רגע לפני שריקת הפתיחה של המשחקים האולימפיים ביולי יצא לאור הספר "אולימפיאדה זה הרבה יותר מספורט", שנותן כבוד למפעל הספורט החשוב הזה * מחבר הספר רמי ארז מספר על הסודות שמאחורי המשחקים, על תהילת המנצחים ועל תוגת המפסידים בחגיגה הגדולה בתבל
חובבי הספורט בכלל וחובבי האולימפיאדות בפרט סופרים את הדקות עד לפתיחת המשחקים האולימפיים ב-26 ביולי 2024 בפריז. אם גם אתם בין אלפי הישראלים שרכשו חבילת נופש בבירה הצרפתית שתהיה מלאה עד אפס מקום כדאי לכם להכניס למזוודה גם את הספר" אולימפיאדה זה יותר מספורט" – ספר נפלא שכתב רמי ארז שיעביר לכם את שעות הטיסה בנעימים.
רמי ארז הוא יועץ ארגוני ואסטרטגי במקצועו, אבל הרבה מעבר לפרנסה הוא מגדיר את עצמו כ"מכור חסר תקנה לספורט" והוא עורך מסע מרתק של התבוננות בהתרחשות האולימפית דרך ספקטרום נרחב של עדשות.
בחמישים וחמישה פרקים בהם מאות סיפורים משייט רמי בספרו" אולימפיאדה זה הרבה יותר מספורט" לאורך ולרוחב עשרים ותשעת המשחקים האולימפיים של התקופ ה המודרנית. הוא מביט ומצלם את התרחשויות, את תהילת המנצחים, את תוגת המפסידים ואת מה שביניהן.
בין הסיפורים המרכזיים בספר: האם שמונה מדליות הזהב של מייקל פלפס הן ההישג האולימפי הגדול ביותר בתולדות המשחקים או שיש מתחרים נוספים על התואר? מה קרה לגנרל האמריקני המהולל כשהתחרה באולימפיאדת שטוקהולם 1912? מי הגורו הגדול של הספורט לגיל הרך שחזר מהמשחקים האולימפיים עם מדלית זהב על צווארו? המנצח קיבל את מדלית הכסף וזה שהגיע שני זכה בזהב – הכיצד? איך ניסו האמריקנים בימים החמים של המלחמה הקרה לגרום לעריקה של ספורטאי רוסי מהולל? מה גרם לקופץ לרוחק ומדליסט כסף להכות מתחרה בן ארצו לאחר שנסתיימה התחרות?
הספר (הוצאת ספרי ניב) עוסק בחוויה האולימפית באופן שטרם סופר. הוא דן בשאלה האם אירוח המשחקים האולימפיים הוא מנוע צמיחה ופרוספריטי או שמא הוא אסון כלכלי ובכייה לדורות? מיהן מדינות הספורט האולימפי הגדולות מכולן? כמובן שגם שאלת ההתאמה של עם הספר לתחום נבחנת תחת זכוכית המגדלת של רמי ארז.
לפני שהתחלתי את השיחה העסיקו אותי שתי שאלות: האחת, מה כבר אפשר לחדש בנושא האולימפיאדה? לאחר קריאת הספר התחוור לי שאפילו אנשים שחיים ונושמים ספורט לא מכירים את הנושא לעומק כפי שמומחה כמו רמי ארז מכיר. השאלה השנייה שהעסיקה אותי היא מה הרקע שלו ומה גרם לו להקדיש זמן רב למחקר בנושא האולימפי שאת רובנו מעסיק רק פעם בארבע שנים?
רמי, אתה זוכר אירוע או רגע מסוים בו התחברת לספורט ?
"קשה לציין אירוע אחד. אני חושב שזאת אסופה של רגעים, אבל יותר מזה – זוהי תחושה שמלווה אותי מגיל צעיר. אני זוכר שכשהייתי בן חמש או שש ראיתי בעיתון שטורקיה ניצחה את הונגריה, דבר שנחשב להפתעה עולמית."
מה גרם לך לכתוב ספר על האולימפיאדות?
