יבול שיא
הרפת והחלב
60fa552a 9769 4c33 977f ff051d18af29

מלכודת תיירים 

2 דק' קריאה

שיתוף:

אביבית רצתה להתאוורר ברודוס מהאוויר המורעל והמחניק אותו אנחנו נושמים בישראל וחזרה הביתה מהר מדי. בחתולים ננוחם 

החתולים 

החתולים ברודוס מרוצים. באים לבקש אוכל בביטחון שקט. לא מייללים ולא עזובים ולא באים לגנוב תשומת לב כשמגיעים לידם. בבארי הם רועדים מהבומים, יודעים שהם כאילו מסמלים בית, ומחפשים את הבית.  

הווטרינר של בארי אמר לי פעם שלהכניס חתול זה להכניס את הטבע הביתה. אבל בלי בית ובעלים יוצא מהם החלק התינוקי היללן, שבזכותו חברו לבני האדם. הם באים לדבר ולהתחכך ואין עם מי. יש לי חתול לבן עם עין חומה ועין כחולה. בר מזל שחזרנו.  

יש בשכונה עוד חתולים. בלקי עם האוזן החתוכה כבר נעלם. אני חושבת שנגמרו לו תשע הנשמות. תקופה מסוימת חי בחדר אוכל, אוסף מזון ותשומת לב. עכשיו כבר לא נראה בשום מקום. ויש את הג׳ינג׳י הקטן והידידותי עם העיניים בירוק מפליא, שבזכותו עיני החתולים הן מהיפות בעולם החיות. הוא ידידותי יותר מדי. כשאני משקה גינות הוא בא ומתחכך, נכנס מתחת לרגליים, וכשזה לא עוזר – נושך נשיכות דמי קטנות. ואז אני צריכה לגרש אותו. אם אהיה נחמדה מדי יגיע אלי הביתה ואציו, החתול הלבן של גיבור קדמון – ייכנס בו.  

כמה ימים לפני שנסעתי הג׳ינג׳י הקטן צלע. הרגל התנפחה מנשיכה. רציתי להביא אותו לווטרינר, אבל אמרו שהוא משתולל ושורט ולא בא לי להסתבך לפני חו״ל. למוחרת, כשהתחרטתי, הוא נעלם ליומיים, ורק בבוקר הנסיעה הופיע. צולע קצת פחות. אולי בוזבזה נשמה אחת. 

בלי לזוז יותר מדי 

כל התעוררות אני חושבת לעצמי דבר ראשון: אני לא בבית. אחר כך נהנית מלא להיות, אבל ההתעוררות נשארת אותו דבר. אני לא צריכה לחשוב על מה שקורה בארץ, למרות שעוקבת.  

הבית דופק לי בחלון המכשיר הקטן והמרובע במיליון הודעות ווטסאפ (נורא חשוב – ושיסתדרו בלעדי). כמה גם נזכרו להתקשר אלי במיוחד עכשיו, מה שעושה לי טוב. הבית החליט לתת לי גב.  

יצאתי לבדי, או יותר נכון בעצמי, כשנמצאים בראש המתאים לריקוד סולו – החוויה מעולה. אני שם, ובהמשך יחברו אלי. אפילו הצלחתי להגיע לוויכוח כלשהו עם ישראלי לשעבר ששאל "איך נמצא במלחמה להנהגה מישהו יותר טוב?". איך באמת! אבל האמת, לא היה חמצן להזין את אש הוויכוח, הוא היה עסוק יותר באוזו ובסופלאקי שיאכל עם אשתו היווניה בערב, ואני לא באתי בשביל להתווכח. שיישאר בדעתו ברודוס.  

פתאום יש לי זמן לחשוב על עצמי. קניתי כובע. בתאוריה מוצדק, בפועל – רעיון גרוע, במקומות שצריך אותו הוא מתעופף. עוד נפילה במלכודת תיירים שאי אפשר שלא ליפול בה, כשהמוקש הוא שמחר לא אהיה פה, אז צריך להספיק. בצוהריים פעמוני כנסיה ובערב כבר יש כרטיס הביתה.  

לא רציתי. הזן היה סבבה. אנשים רצים לכל עבר למצוא את הרוח, ואני, כמו שחזיתי, מצאתי אותה במקום אחד, בלי לזוז יותר מדי. היו שמש ורוח, ואוויר ויווניות, וגב תפוס שלא הצלחתי לפתור, ואפילו הלך והחמיר.  

נחנקים לאיטנו 

אז הביתה למרות שלא הספקתי להתרחק מספיק, לאסוף תובנות ממרחק.  

שמתי לב לחתולים ולבקרים, לאור ולצרצור הציקדות. אלפים על אלפים בשדה הזיתים מול חלוני. כיבסתי והכנתי, ובקושי בקושי זזתי. טוב לי פה מלבד הגב. עייפתי מהאוויר המורעל והמחניק אותו אנחנו נושמים בישראל. מהזקן עד הילד המשחק עם דלי בחול, מהמפגינות בשערים עד הטומנות ראש עד צוואר ביומיום. כולנו נושמות אותו, כולנו נחנקים לאיטנו מהשקרים ומהרוע הגלוי, מחוסר הבושה, מהמוות והדם, מהשנאה והנקמה ומקידוש המלחמה. 

היו כבר כמה בומים 

בוקר. 

אני מתעוררת ואני בבית.  

זאת לא אותה אני שיצאה. זאת אני עם גב בבעיה שצריכה לחשוב על כל תנועה ובקושי יכולה לחשוב.  

הציפורים מצייצות, היו כבר כמה בומים, הכנתי רשימת קניות, החום יגיע. 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מזכ״ל תנועת המושבים, עמית יפרח: "גם ב-7 באוקטובר וגם במחנות ההשמדה בשואה, גורלם של הנרצחים הוא נורת האזהרה שלנו. אנחנו פה להדגיש את התקומה של העם היהודי להרים ראש, להילחם על עתידנו ולומר –
3 דק' קריאה
התערוכה המרגשת "דיוקן בין דורי" נולדה ממפגשים בין תלמידי מגמת האומנות של התיכון האזורי עין גדי ובין ותיקי הקיבוץ, פרי יוזמתה של עדי פקט שזו שנת ההוראה הראשונה שלה  *תמונה ראשית: עדי פקט. "יצרתי
3 דק' קריאה
בספר המבוסס על חוויותיו כמפקד מוצב בתקופה בה החזיק צה"ל ברצועת הביטחון בלבנון ובה גם הפציע ארגון "ארבע אימהות", מבקש יפתח גיא, בן כפר גלעדי, לחנך את הדור הצעיר להפוך את סימני הקריאה הנוקשים
5 דק' קריאה
הסטריאוטיפים של מיהו ימני ומיהו שמאלני פשטו בשני צידי המתרס ומבטאים את הסדקים בעם. אם לא נגדיר מחדש את הזהות הישראלית-ציונית הסדקים יהפכו לבולענים המאיימים על כולנו  *תמונה ראשית: ראובן ריבלין, נשיא המדינה לשעבר.
3 דק' קריאה
בקרוב תקום פנימייה של "אדם ואדמה" של ארגון "השומר החדש" ביראון, לאחר שלפני שש שנים קמה כזו באורטל. אני מקווה שעוד ועוד קיבוצים יזכו באירוח "אדם ואדמה" ואני מצפה מהתנועה הקיבוצית להוביל מהלך גדול
4 דק' קריאה
מוקי צור, איש הרוח של התנועה הקיבוצית, עוסק עשרות שנים בשאלות של זיכרון, תקווה וזהות. שאלות אלה מקבלות מקום בשני ספריו החדשים שראו אור לאחרונה: "התקווה היא לא כובע עם נוצות" ו"מן המדרון". בראיון

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן