מי הפר את הברית? 

יתכן שניר מאיר, המזכ"ל היוצא, שמח להירשם כמי שהפר את הברית ההיסטורית בין הקיבוצים לשמאל, אבל האמת היא שמי שהפר את הברית אינם הקיבוצים אלא השמאל, שהפך לזרם אנטי התיישבותי 

סערה בתנועה הקיבוצית בעקבות ראיון פרידה של המזכ"ל היוצא ניר מאיר במוסף "הארץ". הכותרת בשער המוסף היא "סוף העולם – ימינה", וכותרת הכתבה "אני שמח להירשם כמי שהפר את הברית ההיסטורית בין הקיבוצים לשמאל" 

ניר מאיר מדבר בישירות, לא פוליטיקלי-קורקט. לא כל מה שאמר אהבתי. אני גם מעריך שיש אמירות המוצגות אחרת מכפי שנאמרו, משפטים שהוצאו מהקשרם או שאלות שהודבקו בדיעבד לתשובות. כך למשל לא אהבתי את כל דבריו בנוגע ליחסים בין הקיבוצים לערי הנגב, אך הבנתי את הכוונה ולא אתפלא אם יש פער בין מה שנאמר וההקשר שבו נאמרו הדברים לבין האופן שבו הם מופיעים בכתבה. 

את הכותרות כבשו האמירות הפוליטיות בנוגע למפלגות השמאל, אם כי גם כאן הכותרות מקצינות את הדברים. מאיר דיבר בשבח המעשה ההתיישבותי של "המתנחלים" ואמר, בצדק היסטורי שאי אפשר לחלוק עליו, שהם ממשיכים את המעשה ההתיישבותי של התנועה הקיבוצית. עם זאת, אמר שהם למדו את ה"איך", כלומר שהדרך להביא לריבונות היא השתלטות על השטח והקמת יישובים, אך הוסיף שהמחלוקת היא על ה"מה", כלומר היכן נכון שתהיה ריבונות ישראלית.  

מי שמחבר את הכותרת "סוף העולם ימינה" עם הכותרת על הפרת הברית ההיסטורית בין הקיבוצים לשמאל, מבין שמאיר חבר למחנה הימין. מי שקורא את הכתבה, ולא רק את הכותרות, לומד שמאיר פרש ממפלגת העבודה וקרא לתמוך בבני גנץ והוא מדבר על שיתוף הפעולה עם יש עתיד והמחנה הממלכתי, אך גם עם איילת שקד. ומי שיעקוב אחרי תוצאות הבחירות בקיבוצים בכל סבבי הבחירות האחרונים, יראה שהרוב הגדול תמכו בכחול לבן ולאחר מכן ביש עתיד ובמחנה הממלכתי. וכפי שמציין מאיר, מספר הח"כים חברי הקיבוצים גדל מאוד בזכות השתלבותם של קיבוצניקים בשתי המפלגות הללו, ולא כשהסתגרו במפלגת העבודה ובמרצ.  

מי שהפר את הברית 

יתכן שמאיר שמח להירשם כמי שהפר את הברית ההיסטורית בין הקיבוצים לשמאל, אבל האמת היא שמי שהפר את הברית אינם הקיבוצים אלא השמאל, שהפך לזרם אנטי התיישבותי. כאשר מפלגת העבודה ומרצ נלחמות לסגירת החטיבה להתיישבות – לא מאיר הפר אתם את הברית. כאשר מפלגות השמאל נלחמות נגד חוק ועדות הקבלה, חוק מתון מאוד שמאפשר ליישובים בגליל ובנגב מעט שליטה על הרכב הקהילה, ומציגים אותו כחוק גזעני פשיסטי, הן אלו שמפרות את הברית עם הקיבוצים. אלו רק שתי דוגמאות הממחישות את האמת, היחסים בין הקיבוצים לשמאל הישראלי דמו לכפיית "שלום בית" בין גבר מכה ואישה מוכה. הציפיה מהאישה המוכה לחסות בצל קורתו של הגבר האלים, רק כי פעם, כשהם היו צעירים, הם חתמו "ברית היסטורית" תחת החופה, היא ציפיה בלתי נסבלת. ומאיר ראוי לשבח על שהיה הילד שקרא: "המלך עירום", ועוד יותר מכך, שעשה זאת כמזכ"ל התנועה. 

מפלגת העבודה ובוודאי מרצ, הפרו את הברית עם ההתיישבות העובדת בראשית שנות ה-90, כאשר ממשלתם ניסתה להוביל לעקירת יישובי הגולן, ובשלהי שנות ה-90 כאשר ניסתה להוביל לעקירת ההתיישבות בבקעת הירדן. הרגע שבו תנועת העבודה הפכה מתנועה שמקימה קיבוצים למפלגה שעוקרת קיבוצים, מתנועה שמעלה קיבוצים לקרקע כדי לעצב את הגבול למפלגה שעוקרת קיבוצים מהקרקע כדי לעצב את הגבול, לא רק את הברית עם התנועה הקיבוצית ועם ההתיישבות העובדת היא הפרה, אלא עם עצמה, עם דרכה ההיסטורית ועם ערכי היסוד שלה.  

חיבוק עם סטרוק 

מאיר צודק כאשר הוא אומר שעל התנועה הקיבוצית לפעול למען הקיבוצים ולמען ההתיישבות ולשתף פעולה עם מי שמקדם את האינטרס של התנועה ולפעול עם השלטון כשהדבר הוא למען טובת התנועה. ואם איילת שקד כשרת הפנים קידמה את ההתיישבות בנגב ובגליל – היא פרטנר ראוי לשתף אתה פעולה. וכאשר אורית סטרוק היא שרת ההתיישבות, הוא אינו מחרים אותה, אלא פועל איתה למען התנועה הקיבוצית.  

הדס דניאלי ילין, מי שהייתה עד לפני שנה המשנה שלו, ושאפשר לומר שהוא זה שטיפח אותה ובנה את מעמדה הציבורי בתנועה הקיבוצית, השתלחה בו בגסות ובארסיות, כחלק מהקמפיין שלה על ראשות התנועה הקיבוצית על כך ש"התחבק עם אורית סטרוק". אך מהו אותו "חיבוק"? 

אחרי ה-7 באוקטובר היו גורמים הרסניים שהמציאו תאוריית קונספירציה שקרית, ברוח הפרוטוקולים של זקני הציונות הדתית, על כך שהגרעינים התורניים לוטשים את עיניהם כדי להשתלט על קיבוצי הנגב המערבי שפונו. בין השאר, כוונו החיצים לעבר סטרוק. כל הגורמים, ובהם מאיר וסטרוק הכחישו זאת מכל וכול. אך הקונספירטורים המשיכו להפיץ את השקר. מאיר וסטרוק הוציאו סרטון משותף שמבהיר את הדברים. מאיר לא חיבק את סטרוק, סטרוק דיברה בשבחם של הקיבוצים. הסרטון היה הפצת אמת מול פייק-ניוז וקונספירציה.   

"חבריי בקיבוצי העוטף", פותח מאיר בפנייה ישירה לצופים בסרטון כשלצידו ניצבת השרה סטרוק. "אני מדבר איתכם ממשרד ההתיישבות. אנחנו אומרים באופן המוסמך ביותר: שיקום קיבוצי העוטף זו משימה של התנועה הקיבוצית, והמשרד יעזור לנו ככל יכולתו. לאיש אין כוונה לחמוס את הקיבוצים".  

סטרוק עונה אחריו מיד: "מסכימה מאה אחוז. אנחנו מעריכים את התנועה הקיבוצית שיש לה אידיאולוגיה וגם יכולת עשייה מאוד מאוד משמעותיות. שבע פעמים ייפול צדיק וקם. נפלתם, אתם תקומו, אנחנו נעזור לכם לקום". 

 זה ה"חיבוק". ניסיון לעצור במשותף הפצת תאוריית קונספירציה.  

דבק בדרכה 

מאיר הוא ציוני ואינו נכנע לפוליטיקלי-קורקט אנטי ציוני. הוא טען שצריך ליישב את הגליל ביהודים ומצר על שאיבדנו את הרוב היהודי. כאשר מאיר מדבר על התיישבות ככלי למימוש ריבונות וחותר ליצירת רוב יהודי בגליל, הוא דבק בדרכה של תנועת העבודה, בדרכה של ההתיישבות העובדת, בדרכה של התנועה הקיבוצית.