"זאת שאלה טובה. מה גורם לאנשים שלא אוהבים ספורט כמוני לעזוב הכול לחודש ולהתמכר לשידורים מהאולימפיאדה? אנחנו לא מדברים על אלפי אנשים, אלא על מיליארדי צופים, אז כנראה שמדובר באירוע קסום במיוחד. אולימפיאדה זה אירוע שלא דומה לשום דבר אחר. אני חושב שסוד הקסם שלה הוא בדרמה העולמית שמתרכזת לזמן קצר בו עיני כל העולם נשואות לתחרויות בהן יכול הכול לקרות."
הזווית שלנו
כמי שעסק כל חייו בייעוץ אסטרטגי ובתוכניות הבראה לארגונים גדולים (כולל חברות בכמה מועצות מנהלים) רמיארז יודע לקרוא ולנתח מספרים ואת הידע הזה הוא מביא לספר. הוא נוגע לא רק בתחרויות עצמן ובסטטיסטיקה שכל חובב ספורט אמור להכיר, אלא גם בתרבות ארגונית, בפוליטיקה של הספורט ובדרך בה היא שינתה את השיח הציבורי, למשל בנושא מעמד האישה.
אתה יכול לתת לנו דוגמה מעניינת שקשורה לנשים?
"יש המון דוגמאות, אבל אני אתן לך אחת ששינתה את הגישה לנושא המגדרי ובכלל לגוף האדם. באולימפיאדת טוקיו בלטו האחיות תמרה ואירנה – שתי אתלטיות רוסיות. הבמאי קלט שהיה לו שם סיפור והוא עשה להן צילומי תקריב. מהצילומים האלה נראה היה שיש להן חזות גברית מאוד, דבר שהעלה לשיח הציבורי את האפשרות שהן לוקחות תמריצים אסורים או שלא מדובר כלל בנשים. בעקבות זאת התחילו לערוך בדיקות גופניות שבהתחלה היו פולשניות ומשפילות מאוד."
האולימפיאדה שנולדה כרעיון של אחווה בין העמים סיפקה לא מעט שערוריות. בנושא זה מספק רמי סיפור מסמר שיער שהתרחש באולימפיאדת 4091: "היה שם אדם שעלה לפרקט כמנצח ולחץ את ידה של בתו של הנשיא רוזוולט. רק יותר מאוחר התברר שמדובר ב'פייק' . במהלך המרתון הוא עלה על טרמפ וירד שני קילומטר לפני האצטדיון."
אי אפשר לסיים בלי לשאול על הזווית היהודית. יש טענה שעם הספר וספורט אלה הם שני דברים שלא הולכים יחד, אבל כשמנתחים את המספרים בצורה מקצועית מסתבר שזאת הנחה שגויה. "לספורט היהודי היו הישגים מופלאים לאורך ההיסטוריה של האולימפיאדות," אומר רמי. "אחרי מלחמת העולם השנייה, בה כידוע נרצחו שישה מיליון יהודים, עלה מספר המדליות שהשיגו ספורטאים יהודים," מספר רמי שהגיע למסקנה כי "היהודים הם ללא ספק מעצמת ספורט. רק הונגריה ניצחה את העם היהודי בכמות המדליות".
מי היהודי המצטיין מכל הספורטאים?
"השחיין מרק ספיץ. הוא הראשון שהגיע לשבע מדליות זהב באולימפיאדה אחת והוא היה היחיד עד לבואו של מייקל פלפס עם שמונה המדליות בשנת 2008."
מה עם מדינת ישראל?
"זאת שאלה נפרדת. נכון שלמדינת ישראל עצמה יש פחות הישגים, אם כי אנחנו השתפרנו מאוד בשנים האחרונות. באולימפיאדה האחרונה הבאנו שתי מדליות זהב, שזה הישג חסר תקדים בהיסטוריה של ישראל."
ככדורגלן לשעבר מה דעתך על הכדורגל הישראלי?
"מה אפשר לחשוב? הנתונים שלנו לא טובים. אנחנו לא היחידים שלא טובים בספורט הזה. יש ליגות דומיננטיות כמו האנגלית, האיטלקית והגרמנית מהן מגיעות הנבחרות הטובות. הליגה שלנו היא ליגה נחותה שיש בה הרבה פחות כסף וקהל. מדרך הטבע היא מייצרת פחות כוכבים."
