משפחת בר-אל המורחבת מתכנסת אחת לשנה מרחבי הארץ ומתגייסת למסיק במטע של סבא במושב ניר-ישראל. זו גם ההזדמנות לשוחח עם אבי המשפחה משה בר-אל ועם בני המשפחה כדי לשמוע על תהליך העבודה ועל הקשר של המשפחה לאדמה
משפחת בר-אל מתגוררת במושב ניר ישראל בדרום (באזור אשקלון) מאז שנת 1982. לאב המשפחה – משה בר-אל, הידוע בקרב חברים ומשפחה בכינוי צ'יקו (שם לו זכה מחבריו ב"מקווה-ישראל"), יש מטע זיתים בן 19 דונם.
מזה כעשרים וחמש שנה, בכל שנה, בעונת המסיק – קטיף הזיתים (בסביבות החודשים ספטמבר-נובמבר וחגי תשרי), מתגייסת המשפחה כולה למסיק בשטח של סבא. במסיק משתתפים כל בני המשפחה – סבא צ'יקו בראש, הבנים והבת, בני זוגם והילדים. בנים ובנות, צעירים ומבוגרים עובדים יחד.
העבודה של בני המשפחה בלבד היא ערך מנחה מבחינתו של צ'יקו. במהלך השנים לא עובדים במטע פועלים, אלא רק בני המשפחה. את המסיק מקיימים במשך כמה ימים רצופים בהם לוקחים המבוגרים חופשה מהעבודה, וכן עובדים בסופי שבוע ובחופשים של חגי תשרי. המפגש המשפחתי מאפשר, לצד העבודה הקשה, הפוגה מחיי היום-יום והתחברות לטבע ולאדמה, תוך הנחלת ערכי עבודה ומשפחתיות לילדים. הבנים, הבת ובני זוגם אינם עובדים בחקלאות כמקצוע. בני המשפחה עובדים במקצועות מגוונים בהם הנדסה, חינוך והוראה, אמנות ועבודה סוציאלית.
צ'יקו עבד במשך 46 שנים בתחום רביית בקר, רובן כמנהל מעבדה. במקביל עבד במטע הזיתים בסופי שבוע ובחופשות, אך לא אחת גם לפני הנסיעה לעבודה בבוקר ולאחר החזרה בשעות אחר הצהריים.
"עכשיו, כשאני בגימלאות, אני עוסק כמעט כל היום בתחביב שלי, להנאתי המרובה", מספר לנו צ'יקו ומפרט, "אני מתעורר בסביבות חמש לפנות בוקר, בשש אני כבר על הטרקטור. בחורף אני עובד כמעט רצוף עד החשיכה. בקיץ אני עובד עד השעה 11, נח בבית בשעות החום הגדול, ובחמש אחר הצהריים יוצא לעבוד שוב".
"כאשר עברנו למושב חיפשתי גידול שאוכל לטפח בעצמי בשילוב עם עבודתי כשכיר", מספר צ'יקו, ומוסיף "עץ הזית מצריך מעט ימי עבודה יחסית לעצי פרי אחרים, והעבודה בו בדרך כלל לא דחופה. כמו כן זה גידול שדורש יחסית מעט מים. במשך כל השנים, אני מספיק לעשות את כל העבודה הנדרשת במטע בעצמי, מלבד במסיק שכל המשפחה משתתפת בו. בנוסף יש לציין כי עץ הזית יפה מאוד. כאשר נטעתי את העצים, אמרו לי ותיקי המושב: 'הכנת לנו פינה ירוקה יפה במושב' ". המשפחה אף מתגוררת ברחוב הזית במושב ניר-ישראל, שם שניתן לרחוב בשנים האחרונות בזכות המטע של צ'יקו.
זן הזיתים במטע הוא ברנע, וקיימים בו זנים נוספים לצרכי הפריה של העצים – מנזנילו, פישולין ופקואל.
