מכתב מחיילת בהיאחזות לאהוב במושב 

האם הכלניות פורחות כבר בחורשה ליד הבית שלי? האם אתה מרגיש את חילופי העונות ואת שינויי הטמפרטורה באוויר? מה למדת בזמן שעבר מהפעם האחרונה שכתבת לי? אתה יודע שאם יכולתי לקחת קצת מהמטלות החקלאיות האלה שמכבידות עליך, הייתי עושה את זה 

בוקר טוב, 

מה שלומך? מה שלום המשפחה שלך? סבך השתחרר מבית החולים כבר או שעדיין מאושפז? אשמח אם תעביר לו איחולים של החלמה מהירה ממני, כשתראה אותו בפעם הבאה. האם הכלניות פורחות כבר בחורשה ליד הבית שלי? והרקפות על מדרונות הגבעה בקרבת הבית שלך? האם אתה מרגיש את חילופי העונות ואת שינויי הטמפרטורה באוויר? מה למדת בזמן שעבר מהפעם האחרונה שכתבת לי? 

אתה יודע שאם יכולתי לקחת קצת מהמטלות החקלאיות האלה שמכבידות עליך, הייתי עושה את זה. עם זאת, אני ככל הנראה אעשה יותר נזק מתועלת ואתה תבזבז זמן להסביר לי, במקום לבצע את המוטל עליך, בעצמך. אתה הרי כבר יודע שאני וטרקטורים ודשן לא הולכים ביחד. אז אני מעודדת ותומכת והכתף שלי אמנם מחוברת אלי, אבל יש בה מקום שמור בשבילך, אם אתה צריך.  

אני כותבת את המכתב הזה בעט ונייר. התחלתי בחצות הליל. עוד לא יודעת כמה זמן ייקח לי ומתי אסיים בדיוק. אין ספק שכתיבת המכתב הזה מונעת ממני זמן שינה יקר. אתה חשוב לי יותר מהשינה ולפיכך גם המכתב הזה. אני מתבוננת אל השמים והם כהים ועמוקים. רואים עליהם כל כוכב. אנחנו מוצבים מספיק רחוק מכל עיר ואני נהנית ממראה הכוכבים שלא נפגע מאורות החשמל של כל עיר או כביש. אני לא מצליחה להירדם. כמה הייתי שמחה אם היית שוכב לצדי ומתבונן איתי בכוכבים. לא לכבוד אירוע מסוים, אלא סתם ככה. לשכב על הדשא ולהסתכל יחד בכוכבים. אולי ללחוש משהו באוזן או ללטף לך את היד. 

אומנות כתיבת מכתב בעט ונייר כמעט פסה מהעולם שלנו. דואר ישראל מזלזל במשימתו ולא תמיד עומד בזמנים. כנראה שעובדי הדואר לא מבינים עד כמה ההמתנה שלנו למכתבים מהבית מורטת עצבים. אנחנו לא בשנות ה- 70, כולנו עומדים בתור לטלפונים האדומים כל יום. אני שומעת את הקול שלך לפחות שלוש פעמים בשבוע, כשאני ממירה את שיחת הטלפון להורים, בשיחת טלפון אליך. אלו מותרות שלא היו פעם. 

כתיבה בעט ונייר היא המפלט שלי. המקום שלי לכתוב את מה שיש לי על הלב. קשה לי להירדם גם ככה, ולשפוך את ליבי ומחשבותיי לנייר קצת מרגיע את הנפש. הבעיה שלי מגיעה אחר כך, כשאני צריכה להראות את מה שכתבתי למישהו אחר מלבד עצמי. במילים אחרות, לא אכפת לי לכתוב לך מיליון מכתבים, אבל לא סביר שאי פעם אשלח אותם. אני שולחת לך רק את אלה שאני יודעת שתקרא, שאני יודעת שתבין, שלא יהיו דביקים מדיי ולא שטחיים מדיי. מין איזון עדין. אני יודעת שפחות אכפת לך מה אתה שולח לי. זה פחות הקטע שלך. אני מאושרת מהמכתבים שאני מקבלת ממך.  

