יבול שיא
הרפת והחלב
Screenshot 2024 06 18 125806

מצא את מותו במכון הכושר שבקיבוץ. האם הקיבוץ התרשל? פסיקה חדשה ותקדימית

5 דק' קריאה

שיתוף:

פרק חובה למנהלי הקהילות: לקיבוץ יש אחריות לגבי הפעלת חדר כושר במבנה של הקיבוץ. חייב להיות נוכח מדריך ונדרש פיקוח צמוד

טרגדיה: מצא את מותו באימון כושר
בינואר 2020 צעיר בן 23 מקיבוץ מסילות מצא את מותו באימון כושר בחדר הכושר שבקיבוץ לאחר שמשקולת במשקל כולל של 90 ק"ג נפלה על צווארו. אימו ואחיו טענו כי מותו נגרם בעקבות רשלנות הקיבוץ ביחס להפעלת מכון הכושר. באמצעות עורכי הדין שמעון כץ ותומר זרחין, תבע עיזבונו של המנוח (יורשיו החוקיים: האם והאח) בבית משפט השלום בראשון לציון, פיצויים מאת הנתבעים: קיבוץ מסילות ו"ביטוח חקלאי" (חברת הביטוח שביטחה את הקיבוץ). הנתבעים, באמצעות עורכי הדין יובל ראובינוף ומאיר עליאש, טענו להגנתם כי הקיבוץ לא הפעיל את חדר הכושר ולא היה אחראי עליו. לטענתם, חדר הכושר הוא יוזמה פרטית של תושבי המקום ואין מקום לגלגל על הקיבוץ את תוצאות הפעילות הפרטית של מספר חברים, שהתקיימה ב"חדר סגור ונעול ששימש מספר אנשים מצומצם, שהיה להם מפתח אליו (אותו לא קיבלו מהקיבוץ). הקיבוץ לא מכר מנויים של חדר הכושר ואיש לא שילם על האימון במקום״.
הקיבוץ אמר ש"המתאמנים ידעו שהמקום לא הופעל על ידיו. המתאמנים הם שהפעילו אותו עבור עצמם, הציבו את המכשירים במקום ותחזקו אותם". עוד טען הקיבוץ ש"האחריות לתאונה מוטלת על המועצה האזורית שאפשרה לחדר הכושר לפעול ללא רישיון עסק" ותבע כי המועצה תישא בתשלום הפיצויים ככל שאלה ייפסקו לטובת העיזבון.

השופט קבע: חדר הכושר – מתקן של הקיבוץ
השופט דב גוטליב פסק כי "חדר הכושר שפעל במשך שנים, משנות ה-70, במקלט הקיבוץ, בצמוד לאולם הספורט (כחטיבת ספורט אחת) היה באחריות הקיבוץ, פעל כמתקן של הקיבוץ (בדומה לחדר האוכל או אולם הספורט) ובו התאמנו חברי הקיבוץ ואחרים מחוץ לקיבוץ".
השופט דחה את טענת הקיבוץ ש"המתאמנים ידעו שחדר הכושר לא מופעל על ידי הקיבוץ והם שהפעילו אותו עבור עצמם". המנוח ומתאמנים נוספים נולדו לתוך מציאות קיימת בה פועל חדר כושר לשימוש חברי הקיבוץ ולא הייתה להם שום סיבה להניח כי הקיבוץ אינו אחראי לחדר הכושר גם אם לא הקצה לו משאבים והיה אדיש לחדר הכושר ולסיכונים הנשקפים ממנו.

אחריות הקיבוץ לפעילות במבני הקיבוץ
״במערכת היחסים שבין הקיבוץ ובין חבריו", אמר השופט, "הקיבוץ אמור לפקח ולהסדיר מבחינה בטיחותית את הפעילויות במבני הקיבוץ, בוודאי כזו שפתוחה לכל חברי הקיבוץ ומתקיימת באורח קבוע במבנה הקיבוץ במשך שנים רבות. הקיבוץ הוא הגורם הבלעדי שמוסמך לאשר או לאסור פעילות קבועה או זמנית המתקיימת במבנה הנמצא בבעלותו ולפיכך הוא גם הגורם היעיל שיכול לאתר ולמנוע סיכונים בשטח הקיבוץ״.
״הפעלת חדר כושר במבנה של הקיבוץ לטובת חברי הקיבוץ במשך שנים רבות יוצרת זיקה וקשר בין הקיבוץ ובין חדר הכושר, שתוצאתה: שליטה ופיקוח מצד הקיבוץ על הנעשה בחדר הכושר ועל נהלי הפעילות וכללי הבטיחות הנהוגים בו". משכך, יש לקיבוץ חובת זהירות כלפי חבריו.

חוק מכוני כושר וחוק רישוי עסקים
הסבר קצר: ״חוק מכוני כושר" נועד לייצר פיקוח על מכוני הכושר. "מכון כושר", לפי החוק, הוא "מקום בו מתאמנים במכשירים המפעילים את השרירים בתנאים של מאמץ גופני". החוק מחייב, בשעות הפעילות נוכחות מדריך "המלמד את דרכי ההפעלה של המכשירים ומפקח על המתאמנים בו". לצד החוק קיימות ״תקנות מכוני כושר (רישוי ופיקוח)״ שקובעות אימתי ניתן פטור מנוכחות מדריך בחדר כושר. כך, "מכון כושר המצוי בבניין מגורים יהיה פטור מנוכחות מדריך אם הוא משמש את המתגוררים בבניין באופן בלעדי ואינו פתוח לציבור הרחב". פטור דומה מנוכחות מדריך קיים ב"מקום עבודה" (חדר כושר המשמש את עובדי מקום העבודה בלבד) ו"בבית מלון״.
הקיבוץ טען שתכלית החוק היא הסדרת חדרי כושר מסחריים, ולכן חוק מכוני כושר אינו חל על חדר הכושר במקלט בקיבוץ, שהוא מקום קטן שאינו טעון רישוי עסק, ששימש מספר מצומצם של מתאמנים. לא כך, אמר השופט. אכן, "צו רישוי עסקים" קובע כי חדר כושר שגודלו אינו עולה על 800 מ"ר (בדומה למקרה זה) אינו נדרש ברישיון עֶסֶק", אך הפטור מרישיון עסק אינו נוגע לחובת נוכחות מדריך. יכול שחדר כושר יהיה פטור מרישיון עסק אך עדיין תהיה חובת נוכחות של מדריך. עוד טען הקיבוץ שיש להחיל את הפטור מנוכחות מדריך על חדר הכושר שפעל בקיבוץ, בדומה לחדר כושר שפועל בבית פרטי, בגינה ציבורית או בבניין משותף (במאמר מוסגר ייאמר כי עמדה זו של הקיבוץ אשר ל"פטור מנוכחות מדריך" בדומה לבית משותף, שכיחה בלא-מעט קיבוצים אשר בתחומם מופעל חדר כושר).
השופט דחה טענה זו והסביר שהתקנות העניקו פטור מחובת מדריך בחדר כושר שפועל בבניין מגורים, בבית מלון או במקום העבודה, אך קיבוץ אינו בניין מגורים משותף או בית מלון ואף לא מקום עבודה אלא צורת התיישבות שיש בה מספר רב של בתים או בניינים. "לו רצה מתקין התקנות לפטור מחובת מדריך חדרי כושר שפועלים בקיבוץ או בהתיישבות דומה (כמו יישוב או מושב), הוא היה קובע זאת במפורש בתקנות״.
הפטור מחובת מדריך, לפי התקנות, לחדר כושר שפועל בבניין משותף – ניתן בתנאי שחדר הכושר משמש את הדיירים באופן בלעדי ואינו פתוח לציבור הרחב. במקרה זה, אמר השופט, נמצא שבחדר הכושר בקיבוץ התאמנו חברי קיבוץ וגם אחרים שאינם מתגוררים בקיבוץ, וגם מסיבה זו לא ניתן להחיל פטור מנוכחות מדריך על חדר הכושר שפעל כאן בקיבוץ.

משקולות של 90 קילו המחייבות הדרכה ופיקוח
"חדר הכושר בו אירע האסון אינו דומה למתקני כושר בפארקים ציבוריים", המשיך השופט. "היו בו מתקני כושר מקצועיים לרבות משקולות של 90 ק"ג. אלה מחייבות אימון, הדרכה ופיקוח של מדריך מקצועי. השימוש בהן בהיעדר הדרכה הוא דבר מסוכן ולכן לא ניתן למצוא אותם בפארקים ציבוריים. מתקני הכושר בקיבוץ אינם כאלה שהוחזקו בבית מגורים פרטי לשימוש דייריו, אלא עמדו לשימושם של חברי הקיבוץ ואחרים במתקן השייך לקיבוץ". הקיבוץ התעלם והתרשל ״על הקיבוץ", סיכם השופט, "הייתה חובה לדאוג שחדר הכושר יופעל בנוכחות מדריך כושר. הקיבוץ התרשל בכך שלא הסדיר ופיקח על האימונים. הקיבוץ היה צריך להסדיר אותם, להזהיר מפני שימוש לא נכון במתקני הכושר או מפני שימוש מסוכן (דחיקת משקל כבד מבלי שנוכח במקום אדם אחד נוסף ומבלי שברור כי המתאמן יכול לדחוק משקל כבד), ולוודא נוכחות מדריך במקום, לפיקוח, השגחה צמודה והדרכה״.
בפועל, התעלם הקיבוץ מחדר הכושר ומהפיקוח עליו אף שידע כי הוא פועל בתוך הקיבוץ במשך שנים רבות כמתקן קיבוצי לשימושם של חברי הקיבוץ ואחרים, והיה על הקיבוץ לצפות כי יתכנו תאונות בחדר הכושר. לו היה נוכח במקום מדריך, הוסיף השופט, אפשר וניתן היה להסיר את המשקולת מצווארו של המנוח והוא היה נותר בחיים (כפי שהעריך המומחה לרפואה משפטית שהעיד בתיק). "קיים קשר סיבתי בין רשלנות הקיבוץ ומותו מהשופט ועל הקיבוץ וחברת הביטוח לפצות את היורשים בעיזבון המנוח.

אשם תורם ופיצויים

האם למנוח הייתה אחריות לתאונה? ומה בדבר המועצה? 

אשם תורם 

השופט מצא שגם למנוח הייתה אחריות מסוימת "שתרמה" לקרות התאונה. השופט הסביר שהמנוח התאמן בהרמת משקולת כבדה מאוד, כשידע שאין בחדר הכושר אדם נוסף מלבדו, ולכן היה עליו לדעת שהוא מבצע אימון מסוכן ואיש לא יוכל לסייע לו במקרה הצורך. לכן, הוא הטיל על המנוח אשם תורם בשיעור 20 אחוזים (המשמעות היא שהפיצויים שייפסקו – יופחתו בשיעור זה). 

חייב או לא חייב רישיון עסק? 

השופט לא קיבל את טענת הקיבוץ כי המועצה האזורית התרשלה בכך שהתירה את הפעלת המקום ללא רישיון עסק ודחה את התביעה נגדה. המועצה האזורית, באמצעות עוה"ד אהרון שפרב, אמרה ש"אין מניעה חוקית לעשות שימוש כפול במקלט", אך גם חדר הכושר אינו נדרש ברישיון עסק כאמור, שכן גודלו קטן בהרבה מ-800 מ"ר, ולכן אינו חייב רישוי.  

הפיצויים: בעד סבל, אימה, חרדה 

השופט חישב את פוטנציאל ההשתכרות של המנוח ומצא כי יש לפצות את העיזבון בעד "הפסד שכר" בשיעור 1,310,205 שקלים, ובעד הכאב, הסבל, האימה והחרדה שחש המנוח ברגעיו האחרונים, וקיצור תוחלת חייו – 1,000,000 שקלים נוספים. כן נפסק החזר הוצאות קבורה בסך 15,000 שקלים. מהסכום המצטבר ניכה השופט אשם תורם, בשיעור 20 אחוזים, בסך 465,041 שקלים.  

עוד פסק השופט לאם המנוח פיצוי בסך 50,000 שקלים, בגין "אובדן שירותי בן" (העזרה שהושיט הבן לאימו החולה), וגם חייב את הקיבוץ וחברת הביטוח לשלם לעיזבון בנוסף הוצאות משפטיות בשיעור 20 אחוזים מהסכומים שנפסקו. 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ובעיקר פשוט לא מתאים… השר ברקת הציג את הרפורמה של "מה שטוב לאירופה" ביוני 2023. שוב חזר על הבטחות דומות ל"הכנסת תחרות אמיתית", ל"הפחתת יוקר המחיה" ול"הורדות מחירים". הבטחות סרק המוכרות מ"רפורמות" קודמות. הרפורמה
2 דק' קריאה
״פורום מרכזי המשקים בגולן״ המתכנס באופן קבוע אחת לחודשיים ומהווה את הבסיס המרכזי בהנהגה החקלאית בגולן, התכנס לאחרונה בהרכב מרשים של כ-20 משתתפים, בחוות היישום וההכשרה שבאבני איתן, המנוהלת תחת היחידה לחקלאות וחדשנות שבמכון
< 1 דק' קריאה
‏משרד החקלאות וביטחון המזון והמשרד להגנת הסביבה, מפרסמים נוהל תמיכה בהשקעות בתשתיות לטיפול בפסולת חקלאית בהיקף תמיכה של 42.5 מיליון שקל השרה להגנת הסביבה, עידית סילמן: "התמיכה של המשרד להגנת הסביבה היא חלק ממהלך
2 דק' קריאה
לראשונה לשנת 2024, נפתחת האפשרות לחקלאים שטרם מחזיקים היתר להעסקת עובד זר בחקלאות, להגיש בקשה מפרוץ מלחמת "חרבות ברזל", חקלאות ישראל נכנסה למשבר כוח האדם הגדול ביותר מאז קום המדינה, זאת בשל עובדים שגויסו
< 1 דק' קריאה
רויטל לביא, מנהלת הספרייה האזורית של חוף אשקלון, יצאה לגמלאות לאחר 35 שנים * רויטל, בת מושב הודיה, סיפרה לעדינה בר-אל על עבודתה בספרייה, על השינויים שחלו בה, על מרכז ההנצחה לחללי היישובים שהקימה
9 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן