ד"ר מילי הראל רביב, רופאת שיניים, מתמחה ברפואת הפה ובעלת דיפלומה בתזונה ובריאות. עוסקת כיום בעיקר בהזרקות ובאסתטיקה של הפנים, מלמדת ומעבירה קורסים לרופאים בנושא בישראל ובעולם. בגיל 58 אובחנה כחולה בסרטן ריאות בדרגה 4 עם גרורה במוח. כשהרופאים לא נתנו לה סיכוי היא מצאה דרך להתגבר על האתגר הגדול של חייה. כעת היא חולקת את הדרך הזאת בספר חדש, "צונאמי תזונמי – מזונות ותוספי תזונה מרפאים – מניעה ותמיכה במחלות כרוניות , אוטואימוניות וסרטן" בו מוטו חשוב: "מזונותינו הם תרופותינו ותרופותינו הן מזונותינו"
תמונה ראשית: ד"ר מילי הראל רביב וספרה החדש. צילום: סיוון רביב
כל מי שחלה במחלת הסרטן – לפי הסטטיסטיקה מדובר בפלח הולך וגדל באוכלוסייה, יודע שמדובר בטלטלה עצומה או כפי שד"ר מילי הראל רביב מכנה זאת "צונאמי".
"המחלה הזאת משנה את החיים, עוצרת את השגרה וכרוכה בהתמודדות קשה, במכאובים פיזיים ונפשיים ובטיפולים פולשניים שמלווים בתופעות לוואי קשות", אומרת ד"ר הראל רביב. הרופאים לא נתנו לה סיכוי לנצח את המחלה, אבל היא לא ויתרה. היא יצאה למלחמה על חייה.
"כשנסעתי לטקס הסיום של הבת שלי בניו יורק הרגשתי תחושה משונה ביד", היא נזכרת ברגע ששינה את חייה. "זה היה משהו מוזר כמו תחושה שיש בגוף אחרי שמרימים סל קניות כבד מאוד. חשבתי שזה טיפשי ללכת לרופא על דבר כזה, אבל בעלי הכריח אותי. בסיטי ראש מצאו גרורה במוח. באותו יום נפלה עליי התקרה. אני, שאף פעם לא עישנתי מקבלת סרטן ריאה ועוד בדרגה 4? לא נתנו לי הרבה סיכוי לחיות ולא רצו לטפל בי. למזלי מצאתי רופאה נחמדה בקנדה שאמרה לי: ״אם תצליחי לבטל את הגרורה במוח נעשה לך תכנית טיפול״. שיתפתי חבר במחלה שלי והוא מצא לי מקום בקנדה שיכול להעלים את הגרורה בלי ניתוח. פניתי לרופאים ושאלתי: 'למה אתם לא אומרים שיש מכונה כזאת?'. הם ענו שאין להם את המכשיר הזה. אז מה? ואם זה ביפן ואני רוצה לנסוע לשם כדי להציל את החיים שלי? כעסתי עליהם מאוד. בתוך כמה ימים הגעתי למקום הזה וטיפלו בי עם הקרנה ממוקדת. הוציאו לי את הגרורה מהמוח. חזרתי לשלב 3. עשו לי תכנית טיפול מסיבית שכללה כימותרפיה ו-31 הקרנות. במקביל התחלתי להשתמש בתוספי תזונה. עשיתי לעצמי פרוטוקול של כל מה שמחסל תאים סרטניים – פטריות, צמחים. התחלתי לקחת 20-15 קפסולות ביום. כל היום נע סביב הנושא הזה וכבר בפט סיטי הראשון לאחר שלושה חודשים לא נצפו תאים סרטניים. הרופאים אמרו לי: 'אנחנו לא יודעים מה את עושה, אבל תמשיכי לעשות את זה'. נראה לי שזה אומר הכול".
"צונאמי תזונמי"
אחרי שניצחה את המחלה בעזרת רפואה אינטגרטיבית הוציאה לאור את הספר "כך נתמודד עם מחלת הסרטן" – ספר חובה לחולים במחלת הסרטן, לרופאים ולאנשי מערכת הבריאות שעוסקים בטיפול בהם וגם לבני משפחה או לחברים שמעוניינים להכיר מקרוב את דרכי ההתמודדות עם המחלה.
