מֵאָדָם אַתָּה וְאֶל אָדָם תָּשׁוּב 

הפסלת ורדה יתום חוקרת את גבולות סביבתה עד שנדמה כי פסליה צמחו מאדמת קיבוצה, סאסא, על אף שהם עשויים מחֹמֶר. בחירתה במרקם האבנים של אדמת המקום בו היא חיה מסמל עבורה את התפתחותו של האדם בסביבתו האורגנית. בתערוכתה החדשה היא בוחנת את המפגש המורכב בין האדם לסביבה ובין האדם לטבע 

*פורסם ב"על הצפון פלוס" 

לידה ומוות 

כותרת התערוכה "מאדם אתה ואל אדם תשוב" מתייחסת למשפט מתוך שירו של המשורר יהודה עמיחי, כפרפרזה על הפסוק "כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב" הנזכר בתחילת ספר בראשית, בהקשר של האדם הראשון לאחר שחטא באכילת פרי עץ הדעת. משפט זה של עמיחי מתאר באופן פואטי את מה שניסחה ורדה יתום בפסליה בתערוכה, כשייכות העפר לאדם ולא להפך. הגוף הוא בעל קיום פרדוקסלי והוא ממלא תפקיד מרכזי במשפט זה ומתחבר גם ליצירותיה של יתום, המקיימת בפסליה דיאלוג טבעי עם הלידה והמוות. עמיחי מאיר במילים פשוטות את האמיתות המובנות מאליהן ואילו ורדה יתום מתרגמת זאת לשפת האמנות שלה – הפיסול. 

מורכבות ויצירה 

ורדה יתום היא פסלת ישראלית מוערכת, פסליה הם פורצי דרך בתחום שפת הפיסול הקרמי. היא חיה ויוצרת בקיבוץ סאסא שבגליל העליון ואת דרכה האמנותית החלה בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת. ב-1999 היא הוכרה על ידי ועדה בין-לאומית כאחת מעשרת פַּסלי הקרמיקה המובילים בעולם. פסליה הוצגו בתערוכות רבות בארץ וברחבי העולם, בגלריות ובמוזיאונים, חלקם אף זכו בפרסים. דרכה האמנותית של יתום מתאפיינת בפיסול קרמי אקספרסיבי. המגע הישיר בחומר מייצר תהליך של דו שיח ייחודי בין המורכבות הפנימית שלה לבין תהליך היצירה המוליד שפה פיסולית ייחודית המזוהה עימה, היא אינה משתייכת לזרם כלשהו באמנות הישראלית ושפת האמנות שלה ביקורתית ועצמאית. 

אדם ואדמה 

בתערוכה זו היא בוראת פרשנות מחודשת לסדרת העבודות "אדם ואדמה" שיצרה בראשית דרכה והעמיקה במסגרת לימודי המאסטר שלה באוניברסיטת "אלפרד" בניו יורק בשנת 1986. בסדרה זו בחנה יתום את המפגש המורכב של אדם ואדמה, את החיבור בין האדם לטבע ואת המוות ששייך לחיים כמו הלידה. תהליך היצירה של יתום מתחיל באי שקט עד הרגע שבו היא אוחזת בחומר. היא מקיימת דו שיח מתמשך עם החומר ומבליטה את הקיים בתוכו ובתוכה. המחקר שלה רחב ורווי במילים ואסוציאציות. אין לעבודותיה רישום מקדים. היא שואבת השראה מצילומים ומחפצים שונים שאספה לאורך השנים או שהיא אוחזת בחומר, לשה ומשחקת איתו בידיים ולעיתים אף משנה את הרעיון או את הפרויקט תוך כדי תנועה. רק אחרי המיקוד מגיע הרישום. 

גלמים וכדים 

את סדרת הגלמים, למשל, יצרה יתום בעקבות הרצון להדגיש את יצר התנועה, ההתקדמות והטיפוס שקיים בכל יצור חי. היא בחרה בדימוי שלא יזכיר דמות פיגורטיבית קלאסית, אלא סוג של גופים הדומים לגלמים. היא מזדהה עם צורת המְכל, הגלמים והכדים עבורה הם מטאפורה לגוף האדם, כאשר הגוף הוא ככְּלִי קִבּוּל שקליפתו שברירית. כמו במְכל הקרמי הקליפה מגינה עליו, יש לה תפקיד להגן על מה שמתחולל בפנים ומאידך הקליפה מכילה את אלמנט השבירה, מה שיוצר הזדהות עם המצב הקיומי. אנו כבני אדם מנסים להתגונן מפני הדברים החיצוניים ולשמר את האני הפנימי שלנו, פיזית אך גם מנטלית. 

מערה ופולחן 

יתום מושפעת רבות מהארכיאולוגיה. יכולת הביטוי האנושית התמימה והמתומצתת ותהליכי ההסתרה, החשיפה והגילוי מרגשים אותה. בתחומי קיבוץ סאסא נחשפו כוכים ומערות קבורה מן המאות הראשונות לספירה, מהתקופה הרומית ומהתקופה הביזנטית. הקשר של יתום עם המערות מתחבר גם לעולמה האישי. המערות יוצרות בה סקרנות ותחושת רוגע והיא רואה בהן סוג של רחם. לאורך השנים היא יוצרת דיאלוג אמנותי ואינטימי איתן. לפני כמה שנים גילתה יתום מערת קבורה ריקה בלב הקיבוץ, שכוכיה מתאימים בגודלם להנחת גלוסקמאות – קבורה שרווחה בשלהי ימי בית שני. יתום הפכה את מערת הקבורה למגרש המשחקים האסתטי שלה, הכניסה פסלי כד דמוי אדם מעוטר בתבליטים של חלקי פנים וידיים וכן צַלְמִיות (פסלונים קטני ממדים בצלם אדם או בעל חיים), ויצרה במערה סוג של פולחן. עבורה זה המקום הנכון והטבעי ביותר להציג את עבודותיה, כך שייראו חלק בלתי נפרד מהסביבה. המְכל – הכד הקרמי – הוא התמצית המטאפורית בעיניה למושג "אדם". 

פירוק והרכבה 

יתום מקיימת תהליך מורכב של פירוק, עיבוד, חיבור וחידוש. היא יוצרת בפסליה תהליך של דקונסטרוקציה, שבו היא שוברת את החומר, מרכיבה אותו מחדש ובוראת משהו אחר מתוך מה שהיה. היא מותירה תמיד אפשרות להמשך ועושה זאת ללא תכנון מקדים. בחלק מהעבודות היא יוצרת חורים שיתמלאו באמצעות חיבור של חומרי רֶדִי מֶייד (Readymade) או באמצעות תהליך יציקה. תהליכי הפירוק וההרכבה נעשים גם לאחר שרֵפת האובייקטים בתנור. לעיתים היא אף שוברת את היצירה במתכוון ומרכיבה אותה מחדש, הכול צפוי והרשות נתונה, כך שהיא יכולה לשנות את הפרויקט והרעיון תוך כדי עבודה. רק החומר של יתום נשאר חֹמֶר, בשבילה שום דבר לא סגור ולא שלם עד הסוף. 

ורדה יתום ǁ 'מֵאָדָם אַתָּה וְאֶל אָדָם תָּשׁוּב' ǁ מוזיאון בית "השומר", כפר גלעדי ǁ אוצרות: בשמת הראובני זאבי וזוהר מונסונגו. אוצר ראשי: ד"ר עופר בורד ǁ פתיחה: יום שישי, 7 במרץ בשעה 10:00 ǁ האירוע ילווה בנגינת קטעים מוזיקליים ויכלול הרצאה של הציירת חיה גרץ-רן (אחותה של ורדה יתום) "דיאלוג בין אחיות". הכניסה חופשית. נעילה: 4 בספטמבר 2025. שעות פתיחה: א'-ה' 8:00 -16:00.