יש הרבה מאוד כוכבים ואגדות שרמי ארז כותב עליהם בספרו כמו ביל ראסל שהיה כדורסלן אמריקני בקבוצת "בוסטון סלטיקס" ונחשב עד היום לאחד מגדולי השחקנים בתולדות המשחק. ראסל מחזיק בשיא האליפויות לשחקן בודד בליגת ספורט כלשהי בצפון אמריק ה. את פריצתו הראשונה הגדולה הוא עשה באולימפיאדה.
גם מייקל ג'ורדן, שנחשב בעיני רבים לכדורסלן הטוב ביותר בהיסטוריה, מקבל מקום של כבוד בספרו של רמי וגם המתאגרף מוחמד עלי – אחד המתאגרפים הצעירים שבר בגיל 19 זכה ברומא 1960 במדליית הזהב האולימפית.
"אלה הם שלושה כוכבים שגדלו בעשור אחר, אבל לכל אחד מהם היה ניצוץ מיוחד משלו שהותיר חותם לדורות," אומר רמי. "כל אחד מהם גדל בשכבה סוציו אקונומית אחרת והשפיע בדרך אחרת – היות שכולם השפיעו הם נכנסו להיכל התהילה."
איזה ישראלי היית מכניס להיכל התהילה של הספורט?
"יש כמה ספורטאים ישראלים שהותירו חותם אדיר כמו אסתר רוט שחמורוב, שגדלה בדור בו שלטו האתלטיות הגרמניות, שכולן לקחו סמים. אילו היו נהוגות אז בדיקות יותר קפדניות לגילוי סמים יכול להיות שאסתר הייתה הופכת למדליסטית כי היא ללא ספק הייתה בטופ העולמי. הייתי מכניס להיכל התהילה את יעל ארד שזכתה במדליה הראשונה של ישראל במשחקים האולימפיים וכמובן שהייתי מכניס את הספורטאים הישראלים שזכו במדליית זהב – גל פרידמן, לינוי אשרם ארטיום דוגופיאט. "
מה אתה חושב שהמדינה צריכה לעשות כדי שיהיו לנו יותר ספורטאים מצטיינים כאלה?
"צריך לעודד יותר פרויקטים של ספורט עממי. ככל שיותר אנשים יעסקו בספורט תהיה כאן תרבות של פעילות גופנית וממנה יצמחו המצטיינים."
הרבה יותר מספורט
לצד ההישגים הספורטיביים מזכיר רמי בספרו גם את טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן שהתרחש ב-5–6 בספטמבר 1972. במהלך האירוע רצחו מחבלים פלסטיניים מארגון "ספטמבר השחור" אחד עשר מאנשי המשלחת האולימפית הישראלית: ספורטאים, מאמנים ושופטים.
מה בחרת להביא בספר?
"באולימפיאדה יש הרבה יותר מספורט. יש ב ה את ההיסטוריה של הגנום האנושי בתלבושות שונות וכולם נמצאים בספר, לכן הוא מכיל 563 עמודים כי זוהי היסטוריה ארוכה – ההיסטוריה הנשית, המגדר והרבה מאוד לאומים שכולם מיוצגים באירוע הענק הזה. יש בה פוליטיקה, מלחמה קרה ו'שחורים' שפרצו את גבולות הגזע. הסיפורים האלה ריתקו אותי תמיד והיה לי ברור שבאחד הימים אכתוב את הספר הזה."
כתיבת הספר ארכה כשנה ועריכתו ארכה כמה חודשים בהם הוצלב המידע בספר ואותרו תמונות רלוונטיות לאירועים שמוזכרים בו .
אפשר לומר שכתבת את הספר כאנציקלופדיה של ספורט?
"לא, זאת לא אנציקלופדיה. אפשר לומר שהוא כמו קניון ספורטיבי בעל מגוון רחב מאוד של מדפים ועל כל מדף עשרות מוצרים היסטוריים. יש בספר המון סיפורים במגרש ומחוצה לו וכל אחד מיוחד בדרכו."