בימים אלה מוציאה ד"ר מילי הראל רביב לאור ספר שני בנושא – "צונאמי תזונמי" (הוצאת ספרי ניב) – מדריך מקיף ומפורט שמתמקד ברכיבי מזון ובתוספי תזונה שהוכחו כמקדמים את ריפוי הגוף וחיזוקו לא רק במחלת הסרטן, אלא גם בכל מחלה אחרת בין שהיא קלה או קשה, כרונית, אוטואימונית ואחרות – הן לריפוי והן למניעה.
בספר שמבוסס על מחקרים רבים ועל ניסיון קליני, היא מציגה את תפקידם של מזונות מסוימים ותוספי תזונה בתהליך הריפוי ממחלת הסרטן וממחלות אחרות ובמניעתן, וכן במניעת הופעה חוזרת של המחלה לאחר נסיגה ובמניעת הופעת גרורות. המידע שמוצג בו הוא עדכני ומתייחס להשפעתם של מזונות ותוספי תזונה על מניעת סרטן ומחלות אחרות ועל החלמה וריפוי.
"בעידן הנוכחי בו הרפואה הקונבנציונלית משתלבת בטיפולי רפואה משלימה, חשוב מאוד ללמוד על האופן בו תזונה ותוספי תזונה עשויים לשפר את איכות חיינו", היא מסבירה. "התזונה היא כלי רב עוצמה בשמירה על בריאותנו. מזונותינו הם תרופותינו ותרופותינו הן מזונותינו".
זה אומר שאם נשנה את התפריט שלנו לא נהיה חולים?
"זה אומר שצריכה של מזונות מתאימים ונטילת תוספי תזונה מסוימים עשויות לצמצם את הסיכוי לחלות ואף לחזק את הגוף אל מול המחלה והטיפולים שנדרשים בה. ההמלצות שבספר נועדו להוביל לאריכות ימים בבריאות איתנה".
בספר "צונאמי תזונמי" סיפורי מחלימות מקבוצת "הוורודות השמחות" בהדרכתה של ד"ר מילי הראל רביב. הרעיון להקים קבוצת תמיכה נבע מהרצון של מילי להעביר את הידע הלאה ובעיקר את המוטו שאפשר לחיות לצד הסרטן וגם לנצח אותו. "כשגיליתי שאני חולה במחלה הייתי המומה. אני? סרטן? אני הולכת למות? אבל מהר מאוד לקחתי את עצמי בידיים וקיבלתי החלטה שאני לא עוצרת את החיים – לא ביטלתי ולא החסרתי ימי עבודה או תוכניות, הזמנתי מאמנת אישית שתבוא אליי הביתה ותאמן אותי. למרות הקשיים ותופעות הלוואי של הטיפולים המשכתי לנהל חיים עסוקים ומלאים והמחלה הייתה כאילו דבר צדדי בחיי. אחרי שהוצאתי את הספר הראשון לאור חשבתי לשתף את ההצלחה שלי עם חולים אחרים בארץ ובעולם. במקביל הקמתי קבוצה של חולי סרטן שנקראת 'הוורודות השמחות' שהחלטתי להעביר להם מהידע שלי. במשך השנים אירחתי בביתי את החולים ואת המחלימים ונתתי הרצאות על תזונה ובריאות בקבוצות ובמדינות שונות לפי הזמנות".
מה התרומה של קבוצת תמיכה לחולה שמתמודד עם סרטן?
"תרומה עצומה. קבוצת תמיכה היא הדבר המועיל ביותר למי שחולה במחלה כלשהי. בקבוצה אפשר ללמוד האחד מהשני, עוזרים אחד לשני – זה דבר נפלא. במהלך הדרך הצטרפו עוד ועוד חולים ומחלימים וכיום הקבוצה מונה יותר ממאה נשים".
מה עם גברים?
"יש גם גברים בקבוצה, אבל הם לא משתתפים פעילים. אני חושבת שהסיבה לכך היא שגברים הם פחות קשקשנים ודברנים מטבעם. יש לנו קבוצת וואטסאפ בה חברים גברים ונשים. כל אחד עונה ושואל ותמיד מקבל מענה. נוסף לכך חברות הקבוצה מארחות מפגשים בביתן. אני מארגנת להם נסיעות וטיולים. אנחנו מקבלים תרומות ממסעדות, הצגות, בתי מלון. אני מלווה ומדריכה את חברות הקבוצה לאורך השנים והכול בהתנדבות".
בואי נחזור לספר שלך "צונאמי תזונמי". למה בחרת את השם הזה דווקא?
"כשמאובחנים במחלה קשה כלשהי מופיע צונאמי בחיינו. תזונמי – הוא המענה והמלחמה בצונאמי".
