חמישה קיבוצניקים מתמודדים לראשות מועצת הגליל העליון, חבל הארץ הצפוני שעבר טלטלה קשה בעקבות המלחמה המתמשכת בגבול הלבנון
חמישה מתושבות ותושבי הגליל העליון הודיעו על כוונתם להתמודד על ראשות המועצה האזורית הגליל העליון, בבחירות שיתקיימו ב-18 בפברואר 2025. שלושה מהם, יוסי שמעוני ממחניים, גלית אורי מקדרים וד"ר אורית דגני דיניסמן משניר, כבר הודיעו בעבר על מועמדותם לקראת הבחירות שהיו אמורות להתקיים בסוף אוקטובר 2023 ונדחו מספר פעמים. מתמודדת נוספת, זוהר ליפקין מהגושרים, החליטה לאחרונה לפרוש מהמרוץ ולתמוך באסף לנגלבן מכפר סאלד. המועמד החמישי, ניסן זאבי מכפר גלעדי, הצטרף למרוץ לקראת הסבב הנוכחי.
ממתין לראות מי ייבחר במקומו
ויש גם כאלו שאינם נלחמים על ראשות המועצה, ומוכנים להעביר את המקל לבא אחריהם. כזה הוא גיורא זלץ מלהבות הבשן, ראש המועצה האזורית הגליל העליון, שהודיע כבר לקראת הסבב הראשון של הבחירות, שהוא מסתפק בשתי קדנציות והוא לא יתמודד על כהונה נוספת. זלץ נשאר בתפקיד עקב המלחמה שנה ושלושה חודשים מעבר לעשר שנות כהונה בראשות המועצה, ועכשיו הוא ממתין לראות מי ייבחר במקומו.
"תקופת המשבר טלטלה את כולנו"
יוסי שמעוני (53), תושב ההרחבה במחניים, מדגיש את מחויבותו לקידום האזור בשקיפות תוך מתן דגש על חיבורים ושיתופי פעולה
"אני רואה בכך שליחות עבור ילדיי, ילדינו ואיכות חיינו כאן בגליל העליון. תקופת המשבר בעקבות אירועי 7 באוקטובר טלטלה את כולנו, אך אני מאמין שלצד הקשיים הרבים והמורכבות הגדולה, לפנינו הזדמנויות רבות ומשמעותיות. הגליל העליון זקוק להנהגה מנוסה שתפעל בשיתוף עם התושבים לשיקום ופיתוח החוסן הקהילתי והכלכלי".
שמעוני כיהן כגזבר המועצה האזורית הגליל העליון במשך שבע שנים ומילא תפקידים נוספים. "החזון שלנו מבוסס על שימור הטוב, תוך ביצוע התאמות ושינויים נדרשים וקידום הגליל העליון בדגש על חיבורים, בשקיפות, הגינות ויושרה ומתוך תחושת שליחות" אומר שמעוני, "במיוחד בכל הקשור לשיקום הפיזי, החירום והביטחון, קידום הכלכלה והעסקים, התיירות והחקלאות לצד הצורך בשדרוג שירותי החינוך, הרווחה, התרבות, הספורט, הבריאות ותחומי הצעירים והוותיקים".
ללוות יד ביד
גלית אורי (51) מקדרים: "זה נראה כאילו אתמול היינו בעיצומה של מערכת בחירות ובבוקר אחד התנפצה לנו המציאות המוכרת והבנו הרבה דברים אחרת"
"לאורך כל הדרך האמנתי שאנחנו צריכים להוביל שינוי ושאני יוצאת למסע למנהיגות חדשה בגליל העליון" אומרת אורי. "דיברתי על שיתופי פעולה, על איחוד כוחות ועל איגום משאבים כדי שיחד נייצר כאן משהו טוב יותר וכדי שנניע שינוי שיצמיח את כולנו.
עכשיו יותר מתמיד ברור לי כי עלינו לפעול בכל הכוח לחיזוק ולחיבור הקהילות כאשר ממד החינוך הוא הממד המוביל והעיקרי. עלינו להתחיל בחינוך מהגיל הרך ולטפח אותו לאורך כל הדרך. חינוך על כל רבדיו.
אנשי ונשות הקהילות שלנו שואפים כבר שנים להסתכלות אחרת על החינוך במועצה. פתיחת אזורי רישום, גיוון והעצמה של האפשרויות, הכנסת חדשנות ומצוינות למערכת, שילוב מקצועות כפיים לצד מקצועות אקדמיים – עלינו לפתוח ולייצר כאן אפשרויות רבות ומגוונות תוך שאנו שומרים על הערכיות של ילדינו. בהליך השיקום נדרש לבחון את האפשרויות להקים עוד מקומות לימוד וחינוך על מנת להרחיב את סל האפשרויות שיפתחו בפני ילדינו ללימוד, כל אחד ואחת בדרכו ובדרכה במקצועות שיבחרו".
מה עוד המועצה צריכה לעשות בעקבות המלחמה?
"המלחמה הותירה כאן קהילות שבורות שיש ללוות אותן יד ביד בהליכי שיקום ובנייה, קליטה וצמיחה. הקיבוצים שפונו, הקיבוצים שנותרו, קרובים יותר או פחות לגבול – בכולם יש אוכלוסייה של אנשים שגדלו בגליל העליון או הגיעו לגליל העליון מתוך השקפה ערכית ואמונה אמיתית בדרך של חיים בגליל. נצטרך לשלב כוחות יחד ולבנות מחדש את הקהילות שלנו, לבסס קשרים בין הקהילות ומוקדי תמיכה של קהילה אחת ברעותה. קהילות משתפות, פעילויות משולבות ומשלבות והליכה בדרך משותפת יחברו ויצמיחו. אלו לא יכולות להיות מילים אלא זו חייבת להיות דרך חיים ואני מתכוונת לעבוד בכך. יום יום שעה שעה".
הכוח לצמוח
ד"ר אורית דגני דיניסמן (54), בת קיבוץ סאסא, חברת דפנה לשעבר והיום חברת הקהילה בשניר: "ניצור מערכת חינוך בטוחה ומצוינת, קהילה חזקה ותומכת וכלכלה יציבה"
ד"ר דגני דיניסמן נשואה לאלדד, אימא של אופק, נועם ושגיא. "כבת הגליל, שורשיי נטועים עמוק כאן במקום הכל כך אהוב הזה" אומרת דגני דיניסמן, "אני מגייסת את ההיכרות העמוקה, הניסיון, העשייה הציבורית והמקצועית, את הידע והיכולות שצברתי ב-30 פלוס השנים האחרונות ובשנה האחרונה אף יותר, למען הבית שלנו כאן, למען כולנו ולמען ילדינו ונכדינו".
לאורך השנים לקחה ד"ר דגני דיניסמן חלק פעיל בפיתוח הגליל העליון – הקימה וניהלה את המחלקה לחינוך בלתי פורמלי בגליל העליון, עמדה בראש מנהל תכנון ופיתוח היישובים במועצה וכיהנה כיו"ר האגודה הקהילתית בשניר. היא בעלת תואר ראשון ושני בחינוך מהמכללה האקדמית אורנים ומאוניברסיטת חיפה ודוקטורט במנהל ומדיניות ציבורית מאוניברסיטת חיפה. בשנה האחרונה פעלה באינטנסיביות מול הממשלה והכנסת, במאבק על קבלת ההחלטות הנכונות לחידוש הצמיחה והפיתוח. לצד זאת, תמכה ועזרה לקהילות השונות בקיבוצי הגליל, היישובים המפונים והלא מפונים, במטרה לחזק את הקהילות ובניית ה"יחד", לאחר שפינוין ופיזורן פגעו משמעותית בלכידות.
לקראת הבחירות הציגה ד"ר דגני דינסמן את תוכנית "הכוח לצמוח", הכוללת שלושה שלבים:
שלב החזרה – ליצור תמריץ חיובי עבור כל התושבים שפונו, לחזור ולראות בחיים באזור את העתיד באמצעות יצירת מערכת חינוך בטוחה ומצוינת, קהילה חזקה ותומכת וכלכלה יציבה, שמספקת מקורות תעסוקה איכותיים ופעילות כלכלית.
שלב הביסוס – המשך תהליכי תכנון אסטרטגי ופיתוח משאבים ושותפויות שהתחילו לפני 7.10 ומבוססים על המשאבים המקומיים ועתה, יותר מתמיד, ביכולת לגייס שותפויות מדינה ויזמים חיצוניים.
שלב הצמיחה והשגשוג – מימוש התוכניות וביצוע הרחבות קהילתיות וצמיחה כלכלית.
