יבול שיא
הרפת והחלב
עמית במטע

מתנדבים בקטיף חשופים לאש

2 דק' קריאה

שיתוף:

"חשתי רוח התנדבות חזקה בצורה בלתי רגילה. זה חימם לי את הלב והיו לי דמעות בעיניים מההתגייסות הדרמטית הזאת"

קיבוץ מלכיה ממוקם 350 מטרים מגבול לבנון. לקיבוץ 1600 דונם נשירים הנושקים לגדר הגבול. כשהחל הירי לעבר יישובי הגדר, הכריז צה"ל על שטח צבאי סגור עד ל-2 קילומטרים מהגבול ואלפי חברי קיבוצים ומושבים התפנו לאזורים שנחשבו רחוקים יחסית מחשיפה לאש חיזבאללה וחמאס-לבנון.

עמית כהן, מנהל המטעים של מלכיה הורשה להישאר בביתו, אך בתוך זמן קצר התברר כי עובדי השטח המיומנים אינם עוד ברשותו. "שלושה עשר תאילנדים עבדו במטעי הקיבוץ אך בתוך שעות עזבו אותנו לטובת מרכז הארץ. במטעים שלנו עבדו גם משתלמים מרואנדה ובהוטן והם כבר לא עומדים לרשותי. עוד טרם חשבתי איך אבצע קטיף, כאשר הוצפתי בעשרות קריאות טלפון של מתנדבים שמבקשים לבוא לעזור לי בקטיף. טילפנו חברים ותיקים שעזבו לפני עשרות שנים את הקיבוץ ועוד רבים מהקיבוצים שריד, מעגן מיכאל ומכפר תבור שממש דרשו ממני לבוא ולעזור בקטיף".

מגלה: "חשתי רוח התנדבות חזקה בצורה בלתי רגילה. עשרות מתנדבים עלו על אוטובוסים והגיעו למלכיה לקטוף בהר. כולם היו חדורי מוטיבציה מדהימה והפיקו תוצרת בעבודה מטורפת. זה חימם לי את הלב והיו לי דמעות בעיניים מההתגייסות הדרמטית הזאת. מה-8 באוקטובר ועד 1 בנובמבר קטפנו 1300 טון תפוח עץ "גראני סמיט" והעברנו את התפוחים לתאגיד "בראשית" לקראת שיווק ארצי".

בנוסף לנשירים יש לקיבוץ עוד 800 דונם פרדס, אפרסמון ושקד באדמות החולה. שם המשיכו לקטוף בלי בעיות. העיקר היה בקיבוץ עצמו והמתנדבים חוללו את השינוי החיובי. "ראשונים הגיעו אלינו מתנדבים מהישובים הדרוזים כיסרא ובית ג'אן. בשיא עבדו כארבעים איש, חמש שעות יום אחר יום, ובזכותם קטפנו כארבעים אחוזים מהיבול.

בעת שיחתנו ביום השלושים למלחמה הצבא חסם כל דרך ליישובי הגדר. "אני מתגנב מדי יום לשטח המטעים אבל הצבא הזהיר אותי כי האויב עלול לראות אותי ולטווח עליי. המטעים שלנו נושקים לגדר ואני מודע לסיכונים, אבל הבוקר (7.11) גיליתי תקלה בקווי ההשקיה של המטעים. רציתי להיכנס ולנסות לתקן נזקים שנגרמו מפצצות מרגמה. הצבא אסר עליי".

מדגיש: "אני מנסה בדרכים שונות לקטוף, בשטחים פחות חשופים לגבול. זה לא קל, זה לא פשוט ואני מחפש אפשרויות. עוד אלף שש מאות טונות פרי ממתינים לקטיף. כל הזמן מצלצלים אנשים שמוכנים להגיע למלכיה ולעזור. הצבא חסם כל גישה והבהיר שהאויב מחפש אזרחים לפגוע בהם".

עמית כהן בן 44, מנהל את מטעי הקיבוץ בשנתיים האחרונות. הוא הגיע לקיבוץ בשנת 2009 עם רעייתו הווטרינרית בת גילו, ד"ר אפרת כהן, שנולדה במושבה ראש פינה. בקיבוץ הם מגדלים שלושה בנים. אוֹרי בן 12, מעיין בן 10 ואביב בן 7. לרעייתו קליניקה במושבת נעוריה והיא מבצעת פיקוח וטרינרי על מפעל הדגים "פורל על הדן וקביאר הגליל".

"אשתי היא גיבורה אמיתית. יוצאת לעבודה כל יום, חווה אזעקות לרוב ועובדת רגיל".

עמית כהן שמע בצער שהעובדים התאילנדים המיומנים עוזבים את ישראל. הם נענים לקריאתו של מלך תאילנד ששיגר מטוסי חילוץ שמחזירים אותם לארצם. "התאילנדים הם מקצוענים. שמעתי שעשו הסכם עם סרי לנקה להביא משם עובדים, ומדברים עם עוד מדינות. נקווה לטוב".

בקיבוץ מלכיה כ-100 משפחות וכ-400 נפשות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ד"ר שלומי לוי, אחראי תחום מיקופלסמה, צוות בריאות העטין, החקלאית בשלושת החודשים האחרונים בודד חיידק בשם מיקופלסמה בוביס מעטיני פרות בשש רפתות שונות ברחבי הארץ. מדובר בארבע רפתות קיבוציות ושתי רפתות מושביות. שלוש מהרפתות
5 דק' קריאה
ביקור ברפת כפר גלעדי ושיחה עם המנהל עמרי זלצר הדרך ממרום גולן לכפר גלעדי עוברת בנעימים באופן מוזר. את הדרך לעמק עשיתי פעמים בודדות מאז תחילת המלחמה, כעת כבר כל השדות ירוקים והמחסומים הצבאיים
5 דק' קריאה
הדרך לרפת בקיבוץ עין השלושה, מלאה בזיכרונות שייצרבו בזיכרון של כולנו, כביש 232, כביש הדמים, הקיבוצים מסביב ספגו מכות כואבות שגם הזמן לא יימחה. יופיו של הטבע והשדות לצד הכאב והאובדנות הרבים, לצידם יש
אמילי די קפואה – מנהלת הרפת של קיבוץ כרמיה, רק בת 38, הגיעה לקיבוץ ביחד עם אמה מבלגיה כשהייתה בת שבע. אמה ביקשה והתעקשה לעבוד ברפת, גם אמילי עבדה במשק חי ולאחר שירות צבאי
ד"ר יהושב בן מאיר, דניאל אספינוזה, הדר קמר, ד"ר מירי כהן צינדר וד"ר אריאל שבתאי. המחלקה לחקר בקר וצאן, המכון לחקר בע"ח, מנהל המחקר החקלאי – מכון וולקני [email protected] המאמר מתבסס על דו"ח מחקר
11 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן