות למטע מומלץ להימנע ככל האפשר מהריסוסים, אך אם יש בהם הכרח, יינתן ריסוס בשעות הערב והלילה, כשאין פעילות דבורים במטע, בתכשירים בעלי רעילות נמוכה לדבורים (ראה נספח 1 – מניעת נזקי ריסוס לדבורים במטע הנשיר). שימו לב כי גם במינים ובזנים שבהם לא מוכנסות כוורות, משום שהם מפרים את עצמם, יש להתחשב בהנחיות הכתובות בנספח 1, מאחר שהדבורים, במיוחד בתקופה זו של השנה, יגיעו אל החלקה מחלקות סמוכות.
תוספת דבורי בומבוס למטע
תוספת כוורות של דבורי בומבוס משפרת את החנטה ואת כמות הזרעים בפרי (בגרעיניים). את כוורות הבומבוס יש להכניס למטע כעשרה ימים לפני הפריחה, כדי לחזק את הכוורות החדשות שזה עתה יצאו מהמפעל. לא נעשה מחקר מסודר בנושא צפיפות הכוורות לדונם, ועדיף היחס של כוורת בומבוס אחת לשני דונמים. עדיף לפזר את כוורות דבורי הבומבוס לאורך השורה וכל כמה שורות.
השקיה ודישון
השקיה
בדרך כלל את יש להתחיל בהשקיה הסדירה כעבור 14-10 ימים מהגשם האפקטיבי האחרון (30 מ"מ), משום שמעוניינים שהעץ ינצל את מי הקרקע החורפיים. בשלב שבו אין עדיין עלווה המאדה את המים, הצריכה של העצים נמוכה, ולכן גם מנת המים המסופקת לעץ צריכה להיות קטנה. משלב התנפחות הפקעים וקבלת עלווה המאדה מים – יש להשקות באופן סדיר. יש לבצע בדיקת רטיבות קרקע לעומק 30 ס"מ באמצעות מקדח. אם הקרקע יבשה בעומק זה, יש להתחיל להשקות. במטעים צעירים יש להתחיל להשקות כבר מעתה ולדאוג לכך ששכבת הקרקע העליונה (מעל 30 ס"מ) לא תהיה יבשה. רצוי לתת מנת מים ראשונית גבוהה להרוויית כל חתך הקרקע. מנה זו תלויה בסוג הקרקע ובגשם שירד באזור. לאחר ההרוויה יש להמשיך ולעקוב אחר הרטיבות בעזרת חיישנים או כל אמצעי אחר, כאשר עיקר ההשקיה צריכה להתמקד בחתך העליון.
כדי לדייק בהשקיה ובמנת המים הניתנת למטע, מומלץ להיעזר במקדח קרקע, בטנסיומטרים או בחיישני קרקע המודדים רטיבות, ובעת קבלת עלווה – גם בתא לחץ. במקרה שאין מכשירי מדידה, רצוי להשקות בתקופה זו כחצי קוב לדונם ליום, פעם עד פעמיים בשבוע, עד לקבלת העלווה, ואז להגדיל את מנת המים. יש להתחיל להשקות במנות מים קטנות ובמרווחים גדולים, כמו לדוגמה, במנה של 3 קוב לדונם אחת ליומיים, במקום במנה של 1.5 קוב לדונם ליום. במהלך העונה, כאשר העץ מכוסה בעלווה, וכשמזג האוויר מתחמם, נגדיל בהתאם את כמויות המים להשקיה ונעבור מהשקיה דו-יומית להשקיה יומית. לקראת הקטיף, כשכמויות המים גדולות וכתלות בסוג הקרקע, ייתכן כי מנת ההשקיה היומית תחולק לשתי מנות יומיות.
ניתן להיעזר ביישומון ההשקיה ובטבלאות של משרד החקלאות (להורדה) לחישוב ההחזר היומי עקב ההתאדות. קישור לטבלת אקסל למקדמי השקיה: שזיף, משמש
על סמך טבלאות האקסל, המופיעות בקישור שלעיל, פותח יישומון (אפליקציה) לסמארטפון ל-IOS ולאנדרואיד, בשם "נתוני השקיה", ובו לוח השקיה לפי מקדמי השקיה והתאדות. המלצות ההשקיה מבוססות על סוג הצמח והאזור הגיאוגרפי, בשילוב נתוני התאדות פנמן, המתקבלים כל יום מהשירות המטאורולוגי. היישומון (אפליקציה) מאפשר למגדל להוסיף חלקות בהתאם לגידולים הקיימים במשקו, לערוך את נתוני החלקה ולשמור את המידע, תוך שמירה על פרטיותו.
דישון
המלצות הדישון במטעים ניתנות על סמך תוצאות בדיקות עלים, שנלקחו בהתאם להנחיות הדיגום במועד המתאים. לפי תוצאות בדיקות העלים, יש להכין תוכנית דישון מתאימה לעונה. ניתן להתחיל בדישון עם תחילת ההשקיה ובראשית הפריחה והלבלוב. באופן כללי, הדישון יכלול 20 יחידות חנקן ו-30 יחידות אשלגן במשך כל העונה, ורצוי לדשן בגופרת אמון, באמון חנקתי או באוראן נוזלי – בכמות של 1.5 יחידות לדונם לשבוע. במשמש, בשזיף, באפרסק ובנקטרינה מוקדמים, הנקטפים במהלך מאי-יוני, נדשן כך שבמשך שבעה שבועות עד לקטיף יינתנו בסך הכול 12-10 יחידות חנקן, וכ-15 יחידות אשלגן, ולכן כדאי להשתמש בדשן על בסיס אמון ביחס 8:0:12, כמו דשן טוב, או ביחס 6:0:9, כדשן עוז.
דוגמאות לתוכנית דישון
דשן מוצק
חישוב כמות הדשן לדונם עד הקטיף:
50 ק"ג גופרת אמון ו-50 ק"ג של חנקת אשלגן – בהנחה שיש כ-8-7 שבועות עד הקטיף, יש לחלק את הדישון ל-8-7 מנות, כשפעם בשבוע הדישון ייעשה בגופרת אמון, ופעם בשבוע – בחנקת אשלגן (ניתן לחלק ליותר מנות).
לאחר הקטיף, בחודש ספטמבר, יש להשלים את המנה ל-10 ק"ג גופרת אמון, ול-25 ק"ג חנקת אשלגן.
דשן נוזלי
עדיף לדשן ב-8-0-10 או דומיו במנה של 200 ליטר עד הקטיף. יש להשלים את הכמות בחודש ספטמבר באמצעות תוספת של 100 ליטר דשן שהרכבו 5-0-10.
הזנה ביסודות מאקרו ומיקרו נוספים
זרחן
תכולת הזרחן בבדיקות העלים צריכה להיות כפי המופיע בטבלה המצורפת (בעריכת יורם איזנשטדט ומוטי פרס).
המין אפרסק ונקטרינה שזיף משמש דובדבן ערך תחתון 0.14 0.12 0.15 0.2 ערך עליון 0.16 0.15 0.2 0.24
אם ערכי הסף נמוכים מהסף התחתון, יש להוסיף 10-6 יחידות זרחן.
בממשק רגיל יש לתת 5-3 יחידות זרחן בשנה. הדשן הזרחני אינו נשטף, ולכן אפשר ליישם זרחן כל השנה, אך עדיף לדשן בדישון הזרחני בעונת האביב, כך שיהיה זמין כבר בתחילת התפתחות השורשים.
יישום של 5-3 ליטר חומצה זרחתית בתחילת העונה ישרת שתי מטרות: האחת, שטיפת מערכת הטפטוף; והאחרת, דישון בכמות הרצויה של זרחן לעונה הקרובה.
מגנזיום – אם ההשקיה מבוססת על מים מותפלים, יש לתת 6 ק"ג מגניזל לדונם, המחולקים לשתי מנות בתחילת העונה.
ברזל – 1 ק"ג לדונם סקוסטרין או דומה לו, המחולק לשתי מנות בתחילת העונה.
מיקרו-אלמנטים – קיימים בשוק תכשירים רבים לתיקון מחסורי מיקרו-אלמנטים (ברזל, מנגן, אבץ, בורון נחושת ומוליבדן) הניתנים בריסוס עלוותי ו/או בהדשיה.
דילול וטיפולים להגדלת הפרי
האמצעי הזול ביותר לדילול הוא הגיזום, שבאמצעותו מפחיתים עומס פרי רב בעלות נמוכה. אמצעי נוסף הוא דילול פרחים, שבאמצעותו מפחיתים את פרחי העץ בשלב הפריחה או מסירים חנטים בשלב מוקדם, במטרה להפחית את עומס היבול הצפוי של העץ ולקבל פרי גדול ואיכותי. ניתן לדלל ידנית, באופן כימי ובמקרים מסוימים גם באמצעים מכניים.
יש לזכור כי בכדי להשיג פרי גדול ואיכותי, יש לשקול דילול כימי במינים שבהם יש חומרים מורשים, או לקצר ענפי פרי לצורכי דילול, ולהשלים את פעולת הדילול באופן ידני או באמצעים מכניים.
משמש
דילול
* הדילול הידני יבוצע מיד בתום הנשירה הטבעית, בתחילת התקשות הגלעין.
* מלבד הפחתת מספר הפירות לעץ, יש להפריד בדילול גם קבוצות של פירות.
* רצוי ליצור מרחק של כ-7-5 ס"מ בין פרי לפרי, ולא לאפשר מצב של יותר משני פירות לדורבן.
גיזום דורבנות
בחלק מזני המשמש הנישאים על דורבנות, ניתן לראות דורבנות במצבים שונים:
* דורבן פורח ומוציא עלים – המצב הטוב ביותר
* דורבן פורח ללא עלים
* דורבן ללא עלים וללא פרי – המצב הגרוע מכולם
במצב של ריבוי דורבנות מהסוג השלישי [דורבן ללא עלים וללא פרי] ניתן בעזרת מזמרה לגזום את הדורבן באמצעו. אחוזים ניכרים מהדורבנות הללו יצליחו במהלך העונה להצמיח עלים, ובכך לשמור על החיוניות והפוריות של הענף. דורבן שאינו מוציא עלים, יתייבש, ובשנה הבאה ייגרם חוסר בדורבנות.
טיפולים להגדלה ולהבכרה של פירות משמש
* ניתן לרסס את המשמש להבכרה ולהגדלת הפרי בחומרי צמיחה.
* מועד הריסוס חשוב ביותר, ולכן יש לבדוק את שלבי התקשות הגלעין ולהחליט בהתאם.
* הריסוס יבוצע כאשר החנטים במטע ברובם בגודל המתאים ויש התחלת התקשות קצה הגלעין.
* אין לרסס לפני שיש עלווה רבה. כדאי לאחר בכמה ימים את הריסוס כדי להשיג כיסוי עלוותי מיטבי.
* הריסוס יבוצע כאשר המטע אינו צמא.
* השפעת החומרים ניכרת היטב במטעים שבהם אין יבול עודף, ואין לרסס במטעים שבהם היבול רב.
* אין לרסס מטעים שבהם היבול נמוך (פחות מאחד טון לדונם), מחשש להיסדקות הפרי.
* הריסוס ייעשה בשעות הערב, כדי להבטיח רטיבות ממושכת לאחריו.
* אין לרסס בימים יבשים במיוחד או לקראת שרב.
* החומרים מקסים ואמיגו גורמים לעתים "לעלפון עלים" ואף לעצירת הצימוח, אך כעבור ימים אחדים מריסוסם העצים מתאוששים.
* בשנים האחרונות נכנסו למטע זנים חדשים, שעדיין אין בידינו די ניסיון לגבי טיפולי ההגדלה בהם.
טבלת טיפולים להגדלת פרי
חומר ריכוז באחוזים/ח"מ עיתוי משטח נפח ריסוס ל'/ד' מקסים 10-15 ח"מ (1-1.5 טבליות ל- 100 ליטר מים); לא יותר מ- 22.5 ח"מ; הריכוז הנמוך ליבול נמוך; הריכוז הגבוה ליבול רב. ראשית התקשות הגלעין; בעלווה דלילה רצוי להמתין לאמצע ההתקשות טריטון 100 x 0.025% 100 אמיגו 0.3% יש משטח בתוך החומר
שזיף יפני
דילול
* אם הפרחים נראים תקינים, יש מפגש טוב בין המפרים, והחנטה טובה מאוד – רצוי לדלל באמצעים כימיים.
* אם מתרשמים כי לאחר הדילול הכימי יש עודף חנטה, ניתן לגזום ולסלק ענפי פרי עודפים ולקצר ענפי פרי
(בעיקר חלשים).
* רצוי להשאיר פירות רק במרחק של 10-7 ס"מ בין פרי לפרי.
* בעומס פרי גדול יש לרווח יותר בעת הדילול, וניתן לעשות זאת גם באמצעות דילול דורבנות קצרים ושמירה
על מרחק של 7 ס"מ בין דורבן לדורבן.
* דילול ידני בשלבי חנטה מתקדמים (גודל פרי כאפונה ויותר) יבוצע כאשר החנטה וקבלת הפרי הן בטוחות.
טבלת דילול כימי בשזיף
חומר עיתוי ריכוז באחוזים משטח נפח ל'/ד' הערות אתרל ראש גפרור 3-4 מ"מ חנט 0.035-0.05% טריטון 100 x 0.025% 200-220 סגירת דיזות תחתונות עקב נגר. אין לרסס לקראת חמסין. עדיף לרסס במזג אוויר לח. אין לרסס 12 שעות לפני גשם, וככל שיש יותר עלווה – יש לרדת בריכוז. אם רוסס אלזודף מוקדם, רצוי להמתין לגודל חנט של 5-4 מ"מ. אתרל במידת הצורך בלבד – שבועיים לאחר הריסוס הראשון 0.035-0.04% טריטון 100 x 0.025% 180-200
טיפול להגדלת פרי
להגדלת הפרי ניתן לרסס אמיגו בריכוז 0.3% (300 סמ"ק ל-100 ליטר מים) בנפח של 150-100 ליטר לדונם, בהתאם לגודל העץ. מועד הריסוס הוא תחילת התקשות הגלעין. אין לרסס עצים שבהם היחס בין העלווה לנוף הוא לקוי או שעומס הפרי בהם רב במיוחד. למותר לציין כי יש לקרוא בעיון את תווית התכשיר ולפעול רק על פי הרשום בה.
טבלת טיפולים להגדלת פרי
חומר עיתוי ריכוז באחוזים משטח נפח ל'/ד' הערות אמיגו ראשית התקשות הגלעין;
בעלווה דלילה רצוי להמתין לאמצע ההתקשות0.3% ללא משטח, כיוון שיש משטח בתוך החומר 100 לא לרסס על עצים עמוסים. יש לרסס על מטע שאינו צמא.
עיכוב צימוח
רגאליס וקודוס הם מווסתי צמיחה המיועדים לריסון הצימוח בשזיף על ידי עיכוב התארכות ענפונים. ריסון הצימוח תורם לחיסכון בזמן הגיזום ולחדירה משופרת של אוויר ואור לחובו של הנוף. משך הפעילות של החומרים קצר יחסית ומסתכם בכ- 3–4 שבועות.
חומר עיתוי ריכוז באחוזים משטח נפח ל'/ד' הערות רגאליס (גולדן קינג סנגולד בלק דיימונד פרמייר) טיפול ראשון יינתן באורך צימוח של 5-3 ס"מ, וריסוס נוסף יינתן כעבור חודש 0.4% ביישום בודד 0.2% ביישום של שני ריסוסים BB5 0.2% 120-100 אין לרסס עצים עם עוצמת צימוח חלשה, כשהמינון הגבוה לעצים עם עוצמת צימוח חזקה. אין לרסס בסמוך לגשם, ויש לשמור על מרווח של לפחות 10 שעות מגשם. אין לשלב רגאליס עם ריסוסי חנקת סידן למניעת גומה מרה,
וכן עם ריסוסים לדילול פרי. בשילובים ירוסס קודם הרגאליס בהפרש של 3-2 ימים מהאחרים.קודוס (440 פורצ'ן) טיפול ראשון יינתן על צימוח באורך 15-10 ס"מ, וריסוס נוסף יינתן כעבור חודש 0.2% BB5 0.15% 150-100 אין לשלב בתכשירים אחרים, ובמיוחד בדשן עלוותי המכיל סידן או בתכשירים המכילים ג'יברלין. יש לשמור על מרווח של 3 ימים בין ריסוס בקודוס לריסוס בדשן עלוותי המכיל סידן, תכשירי ג'יברלין או חומרי דילול.
אפרסק ונקטרינה
דילול
* באפרסק ונקטרינה בהם אין פתרון לדילול כימי, האמצעי הזול ביותר לדילול הוא הגיזום. ניתן לעשותו גם בפריחה ובשלבי החנטה.
* לפני הדילול הידני ניתן לבצע גיזומים, להרחיק ענפים עודפים ולא איכותיים (ענפי פרי דקים מאוד) וענפים שלא נשאו פרי. ניתן לקצר ענפים חד שנתיים ארוכים מדיי בעלי מספר רב של פרחים.
* מלבד הפחתת מספר הפירות לעץ, יש להפריד בדילול גם קבוצות של פירות.
* רצוי ליצור מרחק של כ-7-5 ס"מ בין פרי לפרי ולהשאיר מספר פירות רצוי בהתאם גם לקוטר הענף.
* הדילול הידני בזנים המוקדמים בהם היבול מובטח יבוצע כמה שיותר מוקדם.
* בזנים הנוטים למומיות או בהם היבול אינו מובטח עקב חוסר בשעות קור, יש לחכות עם הדילול עד לאחר שהחנט הגיע לקוטר 25-30 מ"מ בו ניתן להבחין בין המומיות לפרי תקין.
*בזנים בעלי נטייה לנשירת חנטים יש לבצע את הדילול לאחר נשירת החנטים (בזנים המאוחרים גודל החנט הנושר הוא 3-2.5 ס"מ).
טיפול להגדלת פרי
החומר "טורבו" קיבל רישוי להגדלת פרי באפרסק ובנקטרינה. התכשיר טורבו הוא מווסת צמיחה המכיל ציטוקינין סינתטי, הגורם לזירוז חלוקת התאים בחנטים. נזכיר כי בעת השימוש בחומר חדש רצוי להשאיר במטע שורות ביקורת שאינן מרוססות.
טבלת טיפולים להגדלת פרי
חומר עיתוי ריכוז משטח נפח ל'/ד' הערות טורבו נשירת עלי כותרת או חנטים בקוטר 15 מ"מ 20 ח"מ (80 סמ"ק ב 100 ליטר מים) אקוטק 0.025% או טריטון 0.025 100-150 בזנים מוקדמים, כמו זינקל או בנימינה, או בזנים שבהם הפרי נוטה לגודל קטן – מומלץ ליישם פעמיים: בשלב נשירת עלי הכותרת, וכשהחנטים בקוטר 15 מ"מ. ביתר המקרים מומלץ ליישם פעם אחת כאשר החנטים בגודל 15 מ"מ
תכשיר זה מיועד גם לדילול, להגדלת פרי ולמניעת היסדקות במינים שונים. לפיכך, בעת ריסוס התכשיר טורבו יש למנוע רחף לגידולים שכנים, כיוון שרחף התכשיר, אפילו במינונים נמוכים, אל גידולים ומועדים שאינם מופיעים בתווית – עלול להסב נזק. מומלץ לרסס בשעות הערב או בשעות הבוקר המוקדמות, כאשר הלחות יחסית גבוהה – לחות יחסית של 50% תסייע לשיפור הקליטה. אין לרסס בעת שרב או קרה.
תופעת כתמי הדיו באפרסק ובנקטרינה
תופעת כתמי הדיו באפרסק ובנקטרינה אופיינית לזנים מסוימים במיוחד באפרסקים לבנים, והיא נצפית כ-48 שעות לאחר הקטיף. התופעה הזו מקושרת ליישום חומרים בריסוס, המכילים מתכות כברזל, וכן לשפשופים בשטח, אבק, נזקי קטיף ושינוע. יש להימנע מריסוס תכשירים המכילים מתכות כבדות כשלושה שבועות לפני הקטיף ולמנוע שפשופים ומכות לאחר הקטיף. פרי רטוב רגיש יותר למכות קטיף. יש לשנע את הפרי בזהירות אל בית האריזה.
נטיעות גלעיניים צעירות
בשנתיים הראשונות לנטיעה מומלץ לטפל ב-3 טיפולי קנון לשנה לחיזוק המערכת החיסונית של העץ ולהפחתת התפתחות בוטריוספריה. ניתן לשלב בין טיפולי ההגמעה (1.5 ליטר לדונם) לטיפולי הריסוס (0.3%), בהתאם לתווית.
הגנת הצומח
- יש לקרוא בעיון את תווית התכשיר ולהשתמש בתכשירים מורשים בלבד.
- שימוש חוזר בתכשירים מאותה קבוצת פעולה בטבלאות קוד I/FRAC עלול לגרום להתפתחות עמידות של מחוללי הפגעים לתכשיר. חשוב להקפיד על אלטרנציה (החלפה) בין קבוצות החומרים הפעילים בתכשירים ו\או שימוש בתערובות המכילות חומרים מקבוצות שונות.
- אין להעלות מינונים מחשש להתפתחות עמידות ושמירה על יעילות התכשיר.
- העדיפו, במידת האפשר, תכשירים ידידותיים לאדם ולסביבה.
- עם הכנסת הכוורות למטע מומלץ להימנע ככל האפשר מהריסוסים, אך אם יש בהם הכרח, יינתן ריסוס בשעות הערב והלילה, כשאין פעילות דבורים במטע, בתכשירים בעלי רעילות נמוכה לדבורים (ראה נספח 1 – מניעת נזקי ריסוס לדבורים במטע הנשיר). שימו לב כי גם במינים ובזנים שבהם לא מוכנסות כוורות, משום שהם מפרים את עצמם, יש להתחשב בהנחיות הכתובות בנספח 1, מאחר שהדבורים יגיעו אל החלקה מחלקות סמוכות.
מזיקי פרי
עש המישמש (אנרסיה) –Anarsia lineatella
נזק: העש עלול להסב נזק לכל מיני הפירות הגלעיניים. בשלב זה של העונה הנזק ייגרם ישירות לפרי. עש המשמש נובר כשהוא מותיר אחריו מעט שאריות, ולכן בשלבים הראשונים לחדירתו הוא מצליח להתחמק מעיני הפקחים, לעתים גם בבית האריזה. שימו לב, בסופו של התהליך הפירות מגיעים לצרכן, ובשלב זה הנזק ייראה כבר בבירור, כך שנזקים מעין אלה משפיעים על המשך השיווק.
