השום הישראלי נמנה עם אחד הגידולים שהורדת המכסים הצליחה כמעט לחסלו באופן משמעותי * עם זאת, עדיין קיימים כעשרה מגדלים ברחבי הארץ * איתן אביבי, יו"ר שולחן מגדלי השום: "אני חושב שאנחנו בדקה התשעים בכדי להציל את גידול השום בישראל, חייבים לפעול במהירות" * מאיר יפרח מזכיר ארגון מגדלי הירקות: "מצער שעוד ענף עובר לסינים יחד עם תנובה"
בעונה האביב ריח השום הישראלי הירוק שולט בשווקים, אותם קונים מעריצי השום הטרי. אי אפשר להתעלם מריחו הדומיננטי של השום טרי, הנובע מאגדי החבילות וראשי השום בתפזורת הממלאים בערמות את הדוכנים. עקרות הבית הוותיקות קונות את גבעולי השום וקולעות מהעלווה הירוקה צמות, צמות, דרך מסורתית ליבש את הראשים לשימוש מגוון לאורך זמן.
ולמרות הפסטורליות עולה שאלה קשה – האם תהיה זו השנה האחרונה שנזכה ליהנות מאחד הגידולים המבוקשים, במשך כל ימות השנה? או שנאלץ להשתמש רק בראשי שום סיניים לבנים ומיובאים, הארוזים בשרוולי רשת. אותו השום המולבן באופן מלאכותי שהגיח והציף את רשתות השיווק. למרות שהוא חסר בטעם העשיר והארומטי האהוב והמוכר לציבור הישראלי.
איציק אבוטבול – השום הדרומי
איציק אבוטבול (62), ממושב תדהר: "אני דור שלישי במושב ויש לי חמישה ילדים, מתוכם שלושה ממשיכים לעבוד במשק החקלאי כדור הרביעי. התחלתי לעבוד במשק כנער בגיל 15, וידעתי שזה יהיה העיסוק שלי בחיים. כל הסיפור המשפחתי שלנו התחיל בשנת 1952 כשסבי וסבתי יצחק ואסתר ז"ל עלו ממרוקו. כמו עולים רבים הם קיבלו מהסוכנות היהודית משק לעשות בו חקלאות. תחילת גידוליהם באדמת המושב היו: סלק סוכר, כותנה תפוחי אדמה ועוד."
אביו של איציק דוד אבוטבול, נחשב כבן הממשיך במשפחה, בעת שירותו בחטיבת גולני הכיר את אשתו רחל מראש פינה. הם התחתנו, הקימו בית ומשפחה במושב תדהר והמשיכו לעסוק בחקלאות במבחר גידולי שדה, בעיקר: תפוחי אדמה, בצל וסלק סוכר. "פעם היו כל תושבי המושב חקלאים והיום בודדים ממשיכים לעסוק בחקלאות," איציק מוסיף.
בתחילת השירות הצבאי היה איציק משויך לחטיבת גולני ובשלב הבא עבר לגדוד הקשר בפיקוד דרום. לאחר השחרור מצה"ל, רכש משק בתדהר בשנת 1986, והתחתן עם בתיה מנתיבות. היא עובדת איתו לאורך השנים במשק, גם כמנכ"לית "קירור דוד".
"הגידולים העיקריים במשק שלנו," אומר איציק, "הם תפוחי אדמה ובצל בכמויות גדולות. כמו כן, אני מגדל כשלוש מאות דונמים שום במקומות שונים ומיוחדים בארץ, בין היתר בבקעת ערד ובדרום הר חברון. אני מגדל 95% מהשום הירוק בדרום. והראשון שיוצא עם גידול טרי זה לשווקים. בשבילי לגדל שום ישראלי זה משהו מיוחד מאוד, זאת ברכה ממש סגולה.
