"מלוכלכת מהמזריע"

מה הגורמים? ומה ניתן לעשות?

ד"ר יהונתן ברקוביץ DVM, MPVM, DACT, וטמרקט-ר.ו.מ

אחת ה"תלונות" בעטיין פרות מגיעות לבדיקת רופא- "מלוכלכת מהמזריע". ביטוי ציורי זה בעצם אומר שהפרה דרשה או סונכרנה, הגיעה למזריע והוא "פסל אותה" עקב הפרשות וגינליות עכורות. לעיתים מדובר ממש במוגלה ולעיתים בריר עכור. פרות אלו, בדרך כלל, לא יוזרעו ולעיתים יגיעו לבדיקת רופא.

מה גורם לתופעה?

במרבית המקרים מדובר באחת משתי אפשרויות:

1. הפרה "סוחבת" דלקת כרונית ברירית הרחם עוד מהתקופה שלאחר ההמלטה (אנדומטריטיס כרוני). במקרה זה, לרוב, נראה את הפרות הללו כבר מהייחום הראשון שלאחריו הגיעה הפרה למזריע. פעמים רבות, עקב הפגיעה ברירית הרחם וביכולת שלה להפריש הורמונים הפועלים על השחלות (כדוגמת PGF2α), נוכל למצוא גם פתולוגיות שחלתיות במקביל.
2. הפרה כבר הוזרעה בתחלובה הנוכחית, איבדה את ההיריון בתקופה העוברית המוקדמת וחזרה למחזור הייחום. במקרה זה רירית הרחם תקינה והריר העכור מקורו בשאריות ההיריון שאבד. חשוב לדעת שאובדן הריון מוקדם אינו מקרה נדיר כלל. למעשה, ההערכה היא שכ- 50% מההזרעות הלא מוצלחות, שאינן מסתיימות באבחון הריון חיובי, התחילו בהפריה מוצלחת אך במעלה הדרך של ההתפתחות העוברית המוקדמת, ההיריון אבד והפרה חזרה לדרישה או הגיעה לבדיקת הריון שלילית. כשאנו חושדים שזה המקרה (פרה שהוזרעה לא מזמן וחזרה למחזוריות עם ריר קצת עכור), אין סיבה לפסול את הפרה כיוון שאין עדויות לכך שסיכויה להתעבר בהכרח נמוכים יותר. לכן מעתה, בכתבה זו, בהקשר של מניעה וטיפול, נעסוק בעיקר בפרות שסובלות מהאפשרות הראשונה- דלקת כרונית ברירית הרחם.

כיצד ניתן למנוע דלקת כרונית ברירית הרחם

התשובה לשאלה זו אינה פשוטה ומיטב אנשי המקצוע בתחום הרפת עוסקים במניעה של דלקות רחם עשורים רבים ללא תשובה אחת מובהקת.

בקצרה, מה כן ידוע לנו?

מניעה של דלקות רחם מערבת מגוון היבטים:

• שמירה על תנאי היגיינה כמה שיותר טובים בסביבת ההמלטה ותוך כדי התערבות בהמלטה (אם קיימת).
• התערבות נכונה בהמלטות קשות ומניעת התערבות מיותרת.
• שמירה על מעגל פוריות מיטבי, בו הפרה ממליטה פעם ב 12-13 חודשים. אחד היתרונות של שמירה על מעגל פוריות מיטבי הוא שמירה על מצב גופני יציב של הפרה, דבר שבא בהקשר  פחות דלקות רחם ומחלות המלטה בכלל.
• מניעת צפיפות, סטרס ושמירה על תנאי שיכון והזנה מיטביים במיוחד סביב תקופת המעבר.

כל אלה, מרכיבים חשובים במניעה של דלקות רחם.

מה אם לפרה כבר יש דלקת רחם? במקרה זה נרצה לקדם את ההחלמה ולמנוע את הפיכתה של הדלקת לכרונית (ממושכת). דבר זה נעשה בעבר על ידי טיפולים אנטיביוטיים תוך רחמיים (אובלטים/שטיפות רחם), אך דרך טיפול זו אינה מקובלת יותר ברוב העולם בגלל  מספר שיקולים:

1. יעילות מוטלת בספק- תוצאות של עבודות שבחנו את יעילות הטיפולים הללו אינן עקביות, גם מבחינת החלמה קלינית וגם מבחינת פוריות עתידית. האנטיביוטיקה, ככל הנראה נמהלת בהפרשות הרבות שיש ברחם ולכן לא מגיעה באופן יעיל ותרפיוטי לרירית הרחם.

• גירוי ופגיעה ברירית הרחם- חלק מהחומרים, בעיקר טטרציקלנים, גורמים לתחושת צריבה ופוגעים ברירית הרחם. כמו כן, ישנה טענה, שבעיקר במקרה של שטיפת רחם, פעולת השטיפה דוחפת את הדלקת והזיהום מהרחם לכיוון החצוצרות והשחלות ופוגעת בהן.
• רווחת בעלי חיים- מדובר בטיפול פולשני המסב כאב, עקה וחוסר נוחות לפרה.
• שאריות אנטיביוטיות בסביבה (שיוצאות אליה עם הפרשות מהרחם).
• פיתוח עמידות לאנטיביוטיקה עקב טיפול לא רציף ולא יעיל.

לכן, הטיפול המקובל והמומלץ, נכון להיום, הוא טיפול באנטיביוטיקה סיסטמית (בהזרקה) כדוגמת צפטיפיור (אקסנל/ אקטיוניס) בשילוב עם נוגדי דלקת (פינדין/ רימדיל וכו'). טיפול זה צריך להיות במינון הנכון לזמן מספיק ממושך ולכן יש להתייעץ עם הרופא המטפל לגבי פרוטוקול טיפול ברור מבחינת מינון, משך ובחירת הפרות המיועדות לטיפול.

בכל מקרה, בדיקה וגינליות ו"הכנסות ידיים" מיותרות לאחר המלטה אינן מומלצות ועלולות לבוא באסוציאציה עם יותר דלקות רחם כרוניות קליניות ותת קליניות.

כיצד ניתן לטפל בפרות "מלוכלכות מהמזריע"

כאמור, פרות שכבר הוזרעו, איבדו את ההיריון בשלב המוקדם ולאחר מכן הגיעו למזריע עם ריר מעט עכור, בד"כ, אינן דורשות טיפול ומומלץ להזריע אותן.

במקרה של פרות הסובלות מדלקת רחם כרונית, נכון להיום, לא ניתן לומר שיש טיפול יעיל עם תוצאות מוכחות וקונסיסטנטיות (תוצאות עקביות במחקרים שונים). טיפול תוך רחמי (שטיפת רחם) לא נמצא יעיל באופן עקבי ולכן יחד עם כל החסרונות והנזק הפוטנציאלי שהוזכר למעלה, טיפול זה אינו מומלץ! גם טיפול אנטיביוטי סיסטמי לא הראה תוצאות עקביות לכן קשה להמליץ עליו. עם זאת, במידה ומחליטים לנסות את הטיפול האנטיביוטי, עדיף הטיפול הסיסטמי.

הדבר העיקרי שניתן, בכל זאת, לעשות עם הפרות הללו, הוא להשתמש בפרוטוקול סנכרון ביוצים (OVSYNCH), הכולל שימוש בפרוסטגלנידין (PGF2α) וב- GnRH (כדוגמת גונזיל או גונבריד). התפקיד של פרוטוקול זה הוא לטפל בבעיה ההורמונלית שנלווית באופן פוטנציאלי לדלקת רחם כרונית ובעיקר בשביל להחזיר את הפרה למזריע במחזור הבא מתוך תקווה שניתן יהיה להזריע אותה.

הבשורה הרעה היא, שהיכולת לטפל בבעיה זו מוגבלת ולעיתים פרות אלו לא יצליחו להתעבר בזמן סביר ויצאו בסופו של דבר על אי-התעברות. הבשורה הטובה היא שככל שמקיימים ממשק פוריות הדוק יותר, הכולל פרוטוקולים ברורים ומביאים את העדר למעגל הפוריות המטיבי, יחד עם הירידה בהתערבות מיותרת ולא נכונה לאחר המלטה ובטיפולים תוך רחמיים מזיקים, אנו רואים פחות ופחות פרות כאלו ולכן הפוקוס צריך להיות, כמו תמיד, בסעיף המניעה.

נסיים באיחולי שנה טובה ופורייה בבריאות נחת ובשורות טובות ופרות "נקיות"…