ניטור: יש לתלות מלכודות לניטור בוגרים, לפחות בשתי נקודות בחלקה. מומלץ לתלות אחת במרכז כדי לבדוק את יעילותן (בחלקה "מבולבלת" המלכודת אמורה להיות 'מושתקת', פרט ללכידות אקראיות) ומלכודת נוספת מומלץ לתלות בשוליים. ייתכן שחלק מהפרטים שיילכדו במלכודות יגיעו מחוץ לחלקה, וחלק מהם יתפתחו בחלקה.
לא הוכחה התאמה בין מספר הבוגרים במלכודת לבין רמת הנגיעות, אולם עלייה ברמת הלכידות מצביעה על רמת פעילות בוגרים בשטח ועל מפגשי זכרים נקבות ולאחר מכן יחל הדור הראשון של האוכלוסייה. את הזחלים הצעירים שחרפו בעץ יש לנטר בפקעים (נסורת עדינה), באמירי הצימוח (עלים קמלים) ובהמשך בחנטים ובפירות. במקרים רבים כניסת הזחל לפרי תיעשה מכיוון העוקץ ובין פירות הצמודים זה לזה או לעלה. פירות צמודים לענף או לפרי אחר מהווים מקום נוח לעשים להטלה ולכן פעולת הדילול תפחית הטלה וכן תאפשר כיסוי הדברה יעיל יותר. מומלץ לנטר גם פירות במצב טוב שנשרו על הקרקע. כיום אין עדיין דרך יעילה לניטור הביצים.
הדברה: חלקות עם היסטוריית נגיעות מחייבות תכנון מוקפד להתמודדות שלא מבוסס רק על אמצעים כימיים ויש לכלול הפרדה בין פירות בדילול ובלבול זכרים. בחלקות בהן כבר מושתת בלבול זכרים מספר שנים, ניתן לפעול להדברה על פי ניטור בוגרים במלכודות ועל פי ניטור חנטים. בחלקות בהן בלבול הזכרים יפוזר באופן אחיד לכידות הזכרים יהיו נמוכות ולא יעידו על מצב האוכלוסייה. עם עלייה באוכלוסיית הבוגרים במלכודת מומלץ לבצע שני טיפולי הדברה במרווח של כ-7 ימים זה מזה. יעדי ההדברה הם בעיקר פגיעה בזחלים הצעירים שיבקעו מהביצים ויפגשו בתכשיר הדברה. לכן מומלץ להשתמש בתכשירים המתאימים ספציפית להדברת הדרגות הללו ופחות בתכשירים שאינם בררניים. הבוגרים אינם מגיחים בבת-אחת, ולכן מומלץ לבצע שני טיפולים עוקבים במרווח של 7-6 ימים בין אחד למשנהו;
התכשיר קורגן (מקבוצה 28 CYHALOTHRIN) בעל יכולת תנועה סיסטמית בקסילם ופעיל על דרגת הזחל והביצים. תכשירים מבוססי החומר הפעיל EMAMACTIN BENZOATE נספגים ברקמות הצמח ונקלטים על ידי הזחלים ועשויים לפגוע גם בתריפסים ובאקריות. תכשירי BT (כדוגמת ביוטי פלוס ודיפל) ניתן ליישם בסמוך לקטיף. ספרטה או טרייסר (מקבוצה 5 ספינוזדים) יכולים לתת מענה גם לטיפול בזבובי פירות ותריפסים.
עש פרי האשכול –Lobesia botrana
נזק: הזחל מכרסם שטחית בקליפת הפרי ויוצר מעין כיס במקומות חבויים, כמו אזור המגע בין הפירות או בין הפרי לעלה, וכן בשקע עוקץ הפרי. הפגיעה מתחילה בחודש מאי ועלולה להימשך עד הקטיף.
ניטור: בעזרת מלכודות פרומון ניתן להעריך את נוכחות בוגרי העש בחלקה, אך לא ניתן לאמוד את עוצמת האוכלוסייה, ולכן חובה לבדוק אחת לשבוע הימצאות זחלים וביצים ב-50 צברי פירות או צמדי פירות בחלקה. הזחלים זריזים ו"קפיציים", ובעת נגיעה בהם הם נופלים במהירות. הזחל טווה בדרך כלל קורים סביב מקום הנבירה.
הדברה: זחל עש האשכול טווה קורים המגנים מפני חדירת תכשירי הדברה, ולכן חשוב לנטר ולזהות ביצים וזחלים בשלב מוקדם ובהתאם לנגיעות היסטורית בחלקה. מוליט (TEFLUBEZURON) הוא מג"ח, המורשה כנגד מזיק זה בשזיף. במרבית המקרים תכשירים כנגד אנרסיה במטע עשויים להדביר גם את העש. הפרדה בין פירות צמודים עשויה להפחית נגיעות. אם עש אשכול "הפתיע" בשנה מסוימת, מומלץ לשקול בלבול בשנה העוקבת. את תזמון ההדברה מדייקים עד כמה שניתן על פי ניטור ביצים ומספר ימים לאחר שיא לכידות בוגרים במלכודת הניטור.
תריפסים
תיאור הנזק: צילוק של הפרי בצורת כתמים גדולים או קטנים ופסילת הפרי לשיווק. הנזק העיקרי מתריפס נגרם בשלב החנטה המוקדמת, ולכן מומלץ לכוון את ההדברה לנשירת עלי כותרת. בשנים האחרונות אנו עדים לנזקי תריפס מאוחרים לקראת הקטיף.
ניטור: יש להתחיל לנטר עם תחילת הפריחה. מומלץ לבדוק נוכחות בוגרים ונימפות על ידי ניעור אשכולות פרחים על גבי לוח לבן או אף על גבי מסך טלפון מוחשך, לעיתים יש צורך לפרק פרחים.
הדברה: להדברה מיטבית של הדרגות המזיקות ופגיעה מינימלית בדבורים יש לטפל עם סיום הפריחה ולפני שעת פעילות הדבורים במטע. על מנת להאט את קצב התפתחות האוכלוסייה מומלץ לטפל בשני ריסוסים עוקבים בהפרש של עד חמישה ימים בין יישום ליישום. תכשירים המכילים את קבוצה 5 (ה"ספינוזדים", כמו טרייסר וספרטה), ותכשירים המכילים אמהמקטין (פרוקליים ודומיו), יעילים כנגד התריפסים ועשויים להפחית נגיעות גם באנרסיה, גם תכשירי המכילים מג"ח יסייעו בהדברת הדרגות הצעירות.
פרלטוריית הזית–Parlatoria oleae
נזק: כנימת הפרלטוריה היא כנימה ממוגנת, המאלחת את כל אברי העץ העל-קרקעיים – פירות, פקעים, דורבנות, בדים וענפי שלד מרכזיים של כל עצי הפרי הוורדניים. הכנימות מוצצות את מוהל התאים. הנזקים נובעים ממציצת הכנימה ומתבטאים בהופעת כתמים כלורוטיים בצדו העליון של העלה או בהופעת כתמים אדומים בעורקי העלה, בפטוטרות, בענפים חד-שנתיים ובפרי.
ניטור: בחלקה שהייתה נגועה בעבר, בודקים עצים הידועים כנגועים מהעונה הקודמת. דוגמים ענפים מבסיסם ובחיבור עם הגזע. עצים חדשים מומלץ לסמן לצורך תכנון הדברה ומעקב ספציפי לאחר הקטיף.
