מעבר למקום עבודה 

"אדם שתולשים לו את האפשרות לעבוד, תולשים לו עוגן מאוד משמעותי בחיים שלו", אומרת דניאלה גיגי מגבים, שיחד עם אור צוק מכפר עזה מנהלת את "קהילת ברזל", מיזם ללא מטרות רווח המסייע למפונים ולאנשי כוחות הביטחון שנפצעו במלחמה למצוא עבודה  

עוד בנעוריה בירושלים יזמה דניאלה גיגי (26) מיזמים חברתיים והתנדבה לסייע לנערות ונערים על הרצף האוטיסטי. הרצון להתנדב ולתרום לחברה המשיך ללוות אותה גם כשגרה בקיבוץ גבים במשך שלוש שנים שבהן למדה משפטים במכללת ספיר בשער הנגב. לכן היה זה אך טבעי שהיא תיענה בחיוב להצעתה של אור צוק מכפר עזה להצטרף אליה בניהול מיזם קהילת ברזל, מיזם שנוצר על ידי אור צוק ובכירים בהיי-טק במטרה לסייע למפונים מהדרום ומהצפון ולאנשי כוחות הביטחון שנפצעו מאז 7 באוקטובר במציאת תעסוקה והשתלבות בשוק העבודה.  

"כשפנו אליי אחרי שסיימתי שירות מילואים מאז 7 באוקטובר", היא אומרת, "זה עוד היה בשלב של רעיון, ויחד הפכנו את זה למיזם מעשי". 

הרעיון הפך למעשי בתחילת אפריל האחרון, כשהושק אתר האינטרנט של קהילת ברזל שבו נכללות 180 חברות שמציעות משרות שחלקן משוריינות למפונים ולנפגעים ובחלקן אפילו ניתנה להם עדיפות. בסך הכול קיים באתר הציע של 1,700 משרות, והמספר הזה הולך וגדל. כבר עתה נמצאה עבודה לשלושה פונים, ו-40 נוספים נמצאים בתהליכי מיון בהתאם לסוג המשרות. תהליכי המיון להיי-טק הם הארוכים ביותר, והמיון לתחומים אחרים קצר יותר. יש כאלו שעוברים את תהליך המיון ומחליטים לא לקחת את המשרה, ויש כאלו שכן משתלבים בתום המיון בשוק העבודה לטווח הארוך. 

"העבודות המוצעות למפונים ולנפגעים הן מגוונות", מסבירה דניאלה, "יש לנו משרות בבנקים, בחברות היי-טק, בתעשיות הביטחוניות, בחברות ביטוח, ויש לנו משרות בתחום המזון כמו מסעדות וקונדיטוריות. גם היקף המשרות מגוון. יש לנו משרות סטודנטים, משרות זמניות, משרות לטווח ארוך, משרות שנגישות פיזית, משרות במשמרות, משרות חלקיות ומשרות מלאות. יש משרות שאתה יכול להתחיל לעבוד במקום מסוים, ולעבור אחר כך למקום אחר בארץ ולהמשיך לעבוד משם. כל המשרות מיועדות למפונים מיישובי הדרום והצפון וגם לנפגעי כוחות הביטחון כולל חברי כיתות הכוננות שנפצעו, ולצערי הרב יש לנו הרבה נפגעים במלחמה הזאת". 

עבודה היא מעבר למקום עבודה 

היא נולדה והתחנכה בירושלים. כיום היא בוגרת לימודי משפטים במכללת ספיר, ולומדת לתואר שני במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. היא גם בוגרת קורס דירקטורים וקורס גישור. עבדה כמה שנים בכנסת ובמשרד ראש הממשלה, ובכל השנים עסקה בעשייה חברתית. בגיל 16 יזמה מיזם שסייע לאנשים על הרצף האוטיסטי להתנדב לשירות צבאי או לשירות לאומי. היא השתחררה מהצבא כקצינה בדרגת סרן, ועברה מירושלים לגבים כדי להגשים את החלום של לימודים ומגורים בעוטף עזה.  

ב-7 באוקטובר היא הייתה בבית הוריה בירושלים, ונקראה מיד לשירות מילואים כקצינה בחטיבה שלחמה בתחילה בעוטף ולאחר מכן ברצועת עזה. היא השתחררה מהמילואים כעבור ארבעה חודשים, ולקחה על עצמה את ניהול מיזם התעסוקה. 

"אנחנו מודעים לזה שעם פרוץ המלחמה הזאת ופינוי האנשים מהיישובים", אומרת גיגי, "אנשים איבדו את מקומות העבודה שלהם, ואי אפשר לפספס את זה שכשאנשים לא נמצאים בבית אין להם יציבות תעסוקתית. מבחינתנו עבודה היא מעבר למקום עבודה.  

