מנהלת בסטייל 

שרה'לה שגיב ממושב תלמי יחיאל ניהלה שני בתי ספר * עתה היא בגמלאות ועוסקת בשלל פעילויות: מייעצת למנהלי בתי ספר וצוותי ניהול, מנהלת את משרד "שגיב אורטופדיה", מציירת, סטייליסטית לנשים ו…סבתא * איך מספיקים כל זאת? איך מנהלים פנאי? * יש לה תובנות טובות מאוד לגמלאים ובכלל 

שרה'לה שגיב ובעלה שאול הם ילידי קיבוץ נען. למושב הם עברו בשנות החמישים לחייהם, כשהם הורים לשני בוגרים ולבת תלמידת תיכון. "חיפשנו מקום כפרי להתגורר בו, באזור בית החולים 'קפלן', בו בעלי, ד"ר שאול שגיב, שימש כמנהל המחלקה האורתופדית," מספרת שרה'לה. 

מנהלת ויוזמת בקיבוץ 

היא תמיד היתה אשת חינוך. לאחר השירות הצבאי כשרטטת מודיעין בבסיס ה"גַיִּס" (מפקדת גייסות השריון לשעבר), שרה'לה למדה בסמינר הקיבוצים בתל-אביב בשליחות הקיבוץ, בתקופה שחסרו בו מורים. היא התחילה לעבוד כמורה וחמש שנים אחר כך קיבלה על עצמה לנהל את בית הספר היסודי הקטן בנען: "הייתי בין היוזמים לעריכת שינוי במערכת החינוך. הקמתי צוות חשיבה שהביא לקהילה תוכנית לסגירת 'בית הילדים', תוך הפרדת מערך הלמידה ממערך החינוך החברתי." 

בשנת 1985, כשהיתה בחופשה ממערכת החינוך, נבחרה שרה'לה עם שותפה, לנהל את 'ועדת התרבות' בקבוץ נען. במסגרת תפקיד זה היא יזמה תהליך עיצוב מחדש של 'הגדת הפסח' הקיבוצית של נען. "כדרכי בקודש, הקמתי 'צוות היגוי' שכלל אנשי תרבות וחינוך, 'ההגדה' נבנתה על בסיס המסורת התרבותית והמוזיקאלית הענפה של נען, בשילוב תכנים יהודיים מהגדות מסורתיות. בנען ניתן לערוך 'סדר' ברוב עם, בקהילה של 2,000 איש. בהגדה זו קוראים בליל הסדר בנען עד היום!" 

בשנת 1991 יצאה עם המשפחה לארצות הברית למשך שנתיים בעקבות עבודתו של בעלה. המשפחה חיה שנתיים בפיצבורג ושרה'לה לימדה ילדים ומבוגרים במסגרות יהודיות שונות.  

אחרי שובם מחו"ל החלה שרה'לה לעבוד במחלקת החינוך של התנועה הקיבוצית של התק"מ, בתפקיד יועצת למערכות הבלתי פורמליות, שהוקמו בכל הקיבוצים. "עבדתי באזור הדרום מגדרה ועד אילת. הדרכתי את המדריכים כיצד לצקת תכנים מתאימים ליישוב ולאזור. זה היה תפקיד מעניין ומאתגר, שפתח לי חלון התבוננות ברמה הארצית."  

אחרי שלוש שנים נקראה שרה'לה לשוב לקיבוץ ולנהל את בית הספר המורחב, בו למדו גם ילדי הקיבוצים גבעת ברנר וחצור. היא ניהלה אותו במשך 12 שנה. בתקופת הניהול שלה עסק בית הספר בפרויקטים חברתיים לאומיים. "בית הספר שלנו קלט ילדים בני העדה האתיופית מרחובות, שקיבלו מאתנו תמיכה לימודית וחברתית רחבה. הם היו פרחים מיוחדים," היא אומרת. "לדעתי מאוד סייענו להם ולהוריהם להיקלטות בארץ."  

לתלמי יחיאל ולהקמת בית ספר חדש 

המשפחה עברה להתגורר במושב תלמי יחיאל, השייך למועצה האזורית באר טוביה. שרה'לה ניגשה למכרז שהמועצה פרסמה, ונבחרה להקים ולנהל בית ספר יסודי חדש בשם "נופים" באזור כנות.  

"זה עניין אותי," היא אומרת. "אני אוהבת להתמודד עם דברים חדשים. זה הפגיש אותי עם השאלות איך בונים בית ספר חדש, ואיזה תוכן צריך לצקת בו. היה לי כבר ניסיון ארגוני בגיבוש צוותים. זו היתה הרפתקה מעניינת. היו הורים שבאו עם מסורת מבית הספר הוותיק 'מבואות' בבאר טוביה, חלקם אף למדו בו.  

"בהתחלה לא היה להם קל להסתגל למחשבה שילדיהם ילמדו במקום שאינם מכירים, עם מנהלת לא מוכרת.  אבל אחר כך הם הבינו שזו הזדמנות לשאול שאלות ולגבש תכנים חדשים, וזה מאוד מצא חן בעיניהם. זה היה 'בית ספר צומח', שהתחיל עם ילדים בגיל כיתות א'-ב'. אני זוכרת שבסוף השנה הראשונה שמעתי במקרה מישהו מוועד ההורים אומר: 'אולי נשכנע את שרה'לה שלא נקלוט אף ילד יותר? איזה כיף של בית ספר, בית ספר קטן, אינטימי'…" . 

ייחודו של בית הספר היה בפיתוח תוכנית לימודים קהילתית. התכנית, שנקראה  "נוף ילדותי", נבנתה ע"י צוות היגוי בשיתוף הורים מעוניינים שנרתמו בשמחה לדבר. כל שכבה למדה וחקרה תחום אחר ביישוב, במועצה, באזור ובמדינה. שולבו בה  סיורים ופעילות קהילתית. הילדים הכירו לעומק את סיפורי המקום, את אנשי התרבות, המוזיקה והאמנות, את יזמי התעשיות, את האתרים ההיסטוריים ואתרי מורשת ויהדות. הלמידה הסתיימה בכל שנה בטקס חגיגי חווייתי ותצוגת עבודות, במשותף עם ההורים.  

עבודת הניהול דרשה משרה'לה לעבוד שעות רבות מאוד בבית הספר, ולא השאירה לה זמן פנוי. אבל עבודה זו עזרה לה להיקלט בקהילת המועצה ובתלמי יחיאל, שכן היתה לה הזדמנות להכיר הורים צעירים מהמושב שלה ולאחר מכן גם את המשפחות המורחבות.  

ניהול זמן, ערכים ועקרונות 

לפני שהיא עוברת לספר על עיסוקיה כגמלאית, חשוב לשרה'לה לספר על הערכים והעקרונות המנחים אותה בחייה:  

"יש לי כמה ערכים מרכזיים שספגתי לאורך השנים ובנויים כנראה באישות שלי. שני ערכים מאוד מרכזיים אצלי הם משפחתיות וקהילתיות. אני לא מדרגת אותם אלא מצרפת אותם יחד. מי שמכיר את ההווי הקיבוצי יודע ממה זה נובע, כי מי שחי אתך בבית הילדים הוא בעצם חלק ממשפחה מורחבת… ".  

עוד חשובים לה יצירתית והתפתחות – לעסוק כל הזמן בדברים חדשים. "כל זה באמצעות עבודה משותפת ודיאלוג. שיתוף פעולה עם אחרים הוא דבר מאוד מרכזי אצלי."  

עוד דברים שהיא מקפידה לעשות בחייה הם "שלושת ה'שינים'" כפי שהיא מגדירה אותם: לשַמֵּר, לשַפֵּר, לשָנוֹת. ואם זה נשמע לכם מילים בעלמא, היא תדגים להלן איך זה מתבטא אצלה בתקופת הגמלאות.  

"ובכלל," היא מסכמת, "העשייה טובה לי לנפש."  

ואכן העשייה הבלתי פוסקת מאפיינת את שרה'לה הגמלאית בשלב זה של חייה. למרות העומס אין בהם בלגאן, הכול מתוכנן ומאורגן.  

מה עושים בגמלאות?  

שרה'לה פרשה לגמלאות בשנת 2018, לאחר 12 שנות ניהול בית ספר "נופים".  

"אני זוכרת את היום האחרון. נעלתי מאחוריי את השער ואמרתי לעצמי: 'עכשיו אני משוחררת, ואני הולכת לעשות 'מה בא לי'… המשפט הזה מוביל אותי עד היום," היא מספרת. "עוד אמרתי לעצמי: 'אני יוצאת מהקופסא! החלטתי לעשות שלושה דברים," היא מספרת תוך כדי צחוק, "אני אצבע את השיער בסגול, אקנה מכנסיים 'עם קרעים' ואעשה 'טאטו' (קעקוע)." אגב, היא הגשימה חלק מזה: קנתה מכנסיים עם קרעים וצבעה (רק חלק מן השיער) בסגול… "אל דאגה" היא אומרת, "הטאטו יבוא!"… 

בימים הראשונים קרה לה מה ששמעה גם מחברותיה: "הטלפון לא מצלצל. פתאום יש שקט… זו תחושה שהכול הסתיים, לא זקוקים לך. פתאום אתה רק של המשפחה שלך ושל עצמך." 

לשאלה אם זו הרגשה חיובית או שלילית, היא עונה: "תלוי איך יצאת לפנסיה. האם רצית את זה או נדרשת לזה? אני רציתי בזה. אהבתי את עבודתי והרגשתי שבאמת עזבתי בזמן הנכון. באחד בספטמבר הגעתי לבית הספר כדי להעביר את הלפיד למישהו אחר. הטקס היה מרגש מאוד. כולם נתנו לי להרגיש שאני מאוד מוערכת. אבל למחרת קמתי ושאלתי את עצמי: 'רגע, למה כולם נוסעים לעבודה ורק אני לא?' חודש ימים הסתובבתי ככה; ואז אמרתי לעצמי: 'שרה'לה, את יודעת לנהל, את ניהלת המון דברים במשך שנים, עכשיו את מנהלת את עצמך, את הזמן שלך. ואמירה זו שלי היתה מאוד משמעותית. כי אני תמיד חושבת שהכול מתחיל ב'יומן'.  ניהול זמן הוא גם אחד העקרונות שלי."   

ואז היא פנתה לתכנן את המשך חייה לפי שלושת ה'שינים' שלה.  

מה לשַמֵּר? כיוון שהיה לה ניסיון רב בניהול, הוא הצטרפה לתוכנית שנקראת "מובילי פדגוגיה איכותית" מטעם משרד החינוך, במסגרת זו היא מלווה ומאמנת מנהלים וצוותי ניהול, כדי לקדם את בתי הספר שלהם, "המטרה היא לעזור לכל מנהל לנסח את המטרות שלו, למקד את הערכים המרכזיים שמובילים את 'המצפן' של ביה"ס והחינוך הקהילתי; בשלב הבא לעזור למנהלים לפתח את תוכניות הלימודים באופן ממוקד ואפקטיבי," ברור שעיסוק זה הוא שימור מה שעשתה בעבר בתחום הניהול. עתה היא מעניקה מניסיונה לאחרים.   

ומה לשַפֵּר? "ידעתי שאני צריכה לרכוש מיומנויות חדשות," היא אומרת. לפיכך החליטה ללמוד קואוצ'ינג וגם ייעוץ ארגוני. היא למדה בשלושה קורסים של קואוצ'ינג, וכן למדה ייעוץ ארגוני. 

התחום השני שהיא רצתה לשפר הוא תחום האמנות. לשאלה אם עסקה בעבר באמנות, היא עונה: "במקביל לכל העיסוקים שלי תמיד, מאז שהייתי נערה, ואף כמורה, עסקתי בתחומי אמנות. יש לי נטיות יצירתיות, אבל לא הזדמן לי ללמוד באופן מסודר. עכשיו בגמלאות החלטתי סוף סוף ללמוד ציור באופן יסודי. בתחילה הצטרפתי לקורסים לציור באזור שלי והתחלתי לאמן את היד שלי. עכשיו אני מציירת בשמן ובאקוורל, פעמיים בשבוע, בסדנת הציור של סמדר בונן ובקבוצות נוספות."  

ומה לשנות? השינוי של שרה'לה הוא עיסוק בתחום חדש לגמרי – סטיילינג. לכאורה זה רחוק מעולם הניהול שלה, אבל למעשה זה משלב בין היצירתיות שלה, הכישרון האמנותי, מיומנות ההדרכה והרצון התמידי שלה לשתף פעולה עם אחרים.  

לדבריה "חשבתי שהסטיילינג ישלב גם את הרצון שלי לאינטראקציה חברתית, בייחוד לתרום לנשים בגילי, וגם לשלב את האהבה שלי לנראות, לאסתטיקה, להרכבי צבעים וחומרים, זה תמיד העסיק אותי. כשאני נכנסת למקום, אני קודם כל רואה את הצבעים ואת האסתטיקה שלו. אגב, כך נראו גם בתי הספר שניהלתי."  

ולפיכך, כדרכה ללמוד באופן יסודי ולשאוף להתקדם, היא למדה קורס סטיילינג בבית הספר Style Guru. וקורס בהנחית 'הבועטת ברשת' לשימוש במדיה חברתית וניהול עסק. מאז היא עוסקת בסטיילינג אישי לנשים בנות 55 ומעלה.  

"בהקשר זה היה לי מאוד חשוב להעניק לנשים בגילי נראוּת ואסתטיקה, גם כשהן לא חייבות לצאת יום יום לעבודה," היא מציינת. "חשוב לי להביא לנשים את המסר הזה: גם בבית תמשיכי להיות נאה ואסתטית וגם כשאת יוצאת לקניות. זה שומר על החיוניות שלך ועל ההערכה עצמית שלך  ושל אנשים אחרים כלפייך."  

כך ממלאת הגימלאית שרה'לה את כל ימי השבוע בעיסוקים מגוונים: ייעוץ למנהלים, ציור, סטיילינג, סיורים במוזיאונים, מפגשים חברתיים ו….משפחה וסבתאות. 