הדברה: יש להפוך את הכנימות ולבדוק את אחוזי ההטלה. ההדברה תחל באביב המוקדם, משלב של 70% הטלה. המשך בטיפול סתווי(לאחר קטיף עשויה להפחית את הבעיה לעונה הבאה) ייעשה בתכשירי פיריפרוקסיפן (טייגר ודומיו, קבוצה 7C), המורשים להדברת כנימה זו בריסוס הנוף. תכשירים אלו יעילים כנגד הזחלנים ולכן התזמון הוא קריטי להצלחה. תכשירי אימידכלופריד (קונפידור ודומיו, קבוצה 4A), המורשים להגמעה בהדברת כנימות עלה, כנימות דם וציקדות, נמצאו יעילים גם להדברת פרלטוריית הזית, בתנאי שהנוף 'שואב' מים והעשבייה מודברת היטב.
צרעלית השזיף (צרעת השזיף) – Hoplocampa flava
המלצות להיערכות לקראת השנה העוקבת (מיועד לחלקות נגועות בצרעת השזיף).
הצרעה מקיימת דור אחד בשנה, ומטילה לאחר שיא הפריחה בחנטים צעירים. שלב זה עשוי להוות חלק מתכנית הדברה ממוקדת בחלקות נגועות. כל זחל עלול לפגוע ב- 5-4 חנטים, וכך ניתן להעריך את פוטנציאל הנזק ואת הצורך בפעולת הדברה. במקרה שהייתה נגיעות בעונה הקודמת שלא טופלה, יש לבצעה במועד המתאים בעונה הנוכחית. על מנת לתזמן את הטיפול בצרעה יש לנטר נגיעות מיד לאחר שיא פריחה, איסוף חנטים פגועים ואחסונם בקופסה שאינה אטומה ומכילה קרקע מקומית, כך שהזחלים יוכלו להתגלם בתוכה. למכסה הקופסה ניתן לחבר בקבוקון או מבחנה, באופן כזה שהאור יחדור דרכם לקופסה. מועד גיחת הבוגרים בקופסה יתריע על תחילת מתן הטיפולים בחלקה בשנה הבאה. יש לשמור את הקופסה במקום מוגן. הצרעה מקיימת דור אחד בשנה, ומטילה לאחר שיא הפריחה בחנטים צעירים. שלב זה עשוי להוות חלק מתוכנית הדברה ממוקדת בחלקות נגועות. כל זחל עלול לפגוע בכארבעה עד חמישה חנטים וכך ניתן להעריך את פוטנציאל הנזק בחלקה והצורך בפעולת הדברה. במקרה שהייתה נגיעות בעונה הקודמת שלא טופלה, יש לבצעה במועד המתאים בעונה הנוכחית.
זבוב הפירות הים תיכוני – Ceratitis capitata
תיאור: זבוב הפירות הים תיכוני הוא מזיק רב-פונדקאי. ויש לזכור כי לעיתים מסתיים קטיף בחלקות הנקטפות מוקדם, אך נותר על העצים פרי, המהווה אתר שהייה זמני לזבובים עד להבשלת הפרי בחלקה הבאה. חשוב לבצע סניטציה ולסיים את פעולת הקטיף באופן מוחלט.
ניטור: הצבת מלכודות ניטור כחודשיים לפני הבשלת הפרי, בהמשך בדיקה בפרי ניתן להבחין בשתי צורות נזק שגורם הזבוב: "עקיצה עקרה" ו"עקיצה פעילה". בעקיצה עקרה מוטלות הביצים בפירות בוסר, כך שהן אינן מתפתחות או שהרימות הבוקעות מהן מתות. נקודת העקיצה בולטת בצבעה הכהה ובהילה העוטרת אותה, השונה לרוב מצבע הפרי. בעקיצה פעילה נוברות הרימות מחילות בתוך ציפת הפרי מתא ההטלה לכל הכיוונים וגורמות לריקבונו.
ממשק הדברה: תליית מלכודות לכידה המונית רטובות או יבשות יפחיתו את האוכלוסייה, אך ככל שיתקרב מועד הקטיף – יהיו פחות אטרקטיביות לנקבות המחפשות אתר הטלה ולא מזון. מציבים את המלכודות בהתאם לנגיעות ול'מוקדים חמים'. במקרה שהתגלתה נגיעות או כאשר הלכידה מגיעה ל-4 זכרים או ל-2 נקבות בשבוע, מומלץ לתגבר את הטיפולים כלהלן:
1) פיתיון ספינוזד – "סקסס": משך פעילות התכשיר 10-7 ימים; שני ימי המתנה לקטיף.
א. סקסס מהאוויר במטוס או ברחפן.
ב. סקסס מהקרקע – מוהלים את ה"סקסס" במכל הריסוס בריכוז של 10%. ביצוע ריסוסי הכתם מהקרקע:
כניסה בשורות לסירוגין (כל מעבר שני), דיזה לכל צד.
ג. לאחרונה נכנסו לשוק תכשירי פיתיון וקטילה בריסוס כתמים, ניתן לבחון את יעילותם ולהכיר את העבודה המיטבית עם המוצרים.
2) הדברה בשיטת ריסוסי החיפוי (תכשירים מורשים להדברת זבוב. חשוב לקחת בחשבון שפעולה זו לא תדביר את הרימות המוגנות בתוך הפרי). הקפידו על ימי המתנה לקטיף על פי התווית!
זבוב פרי האפרסק – Bactrocera zonata– בשנתים האחרונות חלה עלייה בנוכחות הזפ"א באיזור הצפון, אין הבדל בזיהוי ה"עקיצה" או הרימות בשטח בין זפי"ת לזפ"א. לצורך זיהוי ניתן ל"זבזב" או להעביר להגדרה בשירותים להגנת הצומח.
תסיסנית נקודת כנף – דרוזופילה סוזוקי- מזיק חדש בעל פוטנציאל נזק בגלעיניים
תיאור: זבוב תסיסה התוקף בעיקר פירות מבשילים בעלי קליפה דקה וציפה רכה, כמו פטל, פירות יער, דובדבנים, תותים וענבים. בספרות מתואר גם כמזיק אפשרי לשזיף, משמש, אפרסק, נקטרינה (נצפה נזק בארץ), קיווי, אפרסמון, תאנה, תפוח, נקטרינה ושסק (לאה סלע, מירב הדר-מאור).
ניטור: הנקבה מטילה את הביצים תחת קליפת הפרי. בשלבי ההטלה הראשונים הנזק אינו נראה לעין. ניתן לתלות מלכודות ניטור במקומות המועדים לנזק (למשל בסמיכות לדובדבנים ולפירות יער המבשילים מוקדם) ולזהות את הזבוב על פי הזכרים בלבד (נקודה כהה בקצה כל אחת מהכנפיים).
ממשק הדברה: תסיסנית נקודת כנף תוקפת את הפרי בעיקר בשלבי הבשלתו האחרונים. סמיכות הופעתו למועד הקטיף מגבילה את אפשרויות הדברתו. בנוסף לכך, לא נבדקו תכשירים יעילים להתמודדות עמו בישראל. ריסוסי פיתיון לא יהיו יעילים כנגד מזיק זה. מתוצאות שנה ראשונה בניסוי יעילות בדובדבן נמצאו מספר תכשירים יעילים במידה טובה ( ספרטה, נימיקס, רופאסט, דסיס, אקסירל, מאבריק, מפיסטו). במידה ותכשירים אלו מורשים בגידולים הרלוונטים ניתן לשקול להיעזר בהם להדברת תסיסנית עם התייחסות לימי המתנה.