"לשום שלנו יש ארומה חזקה – לא כמו השום הסיני שאין לו לא טעם ולא ריח. חבל שהציפו אותו בכל הסופרים של רשתות השיווק, כשהרוכשים לא מבינים בכלל מה הם קונים. מצער אותי מאד שהמדינה שלנו לא מעודדת חקלאים, וגם לא משקיעים בפיתוח זן חדש. בכדי להצליח בגידול השום, צריך להקפיד שחומר הריבוי יהיה נקי מווירוסים. אני בכל זאת מקווה שיהיה המשך ועתיד לגידול הישראלי, למי שמבין ומעריך את איכותו. ואני שמח שאנשים עדיין מחפשים ומבקשים את השום הישראלי הבריא והאיכותי."
ארז כהן – "גרמו לאסון גדול"
במשק כהן ממושב מלאה מגדלים שום כבר יובל שנים. ארז כהן (53) ממושב מלאה דור שני לחקלאים גאים בעבודת האדמה. "ההורים שלי, משה ורותי כהן, הם מיזוג גלויות. אבא הגיע ממרוקו ואמא מרומניה, הם התחתנו בשנת 1970 וילדו 6 ילדים. אבי משה השקיע במשק החקלאי והקים עסק גדול עם בית אריזה 'משק כהן משה ובניו'. אמא רותי היא הפקידה שלנו במשרד של העסק.
"התחלתי לעבוד במשק כבר בגיל עשר. עברתי דרך ולפני כשלוש שנים עבר ניהול העסק לידיי. לפני שנים התחתנתי עם זהבה שהגיעה ממושב אביבים. יש לנו 3 ילדים: שתי בנות ובן, אביהו, העובד איתי מגיל 13 ונחשב הדור השלישי במשק. גם אחי הצעיר בני, עובד איתי בעסק. כמשפחה וכעסק חקלאי אנחנו מגדלים שום כבר 50 שנים. בהתחלה גידלנו בהיקפים קטנים ובהמשך הגענו ל-300 דונם, כאשר מרבית השום נימכר כראשים יבשים. במשק יש גם מקררים לשום ובצל."
עד לשנת 2021 היה משק כהן במשך 20 שנה קבלן פירוק שום לשננות הגדול בארץ, בין 500 ל- 600 טון בשנה, מקיבוץ דורות בדרום עד חולתה בצפון. במשק מגדלים גם בצל, שומר, כרוב, מלון, דלעת ודלורית, בשטח המשתרע על 1,500 דונם."
כהן כועס על ממשלת בנט או אדון ליברמן והשר עודד פורר גזרו בשנת 2021 גזרה קשה על המגדלים ועל גידול השום, הסירו את המכסים על השום המיובא וגרמו לענף אסון גדול. בשנת 2021 הם הפסידו 2.5 מיליון שקל, ותוצרת של 300 דונם (אחרי שישה חודשים שהשום היה בקירור) נמכרה לעזה במחיר של 1-1.5 שקל לק"ג.
ארז כהן: "התוצאה הייתה שענף השום התרסק והצטמצם מ-10,000 דונם ל-1,000 דונם וגם הממשלה החדשה שבאה אחריהם, לא עשתה כלום בשביל החקלאים, לא פיצוי ולא תמיכה. הם רק הביעו הבנה למצב גידול השום, אבל מילים לא עוזרות. פיזרו חול בעיני הציבור שיורידו מכסים, והמחיר ירד. זה מה שהם שמעו מרשתות השיווק 'תורידו מכסים ונוריד מחירים'. אמרו , ביום שלא יגדלו תוצרת מקומית, המחירים יעלו. אבל זה התרגיל שלהם.
"שר האוצר שומע אותם ואותנו אבל לא מוכן לשבת ולדבר. ממשלת בנט הביאה חורבן, וגם ממשלת ביבי עשתה ביזיון (ואני אחד שהיה ביביסט). אין אבא ואין אמא, לדוגמא בצל מייבאים 60 אלף טון מהולנד ואותנו החקלאים 'זורקים לפח'. בגידול העגבניות קנו את החקלאים בנזיד עדשים, וכך חקלאים הגיעו לפשיטת רגל."