למה היה לך חשוב לכתוב את הספר הזה?
"הספר נכתב לבקשת בני משפחתי היקרים שתמיד אמרו לי: 'תכתבי לנו מה עשית ומה לקחת כדי שנדע אם בעתיד חלילה מישהו מבני המשפחה יצטרך ובכלל איזה תוספים את ממליצה לנו לקחת' .חשבתי על זה והחלטתי לכתוב הכול בספר שיישאר לכולם. זוהי התרומה שלי לעולם. אמרתי לעצמי אם אלוקים השאיר אותי על פני האדמה סימן שהוא רוצה שאני אעביר את הידע שלי הלאה לאחרים, ואני בהחלט מרגישה שהספרים שלי נותנים תקווה ועוזרים לאנושות".
עדות אחת מיני רבות לתגובות הנרגשות שמקבלת מילי בעקבות הספר אפשר לראות במייל שקיבלה מחולת סרטן השד שמתגוררת בניו ג׳רזי: "ד"ר מילי היקרה, תודה מכל הלב לך ולמשפחתך המקסימה על ששיתפתם את העולם בחוכמה ובמלחמה האישית שלכם במחלה הארורה והיום בזכותך אני לא מפחדת לומר את המילה 'סרטן'. כשאמרו לי שאני חולה בסרטן הרגשתי שהשמיים נפלו עליי ושאני נחנקת. התכנסתי בתוך עצמי ולא האמנתי שאי פעם אצליח לצחוק או לרקוד – שני הדברים שאני הכי אוהבת בחיים. קראתי את ספרך או יותר נכון בלעתי אותו. בסיומו הרגשתי שעליי לצאת למלחמה ובשום אופן לא לתת לאנשים לרחם עליי. אני מוקפת באנשים טובים שבזכותם ובזכותך אני ממשיכה לצחוק ולרקוד כמה שאפשר".
לדברי ד"ר מילי הראל רביב, התגובה הזאת אופיינית לתגובות שהיא מקבלת מחולים מכל העולם. "הספר מסתובב בעולם ואני מקבלת המון מיילים מחולים שהוא עוזר להם להרים את מצב הרוח, עוזר להם להתמודד עם המחלה ומוריד את מפלס החרדה".
מה העצות הכי חשובות שאת נותנת בספר לחולים ולאנשים שרוצים לשמור על בריאותם?
"לא לשמור את המחלה בסוד. אם אני הייתי שומרת על המחלה שלי בסוד לא הייתי היום בחיים. אני כועסת על מי שמתבייש ומסתיר. סרטן הוא לא מחלה מדבקת, אז אין מה להסתיר. להיפך, זאת מחלה בה עלינו לקבל כמה שיותר תמיכה כדי לעבור אותה. אנחנו צריכים כמה שיותר מידע, אנחנו לא יודעים אם יש מישהו שהיה בכנס או בהרצאה ששמע על טיפול ניסיוני. העצה השנייה שלי היא לא לקחת תוספי תזונה באופן שרירותי או על פי המלצות של השכן או מה שכתוב בעיתון. גם אם הם עוזרים לאדם אחד זה לא אומר שהם מתאימים גם לגוף שלי – אנחנו לא תאומים סיאמיים. לכל אחד צריך להיות פרוטוקול משלו בהתאם למצבו. העצה השלישית היא לצחוק הרבה – לראות כמה שיותר מופעי סטנד אפ. ברגע שאנחנו צוחקים משתחררים בגוף חומרים מרפאים".
לד"ר מילי הראל רביב יש גם עצה חשובה לסביבה של החולה: "התמיכה היא מאוד חשובה, אפילו קריטית לסיכוי לנצח את המחלה. חייבים להימצא בסביבה אוהבת וחיובית, לדוגמה הייתה לנו חולה שבן הזוג שלה לא תמך בה. להיפך, הוא רק העביר לה אנרגיות שליליות. היא החליטה להתגרש, החלימה מהסרטן ויש לה בן זוג חדש, תומך ואוהב. לא טוב להיות באנרגיה שלילית בזמן מחלה".
"להלן מספר טיפים שאני מציעה: תזונה ים תיכונית, שתיית מים מרובה – 12 כוסות ליום, בטמפרטורת החדר, 4-1 כוסות בבוקר על קיבה ריקה, להיות פעילים ויעילים, להוסיף תוספי תזונה שמעודדים ומחזקים את מערכת החיסון של הגוף בהתייעצות עם בעל מקצוע, להימצא בסביבה חיובית, אוהבת ותומכת בלבד, לבלות, ליהנות, לנסוע ולטייל, לתת- לתרום, להיות פעיל בקהילה, לשתף בכל בעיה רפואית ולא לשמור בסוד".