מזיקי שלד
חיפושית הקליפה (קמבית השקד) – Ruguloscolytus amygdali
תיאור הנזק: גם השנה, הפחתת ההשקייה הכניסה עצים לעקה והעצים החלשים חשופים לעתים להתקפה של חיפושיות קליפה. סמיכות של מטעים לחלקות מוזנחות, הן גם גורם לפגיעה. מלבד אכילת הניצנים על ידי הבוגרים, ניזונים זחלי החיפושיות מהסות ויוצרים חיגור לעץ.
ניטור: קיימים פרומונים ספציפיים אותם ניתן להציב במרכזי החלקה לצורך תזמוני ההדברה המדוייקים עם עלייה באחד מגלי האוכלוסייה (אביב וסתיו). זחלי החיפושיות מוגנים תחת קליפת העץ, הבוגרים נמצאים בדרך כלל בחיקי פקעים יבשים ובחיקי עלים שהתייבשו מאזור הפקע ("עלה דגל"), כשלרוב נראה לצדם חור בגודל 1 מ"מ.
הדברה: מעבודות שנעשו בעבר נמצא כי לכידה המונית בעזרת פרומון ומלכודות לכידה יעילות להפחתת אוכלוסיית החיפושית. שילוב לכידה המונית היא כלי נוסף בהדברה המשולבת. חובה להקפיד על ביצוע סניטציה, הסרת ענפים יבשים ועצים פגועים המצויים בחלקה. ולמקד טיפולים סביב מועדים בהתאם לניטור על ובתוך קליפת העץ. במידה והוחלט על טיפול באחד מתכשירי ההדברה המורשים במטע (מקבוצת הניאוניקוטונואיד או הפירטרואיד) חשוב לבצע באופן מדויק בענפים ובשלד העץ לפני מופע הבוגרים ולהגן על הענפים מפני הטלה ואכלוס מחדש.
חיפושית הקפנודיס – beetle Capnodis
נזק: עץ שנפגע מזחלי הקפנודיס מראה סימני חולשה ומפריש כמויות גדולות של שרף עד למותו. בבדיקה של השורשים ניתן להבחין במחילה שבה נסורת דחוסה.
ניטור: לקפנודיס דרישות לטמפרטורות גבוהות במיוחד וקרקע יבשה. עם עליית החום בתחילת האביב, מתחילה פעילות החיפושיות במטע, ולכן ניתן לבצע בתקופה זו איסוף בוגרים לשם הפחתת האוכלוסייה. בתחילת העונה ניתן לרוב לראות את החיפושיות על עצים פגועים וחלשים שעלוותם דלילה, ובה נוטות החיפושיות להתרכז. ניתן לזהות אזורי אכילה על הנוף (מסומן בתמונה).
החיפושיות הבוגרות ניזונות מהעלווה, ובעיקר מפטוטרות העלים. את הטרפים ניתן לראות על הקרקע מתחת לעץ. ענפונים דקים ומכורסמים בנוף העץ מהווים אף הם סימן היכר לפעילותן של חיפושיות בוגרות. החיפושיות מטילות בתוך סדקים בקרקע, והזחלים הבוקעים מוצאים את השורשים ומכרסמים מתחת לקליפה בכיוון צוואר השורש, הרטבה מאיטה את מציאת השורשים.
הדברת מזיקי שלד: יש לבצע פעולות אגרוטכניות תומכות למניעת התבססותן של חיפושיות אלו במטע. יש לבצע סניטציה של כל אזור המטע: עקירת עצים פגועים; סילוק גדמים, סורים ושורשים באמצעות ריסוק או שריפה (נדרש לכך אישור); איסוף והשמדה של החיפושיות בימי שרב; השקיה ודישון סדירים; ניקוז מיטבי של השטח למניעת החלשה של העצים; הימנעות מפעולות נוספות העלולות לגרום להיחלשות עצים.
במקרים של נגיעות קשה בקפנודיס, יש לאבק בדורסן סביב הגזע, כך שהבוגרים שיגיחו ייפגעו מהאבקה (פעולה רעילה שאינה יעילה לאורך זמן, ויש לנקוט ביישומה משנה זהירות). מטרת האיבוק היא להפחית את האוכלוסייה העתידית בחלקה. טרם השימוש בדורסן, כדאי להיוועץ בצוות המדריכים. ריסוס בקלאץ אמנם רשום בתווית להדברת קפנודיס, אולם רעילותו לדבורים עשויה להיות ממושכת גם מעבר ליום היישום. וכן עשוי לעודד אקריות.
מזיקי נוף
ציקדות
ייתכן שיופיעו בשטח כמה מיני ציקדיות, כמו ציקדית ירוקה – Empoasca decedens.
נזק: הציקדות מוצצות את מוהל תאי העלים בעזרת חדקיהן ובה-בעת מחדירות רעלים וגורמי מחלות (וירוסים וכדומה), אשר מגבירים את הנזק באופן משמעותי. הנזק מתגבר יותר בעצים צעירים, שבהם חשוב צימוח בריא. בעצים הבוגרים גדלה הסבילות למזיק זה. הדרגות המזיקות הן דרגות הנימפה (הזחל) והבוגר; צבען ירוק-צהבהב, והן נמצאות בעיקר בצדו התחתון של העלה. בדרגות הנימפה האחרונות ניתן להבחין בניצני כנפיים. הציקדית נעה בזריזות ומתאפיינת בתנועה צדית אלכסונית טיפוסית.
ניטור: דוגמים אחת לשבוע באופן אקראי לנוכחות נימפות בצדם התחתון של העלים בקצוות הצימוח (הציקדית הירוקה מעדיפה את אמירי הצימוח), בשושנות העלים ובעלים.
הדברה: מטפלים עם הופעת הנזק ובהתחשב ברגישות הגידול, בגילו, במצב חיוניות העצים וביעילות התכשיר. כשצריך ליישם יותר מטיפול אחד, יש להקפיד ככל האפשר על אלטרנציה ולהשתמש בקבוצות בעלות מנגנון (IRAC) שונה. חומרים שנמצאו יעילים הם טיפיקי/דינמו ואיפון/אייקון/סומו, בשילוב עם שטח סיליקוני (אקוטק) בגידולים שלהם מורשה, מעדויות עולה כי זה משפר את היעילות.
כנימת עלה האפרסק – Myzus persicae
יתכנו מיני כנימות נוספים, במידה ומתעוררות בעיות בהצלחת ההדברה מומלץ לשלוח להגדרה לצורך זיהוי מין הכנימה.
נזק: מציצת מוהל התאים, תוך כדי החדרת רוק רעיל והפרשת טל דבש, שעליו מתפתחת פטריית הפייחת. רוק הכנימה גורם לקיפול העלים ולהפסקת הצימוח במוקדים אלו.
ניטור: באתר בדיקה בודקים 10 אמירי צימוח פעיל ורושמים את דרגת הנגיעות: דרגה 0 = אין כנימות; דרגה 1 = 10-1 כנימות; דרגה 2 = 20-11 כנימות; דרגה 3 = מעל 20 כנימות; דרגה 4 = עלים מסולסלים עם כנימות חיות.
סף פעולה: כאשר שיעור הנגיעות מגיע לכדי 10% מהעצים או לכדי 2% עצים עם סימני נזק – יש לטפל לאלתר. לכנימות העלה יש אויבים טבעיים רבים מקבוצות שונות, ומומלץ להכירם, אך הם אינם תמיד יעילים מספיק כדי להתגבר על קצב ההתרבות של הכנימות.
הדברה: אם ניתן לטפל בהגמעה באופן מוקדי, מומלץ לעשות זאת כדי להימנע מהפרת האיזון בכל החלקה, אולם יש לקחת בחשבון כי ההגמעה אינה משפיעה באופן מידי, וזמן התגובה של המזיק לחומרי הרעל הוא איטי יותר. צימוח צעיר פעיל יגביר קליטת תכשירים המוגמעים דרך מערכת ההשקיה. חנקן מעודד הופעת כנימות, שימו לב לשמירה על האיזון.