הגבול שקט בינתיים 

למכתב הזה, בניגוד למכתב הקודם שלי, יש מטרה מאוד ברורה. אני רוצה לספר לך כמה דברים על עצמי באופן ברור וחד משמעי. ראשית, אני רוצה להוכיח לך שהראש שלי יכול לבטא את עצמו בצורה מאוד מסודרת ומאורגנת, אם אני משקיעה מאמץ וזמן. כשאני מדברת בעל פה, אני לא תמיד חושבת לפני וזה יוצא לעיתים קרובות מבולבל. שנית, אני מעוניינת להבהיר שאני לא בונה מגדלים, לא מצפה לתשובה ומקווה לא להלחיץ, אבל אני חושבת שאני אוהבת אותך. אני לא יודעת אם זה טוב או רע, כפי שאני לא יודעת האם אתה "האחד". הבנתי שאתה יקר לי ואכפת לי ממך מאוד ויש לי הרושם שלך אכפת ממני גם. אתה בחור נדיר באופק. אתה אכפתי, סבלני, עקשן ומקסים. רומנטי לעיתים ומוכן לסבול את הקפריזות שלי מרצון. נעים לי בחברתך וטוב לי איתך.  

אחרי שיחת הטלפון שלנו מלפני כמה ימים, הבנתי שאני מתגעגעת לקול שלך במהלך היום ולנוכחות שלך לצדי כשאני חוזרת להורים שלי בסופי השבוע. תמיד אמרו לי לחכות עד שהבחור יגיד את זה ראשון, אני בכוונה לא מחכה. אני לא רוצה להרגיש שאני מסתירה ממך משהו, שאני לא כנה איתך. אתה בעצמך טענת, לא פעם, שאני יכולה להגיד לך הכל. אז הנה. אמרתי. או יותר נכון, כתבתי. אני לא רוצה להבהיל, אני רוצה לשמר את מה שיש בינינו. חשוב לי להוריד את זה מהלב למקרה שאני לא קוראת אותך נכון, תרתי משמע. אם הרגשות האלה מכבידים אליך או מפחידים אותך, אתה יכול לקחת צעד אחורה, רק תזהיר אותי מראש, בבקשה. אני לא אפגע יותר מדיי. אני לא רוצה להרגיש שאני מרמה אותך ולא ישרה כי אני לא מספרת מה אני מרגישה באמת. לבסוף, אם אני כבר מתוודה. אני כן מפחדת מהתגובה שלך למכתב הזה. שלא ייצא לי רומנטי ומתוק מדיי. אני לא רוצה לאבד אותך.  

אל תעביר את המסר הזה לאף אחד, אני לא רוצה שידאגו, אך, שוב, אני לא רוצה להסתיר ממך. המתח פה כבד. המצב לא בטוח. לעיתים מגיעים כל מיני אנשים חשובים במכוניות מבריקות. אף אחד לא יודע מה צופן העתיד. הגבול שקט בינתיים. פשוט תהיה מוכן, אם לא אחזור הביתה בתקופה הקרובה.  

כתבתי "בוקר טוב" בתחילת המכתב כי בדיוק עכשיו מתחילה השמש לזרוח. קודם היו העננים ורודים בשמים ועכשיו הם הלבינו. יש כדור ורוד באופק. ברור ועגול ההולך וגדל מרגע לרגע. העיגול הזה מתחיל לקבל במרכזו צבע של צהוב כתום יותר. אני מנסה לשאוב קצת רומנטיקה ושקט נפשי מהרגע הזה. תיכף תעלה השמש ויהיה חם. כל רגע יש יותר אור, יותר זבובים, יותר רעש.  

אני באמת ובתמים אוהבת אותך. 

יעל.  

* הכותבת הינה בת של חקלאים מכפר בן נון. הסיפור הוא דמיוני לחלוטין