"עיניים שלי" הוא סרט קולנוע ישראלי משנת 2019 שכתב ביים וערך ירון שני. הסרט הוקרן בבכורה עולמית בפסטיבל ברלין ובבכורה ארצית בפסטיבל הקולנוע ירושלים, וזכה בפרס הסרט הטוב ביותר, פרס לשחקן הטוב ביותר וחביב הקהל, בפרס אופיר לבמאי הטוב ביותר ולשחקן הראשי הטוב ביותר. אבל זהו אינו 'סרט', אלא יצירה אומנותית מופלאה בתחפושת של סרט קולנוע. למעשה, מדובר באירוע יוצע דופן בקולנוע הישראלי, הבינוני בדרך כלל.
"עיניים שלי" הוא פיצ'ר שחייבים לצפות בו – בעיקר בתקופה קשה של אלימות נגד נשים שנגמרת לעיתים קרובות ברצח. יש הקוראים לאלימות כזאת "המגפה האמיתית".
"עיניים שלי" רלוונטי גם בשל האמור, אבל לא פחות בשל משחק פנומנאלי של השחקנים, החל מהשחקן הראשי ערן נעים, שזכה בפרס אופיר על משחקו המדויק, עד לניצבים הכי קטנים בסרט או הדמויות הכי שוליות.
כשאני כותבת את השורות האלה, אני חסרה במילים כדי להביע את האותנטיות של הסרט הזה, באמירות שלו, ובנרטיב הכל כך מדויק שלו הגורם לצופה להרגיש משל הוא צופה בדוקו ולא בדרמה מבוימת. אחת הסיבות לאותנטיות היא שימוש של במאי הסרט בצוות שחקנים-לא-מקצועיים(Non-Actors), שלא קיבלו תסריט אלא אילתרו את הסצנות שלהם במקום. הצילומים בסרט נעשו בטייק אחד וללא חזרות.
העלילה והספויילר: עלילת "עיניים שלי" מתמקדת בקצין משטרה ותיק ומוסרי בשם 'רשי' (ערן נעים), אשר במסגרת עבודתו מתמודד עם מצבים אלימים שקורים בחברה הישראלית, על בסיס יומיומי. רשי נשוי לאביגיל (סתיו אלמגור), והשניים מתמודדים עם טיפולי פוריות בניסיון להביא ילד לעולם. לאביגיל יש ילדה מתבגרת מקשר קודם, ילדה מרדנית (סתיו פתאי) אליה קשור רפי במיוחד משל הייתה בתו.
אך חיי המשפחה מתחילים להתערער כאשר רשי והמתבגרת רבים לא מעט, ומסלימים באופן משמעותי כששני נערים הנחשדים במכירת סמים, מעלילים על רשי שהטריד אותם מינית. כתוצאה מכך הוא מושעה מעבודתו וכעת הוא זה שנמצא תחת חקירה של המחלקה לחקירת שוטרים. כך מתחיל רשי לאבד שליטה על חייו, ובהעדר תמיכה רגשית אמיתית, הוא נדחף אל הקצה.
העלילה, הכנות שבה, שופכת אור על "חידות" שטרם פתרנו. עלילת הסרט מציגה רגעים לא פשוטים שידרשו סבלנות וריכוז מצד הצופה. כל זה בתוספת בימוי יוצא דופן: ייקח אתכם אל מסע מטלטל ומטריד, אבל גם ממגנט באיכות שלו. "עיניים שלי" ייקח אתכם ישירות אל פצע מדמם בחברה הישראלית ויותיר אתכם כאובים, אבל גם עם תובנות לגבי סיבות שיכולות לגרור אדם שפוי, מתפקד ואפילו מועיל – אל התהום. אז למרות שקצת הרסתי לכם את אלמנט ההפתעה, בנוגע להתחלה, לאמצע או לסוף של הסרט: זהו סרט שאסור לפספס רק בגלל משחק ברמה אדירה שרק נותר לומר עליו "שאפו!"
('עיניים שלי', שעה ו-39 דקות. סלקום TV)