אקרית צהובה ואדומה (אקרית קורים מצויה) –Tetranychus urticae
נזק: לרוב נמצאת בצד התחתון של העלה, אך עוברת גם לצדו העליון. הנזק מתבטא בגירוד העלה. הצבע נראה ככלורוזה, ולאחר מכן מתבטא בהחמה, ולבסוף העלים נושרים.
ניטור: יש לנטר במקביל הן את האקריות המזיקות והן את האקריות המועילות – Typhlodromus athiasae ומושית הסטטורוס –Stethorus gilvifrons . סף הטיפול הוא 2 אקריות לעלה.
הדברה: כשרמת אוכלוסיית האקריות הטורפות מגיעה ל-0.5 ויותר בממוצע לעלה, יש סיכוי טוב להדברה ביולוגית, ומומלץ להמתין לבדיקה הבאה עד לקבלת החלטה לגבי ריסוס. בשנים האחרונות נבחן השימוש באקריות טורפות משודרגות של חברת ביו בי בשטח פתוח, אנו מעודדים שילוב הדברה ביולוגית בהדברה הקונבנציונאלית.
אקרית החלודה של האפרסק – fockeui Aculus
נזק: האקרית ניזונה מעלים צעירים ובוגרים משני צדם, מענפים צעירים ומפירות. העלה מאבד את הברק הטבעי שלו ומקבל גוון כסוף. בשלב של נזק מתקדם נושרים העלים.
ניטור: דוגמים עלים לנוכחות אקרית החלודה החל מחודש מאי. מתחילים בהדברה עם גילוי האוכלוסיות והנזק הראשוני.
הדברה: אם הנגיעות היא במוקדים, ניתן לטפל רק בהם. יש להתייחס ולבדוק את האזורים ה'חמים', שמהם החלה התפרצות האקרית במטע. ההתמודדות עם אקרית החלודה בעיקר עם תכשירי גפרית, יש לשים לב להתוויה המדוייקת של התכשיר למניעת צריבות.
מחלות
קימחונות
באפרסק ונקטרינה: Podosphaera pannosa, במשמש: Podosphaera tridactyla, בשקד, דובדבן וגודגדן: Phyllactinia angulate (לא נפוץ)
נזק ותסמינים: בתחילת העונה העלים הדרך כלל אינם נדבקים. בזנים מסוימים (כמו רד-רובי) ובמקרים לא שכיחים מופעים ענפוני דגל (פלגשוט- פקעים שנדבקו בשנה קודמת). הם מהווים מקור מדבק ואם אפשר יש להסירם. בהמשך העונה העלים הצעירים רגישים מאוד להדבקה. על העלים נראים כתמים לבנים בגדלים שונים, עד שהם מכסים את העלה כולו ועלולים לפגוע בצימוח. עלים מבוגרים עמידים להדבקה, והפגיעה בהם היא שולית.
הפירות מאוד רגישים בתחילת העונה, החל משלב שהחנטים נחשפים (נשירת כובעים). בפירות שנדבקו (בדרך כלל בשלבים מוקדמים) מופיעים כתמים לבנים-אפורים העשויים להתחבר וליצור רצף, לגרום להתבקעות הפרי ולנשירתו. כתמים בודדים על הפרי הופכים לכתמי שעם בצבע חום. הנגיעות בעלים ובקצות ענפים מעכבת צמיחה ומזרזת נשירה, ועשויה לשמש כמקור מדבק לשנה הבאה. איכות הפירות הפגועים נפגעת, והם עלולים להיפסל לשיווק.
הדברה: הטיפולים יינתנו משלב נשירת עלי כותרת, מדי 10-7 ימים (בנגיעות רבה במרווח של 5 ימים), בהתאם לניסיון המקומי ולרגישות הזנים, לפחות עד להתקשות הגלעין, במטרה להגן על הפרי. מרבית הזנים, הנמצאים בשלב התקשות הגלעין או סמוך לשלב זה, יגלו פחות רגישות לסימני המחלה בפרי. לאחר מכן ממשיכים בטיפולים להגנה על העלווה. ניתן לשקול שילוב דשנים עלוותיים (המכילים זרחן ואשלגן בלבד) לתכשיר ההדברה (בתוספת משטח, לאחר בדיקה מול החברות), מעבודות נראה כי תערובת עם הדשן משפרת את פעולת קוטל הפטריות.
ניטור וסניטציה: יש להגן על הפירות בריסוסים מניעתיים. במידה ונראית נגיעות לצמצם מרווחים ולשקול לשלב גופרית או דשן בתערובת. בהמשך העונה בשלב של רגישות העלווה יש לעקוב אחר הנגיעות, ולא לאפשר למחלה להתפתח עד לכיסוי מלא של הענפונים הצעירים.
חילדון הגלעיניים – Tranzschelia discolor
בארץ אובחנו ארבעה גזעים של חילדון: שקד, שזיף, משמש ואפרסק. גזע התוקף מין אחד, לא יתקוף בדרך כלל מין אחר. גם בתוך המינים ישנה רגישות משתנה לפטרייה.
נזק ותסמינים: צברי נבגים של הפטרייה מופיעים בחלקו התחתון של העלה ומופיעים כתמים כלורוטיים בצדו העליון ולעתים אף בפרי. עלים נגועים מתייבשים ונושרים בטרם עת, וכתוצאה מכך העץ חשוף למכות שמש. מצב עקה זה עשוי להביא ללבלוב ולפריחה סתווית ולפגיעה ביבול בשנה העוקבת.
החילדון בפרי מתבטא בגומות חומות שגודלן 2-1 מ"מ.
הדברה: הטיפולים יעשו בהתאם להיסטוריית נגיעות של האזור והזן. בזנים רגישים יש להקפיד על הדברה אחת לשלושה שבועות, עד סוף אוגוסט. מומלץ להמשיך בטיפולים עד לסוף שלב הצימוח הנמרץ יש לבחור חומרי קמחון המתאימים גם להדברת חילדון. באזורים שבהם מחלת החילדון תוקפת את העלווה גם לאחר הקטיף, מומלץ להמשיך בטיפולים גם אחריו. באזורים יבשים ניתן לצמצם מאוד את מספר הריסוסים ולטפל בהתאם לממצאי הפיקוח, ובאזורים לחים יש לטפל באופן סדיר כנגד המחלה.
ריקבון מימי (ריזופוס) בגלעיניים –Rhizopus stolonifer
נזק: מופיע בפירות לקראת ההבשלה, ומתפתח ומתעצם לאחר הקטיף, בעיקר בקירור ובמשלוח. פירות פצועים נדבקים לרוב, אך עשויים להוות גורם מדבק במטע גם לפירות בריאים ושלמים. יש קשר ישיר בין נזקי עשים או זבובי פרי לנגיעות גבוהה בריקבונות.
מניעה: יש לסלק פירות נגועים מהעץ ומהקרקע. בסיום הקטיף המסחרי אין להשאיר פרי בשל על העצים.
הדברה:מגוון התכשירים המורשים לטיפול בריקבון המימי הוא מצומצם. יש לחפש במאגר תכשירים מורשים את התכשירים למניעת פגע זה. לדוגמא שימוש בסרנייד לפני קטיף יאט את התפתחות רקבונות לאחר הקטיף.
בוטריוספריה (מללת) בנשירים –Lasiodiplodia (Botryosphaeria) theobromae
בוטריוספריה הוא שם כולל למשפחה של פטריות, שביניהן גם פתוגנים חלשים מאוד, העלולים לגרום למחלה בעצים הנמצאים בעקות.