זו קהילה, זו משפחה, זו חברות וזה גם ביטחון. אדם שתולשים לו את האפשרות לעבוד, תולשים לו עוגן מאוד משמעותי בחיים שלו.  

מהרגע הראשון היינו מאוד מודעים לזה שיש מפעלים שנסגרו והעובדים שלהם נשארו חסרי תעסוקה, ושיש מקומות בארץ שאנחנו לא יודעים מתי אנשים יוכלו לחזור אליהם. הנחת היסוד היא שאנשים עובדים בקרבת אזור המגורים שלהם, וכשזה משתנה צריך ליצור אפשרויות חדשות. אני ראיתי איך חברים שלי שצריכים להתחיל התמחות במשרד עורכי דין, לא מוצאים מקום כי המשרד שהם היו אמורים לעבוד בו נסגר.  

המון מקומות נסגרו בצפון ובדרום, וזה מאוד כואב. אנשים איבדו את מקום העבודה שלהם בגלל המלחמה הזו, ואני חושבת שהחובה הבסיסית והמוסרית שלנו היא לסייע להם, לא מתוך רחמים אלא מתוך חברות ועזרה הדדית". 

המיזם הזה לא היה צריך להיות מובל על ידי המדינה באמצעות שירות התעסוקה? 

"אנחנו בכלל לא מתעסקים בזה. אף פעם לא שאלנו את עצמנו איפה המדינה, או איפה היא יכולה לעזור. מה שחשוב לנו בסוף, זה להצליח למצוא עבודות לאנשים. אנחנו לא מחפשים עזרה מאחרים. אנחנו יודעים שיש לנו משהו טוב להציע למפונים ולנפגעים ללא עלות מצדם. אין לנו מודל עסקי, והמיזם הזה הוא לא למטרת רווח. המודל העסקי היחיד הוא לראות אנשים שחוזרים לשוק העבודה. בעצם מדובר במודל חברתי. אנחנו לא גובים כסף עבור התהליך למציאת עבודה, ואנשים מקבלים פה ליווי צמוד, עזרה בכתיבת קורות חיים למי שצריך והכנה לראיונות עבודה. אנחנו מוצאים לאנשים משרות שמתאימות להם, שולחים אותם להתראיין, ויש לי צוות שנמצא בקשר עם החברות שבמיזם לוודא שמקבלים אותם לעבודה. זה לא קל. צריך שאנשים יהיו מוכנים לעבור תהליך קבלה לעבודה. זה לא קורה בן לילה, ואנחנו מבינים את זה. אבל יש פה משרות מדהימות, וזו הזדמנות פז מבחינתנו". 

אילו תגובות את מקבלת מהפונים אליכם? 

"אנשים כותבים לנו שהמיזם הזה מציל להם את החיים, ונותן להם המון כוח. אלו תגובות מאוד מרגשות, ואנחנו שמחים לדעת עד כמה המיזם הזה משמעותי לאנשים, ועד כמה הוא מאפשר להם לצאת מהבית ולחזור לחיי שגרה".  

בין האנשים שמצאו עבודה או שנמצאים בתהליכי חיפוש עבודה, יש כאלו שמחפשים עבודה במקצועם ויש כאלו שמחליפים מקצוע. "יש מישהי שהייתה מוכרת בחנות בגדים", מציינת דניאלה, "והיום היא רפרנטית בחברת הביטוח הראל שזו לדעתי משרה מעניינת יותר. יש כאלו שנשארים באותו מקצוע. כאלו שהתחילו בהיי-טק והיו צריכים לצבור עוד ניסיון. עזרנו להם למצוא חברות מתאימות, והם השתלבו בהן אחרי שעברו את ראיונות העבודה. יש גם בעלי מקצוע שעובדים במקצוע שלהם כפרילאנסרים, והם מקבלים את התנאים שהם ביקשו". 

האם אין סכנה שהמיזם הזה יגרום למפונים לרצות להישאר לעבוד ולגור במרכז הארץ ולא לחזור לקיבוצים בעוטף עזה?   

"יש לנו משרות בכל הארץ, גם בצפון וגם בדרום ולא רק במרכז, כי אנחנו מבינים שאנשים ירצו לחזור הביתה ולעבוד בקרבת מקום. יש גם כמה משרות שאפשר להתחיל לעבוד בהן במרכז הארץ, ואחר כך לעבור לצפון או לדרום. זו בהחלט היענות של החברות לבקשה שלנו. אנחנו לא מחפשים לנתק אנשים ממקום העבודה שלהם, אלא לתת להם את הבחירה באיזה אזור הם רוצים לעבוד. אם הם רוצים כבר לחזור הביתה, יש לנו משרות שהן קרובות לצפון ולדרום. מאוד חשוב לנו לתת לאנשים את ההזדמנות להשתלב במקום עבודה שיהיה קרוב למקום שבו הם יבחרו לחיות".