מריקוד בלט לתזונה נכונה 

עדי פיאסצקי נעים, דור שלישי במושב גיאה, היא דיאטנית קלינית, מרצה לתזונה נכונה ומטפלת * בריאיון לעדינה בר-אל היא סוקרת בין היתר הפרעות אכילה, בעיות באכילה ומניעתן אצל ילדים, בני נוער וקשישים * "הדגש הוא על שינוי הרגלים, וזו בעצם רפואה מונעת," היא מציינת ומספרת גם על איכות החיים במושב 

*תמונה ראשית: התזונאית עדי פיאסצקי ממושב גיאה. אלבום פרטי 

עדי פיאסצקי חיה במושב גיאה עם בעלה עוזי ושלושת ילדיה. סבה וסבתה, מנדל ולאה, עלו ארצה מפולין באוניה בשנת 1957 והגיעו למושב גיאה, יחד עם קבוצת משפחות עולים מפולין. הם הצטרפו לגרעין המשפחות מצ'כוסלובקיה והונגריה, שהקים את המושב כעשור לפני כן. על אף שלא היו חקלאים באירופה, הצליחו להקים משק חקלאי המבוסס על רפת וענפים נוספים, והשתלבו כחלק מהקהילה הייחודית במושב. המשפחה נשארה נטועה במשק וגם בתקופות הקשות שחווה המושב בשנות ה-70 של המאה העשרים, המשיכו לטפח את המשק וסייעו לקליטת צעירים חדשים במושב. 

אביה של עדי, אברהם, עסק גם הוא בחקלאות, בתחילה במשק ולאחר מכן ב"מהדרין פרי-אור". אימה פלה, היא בת למשפחת חקלאים שורשית  במושב כפר ורבורג. את השושלת התחיל בארץ סבה, פיוטר בודניק, שהציל בעת מלחמת העולם השנייה יהודים רבים, וזכה להיות מוכר ב"חסיד אומות העולם". (על קורותיו של פיוטר ראו בכתבה שלי ב"קו למושב", תחת הכותרת: "צדיק וטוב לו". גיליון 1177, 8.4.2021). "החקלאות נשארה בעיקר אצל הבנים במשפחה," אומרת עדי. "גם אחי אלון הוא אגרונום".  

עדי למדה בבית הספר היסודי "ניצן" בקיבוץ ניצנים ובבית הספר התיכון ב"שער הנגב". בצבא היתה מש"קית ת"ש.  

"מאז ילדותי למדתי בלט באולפן למחול בשער הנגב. אחרי הצבא רקדתי בלהקת 'בת דור' בתל-אביב. אבל לאחר פציעה נאלצתי להפסיק לרקוד, והיה לי ברור שאבחר ללכת לאקדמיה ללימודי תזונה," היא משחזרת. עדי בחרה מקצוע חדש, בו היא עוסקת גם היום: "למדתי לתואר ראשון 'מדעי התזונה' במכללת תל-חי." 

לשאלה אם יש קשר להיותה רקדנית בלט, היא עונה: "בעצם כל חיי עסקתי בתזונה. כרקדנית  השתדלתי להקפיד על אכילה מותאמת לשעות רבות של פעילות גופנית. מאוד חשוב להבין כיצד לתחזק את הגוף. אז לא היה לי הידע שיש לי היום, ועכשיו אני משתדלת להנחיל ידע זה לכולם. אצל הרקדנים יש קצת יותר סיכון מאשר אצל אחרים לפתח הפרעות אכילה. אבל כמובן שהגברת המודעות לתזונה נכונה חשובה מאוד במיוחד אצל מתבגרים, גם ספורטאים."  

ועדי פועלת רבות בתחום הזה. כדי להגביר את המודעות לחשיבות התזונה היא מרצה ללומדים באולפני מחול, לעוסקים בהתעמלות אמנותית ולספורטאים צעירים בכלל."  

אחרי סיום התואר הראשון עברה עדי סטאז' בבית חולים איכילוב, כאשר רכזת התחום במחלקה היתה התזונאית המוכרת אולגה רז. "כיום אני עוסקת בעיקר בתחומים של הפרעות אכילה בקרב  ילדים ובני נוער, בבָּריאַטריה (ניתוחי קיבה) ובתזונה נכונה בגיל השלישי." בקליניקה שלה במושב גיאה עדי עובדת עם המטופלים שלה בעיקר בשלושת התחומים שהתמחתה בהם. 