נזק ותסמינים: הנזק מתבטא בהתייבשות ענפים, בהפרשת גומי (שרף) ולבסוף בתמותת עצים. עצים צעירים הנגועים במחלה, מגיעים חולים כבר מהמשתלה בשל שימוש בחומר רכב לא נקי.
הדברה: מומלץ להשתמש בחומר ריבוי נקי בלבד לשם יצירת שתילים בריאים. ממשק גידול תקין, מניעת עקות לעצים וחיטוי פצעי הגיזום מסייעים למניעת התפשטות המחלה. ישנן עדויות לכך שריסוס עצים צעירים בתכשירים המכילים חומצה זרחיתית, כגון קנון והרקולס, עשויים לשפר את מצב העצים הצעירים.
סלסול העלים –Taphrina deformans
תיאור הנזק: המחלה פוגעת בעיקר באפרסק ונקטרינה ולעיתים בשקד.
הצימוח הצעיר מעוות, מסתלסל ומאדים לעומת זאת על הפרי נראים מעין נגעים יבלתיים, מחוספסים ודמויי שעם. תנאי הדבקה בעלווה מתרחשים בלחות מעל 95%, מעל 12.5 שעות הרטבה וטמפרטורה בין 10-16 מעלות, בעיקר משלב פריצת הפקעים ועד שיא הפריחה. לעומת זאת, הדבקת הפרי מתאפשרת רק משלב החנטה (נשירת עלי כותרת) ודורשת תנאים מחמירים יותר: לפחות 12 מ"מ גשם, 24 שעות הרטבה רציפה וטמפרטורה נמוכה מ-17 מעלות.
חיזוי מקדים: ההתמודדות עם המחלה מחייבת ניטור מטאורולוגי רציף של אירועי גשם, משך שעות ההרטבה וטמפרטורות, במקביל למעקב מדויק אחר השלבים הפנולוגיים של העץ (לבלוב וחנטה). שילוב הנתונים מאפשר לזהות מראש חלונות זמן בעלי פוטנציאל להדבקה.
הדברה: הדברה כימית היא מניעתית, בהתאם להיסטוריית נגיעות בחלקה. המועד המכריע ביותר לריסוס (לכל זן בנפרד) הוא בשיא תפיחת הפקעים, זאת בנוסף לריסוס מניעתי בסתיו עם נשירת העלים, באמצעות תכשירים מורשים (דלן, קפיטן, מרק בורדו ועוד). טיפולי קמחון הניתנים לאחר החנטה מונעים לרוב גם את הדבקת הפרי, אך בזנים בהם טיפול זה מתאחר יש לרסס באופן ייעודי אם התקיימו תנאי ההדבקה. כאמצעי אגרוטכני, במידה והוחמץ מועד הריסוס ויש נגיעות בחלקה, חובה לבצע סניטציה ולסלק חלקים פגועים כדי למנוע את התפשטות המחלה לפירות ולשלד.
חורי ירי (קורינאום) – Wilsonomyces carpophilus
תיאור הנזק: מחלת "חורי הירי" (Shot-hole) נגרמת על ידי הפטרייה Wilsonomyces carpophilus ופוגעת בעיקר בעצי שקד, אפרסק, נקטרינה ומשמש. התסמינים הראשוניים מופיעים כנקודות קטנות בצבע אדום-סגול עד שחור על הענפים, הפקעים והעלים. עם התרחבות הנגעים בעלים, הרקמה החומה במרכז נוטה לנשור וליצור את מראה "חורי הירי" האופייני. על הפירות מתפתחים נגעים מחוספסים ומשועמים, ואילו על הענפים עלולים להתפתח כיבים פתוחים שמשחירים ומפרישים שרף.
ניטור: במיוחד במטעים בעלי היסטוריה של נגיעות במחלה. במהלך תקופות של מזג אוויר רטוב (סתיו, חורף ואביב), מומלץ לנטר את העלווה והענפים ולחפש בליטות חומות על העלים או הפקעים.
הדברה: בעיקר מניעתית. במטעים נגועים, מומלץ לבצע ריסוסי סתיו (בין אמצע נובמבר לתחילת דצמבר, עם שלכת העלים) בתרכובות נחושת או מרק בורדו אולטרא, כדי למנוע את התבססות המחלה בחורף. באביב, מרססים בשלבי פקע ורוד, שיא פריחה ונשירת עלי כותרת, כאשר התכשיר היחיד המורשה בישראל לשם כך הוא דלן או פוטורה, המכיל חומצה זרחיתית. במקרים של מזג אוויר רטוב, מומלץ לשקול תכשירים סיסטמיים.
האמור לעיל הינו בגדר עצה מקצועית בלבד ואינו מהווה חוות דעת מומחה לצורך הצגה כראיה בהליך משפטי.
על מקבל העצה לנהוג מנהג זהירות, ושימוש או הסתמכות על המידע המופיע לעיל הינו באחריות מקבל העצה בלבד.
אין להעתיק, להפיץ או להשתמש במסמך זה או בחלקים ממנו לצורך הליך משפטי כלשהו, ללא אישור מראש ובכתב של החתומים.
נספח 1 – מניעת נזקי ריסוס לדבורים במטע הנשיר
הגברת המודעות לנזקים העלולים להיגרם לדבורים עקב ריסוסים
בעונת הפריחה מומלץ להימנע מריסוסים במטע! במקרה של ריסוסים שלא ניתן לדחות לסיום הפריחה – יש להקפיד על ריסוסים בשעות הלילה בלבד, כאשר הדבורים אינן פעילות במטע, ועל שימוש בתכשירים בעלי רעילות ושאריות נמוכה, רצוי בימים קרים ומעוננים.
הדברה שגויה מבחינת בחירת התכשירים או עיתוי ההדברה, בגידול הזקוק לדבורים להאבקה, תסב נזק ישיר הן לנוטע והן לדבוראי.
חשוב לזכור כי הדבורים נמצאות בכל מקום ובמשך כל השנה וכי גידול חיפוי בין השורות וצמחיית בר בסביבת המטע מהווים מקור פורח לדבורים.
לפני השימוש בתכשיר ההדברה, יש לקרוא בעיון את התווית שעליו, ולתת את הדעת גם לדרגת הרעילות לדבורים ולהנחיות הנוספות בהקשר זה.
מומלץ להשתמש בתכשירים בעלי רעילות ושאריתיות נמוכה, המתפרקים בשעות האור.
ריסוסי קרקע עדיפים על ריסוס מהאוויר, מאחר שהם יוצרים פחות רחף. עם זאת, שימוש בשיטת ריסוס של 'טיפה זעירה' עלול להוות אף הוא בעיה בהיותו רחיף ועלול להגיע למרחק רב ולפגוע בדבורים.
הימנעו מיצירת שלוליות מזוהמות של שאריות תכשירי הדברה, בעיקר באזור מילוי הכלים ושטיפתם.
תכשירים הידועים כבעלי רעילות גבוהה מאוד לדבורים הם תכשירים המכילים imidacloprid (קונפידור ודומיו), והם מיועדים להגמעה, פרט לתכשיר משולב (גריזלי מקס), כך שאין להשתמש בהם בריסוס.
נקטו משנה זהירות והתייחסו לדרגת הרעילות לדבורים במהלך השנה כולה, ולא רק בתקופת הפריחה.
יש ליידע מראש את מגדל הדבורים בדבר מועד הריסוס וסוג החומר המרוסס, כך שיוכל להיערך בהתאם. את המגדל אפשר לאתר בסיועה של מועצת הדבש, טל': 03-5621515.
