מעגלי השירה המקודשת 

סנדרין סנטאל נולדה בפריז, בת לבני זוג ממשפחות מהגרים יהודיות מסלוניקי וממזרח אירופה (פולין-הונגריה), גדלה במשפחה חילונית ואחרי שניסתה להוציא אלבום כזמרת בצרפת, פרויקט שהפסיקה בשל יחסים עכורים עם המפיק, למדה עיתונאות וסיימה אך הרגישה שזה לא בשבילה * תוך כדי טיול ברחבי העולם הגיעה לישראל וכאן התחברה שוב למוסיקה 

כשסנדרין סנטאל הגיעה לבקר בישראל בפעם הראשונה, היא לא ידעה שזה הולך להיות סיפור אהבה שיגרום לה, בסופו של דבר, לעשות עלייה, לעבור לגור במושב גן השומרון – ולהפוך להיות אחת מהמוסיקאיות המבוקשות בסצנה המקומית של מעגלי השירה המקודשת 

סנדרין נולדה בפריז, בת יחידה לשני הורים שהשקיעו בגידולה הרבה מאוד. המשפחה שלה היא משפחה יהודית: "סבא וסבתא שלי כולם יהודים. הם הגיעו לצרפת מהצד של אבא שלי מסלוניקי ומהצד של אמא מפולין והונגריה עוד לפני מלחמת העולם השנייה. זה שאני יהודיה זה משהו שאני יודעת אבל גדלתי בסביבה חילונית לחלוטין. לא היו לי חברים יהודים, לבית כנסת הלכנו רק ביום כיפור. זה היה חלק מהזהות אבל לא משהו ביומיום." 

סנדרין הגיעה לישראל לביקורים חוזרים לפני כשמונה שנים, בתקופה שבה טיילה ברחבי העולם. היא היתה בהודו וביוון, קפצה לישראל, חזרה לפריז ושוב באה לבקר פה.  

למה בכל פעם היא שבה לישראל? משהו משך אותה לפה. 

משהו קסום 

סנדרין: "היתה פעם שבאתי, ב-2013, כשהייתי בחופשה ופשוט התאהבתי. זה היה כל מיני דברים, לא התאהבתי בגבר, פשוט היה משהו קסום והרגשתי שאנשים מתעניינים בי, שיש חיבור מהיר לאנשים, שאפשר לדבר אמת. ומהפעם הזאת, שזה היה ביקור של שבועיים, התחלתי לחזור." 

היא מספרת שגם בפעמים קודמות שבאה היא הרגישה חיבור שהפתיע אותה, תחושות שנגעו בשייכות וביטחון למקום הזה. 

חורף לאחר מכן כבר הגיעה לארץ לתקופה הכי ארוכה שאיפשרה לה ויזת התייר שלה – שלושה חודשים – ואז כבר התחילה להכיר יותר לעומק אנשים ומקומות. את הקיץ של 2014 היא העבירה פה בדיוק כשהתחיל מבצע "צוק איתן" שהוביל צה"ל ברצועת עזה: "אני זוכרת שהייתי פה ויכולתי לחזור לצרפת. כן, פחדתי, לא ידעתי מה זה. באזעקה הראשונה הייתי ברחוב בתל אביב עם חבר. כן, זה היה מפחיד, אבל הרגשתי שאני מעדיפה להישאר פה, בישראל." 

באותו קיץ הכירה סנדרין לראשונה את מעגלי השירה המקודשת הישראלים, מה שבהמשך יהפוך להיות הבית המוסיקלי שלה ויחולל תפנית בלתי צפויה בקריירה שלה כנגנית כינור וכזמרת מוכשרת. בשלב הזה היא עדיין לא הבינה עברית אבל משהו במעגל שיושב יחד, בשירה המשותפת ובמנגינות סחף אותה והשאיר עליה רושם גדול.  

סנדרין עצמה, כאמור, היא מוזיקאית ולומדת נגינה על כלים שונים כבר מילדותה. היא שרה ומנגנת על כינור וגיטרה: "מוסיקה זה כל החיים," היא צוחקת ואומרת, "ההורים שלי שמעו רק מוסיקה קלאסית ואני גדלתי בסביבה כזו. כינור למדתי כבר מגיל שש, ובתור נערה התחלתי גם לנגן בפסנתר ולשיר עם הגיטרה, אבל כשגדלתי לא היתה לי מטרה להפוך למוסיקאית.  

"ההורים שלי רצו שאני אעשה דברים בחיים. הייתי תלמידה טובה, אז נכנסתי לאוניברסיטה נחשבת מאוד בצרפת, במטרה להיות עיתונאית בכלל. סיימתי את הלימודים שם אבל נוצר בי איזה דיסונאנס, הבנתי שהאנשים האלה זה לא אני. רציתי יותר חופש, יותר חיים," היא משחזרת. 