" 'ברנע' הוא זן ישראלי", צ'יקו מספר, "מכרמי זית ב'קדש ברנע' ומכאן שמו. הוא טופח ע"י קבוצת המחקר בראשותו של פרופ' שמעון לביא ז"ל. הזן משמש בעיקר להפקת שמן, ומניב יבולים יציבים. הוא פופולארי מאוד בנטיעות בארץ ובעולם. אצלנו, בדרום הארץ, מאפיינת את השמן ארומה עדינה, מרירות ומידת חריפות עדינה, אבל טעמו משתנה בין אזורי הגידול השונים של הזית וגם תלוי, באופן טבעי, במועד המסיק. זה שמן עדין בטעם אך עמיד מאוד באחסון". צ'יקו מקפיד לקיים את המסיק מוקדם, כאשר הזיתים בשלים אך עדיין ירוקים ברובם כדי לקבל שמן ירוק בעל ארומה וטעם מיוחדים.
צ'יקו נולד בליטא בשנת 1946 לאחר מלחמת העולם השנייה, ועלה עם הוריו לישראל כשהיה בן שלוש. בתחילה התגוררה המשפחה במעברת "אגרובנק" ליד חדרה, ובהמשך בשיכון בגבעת-אולגה, שם היתה להוריו של צ'יקו מכולת והוא נהג לסייע בחנות כבר כילד צעיר מאוד. אולי משם ירש את החריצות והרצינות בעבודה המאפיינות אותו עד היום. בהמשך עברה המשפחה להתגורר בפתח-תקווה. צ'יקו התחנך בפנימייה החקלאית "מקווה ישראל" ומשם התפתחה אצלו האהבה לחקלאות ולאדמה. בהמשך למד תואר ראשון ושני בפקולטה לחקלאות ברחובות.
בשנת 1967 הוא נשא לאישה את עדינה – כיום ד"ר עדינה בר-אל, סופרת ילדים, מרצה וחוקרת בתחום ספרות עברית ויידיש ותולדות החינוך (כיום גם כתבת קבועה של "יבול שיא"). הם הורים לשני בנים ובת, נשואים והורים לילדים. ה"שבט" המשפחתי מונה כיום שמונה מבוגרים ועשרה נכדים בגילאי 5-18.
"סבא תמיד עובד בחוץ" מספר אחד הנכדים, הגר בשכנות. "עם אור ראשון אנחנו שומעים את הטרקטור מונע ואת סבא יוצא לעבודה. אנחנו כל כך רגילים לרעש של הטרקטור, של המסור המכני ושל כלי העבודה האחרים, שזה לא מפריע לנו להמשיך לישון, למרות שאנחנו גרים בבית הסמוך לזה של סבא וסבתא".
מוסיף נכד אחר: "קול המנוע של הטרקטור והשריקות של סבא תוך כדי שהוא עובד הם ה'מוזיקה' הקבועה שלנו מחוץ לבית".
גם הבנים, ניר ורן, והבת הדס מאפיינים את אביהם כאיש עבודה: "אבא תמיד עובד, ואוהב לעבוד. כילדים עזרנו לו בעבודה במטע (ומוסיפים בחיוך – 'גם כשלא תמיד רצינו'). אבא לימד את כולנו לעבוד, לגזום, לנהוג בטרקטור, לרסס ועוד ועוד. כיום אנחנו מעריכים את החינוך לעבודה. אבא קפדן ומסודר בעבודתו, ומלמד גם אותנו להקפיד בכל פעילות, קטנה כגדולה. את המטע המטופח שלו אנחנו מכנים 'בית מרקחת' ".
מה נדרש בעבודה השוטפת במטע?
צ'יקו מספר: "אני עוסק בגיזום, השקיה, הדברת עשבים בין העצים וטיפול נגד המזיק העיקרי, שהוא זבוב הזית. בחרתי לא לרסס, כי חומרי הריסוס מרעילים את כל הסביבה. לכן אני משתמש ב'הדברה ירוקה' – מתקנים התלויים על העצים כפיתיון לזבוב".