ד"ר מילי הראל רביב, אם לארבעה ילדים, היא בוגרת בית הספר לרפואת שיניים באוניברסיטת תל אביב ובוגרת תכנית ההתמחות ברפואת הפה באוניברסיטת תל אביב. עסקה בהוראה, נמנתה על סגל המחלקה לרפואת הפה באוניברסיטת תל אביב ושימשה כרופאת השיניים המחוזית של אזור תל אביב במשרד הבריאות. בשנת 1992 עברה לקנדה עם משפחתה, שם ניהלה מחלקה בפקולטה לרפואת שיניים באוניברסיטת McGill במונטריאול, קנדה. היא חיברה מספר רב של מאמרים בספרות הדנטלית הבינ"ל. מרצה בישראל ובעולם בתחומים שונים ברפואת שיניים. בין השאר כתבה את ספר הילדים "עטליה במרפאת השיניים" שנועד להפיג את החרדה בקרב ילדים לפני ביקור במרפאת שיניים.
לבני הזוג מילי ואלי רביב יש הרבה במשותף: שניהם רופאי שיניים, שניהם פרופסורים, שניהם התמודדו עם מחלת הסרטן והחלימו. תורמים טיפולי שיניים לנזקקים. "זה עניין של חינוך, ההורים גם היו עושים זאת".
כיום שניהם מכהנים במשרות בכירות בקנדה ומגיעים ארצה כל כמה חודשים. יש להם מרפאה בארץ והם מעבירים קורסים במרכז הבינלאומי להשתלמויות ולימודי המשך ברפואת שיניים בתל-אביב IDS. הקורסים האלה ייחודיים במדינת ישראל בהם התרגול המעשי מתבצע על ראשי גוויות אדם. "אלה קורסים שהיו נפוצים יותר בחו"ל ורופאי שיניים מישראל היו נוסעים לחו"ל כדי להתאמן. הם היו סוגרים את המרפאה, משלמים כסף רב ונוסעים לחו"ל לתקופה. כאן נכנסנו לתמונה. החלטנו להנגיש להם את הפרקטיקה והבאנו את הקונספט הזה לארץ", היא מסבירה.
מה היו התגובות?
"זה לא היה פשוט להביא את זה לארץ. זאת הייתה מלחמה אמיתית במכס ובמשרד הבריאות. הפעלתי עורכי דין – זאת הייתה מלחמה לכל דבר ובסופו של דבר הצלחתי. בעלי אומר עליי 'איפה שאין סיכוי – מילי שם'. גם כשכבר הצלחנו העבירו ביקורת על התוכנית בתוכניות בטלוויזיה, בתחקירים ובטיקטוק. אנשים לא מבינים מדוע זה חשוב שרופא שלומד משהו יתאמן על הדבר האמיתי ולא על בובות כדי למנוע נזקים ותופעות לוואי. אנחנו עושים זאת יותר מעשר שנים במדינת ישראל, פעמיים בשנה – בחורף ובקיץ. הקורסים מיועדים לא רק לרופאי שיניים, אלא גם לרופאים מתחומים אחרים שמתאמנים על ראשי גוויות".
איפה שומרים את הראשים האלה?
"יש לנו מעבדה מיוחדת. במשך השנים התקדמנו ויש לנו את כל הכלים לעשות זאת כמו בכל מדינה מערבית מתקדמת".
לסיום, מה מצבך כיום? הסרטן נעלם לגמרי?
"ברוך השם הסרטן שלי נסוג ומת. עברו עשר שנים, הבדיקות שעשיתי תקינות ללא סימני מחלה. נשארו תופעות לוואי מהטיפולים, אבל למדתי לסבול את הכאבים ולחיות איתם".
מה הלאה? מה החלום הבא?
"אני אשמח לקבל תרומות ממשקיעים שיעזרו לי לתרגם את הספר לאנגלית ולשפות נוספות. חשוב לי שהעצות בספר יעזרו לחולי סרטן בכל העולם".
הספר "צונאמי תזונמי – מזונות ותוספי תזונה מרפאים – מניעה ותמיכה במחלות כרוניות, אוטואימוניות וסרטן" זמין בחנויות הספרים המקוונות
