ב-5/1/2025 נחנך ברפת בית הספר החקלאי המקיף כדורי "חדר הרפתנים", שהוקם לזכרו של המורה ומנהל הרפת אייזיק פורת ז"ל, במלאת 100 שנים להולדתו. משפחתו תרמה כסף לשיפוץ החדר לרווחת העובדים, ולמלגות לתלמידים שהצטיינו בעשייה חברתית
אייזיק (יצחק) וחנה פורת ז"ל, שניהם פליטי שואה מצ'כוסלובקיה, הגיעו לכדורי מקיבוץ גיניגר, ושניהם הפכו לדמויות מרכזיות בסגל בית הספר – היא כמדריכה בלול והוא כמנהל הרפת במשך 34 שנים (1956-1990), שהעמיד דורות של תלמידים. שלושת ילדיהם, גדעון, ערן ושמוליק, יזמו את הנצחתו של אייזיק. המשפחה מימנה שיפוץ של חדר במכון החליבה לטובת רווחתם של העובדים. בשיתוף עם הנהלת כדורי ועמותת בוגרי כדורי נערך החודש טקס יפה ומכובד של הסרת הלוט משלט זיכרון. הטקס שימש גם הזדמנות למפגש מרגש של עשרות מתלמידיו של אייזיק, חלקם בשנות ה-80 לחייהם, שהעלו זיכרונות מפעם.
נציג הבוגרים אמר בטקס: "אייזיק הביא איתו נורמות חינוכיות. התלמידים נקשרו אליו. בהנהגתו הפכה הרפת לענף שכל התלמידים רצו לעבוד בו. אצלו לא היו חוכמות וחיפופים. הוא הפך את רפת כדורי לרפת מודרנית, אחת המתקדמות בארץ מבחינת המיכון ושיטות העבודה".
גדעון פורת, בנו הבכור של אייזיק המשיך: "אני מתרגש מכך שכל כך הרבה חברים זוכרים את אבא, שהיה אכן אדם מיוחד. נכחתי בטקסים ציבוריים רבים, אך הפעם זהו עבורי אירוע משפחתי מרגש. משפחתנו גרה בכדורי, וכאן עברו עלי שנות ילדות ונעוריי, ונולדו שני אחי. אבא שימש כמרכז הרפת עד יציאתו לגמלאות, במשך 34 שנים. הוא הוביל את חניכיו להישגים רבים ולפרסים, שהעידו על העשייה החקלאית והחינוכית. בכתבה בעיתון 'מעריב' מתחילת שנות ה-70 צוין שהתנובה הממוצעת לחולבת ברפת כדורי היא 6120 ליטר בשנה – גבוהה ב1500- ליטר מהממוצע הארצי בזמנו, הישג שזיכה את כדורי במקום הראשון בין בתי הספר החקלאיים. ההישגים שיקפו את המחויבות של אייזיק לענף, יחד עם הידע והניסיון שצבר. הוא לא היה רק מדריך מקצועי, אלא גם מחנך לחיים, דמות מופת לתלמידיו. תלמיד שעבר תחת ידיו למד מה זו אחריות ועבודה קשה. הרפת הייתה ביתו השני, והתלמידים – אהבתו הגדולה".
גדעון סיפר שהמשפחה פנתה להנהלת כדורי וזכתה להיענות מיידית. הוא הודה להנהלת כדורי, ליו"ר ולמנכ"ל אגודת הבוגרים, ולמנהל הרפת הנוכחי, שנרתמו כולם ברצון לביצוע היוזמה.
רועי בר אילן, מנהל כדורי, אמר בטקס: "כבר נאמר שהאדם הוא תבנית נוף מולדתו. בית הספר כדורי מעצב תלמידים, כאן לנוכח נוף התבור, כבר קרוב ל-100 שנים. יושבים פה תלמידים של אייזיק שהם בעצמם כבר סבים. למדינת ישראל יש חוב גדול לאנשים כמו אייזיק פורת, שהותיר אחריו מורשת מפוארת, ושהנחיל את ערכי הציונות למאות תלמידיו".
בוגרי בית הספר סיפרו שאייזיק תמיד הציב דרישות גבוהות, דרש אחריות והקפיד על קלה כחמורה. הוא זכר את שמות כל אחד מתלמידיו ותלמידותיו, ולהבדיל – גם את שמות כל אחת מהפרות. כיאה למי שבא ממשפחה דוברת הונגרית, אהבתו השנייה לצד הרפת היה הספורט, ובפרט ענף הכדורגל.
אייזיק מילא בכדורי תפקיד כפול: מרכז ענף הרפת, ומדריך לתלמידים בענף. כמרכז היה עליו לדאוג לצד הכלכלי- שהענף לא יפסיד כסף. כמדריך, הוא היה בעל ידע בכל התחומים המקצועיים – הזנה, פוריות, בריאות העדר.
סיפורו של אייזיק פורת, שנפטר בשנת 2017 בגיל 92, שזור בתקופת השואה והתקומה. הוא נולד בסלובקיה למשפחת פינטר, וגויס לעבודת כפייה על ידי הכובשים הנאצים. הוריו וכל בני משפחתו נרצחו. בהכשרה של תנועת החלוץ פגש את אשתו לעתיד חנה, גם היא ניצולה יחידה ממשפחתה, ויחד עלו לארץ בשנת 1947. הם היו חברי קיבוץ גיניגר, שם השתלב אייזיק בצוות הרפת. הוא לחם במלחמות ישראל – מבצע סיני, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים. בני משפחה ותלמידים זוכרים אותו כ"מלח הארץ", איש ערכים, נדיב לב ומוכן תמיד לעזור. הוא היה גם בשלן מעולה, וחובב מושבע של כדורגל כאוהד קבוצת "הפועל תל אביב".