הראל לפלר – "השום הישראלי טעים יותר"
הראל לפלר (53), מגדל בגד"ש ומנהל השקיה במושב השיתופי מולדת, מגדל שום כ -15 שנים ביחד עם עוד מגדל. השניים מגדלים כ-150 עד 200 דונם בשנה. בשנה האחרונה צומצמו שטחי השום הירוק המשתרעים על שטח כ-100 דונם, כאמור בשל יבוא שום מסין. "הגידול העיקרי אצלנו במושב הוא חיטה," מספר הראל. "בנוסף אנחנו מגדלים עגבניות לתעשייה, אפונה לסנפרוסט, תירס, אבטיח, בצל, וקינואה. נולדתי בקיבוץ חפציבה עברתי למושב מולדת בשנת 2001, אני נשוי פלוס שלוש בנות."
להראל חשוב להדגיש מה הם ההבדלים בין השום הישראלי לשום הסיני: "שום ישראלי גדול יותר, טעים יותר ואין מה להשוות. השום הישראלי בריא מאוד עם ארומה חזקה, העוזרת למערכת החיסונית ועוזרת לטפל בבעיות בעור. השום הישראלי מפוקח על ידי משרד החקלאות, ללא שאריות חומרי הדברה. הוא עשיר באליצין הנחשב למעשה לחומר הפעיל הנותן את הארומה פי 4-5 מהשום הסיני.
"השום הסיני מגיע ברביעיות של ראשי יחידות, קטנות יותר מהשום כחול לבן הישראלי. הסיני מושקה במים פחות איכותיים, והם משתמשים ביותר חומרי הדברה והלבנה. יש לציין שראשי השום עוברים הקרנה כדי שלא ינבטו ואין על כך שום פיקוח מוקפד, כמו אצלנו בארץ.
"הפסקנו לגדל כ-200 דונם שום ובארץ הפסיקו לגדל אלפי דונמים. כ-30% מהשטח של הגידול הולך על חומר הריבוי לשנה הבאה. אם השום נקי ממזיקים, אין מניעה לגדלו שנה לאחר מכן. לגבי נושא הווירוסים והמחלות, המהווים בעיה לגידולי ההמשך, עלי לומר שהשטחים של מולדת די נקיים מכל אלו. המזיק העיקרי שאנו בכל זאת פוגשים אצלנו הם נמטודות. הטיפול המתבצע הינו הזרקת חומר דרך ההשקיה לשורשי השום.
"השום אצלנו נמכר ומשווק לסוחרים, ולא באופן מאורגן. השום הירוק בדרך כלל מהווה כ-20% מהשום היבש, מאוד תלוי במחירו של השום הירוק. השנה, לפני הפסח, המחיר היה גבוה ורוב השום נקטף ירוק. משך גידול השום הישראלי תלוי מאוד ביבוא.
"בגידול שום ישראלי צריך להקפיד שהקרקע תהיה רטובה, אחרת זה יפגע בגודל ובאיכות ראשי השום. שום ישראלי נמכר בתפזורת ואילו שום סיני נמכר במארזי רביעיות ברשת. אם נשווה את המשקל נראה ששום סיני וישראלי למעשה נמכרים באותו מחיר, כתוצאה מהורדת המכסים. משנת 2022 הזהירו שאם יורידו את המכס, אז בהתחלה המחיר יהיה זול לצרכן ואחרי שלחקלאים בארץ לא יהיה כדאי לגדל, הם יצמצמו את שטחי השום בארץ, אז היבואנים והסוחרים יעלו מחירים לצרכנים. בעצם כל פערי התיווך יישארו אצל היבואנים ולא יתגלגלו ללקוחות."
שום על שום מה?
בתקופתו של שר החקלאות עודד פורר, הכריז משרדו על הרפורמה בחקלאות – המכס על שום הוסר באבחה אחת, ובמה זה עבר ליוקר המחיה?
איתן אביבי, מכהן כיו"ר שולחן מגדלי השום ולפי הגדרתו הנוכחית "כיו"ר בזמן שאול". אביבי מרחיב על צמח השום: "שום הגינה שאנו מגדלים כאן בישראל עשה עליה בשלהי שנות ה-50 של המאה הקודמת, מדרום אמריקה. מאז מגדלים בישראל את הזן 'שני' מטיפוס ברזילאי. להווי ידוע שהשום הוא ממשפחת הנרקיסיים, צמח שהוא גיאופיט בעל בצל וככזה, אקלום והתאמת הזן, תלויים באורך יום ובטמפרטורה בשלביו השונים של הגידול. לכן לכל אורך השנים לא הצליחו לאקלם זן נוסף של שום לגידול מסחרי בישראל ונשארנו עם הזן 'שני' הטוב והאיכותי בלבד.
"השום הוא צמח עקר והריבוי שלו נעשה באופן וגטטיבי באמצעות שננות. בצלי השום הם אשכול צבירה של שננות לטראליים מרובות, המתעוררות כמו ניצנים בתוך חיק נדני העלים, כאשר בסוף הגידול, הגבעול הראשי יחד עם העלים מתייבשים והשננות אוגרות עתודות עד לתקופת התקצרות היום. אז, לאחר נעיצתן שוב בקרקע, השננות מצמיחות עלים ובצל וחוזר חלילה. במהלך השנים שהשום מהזן שני גודל בארץ הוא התאלח בווירוסים שונים משום הבר שגדל בארץ.
"כדי לנקות את הווירוסים היה צורך בפרויקט מורכב ויקר במימון של מועצת הצמחים ומשרד החקלאות, שלקח כשש שנים ובוצע ע"י 'משקי דרום הערבה' ערדום 'וחבל אילות', בהובלת החוקר ממו"פ ערבה תיכונה דרול ג'ילט. ג'ילט התחיל לפני כ-20 שנה בניקיון השום וגידולו דרך תרבית רקמה, ולאחר מכן גודל השום לחומר ריבוי באזור הערבה (כידוע אזור הערבה הדרומית מועט במשקעים ובצמחי הבר היכולים להוות פונדקאים לווירוס), במבני רשת שנה ראשונה ואז בשטח פתוח. הפרויקט הוכתר בהצלחה ואכן היבולים גדלו וכן איכות השום הייתה טובה מאוד.
"בנוסף, מנהלת ההשקעות במשרד החקלאות בעידוד מועצת הצמחים נתנו מענקים למיכון הענף. זאת אומרת המדינה ביום אחד משקיעה כספים בכדי לייעל את ענף השום ויום אחרי 'מחסלת' את גידול השום בישראל. בשני העשורים האחרונים, חקלאי ישראל גידלו כ-10,000 דונם בשנה שום שהתחלק לשום ירוק, שום לח, שום יבש, שיני שום עם קליפה ומקולפים, מוצרי שום תעשייתיים (החמצה , רסק שום מצונן וקפוא) והשארת שום עבור חומר ריבוי כ-20% מכלל הדונמים המגודלים כחומר ריבוי לשנה הבאה.
"משנות ה-90 ישראל לא מספקת את מלוא התצרוכת השום היבש לאורך השנה ותמיד היה יבוא של שום ומוצריו. לרב השום המיובא נמכר במחיר גבוה יותר ובאיכות נמוכה יותר. במרץ 2022 בוטלו מכסי המגן בבת אחת, ללא הודעה והכנה מוקדמת, לאחר שהוצאו כבר רוב הוצאות הגידול, ערב עקירתו ושיווקו. המכס על יבוא שום שעמד על 6.96 שקל, ירד תוך מספר חודשים בודדים והענף קרס. מגדלים לא הצליחו למכור את התוצרת שאספו, גם במחיר נמוך מהיבוא, השוק עבר מיידית לשליטה מלאה של השום הסיני.