מי קהל היעד של הספר שכתבת?
"התשובה הקצרה היא שכל מי שחובב ספורט או שיש לו זיקה למשחקים האולימפיים ימצא בו עניין, אבל בעיניי זה הרבה מעבר לזה. אני מאמין שגם כל מי שאוהב פוליטיקה יכול למצוא בספר שלי עניין גדול כי יש בו הרבה פוליטיקה שמתקיימת באולימפיאדה, מי שאוהב את ההיבט של שוויון מגדרי יכול למצוא בספר הזה הרבה מאוד חומר, מי שאוהב כדורסל ימצא כמה סיפורים מרתקים, מי שאוהב אגרוף וכל מה שנמצא בספורט האולימפי וכל מי שאוהב סיפורים אנושיים לא יוכל לעזוב את הספר הזה לשנייה."
לפי התגובות שהוא מקבל, מסתבר שרמי קלע היטב לטעם של קהל היעד. אדם שהגדיר את עצמו "חובב מושבע של אולימפיאדות" כתב: "במשך שבועיים קראתי את כל הספר והתלהבתי מאוד מהקריאה. ספר מומלץ לכל מי שחובב ספורט וגם למי שלא. כשתתחילו לקרוא אותו, לא תרצו שהחוויה הזאת תיגמר ."
אדם אחר כתב: "הספר מתאר בצורה מרתקת את הקשיים, את האתגרים ואת רגעי ההצלחה שחוו האתלטים האלה בדרכם להישגיהם האולימפיים. זהו ספר שנותן הצצה ייחודית לתוך הנפש האנושית של האלופים האולימפיים וסיפורי ההשראה שלהם מרגשים. אני בטוח שמי שאוהב סיפורי ספורט מופלאים ומעוררי השראה ייהנה ממנו".
יש הרבה מאוד סיפורים מעוררי השראה בספר שלך, אבל אם אני אבקש ממך לבחור כמה סיפורים מרשימים במיוחד שהותירו עליך רושם באילו תבחר?
"וואו, ממש קשה לבחור כי יש כל כך הרבה סיפורים שבקריאה ראשונה לא מאמינים שהם התרחשו באמת, אבל כל מה שכתוב בספר הוא אמת לאמיתה, למשל הסיפורים שמופיעים בפרק 'בעל הנס' הם סיפורים על אנשים שהשיגו הישגים מרגישים נגד כל הסיכויים בזכות הרוח האנושית .
"יש כמה דוגמאות חזקות מאוד – אני אגע בשתי דוגמאות מובהקות: הראשונה הוא הסיפור המופלא על בטי רובינסון – אתלטית אמריקנית שהיית ה האלופה האולימפית הראשונה במשחקים האולימפיים בריצת 100 מטר, בעלת שלוש מדליות מהן שתיים זהב. בשיא הקריירה שלה הייתה רובינסון מעורבת בהתרסקות מטוס וסבלה מפציעות קשות. אדם שגילה אותה בין ההריסות כשהייתה בתרדמת חשב בטעות שהיא מתה והסיע אותה במכוניתו אל הקברן שם התגלתה טעותו. לאחר שבעה חודשים התעוררה מהתרדמת, לאחר חצי שנה הצליחה לקום מכיסא הגלגלים וכעבור שנתיים נוספות רק שבה ללכת ולרוץ. למרות הפציעה הקשה שלה היא עשתה קאמבק ענק והשתתפה באולימפיאדת ברלין בה היא הייתה שותפה לזכייה במדליית זהב קבוצתית. זה סיפור מדהים שמכיל לא פחות מחמישה ניסים וחשוב להכיר אותו. אני יכול לדבר על זה שעות, אבל עדיף לקרוא את הספר. כפי שאמרתי – מי שיקרא את הספר לא יעזוב אותו זה בטוח."
מהו הסיפור השני שהבטחת לי?
