הוא הגיע לגרופית מאוהיו עם תואר באגרונומיה וחלום ציוני, הפך לחוקר ששינה את פני ענף השום בישראל, וכיום הוא בין המובילים את המעבר לחקלאות אגרו-וולטאית. בגיל שבו אחרים תולים את המגפיים, דרול ג'ילט פותח פרק חדש בטיפוח פרחי נוי ומסרב להשאיר חקלאים לבד בשטח. דיוקן של חוקר ומדריך שלא נח לרגע
*תמונה ראשית: דרול – בוחן מקרוב את העלווה של הבצל
במו"פ ערבה דרומית יודעים שדרול ג'ילט הוא לא איש של פגישות בחדרים ממוזגים. גם היום, כשהוא כבר עמוק בתוך שנת הפרישה הרשמית שלו, סביר להניח שתמצאו אותו בשטח – בוחן מקרוב את העלווה של הבצל, בודק את זרמי הטפטפות או מנתח נתוני קרינה מתחת לפאנלים סולאריים. עבור דרול, החקלאות היא לא רק מקצוע; היא דרך חיים שהחלה באוניברסיטת ויסקונסין והשתרשה עמוק באדמת המליחה של דרום הערבה.
מחלום אמריקאי לחלוציות בערבה
סיפורו של דרול מתחיל הרחק מכאן. הוא עלה לישראל בשנת 1978, בעיצומה של תקופה של התעוררות ציונית בקרב יהדות ארה"ב שאחרי מלחמת יום כיפור. "הייתי חלק מגרעין של יוצאי תנועת 'הבונים דרור'", הוא נזכר. "החברים שלי כבר עלו והתמקמו בקיבוץ גרופית, אבל אני נאלצתי להישאר מאחור כדי להשלים את הלימודים באוניברסיטת ויסקונסין".
ההשכלה שהביא אתו הייתה נכס יקר: תואר כפול באגרונומיה (גידולי שדה) ובהורטיקולטורה (תורת הירקות והפירות). כשנחת סוף סוף במרץ 78', הוא לא זכה לימי חסד. "הגעתי לקיבוץ ומיד 'נזרקתי' לשדה. היה חוסר בכוח אדם, והצוות רצה אותי שם, בבוץ ובחום".
בשנים הראשונות עבר דרול את המסלול המפרך של כל חקלאי בערבה. הוא התחיל כעובד פשוט, למד את סודות הריסוס וההדברה, מונה לרכז השקיה ובהמשך למרכז ענף. הניסיון הזה, שצמח "מלמטה", הוא שהפך אותו מאוחר יותר לחוקר שמדבר בגובה העיניים עם המגדלים. "המחקר אולי היה קצת זר לי בהתחלה", הוא מודה בצניעות, "אבל עם הידע המעשי והרקע האקדמי – התגברנו על זה."
26 שנים במו"פ: השומר של השטח הפתוח
בתחילת שנות ה-2000 הצטרף דרול למו"פ ערבה דרומית, תחת ניהולו של אמנון גרינברג. האזור, שנמתח מיהל ועד אילות, התאפיין מאז ומתמיד בחקלאות שטח פתוח רחבת היקף – בניגוד לחממות של הערבה התיכונה.
"התפקיד במו"פ הוא בעצם שלוש עבודות שונות", מסביר דרול. "הראשונה היא 'שמירה על הקיים' – לבצע מבחני זנים כדי למצוא את הבצל או האבטיח הבא שייתן לחקלאי יתרון כלכלי. השנייה היא פתרון בעיות בזמן אמת, כמו מחלות קרקע או מזיקים שצצים פתאום. והשלישית, המאתגרת ביותר, היא חיפוש גידולים חדשים שיגוונו את סל המוצרים של האזור".
אחד הפרויקטים שדרול מזוהה איתם יותר מכל הוא פרויקט השום של "ערדום". במשך קרוב ל-20 שנה הוא הוביל את המחקר בייצור חומר ריבוי של שום נקי מווירוסים. "הסתובבתי בכל הארץ, מהנגב ועד הגליל והגולן, כדי להדריך מגדלים. היינו צריכים 'להאכיל אותם בכפית' ולהוכיח להם שאם חומר הריבוי איכותי, אפשר להסתפק ב-20 יחידות חנקן במקום 40. אלו היו הישגים מקצועיים אדירים, עד שהרפורמה במחירי היבוא פגעה בענף הזה וחיסלה אותו כמעט לחלוטין. זה כאב לב גדול".
אתגר המים המותפלים: ללמוד להשקות מחדש
אחת התרומות המשמעותיות של דרול בשנים האחרונות נוגעת למעבר הצפוי של הערבה למים מותפלים. חקלאי הערבה רגילים מזה עשורים להתמודד עם מים מליחים, שדורשים משטרי השקיה ספציפיים ושטיפות קרקע מתמידות כדי למנוע הצטברות מלחים בשורשים.
"המעבר למים מותפלים הוא הזדמנות עצומה, אבל הוא גם מציב אתגר לא פשוט", הוא מפרט. "במים האלה חסרים מיקרו-אלמנטים חיוניים. חקלאי שרגיל למים המליחים עלול למצוא את עצמו עם מחסור בדישון שיפגע ביבול. המחקר שלי עוסק בדיוק בזה – איך להתאים את משטר הדישון למים החדשים כדי שהחקלאים לא יופתעו. אנחנו עדיין לומדים את זה, אבל ברור שנצטרך לשנות גישה".
המהפכה הסולארית: 4,000 דונם תחת פאנלים
כשדרול מסתכל על עתיד הערבה הדרומית, הוא רואה שילוב של טכנולוגיה ואנרגיה. פרויקט ה"אגרו-וולטאי" (דו-שימוש בקרקע לחקלאות ואנרגיה סולארית) הוא כיום מרכז הכובד של המו"פ.
"מדובר בתוכנית שאפתנית של אלפי דונמים תחת פאנלים סולאריים", הוא מספר. "התפקיד שלנו במו"פ הוא לתת תשובות לפני שהדונמים האלה מוקמים. אנחנו בודקים פיילוטים של גידולי גד"ש ואפילו מטעים כמו מנגו, ליצ'י וענבים תחת פאנלים. אנחנו שואלים שאלות קריטיות: האם 30% כיסוי זה מספיק? האם בגלל הקרינה החזקה בערבה אפשר להגיע ל-45% כיסוי ועדיין לשמור על פוטוסינתזה יעילה? אלו שאלות שיקבעו את הרווחיות של החקלאים בעשור הקרוב".
חמניות במקום פנסיה: ה'בייבי' החדש של גרופית
למרות שדרול נמצא בתהליך חפיפה עם מחליפתו במו"פ, לוח הזמנים שלו רק הולך ונהיה עמוס יותר. קיבוץ גרופית החליט להשקיע באופן משמעותי בענף זרעי פרחי הנוי, בדגש על חמניות, ודרול מונה להוביל את המהלך. "זה הבייבי שלי", הוא אומר. "הקיבוץ רכש זכויות טיפוח, ועכשיו אנחנו לא רק אורזים ומשווקים, אלא עוסקים בטיפוח הזנים עצמם. השוק העיקרי שלנו הוא בחו"ל, וזה דורש דיוק ומקצוענות ברמה הגבוהה ביותר".
ובתוך כל זה, דרול לא שוכח את החקלאים. הטלפון שלו ממשיך לצלצל עם שאלות מהערבה ומכל הארץ. "אני לא מפקיר חקלאי בשטח. אם מישהו שולח לי תמונה של גידול פגוע או שואל על דישון, אני שם. לפעמים בשיחת טלפון, לפעמים בביקור בשטח. החיבור הזה לאנשים הוא מה שהחזיק אותי כל השנים".
כשאנחנו שואלים אותו מה הסוד לאנרגיה הזו, הוא מחייך את החיוך המפורסם שלו, זה שמשלב קשיחות של איש שטח עם סקרנות של ילד במעבדה. "הערבה היא מקום של קצוות. החקלאות פה היא תמיד על הקצה – של המים, של החום, של השיווק. כדי לשרוד כאן אתה חייב להמשיך ללמוד, להמשיך להשתנות. פרישה? אולי בגלגול הבא".
מסר למגדלים: החקלאות בערבה הדרומית עוברת שינוי דרמטי – מהמים ועד השילוב עם האנרגיה. המפתח להצלחה נשאר זהה: שיתוף פעולה בין המחקר לשטח. אל תפחדו מהחדש, אבל תמיד תבחנו אותו דרך עיניים מקצועיות."