להאמין בעצמנו
אסף לנגלבן (50), חבר כפר סאלד: "אנחנו חייבים להתאחד, להקשיב לבעיות של כולם ולטפל בהן"
לנגלבן הוא אב לשניים, הגיע לכפר סאלד בעקבות אשתו, ליאת, בת הקיבוץ, שנפטרה לפני שנתיים מסרטן השד לאחר עשר שנות מאבק במחלה. הוא גדל והתחנך בציונות הדתית. נולד בארגנטינה כשהוריו היו שם בשליחות מטעם בני עקיבא. למד בישיבה אצל הרב דרוקמן. בצבא היה סמג"ד של גדוד שריון, ונלחם גם בדרום וגם בלבנון. בכפר סאלד הוא משמש כיו"ר הקיבוץ. בשנים האחרונות כיהן כקב"ט המועצה האזורית הגליל העליון, הקים את האגף המוניציפאלי, והיה יו"ר מנהלת הנחלים והשטחים הפתוחים.
לנגלבן הציג את מועמדותו לראשות המועצה לקראת הסבב הראשון של הבחירות, אך החליט לפרוש וחזר כעת לסבב הנוכחי כשזוהר ליפקין חוברת אליו. "ברמה המשפחתית זה לא היה נכון להתמודד בסבב הראשון", הוא מסביר, "הפטירה של ליאת הייתה זמן קצר לפני זה והייתי צריך להיות עם הילדים. במהלך הזמן שעבר מאז נשארתי יו"ר הקיבוץ, ולא התנתקתי מהבעיות של הגליל. אני עדיין עוסק בחלק מהנושאים שעסקתי במועצה, כמו הקמת איגוד נחלים משותף לכל הרשויות בהצעת מחליטים של 200 מיליון שקל ועוד נושאים בתחום הבריאות, הכלכלה והמיסוי. נשארתי בעניינים כי אנשים הבינו שיש לי את הכוח והתקווה. תמיד עניין אותי להוביל. אני אוהב אנשים ואת החיבורים ביניהם, ואני חושב שאני יכול לעשות בגליל העליון שינוי משמעותי. זה מה שהחזיר אותי להתמודדות.
לנגלבן מציג שלוש הנחות יסוד שלו לגבי תושבי המועצה. אחת, כולנו חייבים להאמין בעצמנו, כי אם נאמין יבואו בעקבותינו אנשים נוספים. שתיים, אסור לנו להתפשר בנושא הביטחון. שלוש חייבים לקיים שיתוף פעולה הדוק בין הקיבוצים, המועצה האזורית וכל יישובי ותושבי האזור.
"המשימה הראשונה שלנו לאחר המלחמה היא להתחבר מחדש", הוא אומר, "לא כל תושבי המועצה נמצאים פה. יש בעיות של הקיבוצים בקו העימות, ובעיות של הקיבוצים שלא פונו. אנחנו חייבים להתאחד, להקשיב לבעיות של כולם ולטפל בהן, אבל לחזור להיות מועצה אחת, באזור אחד שרואה את הדברים במשותף, בחמלה האחד לשני. יש לנו אתגר גדול בתחום החינוך. אנשים ראו חינוך במה גבוהה יותר, והם רוצים גם חינוך כזה. צריך להחזיר את האור בעיניים גם למורים וגם לילדים. לתת להם את היכולת להצטיין במה שיבחרו. החינוך בגליל צריך להיות רב-גוני, וגם על זה הרשויות המקומיות והאזוריות צריכות לעבוד ביחיד. אתגר נוסף הוא בנושא התעסוקה ונושא הצעירים. צריך לנסות להחזיר את העסקים ואת הצעירים שהיו פה לפני המלחמה. מגיע להם שנחזר אחריהם, ושנהיה ערוכים לקלוט כל יזמות חדשה. אני מאמין שאנשים ירצו להיות חלק מהסיפור החדש של המועצה לאחר המלחמה. האתגר השלישי של המועצה צריך להיות חיזוק הקהילה וחיזוק הקיבוצים. לכל קיבוץ יש את האתוס שלו, וכל קיבוץ נמצא במצב שונה. יש קיבוצים שצריכים להתרחב עכשיו, יש כאלו צריכים שיקום. המשימה גדולה והיא דורשת מנהיגות עם ניסיון, שיודעת לעבוד בשיתופי פעולה".
לא פלסטר פה ופלסטר שם
ניסן זאבי (41), חבר קיבוץ כפר גלעדי, נכד למייסדי קיבוץ הגושרים: "הרבה מהדברים שהיינו בטוחים שהם חזקים ויציבים בחיינו, התבררו במלחמה הזאת כרעועים"
זאבי (41) נשוי לבשמת ואב לשני בנים, איתן (8) ואריאל (5). בצבא הוא שירת בגדוד 202 של הצנחנים, ובמלחמה האחרונה היה חבר כיתת הכוננות בכפר גלעדי. הוא כיהן כיועץ בשלושה משרדי ממשלה, שימש כיועץ פרלמנטרי בכנסת לשרים וחברי כנסת כמו אבי דיכטר, יעקב פרי ואראל מרגלית. הוביל חקיקה ותקציבים למען הגליל. בתחום העסקי עבד במשך תשע שנים בתחום השיווק, פיתוח עסקי ואזורי, השקעות בסטארטאפים ובנדל"ן מניב. בנוסף כיהן כמנכ"ל מרגלית סטארטאפ סיטי גליל, ומנהל השקעות האימפקרט בקרן JVP של אראל מרגלית.
