יצירתו של יובל בוכשטב מנירים, אחיו של יגב שנחטף ב-7 באוקטובר ונרצח בשבי, נבחרה מבין 900 יצירות. את התמורה לעבודותיו הראשונות תרם למטה החטופים
*תמונה ראשית: מפת פרדסים
את יובל אני מכיר מיום שנולד. אבל זה רק לצורך סימון קו ההתחלה. שנינו מקיבוץ נירים ולמען הגילוי הנאות – אני לגמרי לא אובייקטיבי. אני חושב שבין הולדתו ועד גיל 18 החלפנו פחות מ-18 מילים. זה לא לגמרי מקרי: פער הגילים בינינו הוא גדול ובמשפחת בוכשטב, אצל אסתר ואורן דיבור זה לא בילוי: מדברים כשיש מה לומר וגם זה בשקט.
למעשה התחלתי להכיר את יובל כאשר גיליתי שכמוני גם הוא מתכוון ללמוד בבצלאל. קדמו לו בנירים מספר סטודנטים בבצלאל. מי שמכיר את בצלאל יודע שאין במחלקות לעיצוב סובלנות מיותרת למה שנתפס כמלאכת יד מסורתית או עיצוב שלא עובר לפס ייצור או דפוס. זה לא רעיון טוב לבוא למבחנים וללימודי עיצוב עם בולי עץ וסט של כלי גילוף ומשורים. אבל זה מה שהוא עשה. ועובדה – הוא התקבל.
היצירה הראשונה שראינו בנירים הייתה גילוף ענף יבש של עץ זית, שהפך לינשוף בגודל טבעי שעדיין עומד שם בגשם ובשמש. למשיכה אל החומר הטבעי והאותנטי תרם כנראה גם אביו של יובל, אורן, אגרונום, ומומחה בתחום הבוטנים, שנחשב בנירים כסמכות עליונה בענייני טבע וידיעת הארץ. הלכתי בעקבותיו בעשרות טיולים בארץ ובחו"ל.
היצירתיות במשפחה לא הייתה רק של יובל: אחיו יגב ז"ל היה מוסיקאי חובב ועסק גם בבניית כלי נגינה – מוכרים וכאלה שטרם נראו. יובל השתתף לפעמים בניסיונות ובפנטזיות. פעם בנה בשבילו מעץ, גוף של גיטרה חשמלית. שיתוף הפעולה עם יגב נמשך עד שנקטע ב-7.10.23. כאשר יגב נחטף והכל נעצר.
מאז היינו נפגשים בהפגנות ובצעדות למען החטופים, שבהן יובל היה מנצל כל רגע פנוי כדי לשלוף סכין ובול עץ ולגלף שיעורי בית. את התמורה על עבודותיו הראשונות באותה תקופה תרם למטה החטופים. מעניין לאן היה מגיע אם האנרגיה של שנתיים עד ההודעה על מותו של יגב, יחד עם נדב מנירים וארבעת החברים מניר עוז – הייתה מנוצלת כולה רק ללימוד והתנסות.
החיבה לעץ והעניין בו כחומר ליצירה הפכו לחלק חשוב בתהליך. יובל הקים רשת קטנה של מודיעים על גזעים כרותים או ענפים מיותמים והוא אוסף את מה שמתאים. הוא התמחה בסיווג העצים לפי מקורם ולפי מצבם וקבע להם דירוג של התאמה ואיכות. בהמשך עם ההתמקצעות, עבר ליצירות בעזרת מחרטה והציג כלים בעלי גודל ומראה של כלי אוכל או כלי קרמיקה.
כצפוי מסטודנט רציני בבצלאל, עבר יובל בשלב הבא לפרויקטים בעלי אופי מושגי כמו 'תרגום' בצריבת לייזר של מפות שמתארות את שדות נירים ופרדסי אזור כפר ויתקין, שם הוא גר בשנתיים האחרונות. אמנם הייתה לו רשימה מכובדת של עצים שאיתם הוא אוהב לעבוד: 'תויה מזרחית', 'סיסם הודי', 'ברוש', 'ינבוט', 'אורן ירושלים… אבל לבסוף מצא את עצמו חוקר את עצי ההדר שהציעו לו הפרדסנים. מחקר שהפך לפרויקטים אמנותיים בפני עצמם.
המחקר והעיסוק בבחירת עצים מקומיים אינם משרתים איכות אמנותית אלא את הצורך של יובל כאמן בקשר עם המקום. לעומת זאת השלב של בחירת העץ הגולמי הוא קריטי לאיכות המוצר המתוכנן. "ניסיתי כבר שימוש בעץ תעשייתי כזה שמשמש נגריות ובנייה" אומר יובל, "אבל זה לא מאפשר דיאלוג ממשי עם העץ שאיבד חלק מהמבנה המקורי שלו".
בשלב הזה אחת המגבלות היא הסדנא: בינתיים היא קטנה וכך גם הכלים: מחרטה משורים מכניים ומה שמאפשר טיפול איכותי בעץ (אם יש לקוראינו בקיבוצים משהו להציע במחיר מציאה אני מניח שיובל ישמח לשמוע)
התערוכה הבאה של יובל ״מאזן אקולוגי״, באוצרות two curators כרמית שיין ותמר למדן, תהיה בגלריה b.y5 (בר יוחאי 5, תל אביב), בתאריכים: 5.2-28.2 ותציג התנסות חדשה בעיצוב עבודות קינטיות כמו מוביילים ונדנדות. במקביל התחיל יובל לעבוד כמעצב בחברת רהיטים.
המלחמה נגעה באופן ישיר
הכנסת רכשה יצירות אומנות מ-26 אומניות ואומנים, מתוך 900 שהוגשו בקול קורא
בחודש מאי 2025 פרסמה הכנסת קול קורא לאומנים ישראלים לרכישת יצירותיהם להצגה ברחבי המשכן ובמוזיאון הכנסת (בית פרומין – הבניין שבו שכנה הכנסת מימי הקמת המדינה ועד שנת 1966). לצורך הליך הבחירה מינתה הכנסת ועדת שיפוט ציבורית של נציגי ציבור בעלי מומחיות בתחומי האומנות. חברי ועדת השיפוט הציבורית לשנת 2025 היו גב' נטע הבר, גב' זיוה ילין, מר אבשלום סולימן, מר יניב שפירא ומר זיו תדהר.
יותר מ-900 אומנים נענו לקריאה והגישו הצעות לרכישה. ועדת השיפוט בחנה את כלל ההצעות שהוגשו והמליצה לכנסת על העבודות שיירכשו. על פי המלצת הוועדה, הכנסת רכשה יצירות אומנות מ-26 אומניות ואומנים.
היצירות שנרכשו מהוות שכבה נוספת באוסף האומנות של הכנסת, המשקפת פסיפס מורכב של הלכי רוח ומגמות ביצירה בישראל של העת הזו. בהתאם להנחיות הכנסת, ייחדה הוועדה מקום גם ליצירות של אומניות ואומנים שמלחמת חרבות ברזל נגעה בחייהם באופן ישיר.
כרבע מכלל הפונים בעקבות הקול הקורא היו מי שהמלחמה נגעה בהם באופן ישיר, ולמעלה ממחצית מהיצירות שנבחרו ענו על קריטריון זה.