בעיות תזונה אצל ילדים ונוער 

"העולם המתועש שלנו עמוס בגירויים ומאוד קל לילדים להישאב לאוכל מעובד וכך גם להורים, אשר מביאים הביתה את המזון וברוב המקרים קובעים מה ילדיהם יאכלו," אומרת עדי. "האתגר הרציני ביותר, גם לילדים וגם להורים, הוא להצליח לאכול מאכלים גולמיים, יותר אוכל ביתי מבושל ופחות אוכל מתועש ומעובד. לדעתי זה האתגר הגדול ביותר עתה בשנת 2025.  

"אני רואה את זה גם בקליניקה הפרטית שלי במושב. יש עלייה בתחלואה וכן עלייה בהשמנה בעיקר אצל ילדים ובני נוער."  

ילד שסובל מהשמנה יהיה גם מבוגר שסובל מהשמנה? 

"אכן סביר יותר מבחינה סטטיסטית שנערים שסובלים מהשמנה יהפכו למבוגרים שסובלים מהשמנה, לכן חשוב לטפל כבר מגיל צעיר." 

האם הטיפול הוא באמצעות דיאטות?  

"לא ולא," אומרת עדי. "אני לא נותנת תפריטים של דיאטות אלא עובדת על שינוי הרגלים. לכן אני עובדת הרבה בהדרכת הורים שהם, כאמור, קונים את המזון ומכינים אותו. אבל האחריות אינה נופלת רק על ההורים,"  היא מדגישה. "חלק מהאחריות נופל על ההורה וחלק מהאחריות נופל על הילד. כל אחד ותחומי האחריות שלו. בהדרכת ההורים אני מלמדת איך ואיפה לפעול בנושא האכילה של הילד ואיפה ממש לא לפעול. צריך להיזהר לא ליצור תסכולים, אנחנו חייבים להתאים את עצמנו גם לסביבה ולתרבות." 

לגבי תהליך הטיפול עדי מציינת שיש צורך להתאים את 'החליפה' לכל ילד ולכל משפחה. "מה שמתאים לאחד לא מתאים לשני. גם במשפחה שלי – אחד הילדים אוכל כך ואחיו אוכל אחרת, ואצל כל אחד מהם אני אשים דגש אחר, אדייק או אשחרר אחרת." 

אצל בני הנוער עדי מטפלת בכל מיני הפרעות אכילה, בעיקר באנורקסיה, נברוזה ובולימיה. יש לציין שהמחלות האלו לא מאוד נפוצות אבל מאוד חשוב לטפל בהן, כמובן. "כשאני מדברת על הפרעת אכילה, אינני מתכוונת לכל נערה שמתחילה בדיאטה," מציינת עדי. "הפרעת אכילה היא הפרעה שמאובחנת על ידי פסיכיאטר, כאשר יש ירידה משמעותית במשקל, פגיעה בדימוי גוף, לעיתים צומות, הקאות ועוד." 

מהם הגורמים לתופעות הפרעות אכילה אלו? יש המייחסים זאת לחברה שמטפחת את הרעיון שרָזֶה הוא יפה, ובעיקר חשיפה לרשתות החברתיות ולהשפעת החברה על הדימוי העצמי, על הניסיון להיראות כמו דוגמניות וכו'.  

לדעתה של עדי: "זה עניין קצת יותר מורכב. הרי כולם חשופים לרשתות החברתיות, אבל העובדה היא שהרוב לא יפתחו הפרעות אכילה. זאת אומרת שצריך להיות איזה שהוא רקע אישי, קרקע פורייה שתגרום להפרעת האכילה להבשיל ולהתפתח. ואז הרשתות החברתיות או התרבות שמקדמת היום רזון יכולים להוות  בין היתר דחיפה לכך, אך בוודאי לא רק גורם אחד משפיע," היא מדגישה.  

"לשמחתנו במקרים רבים ישנו שיפור משמעותי בסימפטום של ההפרעה," מעידה עדי "ורק מקרים מעטים מסתיימים טראגית. ברוב המקרים אנחנו רואים שיפור רב ואפילו הצלחה של ממש. אבל חשוב מאוד מאוד לתפוס את הבעיה בזמן. ככל שההורים מודעים לכך, והם מבחינים בסימנים הראשונים לבעיה בהפרעת אכילה, הסיכוי להחלמה גדול יותר. צריך לקחת את הילד או הילדה, הנער או הנערה, לטיפול מקצועי ומותאם בהפרעת אכילה.  

"אנחנו יודעים שתזמון זמן התחלת הטיפול מאוד קריטי בהחלמה. ואם תופסים את זה בזמן ומטפלים בצורה מקצועית כמו שצריך, עם צוות רב מקצועי, סיכויי ההחלמה גדלים."  

לכן חשובה מאוד הדרכת הורים, דבר שעדי מרבה לעשות, בנוסף לטיפול הפרטני. מסתבר שתהליך הטיפול נעשה על ידי צוות רב מקצועי. כמה מומחים חוברים יחד: בנוסף לדיאטנית בצוות הטיפול משתתפים רופא פסיכיאטר שהוא ה"קייס מנג'ר". הוא זה שמנהל את הטיפול, רופא משפחה וכן מטפל רגשי, שהוא פסיכולוג שמתמחה בהפרעות אכילה. כל אחד מהצעירים מלווה בצוות מומחים זה, שעובדים באופן משולב. העבודה היא פרטנית, מאוד אינטנסיבית."  

ניתוחים בָּריאַטרים (קיצור קיבה) 

לגבי ניתוחי קיצור קיבה מספרת עדי: "המנותחים הצעירים ביותר בארץ הם בני 16, אבל אלו מקרים מועטים. רוב המנותחים הם בני 18 ומעלה. הניתוח נעשה בבית חולים. יש קריטריונים מאוד מדויקים וברורים כדי לקבוע מי מתאים לניתוח מסוג זה. צריך להבין, זה לא ניתוח קטן ואסתטי שכל אחד יכול להגיע, לשאוב קצת שומן וללכת הביתה. זה ניתוח רציני שנעשה בבית החולים – תהליך ההחלמה הוא ארוך וההשלכות שלו הינן משמעותיות."   

מדובר במנותחים שהם בעלי עודף משקל גדול מאוד. שה-BMI שלהם הוא 40 ומעלה (או 35 במקרים בהם ישנה תחלואה משמעותית ברקע). כלומר, השמנה חמורה מאוד, מורבידית, שפוגעת באיכות החיים ובבריאות, כמובן." 

עדי בתפקידה כדיאטנית פוגשת את המועמדים עוד לפני הניתוח. בכמה מפגשים היא מדריכה אותם אילו ויטמינים לקחת כדי להגיע לניתוח ללא חוסרים תזונתיים. כמו כן, היא מכינה אותם להתנהגויות האכילה הנדרשות מהם בעתיד, כי אחרי הניתוח צריך לאכול באופן שונה, כמו ללעוס היטב (כיוון שהקיבה כבר לא תטחן את האוכל), להפריד בין שתייה ואוכל וכמובן להוסיף ויטמינים.  

"אחרי הניתוח אני פוגשת כל אחד ועוקבת אחר תהליך ההחלמה, בודקת אם אין חוסרים תזונתיים, אם הם עושים פעילות גופנית, אם קצב הירידה במשקל לא מהיר מדי, ובכלל שהם חיים באיכות חיים טובה," היא מסבירה. 

תזונה בגיל השלישי 

עם הגיל מתרחשים שינויים בגוף האדם וכך גם הצרכים והאתגרים. המצבים המשפחתיים, החברתיים וגם הבריאותיים משתנים אצל רבים. לפיכך יש צורך להעלות את המודעות של האוכלוסייה הזו בתחומים שקשורים לאורח חיים בכלל ולהרגלי אכילה בפרט.  

אומרת עדי: "בגיל השלישי יש לעתים ירידה או עלייה במשקל, יש תת ספיגה של חומרי מזון מסוימים, מחלות נפוצות כגון סכרת, אוסטאופורוזיס, סרקופניה, עלייה בלחץ הדם, בעיות בלב ובכלי דם ועוד. כל אלו זקוקים להתייחסות תזונתית מסוימת, הקפדה על צריכת חלבון, צריכת סידן, ויטמינים ועוד, ולעיתים קרובות גם לצורך לשנות הרגלים."  עדי נוהגת להעביר סדרות של סדנאות, בדרך כלל ארבעה מפגשים בכל סדנא. היא עושה זאת בעיקר במועדוני קשישים במושבים.   

מהי אכילה נכונה? 

