יבול שיא
הרפת והחלב
אביבית ים המלח

ספינת הניצולים, פרק שתיים וחצי 

2 דק' קריאה

שיתוף:

אולי יבוא יום אחד ונוכל להסתפק בזה היש, אולי נגיע אל ים הרחמים 

את פרק אחד הפסדתם, וגם לא – גשם הטילים יוצא הדופן, הנשק הקל, הכניסה לממ"ד, והתגלית בתוכו שאנחנו באירוע אחר. שמעתם אותו שוב ושוב, מאלה שמוכרחים לספר.  

נעבור לפרק קצר יותר. ההגעה לבית אחי בהרצליה. השקט, האוזניים עדיין במצב הכן, השמיעה החוש הכי חשוב, כל רעש קטן מקפיץ. התפילה בבית הכנסת השכן נדמית כמו קולות בערבית, נקישות הן לא הקול הכי רצוי. האח, שנשבה אי אז במזח שחוזר ואומר שעכשיו יותר גרוע, בהרבה. 

ועכשיו אנחנו בפרק שתיים וחצי, הארוך מכולם, בבית המלון בים המלח. המלון נישא כמו מפרש לבן מעל גבעה רמה, מחלונותיו מכחיל ים בלתי מובן וניצבים הרים סגולים, אבל בשבילנו אין לו בסיס באדמה. האדמה שלנו איננה, הוא שט בריק כמו ספינה, ספינת הניצולים. 

באופן מוזר לא עצוב פה. בחוץ עוד עצובים. המילה שפוגעת היא לא עצב. אולי צער, ודאי כאב עצום. האנשים מתהלכים פה ובינם אלה שאינם. אנחנו שמחים על כל מי שחי, וחסרים את החסרים. סוחבים בתוכנו מתח עצום – מה עלה בגורל החטופים, הנעדרים, איך מתו המתים, מה סבלו, האם יש איפה שהוא תקווה? 

הזמן של הספינה מוקצב, הוא החל בשביעי לעשירי, שם מתחילה ההיסטוריה. שם מתחילים הסיפורים, לרוב סיפורי זוועה. מגישים אותו החיים הניצולים, שמעריכים את חייך, את חייהם, כמו שרק ניצולים יודעים. 

ומתחבקים פה בלי סוף, כי זה מה שצריך, כי גם ככה מה אומרות המילים. 

הניצולים מעבירים את יומם בעיקר במלון, חולפים במעין שוויון נפש אל כל הטוב שמוגש להם – טיפולים נפשיים, קוסמטיקה, שירותי בריאות, נעליים, בגדים. כל מה שצריך אדם שעזב את ביתו בחופזה, כשרק כותנתו לעורו, יש פה. זה לא שהם לא מודים, לא שלא מעריכים את טוב לב המתנדבים, אלא שמה שהלך הלך ומה שבא בא, והמים לא בטוחים.  

בערב יש אספה. קוראים בה כמה דברים חיוביים, יושבים ביחד כמו אבותינו ואמהותינו באספות באות בימים, ושומעים את השמות שוודאות המוות נגעה בהם, מי הבלתי חוזרים, אחר כך יוצאים במין זרם עצוב וחי – הצער והכאב הם הרי סימן חיים. 

בצהריים ובערבים מגיעים המוזיקאים הכי טובים. מופיעים מול מי שבכוחו לשמוע, ילדים, קצת מתנדבים, אנשים כבויי עיניים, ואורחי מלון מזדמנים שלא מבינים בכלל היכן הם נמצאים. 

והספינה שטה, צלילי המוזיקה ממלאים את ההפסקות, את החוסרים. האמנים משתדלים. לא יודעים אם באו לשמח, מנסים בכל כוחם ולא יודעים מה הם מנסים. לפעמים מבקשים מהם דווקא את השירים הכי שמחים והכי קצביים והם, בחוסר אונים מנגנים. הכי היו רוצים לרדת למטה, לחבק ולא לומר דבר, כמו שאנחנו עושים. אבל הם מנגנים, ורגע אחד, כשהמוזיקה חולפת בינינו כמו מים חיים – אני מסתכלת סביב וחושבת שאולי יבוא יום אחד ונוכל להסתפק בזה היש, אולי נגיע אל ים הרחמים. 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

נתן גוטפלד בן ה-20 התחיל לשחות במושב כבר בגיל ארבע וראשית הקריירה הספורטיבית שלו הייתה בענף הטריאתלון במסגרת מועדון הפועל הערבה * בחו"ל התחרה באולימפיאדת החרשים והגיע למקום חמישי ובארץ הוא מתמודד בתחרויות השחיה
4 דק' קריאה
עמית יפרח: "החקלאים והרפתנים הם כיפת הברזל של ביטחון המזון של מדינת ישראל. זוהי לא נורת אזהרה. זו אזעקת אמת" כ-1,000 חקלאים ורפתנים השתתפו ביום שני שעבר בהפגנות בכל רחבי הארץ מגבול לבנון ועד
4 דק' קריאה
המפגש זכה השתתפו בו למעלה מ-120 בעלי תפקידים וחברי אגודות מכל רחבי הארץ  אגף קרקעות ואגודות שיתופיות בתנועת המושבים ערך השבוע מפגש זום מקצועי בנושא "סוגיות משפטיות בניהול מושב – לקראת 2026". את המפגש הובילה עו"ד ד"ר מיכל בוסל, יועמ"ש ומנהלת אגף קרקעות ואגודות שיתופיות בתנועה.  במהלך המפגש סקרה ד"ר בוסל את מגוון הסוגיות המשפטיות העולות בניהול האגודה השיתופית, לרבות הסכמי משבצת, הסדרת שימושים, עסקאות תעסוקה, רשויות האגודה, שינוי תקנון ויחסי ועדים. כמו כן, נדונו היבטי הניהול מול רשות מקרקעי ישראל, משרד החקלאות ורשמת האגודות השיתופיות.  המפגש זכה להיענות רבה והשתתפו בו למעלה מ-120 בעלי תפקידים וחברי אגודות מכל רחבי הארץ.  עו"ד ד"ר מיכל בוסל סיכמה: "לקראת שנת 2026, היה לנו חשוב להעניק לבעלי התפקידים ולחברי המושבים מידע וכלים להתמודדות עם הדילמות המשפטיות המורכבות בשטח ולחשוף אותם לפעילות האגף. ההיענות הגבוהה המחישה עד כמה הצורך במידע נגיש הוא הכרחי ואנו באגף עומדים לרשות המושבים בכל הנושאים שנסקרו במפגש."
< 1 דק' קריאה
מסורת חינוכית ארוכת שנים בבית החינוך אופק, מייצרת חינוך שבו חניכים הופכים ממקבלי ידע לשותפים אמיתיים ביצירת המציאות החינוכית. הפעם הסמינר שלהם עסק בצה"ל  *בית חינוך אופק. חניכים הופכים ממקבלי ידע לשותפים אמיתיים ביצירת
איך מבצעים הערכת שווי למפעל, מי באמת מחליט על המכירה ומה הקשר לתשלומי השיוך? אחרי חמש שנות אקזיטים מניבים לשמיר, שער העמקים, דליה, המעפיל וקיבוצים נוספים, "זמן קיבוץ" עושה קצת סדר ברגעים שקודמים להנפקה ולדיבידנדים  *תמונה
5 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!