אבל לא די בזה. היא 'נזכרת' בעוד תפקיד שיש לה במשך כל השנים: לנהל את המשרד של ד"ר שאול שגיב, בעלה. היא עוזרת לו בעניינים משרדיים שונים. "בעלי תמיד אומר," היא מוסיפה בחיוך, "שהוא לא בדיוק יודע מה אני עושה, כי כל יום זה משהו אחר…." 

איך מספיקים הכול?  

כאן מוסיפה שרה'לה עוד שני עקרונות שהיא דוגלת בהם: ניהול זמן וכן איזון.  

לדבריה, "מאוד חשוב למי שמנהל את עצמו למצוא את האיזונים בין הדברים. אני משיגה את האיזון שלי באמצעות קביעת לוח זמנים. הצעד הראשון אצלי הוא קביעת לו"ז. (אגב, גם בחודש הראשון לצאתי לגמלאות, כשהתלבטתי מה לעשות, קבעתי שכל  בוקר אהיה בחדר הכושר).  

האיזון חשוב במיוחד בתקופת הגמלאות," היא מדגישה, "כיוון שאנחנו כבר לא מסוגלים להספיק ולעשות כל מה שעשינו בהיותנו צעירים. לכן צריך לבנות תכנית עבודה וללכת בצעדים קטנים. יש זמן. עוד דבר שצריך להתחשב בו הוא התקציב. כידוע בתקופה זו התקציב לא גדל, אז אנחנו צריכים לקבוע סדר עדיפויות. מה נרצה לעשות: לטייל בחו"ל? לבקר בתערוכות? לשמוע הרצאות? או משהו אחר לגמרי לפי בחירה אישית. "בנוסף," ממשיכה שרה'לה, "אנחנו צריכים לסגל לעצמנו הרגלים חדשים, שמתאימים לגיל ולמצב, לא לשקוע בהרגלים הישנים. כפי שאמרנו, לשפר, לחדש, לשנות."   

שרה'לה מוסיפה עוד נקודה חשובה למחשבה: "אני רוצה להוסיף לגבי התמודדות עם תסכולים. אסור לשכוח שלאורך כל הדרך יש תסכולים. כשהיינו צעירים הם היו בנושא ההורות, עבודה חדשה ועוד. התסכולים לא מפסיקים. ניתן להתמודד אתם בעזרת הכלים שהיו לנו בעבר, אבל לזכור שלא כל הכלים יעבדו עבורנו היום. לכן יש צורך למצוא גם כלים חדשים."  

ועצה אחרונה לגמלאים: "היום המערכות הדיגיטליות מספקות אפשרויות רבות, כמו ללמוד באמצעות קורסים בזום, להקשיב להרצאות, לסייר באופן וירטואלי באתרים שונים ואף במוזיאונים. בקיצור, להמשיך להיות סקרן ומעורב, להעשיר את עצמך." 

משפחה – "דם זה לא מים" 

ואיך אפשר לשכוח מה שכל כך חשוב? המשפחה. שרה'לה ושאול הם הורים לשלושה, כולם מתגוררים במושבים: הבת הבכורה, מהנדסת תעשייה וניהול, מנהלת פרויקטים בחברת 'טבע'; הבן השני מייסד ומנהל חברת 'Plasmatica' והבת השלישית היא רופאה פסיכיאטרית המתמחה בביה"ח 'העמק'. "ברור שאנחנו גאים מאוד בכל משפחתנו… כיף !" אומרת שרה'לה.  

מסתבר שהיא פונה עתה לתחום נוסף – כתיבה. במשפחה שגור המשפט שהיא, סבתא שרה'לה, תמיד אומרת: "דם זה לא מים". לכן היא החליטה לכתוב ולאייר ספר ילדים בשם זה על טיפת דם וטיפת מים, שיוצאות למסע בין חברים כדי לענות על השאלה: לְמה סבתא התכוונה ? כל חבר מוסיף להם בתשובתו ערך משפחתי.  

"באמצעות הספר הזה, שהוא עכשיו בשלבי עריכה, אני רוצה להעביר לבני המשפחה ובעיקר לנכדים, את הערכים והעקרונות שלי בחיים. אני מאמינה, שמורשת משפחתית נוצרת כשמביאים את התבלינים המיוחדים שלנו…"   

בסוף הריאיון אומרת שרה'לה: "חשוב לי לציין, שבראי הזמן הזה לאחר השבת השחורה של השבעה באוקטובר, ערכים בסיסיים קיבלו אצלי משנה תוקף. לדעתי אנחנו צריכים להעצים את הערבות ההדדית, את השמירה על כבוד האדם, יושרה ואנושיות. אי אפשר שלא לבקש כצעד ראשון מעשי את שחרורם המהיר של כל החטופים. לו יהי…."