מוסיקה מרפאת 

לאחר שסיימה את הלימודים הגבוהים שלה היא לקחה לעצמה שנה חופש, לתת הזדמנות למוסיקה בכל זאת ושם, בפריז הפכה להיות זמרת ויוצרת – SINGER SONG WRITER. היא הופיעה בברים ובאולמות קטנים וכדומה, גם לבדה וגם בכל מיני הרכבים. היא אפילו הקליטה אלבום ראשון, אבל בשלב מתקדם של העבודה על האלבום – חווית העבודה עם אותו מפיק הפכה להיות לא מוצלחת. סנדרין החליטה לשים את אלבום בצד וגם את הכינור ולחקור כיוונים חדשים, כמו למשל מוסיקה מקודשת ו-HEALING MUSIC.  

כשתחום העניין הזה שלה פגש את מעגלי השירה המקודשת בארץ – משהו עמוק התחבר בתוכה. היא הכירה את מעגלי השירה בארץ, בדיוק כאשר אלו התחילו להיות יותר ויותר מוכרים ונפוצים פה. כיום מתקיימים מעגלים רבים כאלה ברחבי הארץ, בחלקם עשרות משתתפים ובחלקם אף מאות.  

בהתחלה היא הגיעה למעגלים כמשתתפת מן המניין, בקהל – ולאט לאט, אחרי שהכירה כמה מהאנשים המובילים את המעגלים, הצטרפה והפכה להיות אחת מהנגניות המבוקשות במעגלים אלו: "בהתחלה שאלתי אם אפשר להצטרף, לשיר שיר אחד – ולמדתי שיר והתחלתי להצטרף לעוד מעגלים.  

"התחלתי ללמוד עוד שירים וללמוד ככה עברית, דרך השירים… כל העניין עם מעגלי השירה זה שאלו שירים פשוטים כדי שכולם יוכלו להצטרף. השתמשו בעיקר בגיטרה ושירה, והיה איזה מעגל שבו עוד מישהו ניגן על כלי אחר, ואני זוכרת את הרגע שאמרתי לעצמי שאני גם מוסיקאית – ואולי אני יכולה לנגן גם. באותה תקופה לא ניגנתי בכינור די הרבה זמן ואמרתי שאולי אני יכולה להביא את המוסיקה שלי לדבר הזה." 

כך התחיל דבר להוביל לדבר. מלבד מעגלי השירה המקודשת סנדרין גם חקרה תהליכים המשלבים עבודה וריפוי קולי, וגם גילתה עולם שלם של מוסיקה טורקית קלאסית והתחילה ללמוד אצל הראל שחל, נגן קלרינט ומאסטר בתחום: "מה שהכי מגניב זה המפגש שנוצר פה בארץ. עם הכינור מהצד האשכנזי של אמא והמוסיקה התורכית שמחוברת לצד של אבא, זה מדהים." 

בגלל האהבה 

לבסוף, אחרי עוד ביקור מוצלח בארץ, החליטה סנדרין לעשות עלייה באופן פורמאלי. בהתחלה היא גרה באזור עמק חפר, במושב בית יצחק ומשם עברה למושב גן השומרון, שם היא גרה יחד עם בן זוגה ובתו: "כולם חשבו שאני פה בגלל אהבה לגבר, אבל בעצם פגשתי אותו אחרי שכבר הייתי פה." 

כך או כך, ברור שסנדרין פה בגלל אהבה – אהבה גדולה יותר לאנשים שפה, למוסיקה שהתגלתה לה ובתוכה מחדש בעקבות הביקורים בארץ: "אני זוכרת כשקיבלתי את תעודת הזהות והעלייה היתה רישמית ורציתי קצת לחגוג את זה – ואנשים אמרו לי, אפילו לפני, 'למה את עושה עלייה, אנחנו בכלל רוצים לרדת מכאן' והעניין הזה של להיות אזרחית לא היה נראה כמו משהו שאנשים רוצים לחגוג. חברה אמרה לי: 'את לא עשית עליה בגלל המדינה, את עשית עליה כי את אוהבת אותנו ואנחנו אותך' – אז כן, זה בגלל אהבה. הרבה דברים נפתחו לי פה." 

כיום סנדרין מנגנת בהרכבים שונים, מלווה זמרים וזמרות ומנגנת בהרבה מעגלים של שירה מקודשת: "אני אוהבת ליצור מרחבים בהם אנשים יכולים לבטא את עצמם דרך הקול, להתחבר לעצמם." 

מלבד זאת, הקריירה המוסיקלית שלה ממלאת את ימיה. היא חברה בהרכב שנקרא "עולמה", הרכב נשי אינסטרומנטלי, עם מוזיקה מקורית בהלחנת הדר יעקב. היא מנגנת בטריו (שלישיה) יחד עם הזמרת שפי אורן בך – מנגנת מוסיקה טורקית בסדנה ובתזמורת הסופית של הראל שחל והיא אפילו מאפשרת לנו הצצה לעתיד ומגלה שהתחילה להתרחב לעוד כיוונים יצירתיים, לפתח חומרים חדשים, להלחין ולכתוב מוסיקה אישית משלה.