למעשה, מכין צ'יקו את המטע במהלך השנה כולה לקראת גולת הכותרת שהיא המסיק.
טרם המסיק מכין צ'יקו מיכלים ("דולבים") לאיסוף הזיתים, שוטף את יריעות הבד הנפרשות מתחת לעצים, מנקה את שטח אחסון הזיתים, מכין פחים לשמן ואת כל כלי העבודה – מזמרות בגדלים שונים, מסורים ודליים לאיסוף זיתים. בנוסף מסמן צ'יקו את העצים שעליהם יש זיתים בשלים, והעצים האחרים ממתינים לימים המתקדמים יותר של המסיק. כך יודעים בני המשפחה מאיזה עץ למסוק ולאיזה עץ לתת להבשיל עוד כמה ימים או שבועות.
שיטת העבודה במסיק היא כזו – העבודה מתקיימת מהבוקר ועד הערב (ומוסיפים בני המשפחה: "והיו גם ימים בהם הפעלנו פרוז'קטור כשירדה החשיכה כדי לסיים עץ שהיינו באמצע מסיק שלו").
כשמגיעים לעץ עם זיתים פורשים מתחתיו יחד יריעות רחבות עליהן יאספו הזיתים. המסיק הוא ידני בלבד! אין שימוש במכונות וכמובן לא במקלות, העלולים לפגוע בענפים. מוסקים את הזיתים בידיים בתנועת "חליבה". את הענפים הגבוהים שעליהם צומחים זיתים מנסרים ואז מורידים מהם את הזיתים. באופן זה גם מתבצע למעשה גיזום של העצים כדי שיצמחו עליהם ענפים בגובה ובצורה "מאווררת" מספיק לשנים הבאות. הדבר מסייע הן לריבוי הפרי והן לנוחות המוסקים. סבא צ'יקו הוא "המפקד העליון" במסיק ומתייעצים איתו לפני מעבר לעץ הבא ובמקרה של התלבטות איזה ענף לגזום ובאיזו צורה.
מסיק של ענפים חתוכים מאפשר ישיבה בנחת בצל העצים, או עמידה ליד המיכל לאיסוף הזיתים ועבודה לידו. הילדים גם הם כבר בקיאים בגיזום ובריווח הענפים, ויודעים כבר באיזו מזמרה או מסור להשתמש, ואיך למסוק בצורה היעילה ביותר.
לעיתים יש להתכופף מתחת לעץ כדי להגיע לענפים נמוכים, או להתמתח כדי למשוך ענף גבוה עליו צומחים זיתים. ההורים מזמינים את הילדים הצעירים לבצע עבודה קלה יותר בענפים הנמצאים בצל, בענפים נמוכים או בענפים שנגזמו, ונהנים גם הם "להתפנק" לפעמים בעבודות אלה.
לאחר שמסיימים למסוק את כל הזיתים מהעץ, מנערים את התנובה למרכז היריעה ומנקים אותה מענפים קטנים, מזיתים פגומים ומעלים. צ'יקו קפדן מאוד לגבי איכות הזיתים, וזוכה לשבחים מבעלי בית הבד כי היבול שהוא מביא נקי מאוד.
לאחר מכן שני אנשים מרימים את היריעה עם הזיתים ושופכים את תכולתה למיכל המחובר לטרקטור. ו… הלאה, לעץ הבא.
לאחר שנאסף כחצי מיכל, מוביל אותו צ'יקו בטרקטור אל סככה מקורה ומאווררת, שם נשפך המיכל על יריעת בד נוספת והזיתים נפרשים לשכבה דקה ככל האפשר. זאת כדי שהזיתים לא יהיו במיכל דחוס ויתססו מהחום. הזיתים נהנים ממאווררים המשיבים עליהם רוח כדי שלא יתחממו.
לאחר שמצטברת כמות מספקת של זיתים – לוקח אותם צ'יקו אל בית הבד, שם הוא ממתין במשך כמה שעות תוך מעקב צמוד עד לאצירת השמן בכבישה קרה.
