השקר הפך אמת והאמת נעשתה שקר. גם בהפגנת המיליון * איך הגיע אבי טולדנו לקיבוץ רוחמה?
כששר המשפטים משתלח בבג״ץ
כדי לאפשר את שגשוגה של מערכת השנאה וההסתה שמשתוללת אצלנו חופשי בימים אלה, נגד מערכת המשפט, הפרקליטות, מארגני הפגנות המחאה, השמאל, הקיבוצים, הארגונים לזכויות האזרח, הקהילה הלה"טבית וכיו"ב, היה צריך קודם לכל, ליצור עבורה בסיס שיישא אותה. הבסיס, שנבנה לאורך שנים ובכוונת מכוון, היה כינונה של תרבות השקר. תרבות שבה השאלה נכון או לא נכון, היה או לא היה, הפכה להיות בלתי רלוונטית, וההתייחסות לאינפורמציה עוברת בראש וראשונה דרך הפריזמה – משרתת את האג'נדה שלנו או מנוגדת לה. פוליטיקאים, כלי תקשורת ואנשי תקשורת, עמלו קשה כדי לבסס את התרבות הזו, וצריך להודות בצער – עלה בידם.
ראש וראשון למניחי היסודות לתרבות השקר הוא כמובן ראש הממשלה שלנו. נתניהו הוכיח שאפשר לשקר פעם ועוד פעם ועוד פעם, ושום דבר רע לא קורה. ביבי, על אף אסופת שקריו ההולכת ומתערמת, היה ונשאר בעיני תומכיו מלך ישראל, יעידו שלטים שנישאו בהפגנת המיליון בחמישי האחרון, ומה שמותר למלך מותר כמובן גם למשרתיו הנאמנים.
נתרכז באמירות של הימים האחרונים, למשל אלו של שר המשפטים יריב לוין. את עיקר דברי ההסתה מפנה לוין בימים אלו נגד מערכת המשפט, ואין צורך להסביר מדוע. בנאום שנשא לוין בעצרת המיליון שולב גם המשפט הזה: "תצטרפו אלינו כדי שיהיה לנו בית משפט שלא יקל על אנסים. בית משפט שדואג לקשישה בדרום תל אביב ולא למסתננים שפוגעים בה. בית משפט שמגן על חיילי צה"ל ולא על שכני טרוריסטים".
בתי המשפט שלנו מקלים על אנסים? דואגים למסתננים בדרום תל אביב ואינם מגנים על חיילי צה"ל? זו הנורמה המקובלת אצלנו במערכת המשפט? באמת? הדברים הללו הקפיצו את הפיוזים אצל ראש המחנה הממלכתי בני גנץ שהגיב בטוויטר: "האמירות השקריות ומשולחות הרסן של לוין נגד בג״ץ מעוררות מחשבות קשות על היכולת להגיע להסכמות בשיחות בבית הנשיא…. כששר המשפטים משתלח באופן חסר רסן ומאשים את בג״ץ בהפקרת חיילי צה״ל – זו חרפה". שר המשפטים הקודם, גדעון סער, כתב: "נאומו של שר המשפטים הערב היה מנאומי ההסתה החמורים ביותר שנשמעו נגד מערכת המשפט שבראשה הוא עומד". שתי מטרות היו ללוין בנאום הזה, כך סער, "חבלה ממכוונת ומתוכננת" בשיחות ההידברות המתקיימות בבית הנשיא, ו"המשך הדה-לגיטמציה למערכת המשפט במטרה לפרק אותה כיישות עצמאית". תגובות קשות היו גם של יאיר לפיד, מרב מיכאלי ואחרים.
דוגמה אקטואלית נוספת? יאיר לפיד נגד השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר. "מי שבא להפגנת הימין שמע אותו צורח ברמקולים שביזיתי את יום הזיכרון", כתב לפיד בטוויטר, "הם יאמינו לו, כי הרשתות החברתיות שלהם יהדהדו את זה. עולמות נפרדים, עובדות נפרדות. ככה נראה קרע בעם". "האמת היא שקר והשקר הוא אמת" כתב לפיד והסביר שהוא הקפיד לעשות הפרדה בין יום הזיכרון ובין המחאה נגד ההפיכה השלטונית, "ביום הזה לא הפגנתי, לא מחיתי, לא התראיינתי… אני מגיב כדי שיהיה תיעוד לכך שהאיש שביזה את השכול עושה את מה שהוא עושה תמיד – מאשים אחרים בדברים הנוראים שהוא עושה".
"אני מתרגש עמוקות מהתמיכה האדירה של המחנה הלאומי שעלה הערב לירושלים בהמוניו", צייץ נתניהו אחרי האירוע, "חיממתם את ליבי עד מאוד ואני מודה לכל אחד ואחת מכם". לכל אחד ואחת? גם לאלו שדרכו ורקדו על התמונה של אהרון ברק, אסתר חיות, אביחי מנדלבליט, שני ניצן וגלי בהרה מיארה? גם לזה שהניף שלט: ישוחרר יגאל עמיר? ולזה שזרק בקבוק זכוכית על שדרן ערוץ 13?
1965, מקזבלנקה לרוחמה
אחד השקרים שהושתלו בציבור, ונוגע לנו, הוא שהקיבוצים סרבו לקבל יוצאי עדות המזרח והקפידו להישאר מועדון אשכנזי אקסקלוסיבי ואליטיסטי. את השקר הזה יהיה כנראה קשה מאוד עד בלתי אפשרי לשרש, ובכל זאת, מדי פעם, כדאי להביא עדויות שמפריכות אותו.
כמו זו למשל של הזמר אבי טולנו. בגיליון יום העצמאות של 'ישראל היום" רואיינו חמישה "גיבורי תרבות" ישראלים, שגילם כגיל המדינה, אבי טולדנו הוא אחד מהם. הוא סיפר: "עליתי לישראל מהעיר קזבלנקה. השתייכתי אז לתנועת השומר הצעיר שפעלה במחתרת. זייפתי את חתימת אבא שלי, שכביכול מאפשר לי לעלות. בינואר 1965 הגענו באמצע הלילה לנמל חיפה, באונייה 'מולדת'. ראינו מרחוק אורות של ארץ ישראל וההתרגשות הייתה עצומה. הנה, סוף סוף, החלום מתגשם.
"הייתי בגרעין של 14 נערים ונערות, ולקחו אותנו לקיבוץ רוחמה. היה לילה חשוך, בלי ירח ובלי כוכבים, ולא יכולתי להירדם. הייתי כל כך סקרן לראות כבר למוחרת את המדינה שכל כך רציתי להגיע אליה. בבוקר, עם אור ראשון, פתחתי את דלת החדר שלי והוכיתי בתדהמה. ראיתי חדר אוכל מודרני, דשא מטופח, גינות, בתים יפים, והתאכזבתי. אמרתי לעצמי: מה הם קראו לי? הם כבר בנו הכול".
תנועת השומר הצעיר פעלה בשנות ה-60 במרוקו באופן מחתרתי, ובמסגרתה עלו ארצה מאות צעירים, שהגיעו לקיבוצים רוחמה, כרמיה ומגן. (פעלו במרוקו גם בני עקיבא, דרור והבונים). חלק לא מבוטל מהמשפחות היהודיות המבוססות במרוקו העדיפו להגר לצרפת וקנדה ותנועות הנוער החלוציות פעלו בקרב הנוער היהודי במטרה שיעלה לישראל ובעקבותיו תגענה גם המשפחות, מה שאכן קרה.
הנתון הזה מפריך את הטענה שקיבוצים נמנעו במכוון מקליטת בני עדות המזרח, ואליו מצטרפים עובדות רבות נוספות כמו למשל מפעל חברות הנוער שהתקיים בעשרות קיבוצים במשך עשרות שנים. אבל כיוון שהשקר הפך אמת והאמת נעשתה שקר, סיפור כמו של אבי טולדנו לא מעלה ולא מוריד. עובדות הפכו כידוע עניין לחלשים.