את השיר הבא כתב והקריא בטקס יוסי וולך, תלמידו של אייזיק פורת
"חיוך גדול בדרכו אל הרפת"
בתחילת הלימודים
בתור "אליף"
שובצתי לעבודה ברפת
ובזכות השיבוץ
נפלה לי הזכות
להכיר כמפורט
את יצחק (אייזיק) פורת.
אני רואה לפני את
אייזיק לבוש במכנסים קצרים
הליכה קצת שפופה
לעיתים מתנדנדת
לעיתים רופפת
וחיוך גדול בדרכו אל הרפת
צועד בשביל החלב זוהי אהבת חייו.
דיבורו היה קצת כבד
הצליל הצ'כי הונגרי והעברי
היה מעורבב כמקשה
מה לעשות גם לאייזיק
"עברית שפה קשה"
הידע שלו היה כביר
את שמה של כל פרה הכיר
וידע להסביר בברור
איך כשהפרה יולדת
מנתקים לה את חבל הטבור
והסביר בסבלנות נרגשת
איך אל כל פרה לגשת
ומאיזו פרה אגב
צריך בזמן החליבה
לגשת בדרך שקטה
כי היא יכולה לשפוך
את החלב בבעיטה.
היה איתן בדעתו
ומביקורת לא חשש
והיו מצבים שלא רק
את הפרות הוא האכיל בקש
כשלא דיבר על חלב ופרות
אהב מאד לדבר על כדורגל
ומה קורה בספורט.
אייזיק אנו בטוחים
ולא אגב
שאתה יושב לך עכשיו בנחת
על ענן ב"שביל החלב"
בהרגשה שמחה ונעימה
ממתין לראות
איך חוגגים לך מאה שנה
ומשביל החלב אתה יכול לצפות
על הטקס והסרת הלוט
ועל לוח הזיכרון שנראה למרחב
שחרוטות עליו המילים באותיות של זהב
"חדר הרפתנים" הוקם
להנציח את פועלך
בשפע של אור
בבית ספר כדורי ליד התבור
מזל טוב לך אייזיק
ליום ההולדת המאה
כדורי שמחה בשמחתך וגאה
ומרימה לכבודך גביע
של ברכה
אך במקום היין שנמזג מאליו
הגביע לכבודך הפעם
מלא בחלב
וישנה הרגשה שגם ברפת
ביום המיוחד
הפרות שרות
"יש לי יום יום חג"
ואתה אייזיק ממרומים
שולח ברכה לכל המוזמנים
ברכה של משפט אחד מלא הוד
"תודה לכולם יישר כוח וכל הכבוד
וזכרו לשמור על הקיים לתפארת
"כי אין לנו רפת אחרת"
ראינו בך באייזיק חבר
שאת כולנו העריך
נזכור אותך לנצח
אייזיק המדריך
(מסגרת 2)
בית הספר כדורי הר תבור
בית הספר נחנך ב-1934. המימון הושג כתרומה מעזבונו של סר אליהו (אליאס) כדורי, (1865-1922) שהוקדש לחינוך בארץ ישראל. בכספי העיזבון הוקם גם בית ספר לתלמידים ערבים, בטול כרם. המנהל הראשון היה איש העלייה השניה שלמה צמח. אחריו מילא את התפקיד בשנים 1936 – 1957 מי שהפך להיות מזוהה עם עיצוב דמותו של בית הספר ותלמידיו, נתן פיאט. פיאט היה בקשר עם מפקדי "ההגנה" ושילב אימונים צבאיים בתוכנית הלימודים של הכיתות הגבוהות.
בכדורי למדו בשנותיו הראשונות 50 תלמידים – בנים בלבד. הבניין המרכזי, שתוכנן על-ידי האדריכל הבריטי אוסטן הריסון, האדריכל הראשי של ממשל המנדט, הוקם בראש הגבעה וכלל את כיתות לימוד, ומגורי התלמידים והמורים. למרגלות הגבעה נבנו מבני המשק החקלאי, שהעבודה בו בוצעה על ידי התלמידים.
כדורי היה למוסד חינוכי מוביל, ורבים מבני היישוב לפני הקמת המדינה למדו בו. בין המפורסמים שבהם: יגאל אלון – פייקוביץ (מחזור א), יצחק רבין (מחזור ד) חיים גורי (מחזור ה), בן עמי פחטר (ממפקדי שיירת יחיעם), עלי בן צבי (בנו של הנשיא השני, נהרג בקרב ליד בית קשת במלחמת השחרור) לב ארלוזור (מפקד בסיס חיל האוויר רמת דוד שנפל במלחמת יום כיפור) ורבים אחרים.
כיום לומדים בכדורי מעל 2000 תלמידים, רובם מיישובי הסביבה. הקמפוס של בית הספר כולל בית ספר תיכון, פנימיה, משק חקלאי פעיל, בית ספר לחינוך מיוחד על שם בנימין רוטמן, ומכללה טכנולוגית.
רפת כדורי 2025
על רפת כדורי הנוכחית אנו שומעים מהמנהל אדם חאקו, תושב כפר קמא הצ'רקסי ובוגר כדורי בעצמו. הרפת מונה 81 פרות, מהן נכון לעכשיו 7 יבשות והיתר חולבות. את הבליל הם מקבלים מדי יום ממכון "אמבר". מכסת החלב היא 874,000 ליטר לשנה. עד עתה, אומר אדם, לא היגענו למכסה, אך השנה יש סיכוי שנעבור אותה. ברפת עובדים תלמידי הפנימיה בשעות הבוקר, והשנה ישולבו תלמידים גם בעבודה בערב.