"בסופו של דבר אנחנו לא צריכים לסבך את העניינים," אומרת עדי. "אנחנו צריכים לאכול פשוט, כמו שהטבע התכוון, ואז הכול יהיה בסדר. איפה מתחילה הבעיה? כאשר אנחנו מסבכים את העניינים: אוכלים מזון מעובד, קונים אוכל מקופסאות, עושים שינויים רדיקליים בהרגלי התזונה שלנו. כלומר, פשוט לא קשובים לגוף שלנו. אבל ברגע שאנחנו קשובים לגוף ואנחנו אוכלים אוכל טבעי, קשובים לתחושות הרעב והשובע, לא משתמשים בכל מיני 'קסמים' ואבקות מיותרות, אז הכול מסתדר." 

ועוד מוסיפה עדי: "היום, בעידן שלנו, אנחנו במרדף תמידי. אין לנו זמן. אנחנו צריכים לזכור שתהליכים אורכים זמן, לטוב ולרע. צריך להיות סבלניים וגם סלחניים כלפי הגוף שלנו, ואת זה אנחנו לפעמים שוכחים קצת. חשוב לגלות טיפת חמלה כלפי הגוף שלנו, ולא לצפות להצליח באיזושהי דיאטה מאוד קיצונית ולהיות מאוכזבת מעצמי שלא הצלחתי בה שוב."  

לנשום את המושב 

כאמור, עדי היא דור שלישי במושב גיאה. היא חיה עם בן זוגה עוזי, שהוא שף במקצועו, ועם שלושת ילדיהם: אורי בן 14, גֵב בן 12 וזיו בת 6. לגבי החיים במושב היא אומרת: "אני לא יודעת איך הייתי מגדלת את הילדים שלי במקום אחר. אני גדלתי במושב. מבחינתי טבע וספורט הם המפתח לחיים בריאים. יש כאן איכות חיים. ואני לא הייתי מסוגלת לגור בבניין בעיר עם הילדים שלי. כאן הם יוצאים עם אופניים לשטח ואני רואה מה זה עושה להם." והיא מוסיפה: "כאשר רקדתי בלהקת 'בת דור' והתגוררתי בתל אביב, הרגשתי מחנק. הייתי חוזרת בכל סוף שבוע כדי לנשום קצת אוויר, לנשום את המושב. אני זקוקה לאוויר ולירוק בעיניים." 

היא מציינת יתרון נוסף: "יש במושב חיי קהילה, שאין להם אח ורע בשום מקום אחר. לדוגמא, הבן שלי עכשיו הוא בשנת בר מצווה, ואני מתפעלת מכל הפעילויות. ובנוסף לכך יש גם פעילות של תנועת הנוער – התנועה החדשה. בגיל ההתבגרות חשובה ביותר 'קבוצת השווים', וזה מיוחד פה במושב." 

כאשר עדי נשאלת אם היא מוצאת הבדל בין חברי מושב לעירוניים, היא משיבה: "אני רוצה לציין במיוחד את הנשים המושבניקיות המבוגרות. הן מאוד פעילות באופן יחסי לגילן, עובדות בגינה, משתתפות בהרצאות ובטיולים."  

אבל לא רק הנשים המושבניקיות פעילות והיא מוסיפה לגבי הסדנאות שהיא מעבירה במושבים לגיל השלישי: "אני מאוד נהנית להנחות סדנאות אלו. ראשית כל אני חשה שיש שיתוף פעולה מדהים. הנוכחים שואלים שאלות, מספרים על הרגלים, ובכלל האווירה במועדוני הגיל השלישי נפלאה. אני חייבת לציין את המועצה האזורית חוף אשקלון, בה  'המועדונים החמים' מאורגנים לעילא ולעילא, הרכזות במושבים עושות עבודה מדהימה וכיף לי להתארח."  

עוד היא מוסיפה: "כדאי לציין שהמועצה מסבסדת את המפעל הכול כך חשוב הזה. זה ראוי להערכה כי הסדנאות בעצם עוסקות לא בטיפול אלא במניעה, בעצם ברפואה מונעת, דבר שחשוב כדי לצמצם טיפולים במחלות בעתיד."  

לסיום, כותבת שורות אלו משתתפת באחת הסדנאות של עדי במושב. ואכן, כפי שהיא מציינת, האווירה נעימה ביותר. עדי מסבירה ומדגימה באופן ברור לכולם את נושא התזונה הנכונה, וכולם מבינים את חשיבות הנושא ומרוצים. זהו שילוב נפלא בין הדורות.