לאחר הכנת השמן שולח צ'יקו דגימה למעבדה כדי לקבוע את דרגת החומציות של השמן. שמן שהחומציות שלו מתחת ל-0.5% נחשב כשמן כתית מעולה. בשנה שעברה עמדה החומציות של שמן הזית בר-אל על 0.21%!
השמן חוזר אל המשק בפחים גדולים ונשמר במכולה ממוזגת בטמפרטורה קבועה של 18 מעלות.
ל"שמן זית בר-אל" יש קהל לקוחות קבוע מכל רחבי הארץ, המורכב מבני משפחה, בני מושב ניר-ישראל וחברים, הממהרים להזמין את השמן מראש בכל שנה. מכיוון שמדובר בכמות לא גדולה נוטה השמן לאזול במהירות.
צורת המסיק הידנית היא עבודה קשה ולא מהירה מאוד, אך מכיוון שכולם כבר מיומנים, בימים בהם עובדת המשפחה כולה מספיקים למסוק מעל 800 ק"ג זיתים ביום עבודה!
העבודה מאתגרת למי שאינו רגיל בכך. ימי העבודה ארוכים ולא אחת, למרות עונת הסתיו, חם מאוד במהלך היום. פרט לסבא צ'יקו, העובדים מתעייפים והילדים הצעירים נוהגים להשתובב ולהשליך זיתים זה על זה. סבא צ'יקו קצת כועס על מי שמשתולל במקום לעבוד, וכל המשפחה זוכה לשמוע את המשפטים הקבועים שלו: "לעבוד בחשק", "במרץ, במרץ, תנועות ידיים מהירות", מצטטים אותו הנכדים בחיוך, "לא ללטף את הזיתים" (כשהכוונה היא לעבוד בקצב מהיר יותר), "להחזיר כל מזמרה למקום", "להשתמש בכל שטח המסור, הרי לא קנינו רק חלק ממנו" וכאשר מישהו מפטפט ומאט את העבודה, נוהג סבא לומר "הפה הוא לא הברקס של הידיים". סבא מלמד את הילדים לעבוד ולאהוב את העבודה, וזו ללא ספק חוויה שיישאו איתם בליבם להמשך חייהם.
בנוסף על שבתות וחגים בהם יש מפגשים רגילים של המשפחה, הרי שהמפגש במסיק מזמן חוויה אחרת. אין מסכים וחדרים בבית בהם אפשר להתפזר, וכולם עובדים יחד, משוחחים על ענייני היום ומתעדכנים זה בחייו של זה, מאזינים יחד לרדיו ושרים. סבתא עדינה, שלפעמים מצטרפת למסיק גם היא, נוהגת להביא, בסיוע הילדים, ארוחות בוקר למטע. כולם מתיישבים בצל עץ ואוכלים יחד. ארוחות הצהריים והערב מתקיימות גם הן במשותף במרפסת של סבא וסבתא (כי אצל סבא צ'יקו לא נכנסים הביתה עם בגדי עבודה…).
ומה עשינו בתקופת קורונה?
צ'יקו: "תקופת הקורונה היתה מאתגרת מאוד. הילדים והנכדים שמרו עלינו, סבא וסבתא. כאשר הילדים והנכדים עבדו לצידי הם עטו מסיכה, ואנחנו עשינו כל מאמץ כדי לעבוד בריחוק חברתי ולהתפזר בין כמה עצים במקביל".
בסוף היום, כשכולם מלוכלכים מאבק ומאדמה, מגלים בכיסים כמה זיתים ועלים ונכנסים למקלחת ארוכה ומרעננת. כולם נרדמים עייפים אך מרוצים לקראת יום העבודה הבא, ובסוף המסיק שמחים על המנוחה אך נהנים כל השנה משמן זית שאין כמוהו ומחכים כבר למסיק בשנה הבאה…