"הגידול בעונה של שנת 2023 בישראל ירד בחצי ובשנה אחריה (2024) צפוי היה לרדת לפחות ברבע מהגידול בעבר. לפני כחודש הודיע המגדל והמשווק הגדול בישראל על פשיטת רגל ונמצא בהליכי פירוק דרך בית משפט, כאשר הוא משאיר אחריו מספר מאוד גדול של מגדלים ללא תמורה עבור השום שסיפקו לו וגם מספר לא קטן של נושים, קבלנים וספקי שירותים. בנוסף אליו ישנם מספר בעלי משקים קטנים שספגו הפסדים רבים ונמצאים בקריסה מוחלטת וסגירת המשק בעקבות הורדת המכס."
אביבי ממשיך בסקירה עולמית: "יצוא השום בעולם נשלט ע"י יצואנים סינים (כ-75%) ומוכוון ברמה ממשלתית. מה קרה בשנים האחרונות? בארה"ב, קנדה, ספרד, כלל אירופה, דרום אפריקה פיליפינים, תאילנד, ברזיל ועוד. ניתוח מכלול האירועים מבהיר את 'השיטה הסינית': בשלב הראשון הסינים מייצאים שום במחירי היצף, לעיתים מתחת עלויות הייצור ותוך מניפולציות לעקיפת ממכסים. בשלב השני המגדלים המקומיים קורסים. בשלב השלישי המגדלים מפסיקים לגדל לעצמם את חומר הריבוי. בשלב הרביעי – הגידול המקומי נכחד. קשה מאד, או בלתי אפשרי לחזור ולייצר. בשלב החמישי והאחרון הסינים נותרים ללא תחרות והם מעלים מחירים.
"באירופה נפגע היצרן העיקרי ליבשת – ספרד. האירופאים הבינו שטעו ומשלמים ביוקר. הם קבעו לסינים מכס של 2.1 אירו לק"ג בנוסף לתמיכה הישירה במגדלים והגידול הספרדי מתאושש. בארה"ב, הממשל הפדראלי האשים את הממשלה הסינית במחירי היצף מתואמים וטרמפ קבע לסינים מס גבוה. יש התאוששות של היצרנים הגדולים בקליפורניה. עם זאת מתוך 12 חוות גדולות, שפעלו בשנות ה-90, שרדו רק שלוש חוות. בפיליפינים חוסל הגידול המקומי והסינים העלו את המחיר לק"ג לרמה של 3/2 משכר המינימום היומי. הממשל במנילה חקר את העניין כי הרווח של הסינים עומד על 900% והיום הממשל פועל לשיקום הגידול המקומי."
האם ישראל היא הבאה בתור?
גם אביבי מדבר על איכותו העדיפה של השום הישראלי: "יש לציין כי המוצר הסיני אינו דומה לשום הישראלי (לפי מידע מישראל, אירופה וארה"ב). א. הטעם של השום הסיני חלש. כמות האליצין היא רבע מהכמות שיש בשום הישראלי והרי השום הוא תבלין. ב. השום הסיני חשוד בריסוס בקוטלי עשבים אסורים. ג. השום הסיני מושקה בשפכים ביתיים שאינם מטופלים. ד. השום הסיני מולבן בכמות גדולה של כלור. ה. לפי דרישת המדינה, השום הסיני עובר הקרנה או חיטוי במתיל ברומיד שאסור לשימוש בישראל."
האם ישראל הולכת לספק לציבור מוצר לא בריא? האם ישראל הולכת בטווח הארוך לחסל את הגידול בישראל? האם ישראל הולכת להכפיל או לשלש את עלות השום לצרכן?
