קידם מתווי ירי רקטות נגד אזרחי מדינת ישראל * אנחנו עומדים בפני סיום המערכה, הודיע נתניהו * עדות ממקור ראשון
לפחות 186 עיתונאים ועובדי תקשורת
מה תיאר לעצמו קצין צה"ל שנתן את האישור לחסל את העיתונאי העזתי, איש חמאס, אנס א-שריף? מה הוא חשב שייצא מהחיסול הזה?
ביום ראשון 10 באוגוסט, שוגר טיל צה"לי שהרג את אנס א-שריף כתב אל-ג'זירה, ששהה באוהל עיתונות בכניסה לבית החולים א-שיפא. על פי דיווח של עדי ראייה, א-שריף קיבל שיחת טלפון וכשענה בוצעה התקיפה. יחד עימו נהרגו עוד ארבעה אנשי צוות של אל-ג'זירה שהיו באוהל – כתב, שני צלמים ונהג.
דובר צה"ל פרסם הבהרה: "צה"ל תקף לפני זמן קצר את המחבל אנס אל שריף במרחב העיר עזה. המחבל פעל במסווה של עיתונאי רשת אל-ג'זירה. המחבל אנס אל שריף שימש כראש חוליה בארגון הטרור וקידם מתווי ירי רקטות נגד אזרחי מדינת ישראל וכוחות צה"ל". במסמכי שלל מעזה, שנחשפו באוקטובר האחרון, הופיעו שמות של שישה עיתונאים פעילים באל ג'זירה שהם אנשי חמאס, ביניהם אנס א- שריף. לפי מסמכים הללו, א-שריף התגייס לגדוד מזרח ג'בליה של החמאס ב-2013, כשהיה בן 17. ארבע שנים לאחר מכן נפצע בעינו ובאזנו במהלך אימון, ו"לאחר מכן כבר לא היה בשירות צבאי פעיל והוגדר כפקיד בתנועה".
עמית סגל ברך על החיסול וכתב: "העולם מקום יותר טוב בלעדיו, הרבה זמן חיכיתי לדיווח הזה. יותר מדי זמן". אבל סגל גם כתב, שא-שריף נעצר בעבר על ידי כוחות הביטחון בזמן ההשתלטות על בית החולים א-שיפא (מרץ 2024) ושוחרר לאחר מכן. אם הוא מחבל מסוכן, מדוע שוחרר? ומה זה בדיוק "קידם מתווי ירי רקטות נגד אזרחי מדינת ישראל וכוחות צה"ל?"
מה הרווחנו מהחיסול הזה? הרווחנו, שעיתונאי שהוא גם מחבל חמאס, כנראה מחבל לא פעיל, כבר לא איתנו. זה לא אומר, שלא יימצא עיתונאי עזתי אחר שיתפוס את מקומו וידווח על מה שקורה בעזה. מה עוד "הרווחנו"? הרווחנו גינויים מקיר אל קיר, שהצטרפו להאצת מסע ההידרדרות של ישראל בדעת הקהל בעולם. כותרות מרכזיות באתרי חדשות מובילים – סקי ניוז, ושינגטון פוסט, הגרדיאן, ניו-יורק טיימס, CNN, BBC ועוד, האשימו את ישראל בהרג עיתונאים בעזה. חלקם האשימו אותנו בהרג מכוון של עיתונאים. בסקי ניוז נכתב, כי על פי נתוני "הוועדה להגנה על עיתונאים", מתחילת המלחמה נהרגו ברצועה "לפחות 186 עיתונאים ועובדי תקשורת". על פי משרד העיתונות הממשלתי בעזה, המספר המעודכן של עיתונאים הרוגים הוא 237.
ג'ודי גינסברג, מנכ"לית הוועד להגנה על עיתונאים, אמרה כי לפי החוק הבינלאומי רק לוחמים פעילים הם מטרות לגיטימיות, כי הראיות שהציג צה"ל לפיהן א-שריף היה חבר חמאס לא משכנעות, וכי לא הוצגו כלל ראיות לפיהן היה לוחם פעיל.
שליחת האו"ם המיוחדת לקידום והגנה על חופש הדעה והביטוי, איירין חאן, טענה, שיש "ראיות מצטברות להרג מכוון של עיתונאים בעזה על ידי הצבא הישראלי, על סמך ראיות לא מבוססות שהם מחבלי חמאס", וכי קיימת "אסטרטגיה מכוונת של ישראל להשתקת האמת".
הוגשה גם תלונה לבית הדין הבינלאומי בהאג. הקרן הפרו-פלסטינית הינד רג'אב שיושבת בבריסל, מבקשת שבעקבות החיסול, יורה בית הדין לעצור את הרמטכ"ל אייל זמיר, מפקד חיל האוויר אלוף תומר בר, דובר צה"ל בשפה הערבית אלוף-משנה אביחי אדרעי, וקצינים בכירים נוספים.
האם מותר על כן לקבוע, שההחלטה לחסל את אנס א-שריף ואיתו עוד ארבעה אנשי צוות אל- ג'זירה, הייתה החלטה מטופשת? שהנזק שנגרם לישראל בעקבות החיסול הזה, גדול הרבה יותר מתועלתו?
דונלד טראמפ אמר השבוע, שהוא היה רוצה שישראל תאפשר כניסה של עיתונאים לעזה, כדי שידווחו על המאמצים ההומניטריים הנעשים שם. שייכנסו, אבל שישמרו מרחק מעיתונאים מקומיים. שומר נפשו ירחק.
נתניהו איבד את זה
ביום שני שעבר נחנך בירושלים מוזיאון הכנסת, במבנה "בית פרומין" שבו פעלה הכנסת הראשונה. נערך טקס חגיגי במעמד נשיא המדינה יצחק הרצוג, ראש הממשלה בנימין נתניהו, יו"ר הכנסת אמיר אוחנה, וראש העיר ירושלים משה ליאון.
הארבעה נשאו דברים, ומתוך הדברים הללו, הכותרת הראשית שסיפק הטקס הייתה אמירה של ראש הממשלה נתניהו, שהודיע: "אנחנו עומדים בפני סיום המערכה ושחרור כל חטופינו".
אנחנו עומדים בפני סיום המערכה? ואני משום מה חשבתי, שאנחנו עומדים בפני פתיחת מערכה חדשה, מערכה עצימה לכיבוש עזה. נתניהו ביקש והקבינט המדיני ביטחוני אישר. כמה זמן ייקח לצה"ל לעמוד במשימה שהוצבה בפניו? לוח הזמנים המשוער הוא כזה – מאות אלפי אנשי מילואים יגויסו בתקופה הקרובה ובמקביל יחל פינוי האוכלוסייה מהעיר עזה. יש בעיר יותר מ-800 אלף עזתים, והפינוי שלהם יארך לפחות חודש וחצי. לפחות, חמאס בטח לא יעשה לנו חיים קלים בעניין הזה. באוקטובר, כך לפי התוכנית, יכתר צה"ל את העיר ויתחיל לתמרן בתוכה. בסך הכול יפעלו שם שש אוגדות צה"ליות ובמערכת הביטחון מעריכים "שכיבוש העיר עזה יימשך לפחות חצי שנה". אם התוכנית הזו תצא לפועל, לא רק שאין אנו עומדים בפני סיום המערכה, אנחנו פותחים במערכה חדשה, שתתנהל במקרה הטוב עד מרס 2026, ובמקרה הפחות טוב, הרבה מעבר לכך. לא כל כך מזמן אמר המזכיר הצבאי של ראש הממשלה רומן גופמן, שבעזה נותרו בין עשרת אלפים ל-20 אלף מחבלי חמאס. הם בוודאי נערכים לאפשרות שצה"ל יגיע. יהיו לתמרון הזה מחירים קשים.
הסיפא באמירה של נתניהו בטקס היה, שאנחנו גם עומדים בפני "שחרור כל חטופינו". הוא ידע שזו אמירה שקרית, וכהרגלו, שיקר בלי למצמץ. המוני הישראלים שיצאו להפגין למען החטופים ביום ראשון השבוע, עשו זאת מתוך הבנה והכרה, שהתמרון הצפוי לכיבוש עזה הוא גזר דין מוות לחטופים. לא שחרור, מוות.
ראש ממשלת ניו זילנד כריסטופר לקסון אמר בשבוע שעבר: "נתניהו איבד את זה". ראש ממשל דנמרק, מדה פרדריקסן, אמרה השבוע, "נתניהו הוא בעיה בפני עצמה", "ישראל תהיה במצב טוב יותר בלי נתניהו". שניהם צודקים. דברים שרואים משם, רואים גם מכאן.
בניגוד לחותמי העצומה
מאות אומנים חתמו על עצומה להפסקת המלחמה, לשחרור החטופים ולעצירת "הזוועה בעזה". בעצומה נכללה גם קריאה לישראל "לא לבצע פשעי מלחמה". התעוררה סערה, היו תגובות נגד של אומנים (עידן עמדי), שר החינוך תקף, ראשי ערים ומועצות מקומיות הכריזו שלא יאפשרו לחותמים להופיע אצלם, מספר אומנים חזרו בהם מהחתימה.
בין המתנגדים היה גם הבדרן ננסי ברנדס, שאמר: "נפגעתי מעצומת האומנים. יש לי בן שנלחם בעזה שנתיים. אני יודע ממקור ראשון, שצה"ל הוא הצבא המוסרי בעולם".
האומנם? ההגדרה "צה"ל הוא הצבא המוסרי בעולם", מתה בעזה. כדאי לרדת ממנה. אולי פעם היה הצבא המוסרי בעולם. היה ואיננו עוד.