"הסיפור השני באותו פרק הוא על ריצ'רד נוריס וויליאמס, שהיה אחד מניצולי הטיטניק. הוא היה בתוך המיםהקפואים שעות ארוכות עם אביו שנהרג באסון. אחרי שחילצו אותו הציע הרופא לקטוע את שתי רגליו כי הן היו הרוסות לגמרי מהקור המקפיא של הים. וויליאמס התנגד ואמר: 'אני אצטרך את הרגליים האלה'. הוא צדק. כמה שנים לאחר מכן באותה שנה הוא זכה באליפות ארצות הברית הראשונה שלו בטניס ועשה קריירה אדירה בטניס. גם הסיפור של איך הוא זכה הוא סיפור מהסרטים, אבל הוא קרה במציאות. הוא הגיע לגמר. במהלך משחק הזוגות הוא נפגע ובקושי יכול היה לזוז. בת הזוג שלו למשחק אמר לו 'תשמע, תישאר לעמוד על הרשת ותנסה רק להחזיר את הכדורים. אני ארוץ ואנסה להעיף את הכדור לצד השני כדי שנשרוד את המגרש'. הוא הסכים והם לא רק שרדו, אלא זכו במדליית זהב. הספקנים אומרים שאין ניסים במציאות וכי לכל דבר יש הסבר, אבל אני לא יודע איך להסביר את מה שקרה לרובינסון ולוויליאמס – זה באמת מעבר לכל דמיון."
"אולימפיאדה זה הרבה יותר מספורט" הוא הספר הראשון שרמי כתב למבוגרים. קדמו לו שישה ספרי ילדים ביניהם שניים שעוסקים בספורט: "אולימפיאדה בג'ונגל "- על החיות שהחליטו לארגן תחרויות ספורט ביער ו"הסיפור המדהים על מאגסי בוגס והכדורסלנים הקטנים מכרם התימנים". למי שלא מכיר נספר ש"מאגסי" בוגס הוא השחקן הנמוך ביותר בהיסטוריה של ליגת ה-NBA גובהו הוא רק 1.57 מטר – דבר שלא הפריע לו לשחק בארבע קבוצות: ב"וושינגטון בולטס", ב"שארלוט הורנטס", ב"גולדן סטייט ווריורס" וב"טורונטו ראפטורס". "הוא עשה קריירה מדהימה שנמשכה 14 שנה וזה מעורר השראה", טוען רמי שכתב את הספר יחד עם נכדו מתן.
מאיפה כישרון הכתיבה ומתי גילית אותו?
"כשנולדו הנכדים דאגתי לקרוא להם סיפורים לפני השינה עד שהתעייפתי מקריאה והתחלתי לכתוב. אני לא יכול ממש לשים את האצבע על תהליך הכתיבה ועל מקורות ההשראה. זה התפתח באופן טבעי."
מה גרם לך לכתוב על ספורט?
"זה תמיד היה בדם שלי. בצעירותי הייתי כדורגלן ושיחקתי בקריות, התעסקתי בשחייה וצלחתי את הכנרת כמה וכמה פעמים והיה לי גם רישיון מציל. אפשר לומר שמאז ומתמיד הייתי בספורט ויש לי הרגשה שמי שיקרא את הספר גם אם לא חובב ספורט מושבע – יתאהב בתחום המרתק הזה כי הוא באמת עולם ומלואו." "אולימפיאדה זה הרבה יותר מספורט" זמין בחנויות הספרים המקוונות"
מזכרת מהאולימפיאדה
השירות הבולאי של דואר ישראל בחר השנה להנפיק סדרת בולים המציגה מספר מקצועות מהענפים השונים המשתתפים באולימפיאדה. בתחילת מאי 2025 הונפקו שלושה בולים המוקדשים לענפי התחרות: קליעה, שחיה אומנותית ורכיבה על אופניים. הבולים עוצבו על ידי האומן דויד בן הדור, והם יוצאו למכירה גם על גבי דף מזכרת מיוחד לציון האירוע. עדה אוזל מלול, מנהלת השירות הבולאי אומרת כי "השירות הבולאי שמח לקחת חלק בציון אירוע האולימפיאדה החשוב והגדול ביותר בעולם. מאחלים למשתתפים הישראליים הצלחה".