אביבי: "שר האוצר הקודם ליברמן ועושה דברו שר החקלאות הקודם פורר 'חוגגים' אבל על שום מה? מה בדיוק הוזל? השום הישראלי עדיין זול יותר מהסיני והוא זה שבעיקר הוזל עד לרמה שלא משתלם לגדל אותו. ההוזלה כביכול בשום נשמעת פחות נהדרת, כשלומדים שמחיר השום לצרכן באפריל השנה עמד על 30-35 שקל לקילו בלבד. השום הישראלי משלב אחסונו ובמהלך השנה הולך ומתייקר בפי 2 ויותר, בגלל עלויות נוספות של אחסון, קירור, פחתים ומיון חוזר כתוצאה מהנ"ל. מכאן ניתן לראות תופעה מעניינת: למרות שלייבוא הסיני אין שום קשר לעונות הגידול בישראל, הוא התייקר בהתאם לשוק המקומי. וזה קרה גם אחרי הורדת המכס…
"השום הסיני מיובא ללא מכס ב-5 שקלים לק"ג ונמכר לצרכן בשרוול של 170-200 גרם בין 8-10 שקל. בממוצע 45 שקל לק"ג. אנחנו יודעים שרשתות השיווק וחברות הבת שלהן הן יבואניות השום. הם קונים בזול ומוכרים ביוקר, וכל שרשרת הערך והשיווק בידיים שלהם, ואם אפשר אז למה לא להרוויח יותר? אז איפה הטיפול ביוקר המחיה של שרי האוצר והחקלאות הקודמים?"
האם זה הסוף של גידול השום בישראל? האם אפשרי עדיין לעשות משהו?
אביבי: "אני חושב שאנחנו נמצאים בדקה התשעים. בכדי לנסות להציל את גידול השום בישראל , צריך לפעול באופן דחוף. צריך להכיר במה שכל העולם מבין – שיש כאן מהלך מתואם להשתלטות עוינת של הסינים. צריך לעזור למגדלים שהפסידו את כספם בעונת 23-22 בפיצוי בכדי שיוכלו לשמר את הידע והמיכון. צריך לתת בעתיד תמיכה ישירה הוגנת כתחליף למכס המגן או להחזיר את המכס לקדמותו. צריך להשקיע בפרסום והסברה על המשמעויות הבריאותיות של השום ועל הנזקים שיכולים להיות מצריכה של שום סיני ודבר האחרון, צריך להשקיע בחידוש של חומר ריבוי וניקוי השום והתחלה חדשה מתרבית רקמה (כ-6 שנים), מאחר וערוץ זה נסגר עקב החלת הרפורמה וחוסר הכדאיות הכלכלית."
ענף השום הישראלי חוסל
מאיר יפרח, מזכיר מגדלי הירקות, טוען בכעס: "ענף השום הישראלי אפשר לומר בצער, שהוא חוסל עקב היבוא מסין. לפני שהמכס הורד לאפס – המגדלים קיבלו 14 שקל לק"ג. החקלאים שלנו סיפקו כ-6,000 טון וכהשלמה ייבאו עוד כ-6000 טון. כיום מגדלים ומספקים רק כ-2,500 טון בלבד.
" היצור המקומי התרכז בעיקר באזור התענכים ועין חרוד. היות וצריך חומר ריבוי נקי מווירוסים ומחלות להמשך הגידול בעונה הבאה. לאחר ביטול המכס שטחי הגידול הצטמצמו מאד וכך גם חומר הריבוי לעונה הבאה. למעט המגדלים שנותרו לא נשאר חומר ריבוי. ממעט המגדלים שנותרו רובם מוכרים אותו כשום ירוק. הורדת המכס חיסלה את ענף השום הישראלי והתשתיות. והיבואנים חוגגים במחיר של עד 40 שקל לק"ג. בנוסף, המיזם אותו מוביל שר הכלכלה, שנקרא 'מה שטוב לאירופה – טוב לישראל' – אז לנו זה לא טוב. שוב עוד ענף שעובר לסינים , יחד עם תנובה."
