קיבוץ משמר העמק, שמארח אצלו מאז ה-7 באוקטובר כמעט את כל קיבוץ נחל עוז, החליט (ברוב עצום, בהצבעה רבת משתתפים) להציע לחברי נחל עוז להישאר אצלם במשך כל השנה הקרובה. המשמעות היא בעצם לקיים קיבוץ בתוך קיבוץ, למשך זמן ממושך על כל המשתמע מכך
שגית לילו ממשמר העמק בדיוק סיימה קדנציה של חמש שנים כמזכירת קיבוץ (יומיים לפני ה-7.10), אולם בעקבות האירוע התבטלה לה "חופשת השחרור" כדבריה, והיא גויסה מיד להיות אחראית על הקשר בין שני הקיבוצים. היא מספרת על ההיערכות המיוחדת ועל האתגרים העומדים בפני כולם.
ספרי לי על הקשר המיוחד של משמר העמק עם נחל עוז.
"הקשר שלנו עם נחל עוז התחיל כבר לפני כמה שנים. לתנועה הקיבוצית יש נוהג כזה של ציוות קיבוצים מהעוטף לקיבוצים מהעורף. עד צוק איתן היה לנו קשר עם קיבוץ נירים שהיו מגיעים אלינו בכל סבב לחימה ואחרי צוק איתן החליפו לנו קיבוץ וכך זכינו בנחל עוז. מאז בכל סבב הם היו מגיעים אלינו. איך שהיה מתחיל שם משהו היינו מרימות טלפון אחת לשנייה, שתי המזכירות של שני הקיבוצים, לראות מה נשמע ולדעת אם צריך להיערך. אבל אף פעם זה לא היה כמו הפעם, לא במסה כזאת וגם לא במצב של איך שהם הגיעו. זו הפעם הראשונה שהצבא לא נתן לאף אחד שם להישאר בקיבוץ. בכל הפעמים האחרות היו לא מעט שבחרו להישאר שם, בעיקר אנשים מבוגרים, ואלינו הגיעו בעיקר משפחות עם ילדים. הפעם כ-80 אחוז מהאוכלוסייה של נחל עוז הגיעה לפה מיד. בהתחלה היו אצלנו בערך 350 איש, רק מנחל עוז, והיום הם בערך 320. קלטנו אותם בביתנים של 'שומריה' (בתי הנעורים) וחוץ מזה הרבה חבר'ה צעירים שלנו פינו את החדרים שלהם עבורם והתחלנו גם לשכן אותם בדירות פנויות בקיבוץ. בנוסף מתארחים אצלנו עוד כ-120 אנשים ממקומות אחרים, בעיקר מהצפון".
ערבות הדדית הלכה למעשה
איך נהגתה אצלכם הצעה כזאת, כל כך מרחיקת לכת?
"אתה קורא לזה מרחיק לכת אבל מצד רוב חברי הקיבוץ זה היה ממש מתבקש, כי אנחנו חושבים שזו חובתנו המוסרית והציונית. אחד הערכים הבסיסיים שהקיבוץ חי לפיו הוא ערבות הדדית אז פה יש ממש ערבות הדדית הלכה למעשה. יש לנו צוות שמלווה אותם ויודע באיזה מצב הם נמצאים ועם אילו דילמות הם מתמודדים. התקיים אצלנו דיון במזכירות ולאחר מכן הצענו להם את ההצעה הזאת".
איפה זה עומד כרגע?
"הם עושים אצלם תהליך פנימי לגבי ההצעה שלנו. יש להם עוד מספר חלופות שהם קיבלו ממנהלת תקומה והם החלו בשיחות פנימיות כדי לקבל החלטה במה הם בוחרים. לנו היה חשוב שהם יידעו שמבחינתנו זה אפשרי, ואני חושבת שיש אצלם הרבה משפחות שזה נותן להן שקט, שהם יודעים ששעון החול לא מתהפך פה והם יוכלו לקבל בנחת את ההחלטה שתתאים להן והם יוכלו גם להישאר כאן".
איפה הם אוכלים כולם?
"זה מתחלק בין חדר האוכל של הקיבוץ וחדר האוכל של שומריה (לשעבר מוסד 'שומריה'). ארוחות עמוסות יותר הם אוכלים בשומריה וארוחות יותר רגועות בחדר אוכל של הקיבוץ. בחודש הראשון באמת הייתה פה התנדבות יוצאת מן הכלל של חברי משמר העמק שדאגו להם לכל דבר שהם צריכים, כולל אוכל וארוחות, ואחרי כמה שבועות המערכות שלהם כבר חזרו לפעול, כולל הנהלת קהילה, הנהלת חשבונות, והם כבר לקחו אחריות גם על חדר האוכל. אנחנו מלווים אותם אבל נותנים להם את הספייס להתקיים כבר כקיבוץ עצמאי אצלנו".
חינוך?
"כבר אחרי שבוע פתחנו להם פה שני גנים. הסבנו שני מבנים במיוחד לכך והגננות הן מתנדבות, גם מהקיבוץ וגם מבחוץ. משרד החינוך דווקא נכנס די מהר לאירוע ובשבוע האחרון הנוער שלהם השתלב כבר בביה"ס האזורי מגידו ותלמידי היסודי נוסעים לביה"ס קשת התקווה באליקים. אלה בתי ספר של מ.א מגידו".
ידוע שמשמר העמק מבוסס מאוד כלכלית, אבל מה עם המדינה?
"אנחנו בקשר עם מ.א שער הנגב והם אמורים לממן את השהות של נחל עוז אצלנו. עדיין לא הגיע אלינו שום דבר אבל בעצם זה לא אמור להיות על חשבוננו. אמור להיות לכל זה מימון מהמדינה אבל המדינה כמו תמיד עוד לא התארגנה על זה".
ספרי לי על שיחת הקיבוץ שהייתה אצלכם.
"התקיימה שיחת קיבוץ מיוחדת עבור ההחלטה הזאת. שנים לא ראיתי כל כך הרבה אנשים בשיחה, חדר האוכל היה פשוט מפוצץ. מיד אחרי השיחה התקיימה הצבעה וברוב עצום, הרבה מעל 75 אחוז, הוחלט ללכת על זה. אני יכולה לומר לך שאנשים פה פשוט מגויסים לטובת העניין. יודעים שזה מאתגר אבל נורא רוצים לעזור ואני אישית בטוחה שנצליח להתמודד עם כל אתגר, וזה יהיה מאתגר. זה לא דבר קל לנהל קיבוץ בתוך קיבוץ".
נוצרו במשך השנים קשרים בין משפחות משני הקיבוצים?
"כן. נוצרים קשרים, יש אירועי תרבות משותפים, ואתה יודע, אנחנו עדיין בהתחלה וזה עוד לא סופי אז אני משערת שברגע שהם יקבלו החלטה סופית אולי דברים ייכנסו כבר ממש לשגרה".
בשבת השחורה 7.10 נרצחו בנחל עוז 14 נשים וגברים וחמישה חטופים מהקיבוץ נמצאים בשבי החמאס.