עכשיו הוא נושא עיניו לתפקיד ראש המועצה האזורית. "עד 7 באוקטובר הייתה לי הזכות להוביל פה את תהליך הפיתוח הכלכלי-אזורי", הוא אומר, "7 באוקטובר פגש אותי כאירוע מטלטל. יום למחרת גויסתי למילואים עד לפני חודש, ומשפחתי פונתה מכפר גלעדי. הרבה מהדברים שהיינו בטוחים שהם חזקים ויציבים בחיינו, התבררו במלחמה הזאת כרעועים. הביטחון, החינוך, הכלכלה והקהילה התפרקו לנו בין הידיים. הרגשתי בשנה הזאת שאין לנו את הפריווילגיה כחברה אזרחית לעמוד מנגד ולהיות פסיביים. לכן בשנה הזאת הקמתי שני ארגונים: אחד, לובי 1701, שיצר לראשונה לובי משותף לגליל המערבי והמזרחי, שמפעיל לחץ לשנות את המציאות הביטחונית, ושהצליח לנטרל הסכמים עם חיזבאללה שרצו ליצור לפני התמרון הקרקעי. הארגון השני הוא 'הביתה' שפועל בגליל העליון לאפשר למי שרוצה לחזור הביתה את התנאים לכך, גם ברמה התשתיתית וגם ברמה החינוכית".
לדברי זאבי גויסו מיליוני שקלים כדי לאפשר את חיזוק המערכות החינוכיות בקיבוצים שלא פונו, כדי שיוכלו לקלוט את אלו שחוזרים הביתה. לדבריו, הוא ראה בשנת המלחמה חברה אזרחית יוזמת. "בסוף אתה שואל איפה אני משפיע. האם להמשיך בעולם העסקי הנעים שלי? האם להיות חבר כנסת? האם להיות ראש רשות מקומית? הבנתי שההשפעה המיידית והמוחשית ביותר היא דרך המועצה. קיבלתי רוח גבית מהמגזר הכלכלי-האזורי ומהדור הוותיק יותר, כשהמוטו הוא 'זה עכשיו עלינו'".
מה התוכנית שלך לשיקום הקיבוצים אחרי המלחמה?
"בראש ובראשונה לעבור לגישה יותר יזמית, לקחת את גורלנו בידינו. המדינה היא לא יזמית אבל היא יודעת להיות שותפה נהדרת. האחריות שלנו היא ליזום. אנחנו חייבים לשדרג את מערכת החינוך שלנו. להפוך אותה להרבה יותר מגוונת ומצוינת. חייבים להמשיך להיות אקטיביים מאד בנושא הביטחוני. חייבים לשדרג את כל הצעת הערך של לגור בגליל. היא לא יכולה להישאר בינונית. המדינה די לא באירוע. אנחנו, בדנ"א שלנו, אמרנו במשך הרבה שנים: 'זה מה יש ועם זה ננצח'. אנחנו צריכים לדרוש מעצמנו יותר, ולא רק להסתפק במה שיש. זו שעת כושר אמיתית לעשות את זה".
איך לעשות את זה?
"צריך להביא לפה משאבים משמעותיים, לאו דווקא מהמדינה. החוזקות שלי זה החיבור לעולם ההשקעות והפילנתרופיה. אני בקשר עם חמישה גופים שונים, שיש להם התחייבות של 58 מיליון דולר להשקעה בגליל העליון במשך חמש שנים. הבעיה היא שאנחנו לא יודעים מה אנחנו רוצים. ראשי הגופים ביקשו תנאי אחד להעברת הכסף: להגיש להם תכנית גדולה ולא פלסטרים פה ופלסטרים שם. גם בתחום הפוליטי הפנימי אנחנו חייבים לשנות גישה ולהילחם על האינטרסים שלנו. הייתי שנים בכנסת ואני יודע איך זה עובד שם. אנחנו חייבים להפוך את הגליל העליון למקום שהמשקל הסגולי שלו, עולה על המשקל האלקטורלי שלו שכמעט ואינו קיים".
